פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2471/10
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
ראבח זבידה
בקשה
שניה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה
- מעצרים), תשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ג בניסן התש"ע
(7.4.10)
בשם המבקשת:
עו"ד עדי שגב
בשם המשיב:
עו"ד נחמן בטיטו;
עו"ד עידית שינו
החלטה
1.
לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
(להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים, החל מתאריך 13.4.2010, או עד למתן פסק דין בת"פ 13353-11-09 בבית המשפט השלום ברמלה, לפי המוקדם. יצוין כי בתאריך 7.4.2010 הוארך על ידי מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.
אפתח בהבאת העובדות הנוגעות לעניין.
2.
כנגד המשיב הוגש בתאריך 27.5.2009 כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, תקיפת שוטר במילוי תפקידו ואיומים. בכתב האישום נטען כי בתאריך 19.4.2009 (להלן: תאריך האישום ) החזיק המשיב בהטמנה סמים מסוכנים בחצר במתחם ביתו שבעיר לוד: סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 51.69 גר' נטו, סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל של 173.11 גר' נטו, וסם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 38.27 גר' , מחולק ל-48 מנות. במהלך חיפוש במתחם ביתו של המשיב, שנערך על ידי המשטרה בתאריך האישום, הטיח המשיב, על פי הנטען, איומים שונים באחד השוטרים, הכה את השוטר באגרופו ודחף אותו.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. לאחר מספר דחיות שנבעו מבקשות של שירות המבחן, התקיים דיון בבקשה בתאריך 5.7.2009 בבית המשפט השלום ברמלה (כב' השופט ד"ר ע' קובו ), ובה נדחתה ההחלטה לתאריך 16.7.2009. בתאריך האמור קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר סטטוטורית הנתמכת גם במסוכנותו הקונקרטית של המשיב, עליה ניתן ללמוד מעברו הפלילי הנרחב (לחובתו של המשיב עומדות הרשעות במספר עבירות, ביניהן עבירות רכוש, עבירות אלימות ועבירות לפי פקודת הסמים) ומתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, שהמליץ לא לשחררו לחלופת מעצר. נוכח נתונים אלה הורה בית המשפט השלום הנכבד על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.
4.
בחלוף תשעה חודשים מהגשת כתב האישום כנגד המשיב, עתרה המדינה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, כמצוות סעיף 62 ל חוק המעצרים . בקשה זו התקבלה חלקית בתאריך 22.2.2010 על ידי חברי, כב' השופט א' רובינשטיין , אשר קבע כי מעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים נוספים שיימנו מתאריך 27.2.2010. בהחלטתו ציין בית המשפט כי למרות שהתנהלות התיק אופיינה במחדלים דיוניים מצד המבקשת, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, נוכח עברו הקשה של המשיב וסוג העבירות לכאורה בהן הוא מואשם.
5.
לקראת סיומה של תקופת המעצר שאושרה על ידי חברי, כב' השופט א' רובינשטיין , הוגשה הבקשה שלפניי.
טענות הצדדים
6.
המבקשת טוענת כי קיים מכלול של נתונים המצביע על הצורך להשאיר את המשיב במעצר: מסוכנותו של המשיב, אשר לו מיוחסות עבירות חמורות לפי פקודת הסמים וכן תקיפת שוטרים ; עברו הפלילי של המשיב, ולבסוף, ההתקדמות שהושגה בקצב ההתנהלות בתיק לאחרונה, והעובדה כי התיק צפוי להסתיים בקרוב. לעומתה, מסתמך המשיב על התנהלותה הבעייתית של המדינה בהליך העיקרי: תעודת חסיון לא הומצאה במועד, וכתוצאה מכך ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק נשמעה רק בתאריך 17.11.2009, למרות שכתב האישום הוגש כאמור בתאריך 27.5.2009. בנוסף לכך, מספר מעדי התביעה לא התייצבו לדיונים, וזאת גם לאחר הערותיו של חברי השופט א' רובינשטיין בנושא. לשיטתו של המשיב, מחדלים אלו עומדים כנגד מסוכנותו ומטים את הכף לעבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
דיון והכרעה
7.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להתקבל בצורה חלקית , כך שמעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים נוספים, ובכפוף לתנאים נוספים, אשר יבואו בהמשך. אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.
8.
לא ניתן להתעלם במקרה זה מהתנהלותה הבעייתית של המדינה בניהול התיק.
נוכח חשיבותה, ראיתי לנכון להביא בשלמותה את הערתו של חברי כב' השופט א' רובינשטיין בנושא זה:
"המדובר בתיק לא גדול, שכל העדים בו הם שוטרים. התרשמתי ממחדלים דיוניים של המדינה שאינם מן המידה, הן באשר לתעודת החיסיון והן באשר להתייצבות עדים ; אכן ראוי לה לתביעה שתבדוק את ההתנהלות בתיק". (בפסקה ט' להחלטה מתאריך 22.2.2010).
והנה, אף לאחר החלטתו של חברי, כב' השופט א' רובינשטיין , המשיכה התביעה בהתנהלות זו, כך שבתאריך 11.3.2010 לא הגיע עד תביעה נוסף לדיון. נוכח כל זאת, אין לי אלא להצטרף לבקשתו של חברי לבחינה מדוקדקת של התנהלות המדינה בתיק, אשר תיקח בחשבון כי "כאשר הליך מתנהל בצורה איטית המלווה בכשלים ועיכובים מצד המאשימה, הדבר עשוי להשפיע בצורה שלילית על בקשתה של המדינה להארכת המעצר" (דברי ב-בש"פ 2322/10 מדינת ישראל נ' מוריאדי
(לא פורסם, 1.4.2010) ; ראו גם בש"פ 2204/10 מדינת ישראל נ' קונין (לא פורסם, 28.3.2010)).
9.
חרף הבעייתיות שבהתנהלות התיק, שנזכרה לעיל, במקרה זה מסוכנותו של המשיב ברורה, והיא משתקפת ממכלול הנתונים שהועלו בפניי: עילת המעצר הסטטוטורית הקיימת בעבירות בתחום הסמים (ראו סעיף 21(א)(ג)(3) ל חוק המעצרים ) ; עברו הפלילי של המשיב ; התסקיר השלילי בעניינו, ולבסוף, העבירות בהן מואשם המשיב, הכוללות כאמור תקיפת שוטרים שהגיעו למתחם ביתו על מנת לבצע חיפוש (ראו: בש"פ 2148/10 בן ציון מילר נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 28.3.2010), בפסקה 15 ; בש"פ 648/10 מדינת ישראל נ' אוחנה
(לא פורסם, 24.1.2008) ; בש"פ 2296/09
מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 31.3.2009)). כפועל יוצא מכל אלה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לאיין בשלב זה את מסוכנותו של המשיב על ידי שחרור לחלופת מעצר, מה גם שממילא לא הציע המשיב חלופת מעצר שונה מזו שנשללה על ידי שירות המבחן.
10.
נוכח כל האמור לעיל, בקשתה של המדינה להארכת המעצר מתקבלת, בצורה חלקית, בכפוף לתנאים הבאים:
(א)
מעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים נוספים, אשר יימנו החל מתאריך 13.4.2010, או עד למתן פסק דין בת"פ 13353-11-09 בבית המשפט השלום ברמלה, לפי המוקדם.
(ב)
המשיב יוכל להציע חלופת מעצר מהודקת – ושונה מזו שנשללה על ידי שירות המבחן, בתנאי שזו תכלול איזוק אלקטרוני ואיסור שימוש בכל סוג של טלפון או במחשב.
(ג)
היה ותוצע הצעה בגדרי סעיף (ב) לעיל, זו תועבר מיידית לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר משלים.
היה וכל הפעולות המקדמיות הנזכרות בס"ק (ב) ו-(ג) שלעיל תסתיימנה עד 10 ימים שלפני תום תקופת המעצר המוארכת על פי החלטתי זו – תובא חלופת המעצר המוצעת והתסקיר המשלים בפני בית המשפט השלום הנכבד, אשר יחליט בבקשה כטוב בעיניו.
היה והפעולות המקדמיות הנ"ל – לא תסתיימנה בתוך 10 ימים לפני תום תקופת המעצר המוארכת על פי החלטתי זו – תובא חלופת המעצר והתסקיר המשלים בפני השופט שידון בבקשה להארכת מעצר נוספת, ככל שזו תוגש.
ניתנה
היום, כ"ח בניסן התש"ע (12.4.2010).
ש ו פ ט