פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
5612/98
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
דיאב אבראהים
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחזי
בחיפה
מיום 31.8.98 בב"ש 1862/92
(ת"פ
304/98)
תאריך
הישיבה: כ"ד באלול התשנ"ח (15.9.98)
בשם
העורר: עו"ד סנאללה
בשם
המשיבה: עו"ד חובב ארצי
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של אינוס. בית-משפט קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים ועל החלטה זו הערר שלפניי.
בא-כוח העורר אינו חולק ברצינות על-כך שהמתלוננת נאנסה בידי פלוני, והשאלה אינה אלא אם אותו פלוני הוא העורר, אם לאו. בית-משפט קמא קבע כי יש בידי המשטרה ראיות לכאורה לזיהויו של העורר כמי שאנס את המתלוננת, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות דעתי היא כדעתו. אני מעדיף שלא לפרט את הראיות הקושרות את המשיב עם מעשה-האינוס, שמא יהיה בהחלטתי כדי לפגוע בו לעת המשפט. אסכים, כמובן, כי לא נדע כיום מה תהא תוצאת המשפט, ואולם כך הוא דין בכל מעצר עד תום-ההליכים, שהרי ענייננו כיום אינו אלא בראיות לכאורה להוכחת האשמה ולא בראיות נחרצות מעבר לספק סביר. ראיות לכאורה, כאמור, תימצאנה לנו בתיק המשטרה.
בא-כוח העורר, טען לפניי כי העבירה שעליה עומד העורר לדין אינה פוקדת עצמה עם העבירות ה"חמורות" המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (החוק). והמסקנה: לא קמה בענייננו חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, הכל כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג) סיפה ובסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק. בלשון בני-אדם: עבירת האינוס בענייננו אינה (כלשון סעיף 21(א)(1)(ג)(4)) "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות...". אכן, כך טוען בא-כוח העורר, כל אינוס - באשר אינוס הוא - הינו עבירה שנעשתה באלימות; ואולם, כך מוסיף הוא וטוען, הוראת החוק מדברת בעבירה שנעשתה "באלימות חמורה או באכזריות". מכאן, שאין די באלימות גרידא, והנטל המוטל על התביעה הוא לשכנע את בית-המשפט כי האינוס בוצע באלימות "חמורה" או "באכזריות".
טענה זו אין בידי לקבלה. ראשית לכל, עיון בחומר הראיות מגלה כי האינוס שבוצע בגופה של המתלוננת בוצע "באלימות חמורה". כך עולה בבירור מהודעתה של המתלוננת מיום 13.8.98. שנית, והוא עיקר: דעתי היא - ואני מבקש לקבוע זאת כדבר-הלכה - כי אינוסו של אדם, כל אינוס באשר אינוס הוא, הינו מעשה הנעשה "באכזריות" כהוראת החוק. חדירה בכוח לגופו של אדם - וכל אינוס הוא חדירה בכוח לגופו של אדם - הינו מעשה משפיל הכרוך באכזריות. אמנם כן: יש מעשי אונס "קשים מאד" ויש מעשי אונס "קשים" - מעשי אונס שאינם "קשים מאד" ואינם "קשים" לא ידענו מה הם - אך במקרה מתאים יכול נאשם לטעון כי בנסיבותיו המיוחדות, ועל-אף קיומה של חזקת סיכון הקמה לחובתו, בכל-זאת אין הוא מסוכן כדי מעצר עד תום ההליכים. ואולם הנטל יהא על הנאשם לחלץ עצמו מאחיזתה של חזקת-הסיכון, ובמקרים חריגים ביותר אפשר אף יעלה בידו לייסד את גירסתו.
בענייננו-שלנו, כאמור, חזקת הסיכון על עומדה היא עומדת, ולא נמצא לי כי עלה בידי העורר להפריך אותה או להחליש ממנה.
אני דוחה את הערר.
היום, כ"ד באלול תשנ"ח (15.9.98)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98056120. G01