בש"פ 9002/10 רחמים סבן נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב במ"ת 9632/09 (השופט ציון קפאח) לדחות את בקשת העורר להשתחרר ממעצר. זאת, על רקע החלטתו של בית משפט זה (בש"פ 7515/10 מפי השופט ח' מלצר), כפי שיוסבר.

נגד העורר ו-7 נאשמים אחרים הוגש בסוף חודש מרץ 2009 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום, המייחס לעורר 23 אישומים בתקופה של 7 שנים – בין 2001 עד ל-2008 – בגין עבירות רבות שעניינן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על מעצרו של העורר, תוך קביעת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וכן היעדר חלופה. מעצרו של העורר הוארך ב-90 יום נוספים על פי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן 'חוק המעצרים') מספר פעמים.

2.

בתאריך 19.10.10 הוגשה בקשה חמישית להאריך את מעצרו של העורר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהחלטתו של חברי השופט ח' מלצר (בש"פ 7515/10 – להלן 'החלטת ההארכה של בית המשפט העליון'), התקבלה בקשת המדינה להארכה נוספת של מעצר העורר ב-90 יום. עם זאת, הוסיף חברי השופט מלצר את הדברים הבאים:

"נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס בשלב זה מקבלת הבקשה ומהארכת המעצר, כמבוקש. אולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמשיב אכן עצור מזה חודשים ארוכים וסוף למשפטו – לא נראה באופק. בנסיבות אלה, ומבלי להמעיט במסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, הנני סבור שבשלה העת לבחינה מדוקדקת יותר של חלופות המעצר המוצעות על ידו. אשר על כן, הנני מורה כי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר לגבי חלופות המעצר שיעלה המשיב בתוך 30 ימים מעת שחלופות כאלה תוצגנה בפני שירות המבחן. לאחר קבלת תסקיר זה, היה ויהיה חיובי, המשיב יהיה רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי הנכבד, או לחילופין להציגו בעת שתתבקש הארכת המעצר הבאה, אם תתבקש כזו".

בעקבות החלטה זו, נדרש בית המשפט המחוזי (מ"ת 9632/09 מפי השופט ציון קפאח) לדון בבקשת העורר לשחרורו על יסוד תסקיר מעצר שהוזמן. הוחלט להותיר את העורר במעצר בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כדברי בית המשפט המחוזי: "המסוכנות וחלופת המעצר דרות בכפיפה אחת ואין מקום לנתקן באופן מלאכותי זו מזו".

3.

על החלטה זו הוגש הערר דנא. לטענת הסנגור, קיים סוג של כשל לוגי בהחלטת בית המשפט המחוזי במובן הבא: החלטת ההארכה של בית המשפט העליון הורתה על הזמנת תסקיר שיבחן את המשך מעצרו של העורר. אם אכן נושא המסוכנות של העורר הוא הקובע, מה טעם כי בית המשפט העליון יורה על הזמנת תסקיר? המסוכנות הלכאורית של העורר אינה שנויה במחלוקת ולא עברה מן העולם. ההוראה בדבר בדיקת העניין מחדש ניתנה על רקע חלוף הזמן מאז נעצר העורר. לפיכך, סבור הוא כי החלטת בית המשפט המחוזי מרוקנת מכל תוכן את החלטת ההארכה של בית המשפט העליון. מנגד, בא כוח המדינה סומך על החלטת בית המשפט המחוזי ואינו רואה סתירה בינה לבין החלטת ההארכה של בית המשפט העליון – אלא היפוכו של דבר. הודגש בפניי כי לא ניתן להתעלם ממסוכנותו של העורר.

4.

בקשה זו אינה בגדר דיון בהארכת מעצרו של העורר ב-90 יום נוספים, מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. עניין זה נדון זה מכבר על ידי חברי השופט ח' מלצר. ברם, הואיל וטענתו העיקרית של הסנגור היא כי בית המשפט המחוזי לא פעל כמצוות החלטת ההארכה של בית המשפט העליון, אנחה את עצמי על פי החלטתו של חברי השופט מלצר.

בהחלטת ההארכה של בית המשפט העליון הוצגו שתי מסקנות: האחת, קבלת בקשת המדינה להארכה נוספת של 90 יום. האחרת, הוראה להזמין תסקיר מעצר "לבחינה מדוקדקת יותר של חלופות המעצר". עמדה זו שונה מעמדת הסנגוריה מצד אחד ובמידה מסוימת מגישת בית המשפט המחוזי מצד אחר. אבהיר. המסוכנות עודנה שיקול רלוונטי. בהחלטת ההארכה של בית המשפט העליון לא ניתנה החלטה לשחרור העורר בכל מצב. חברי השופט מלצר אף ציין: "לאחר קבלת תסקיר זה, היה ויהיה חיובי... יהיה רשאי המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר". אולם, על הבדיקה להיות מדוקדקת יותר. חלוף הזמן אכן עשוי להוות שיקול רלוונטי בבקשה, אך לא שיקול מכריע. למעשה, הוא כפוף לקיומה של חלופה טובה. ייתכן שיש מקום לגמישות מסוימת בבחינת המושג "חלופה טובה", אך עדיין תנאי זה קיים.

בראייה זו, אינני סבור שנפלה טעות בהחלטה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. מסוכנותו של העורר רבה ביותר – הן מבחינת פעילותו והן מבחינת משכה, כפי שהוכח לכאורה. אם לא די במעשים המיוחסים לעורר בתיק זה, שהוכחו לכאורה, הרי שגם עברו הפלילי עומד לו לרועץ. העבירות המפורטות בכתב האישום התרחשו לכאורה במועד בו היו תלויים ועומדים נגד העורר עונשי מאסר על תנאי, שהוטלו עליו בגין עבירות הקשורות לסחר בבני אדם. קצין המבחן, אשר בדק את החלופה האחרונה שהוצעה על ידי העורר, בחן את המפקחים המצויים וציין כי החלופה היא "מגויסת" ו"נורמטיבית", אך "הערכת הסיכון במקרה זה הינה גבוהה ביותר". בסיכום התסקיר נכתב: "להערכתנו, אין בידי חלופת מעצר כלשהי

לאיין הסיכונים העלולים לעלות במידה ורחמים ישוחרר, בכלל זה שיבוש מהלכי משפט בדרכים שונות... השפעה על עדים והימלטות מהדין" (ההדגשות במקור).

5.

הנה כי כן, בפני בית המשפט המחוזי לא הוצג תסקיר חיובי. חלופת המעצר שהוצעה לא עונה על הדרישה ואין עסקינן במקרה גבולי כלל וכלל. בנסיבות אלה, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי מיישמת הלכה למעשה את החלטת ההארכה של בית המשפט העליון. הערר נדחה.