בש"פ 9689/08 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד), אשר הורה על שחרורו של המשיב, קטין בן 17, לחלופה של מעצר בית מלא בדרום עיסאוויה בפיקוחם של אביו, אמו, דודו, וערב נוסף, ובכפוף למתן הפקדה וערבויות, וכן איסור יצירת קשר עם המתלונן ומשפחתו. עוד נקבע בהחלטה כי המשיב יימצא בפיקוח של קצין מבחן למשך 6 חודשים עם אפשרות להארכת התקופה לפרקי זמן נוספים.

2.

ביום 15.8.2008 הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר ייחס לו, ביחד עם חמישה נאשמים נוספים, מספר עבירות של מעשה סדום, איומים, וניסיון למעשה סדום במתלונן, קטין יליד שנת 1995. כתב האישום אוחז תשעה אישומים, בארבעה מהם נאשם המשיב. לפי העובדות המתוארות בכתב האישום,

בתאריך שאינו ידוע במדויק בתקופה שבין חודש אוגוסט 2006 לראשית שנת 2007, ביצעו הנאשמים במתלונן, שהיה אז כבן 10 שנים, שורה של מעשי סדום ומעשים מגונים בחבורה (בהרכבי משתתפים שונים), בכך שהחדירו או ניסו להחדיר את איברי מינם לפיו של המתלונן ולפי הטבעת שלו. המעשים בוצעו בכעשר הזדמנויות שונות, תוך שהנאשמים מפעילים אלימות נגד המתלונן. בחלק מן המקרים קשרו הנאשמים את המתלונן, בחלקם איימו עליו בסכין ובחלקם אף הכו אותו, תוך שהזהירו אותו פן יחשוף מעשיהם. על פי הנטען, המעשים בוצעו במספר מקומות מבודדים במחנה הפליטים שועפאט.

3.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר עד תום ההליכים של הנאשמים. בבקשה נטען, בין היתר, כי מעשיהם של המשיב ושותפיו מקימים חשש ששחרורם יסכן את בטחון הציבור, וכי בשל אופי העבירות קיים חשש ששחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט. ביום 7.10.2008, לאחר קבלת תסקיר מבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי החליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו, מאחר שלא השתכנע כי זו האחרונה תוכל לפקח על המשיב 24 שעות ביממה,

וכן לאור מסוכנותו הרבה של המשיב, המעורב במספר רב של עבירות מין. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר, בה טען כי בידו חלופת מעצר חדשה וטובה שלא הייתה בפני בית המשפט המחוזי שעה שהורה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 16.11.2008, ולאחר קבלת תסקיר משלים, הורה בית המשפט על שחרור של המשיב למעצר בית מלא בפיקוחם של הוריו, דודו, ואדם נוסף, בתנאים המפורטים לעיל. על החלטה זו נסב הערר דנן.

יצוין כי ארבעה מתוך ששת הנאשמים בתיק דנן עצורים עד תום ההליכים. עררו של אחד מהם נידון בבית משפט זה הוא הופנה לקבלת תסקיר מעצר בהסכמת העוררת, וזאת לאור היותו צעיר ביותר, בן 15, ומאחר שחלקו בביצוע המעשים היה מועט. נאשם נוסף שוחרר לחלופת מעצר כיון שחלקו בביצוע העבירות פחות. כתב אישום נפרד הוגש נגד מעורב נוסף בפרשה, אשר שוחרר לחלופת מעצר.

4.

בא-כוח העוררת מתנגד נחרצות לשחרור המשיב לחלופת מעצר. לטענתו, מסוכנותו של המשיב גבוהה במיוחד, ואין כל דרך לאיינה. לדבריו, המשיב היה דמות דומיננטית במעשים החמורים שבוצעו במתלונן מספר רב של פעמים, ולקח פעיל במעשים הללו. בא-כוח העוררת מצביע על חומרת עבירות המין שביצע המשיב במתלונן, תוך התעלמות מתחינותיו וכאבו. לדבריו, מעשי המשיב ונסיבות ביצועם מעידים על אכזריות רבה ועשויים גם להצביע על דחפים מיניים בלתי-מרוסנים, המלווים בנכונות לעשיית שימוש באלימות קשה ובאיומים לצורך מימושם. נתונים אלה מלמדים, לטענת בא-כוח העוררת, על מסוכנות גבוהה כלפי הציבור בכלל וכלפי קטינים בפרט.

לטענת בא-כוח העוררת, מתסקירי המבחן שהוגשו בעניין המשיב נעדרה התייחסות לשאלת מסוכנותו של המשיב, ובכלל זאת האם בבסיס מעשיו טמונות סטיות מיניות או אחרות. יתר על כן, כפירתו המלאה של המשיב במיוחס לו מקימה קושי מהותי בבחינת היכולת להעריך את מסוכנותו. עוד טוען בא-כוח העוררת כי בנסיבות העניין היה מקום להתחשב גם בהשלכה של שחרור המשיב על שלומו הנפשי של המתלונן ועל תחושת הביטחון האישי שלו נוכח שחרורו של המשיב. בא-כוח העוררת מפנה בעניין זה לאישום התשיעי בכתב האישום, לפיו לאחר למעלה משנה ממועד קרות האירועים, הבחין המתלונן בנאשם 1 ונמלט באימה לחנות בצד הדרך תוך שהוא מבקש מן המוכר להניס את נאשם 1.

בא-כוח העוררת סבור כי משפטים של הנאשמים מתקדם בקצב משביע רצון: עד כה התקיימו ארבע ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו מרבית עדי התביעה, והתיק קבוע לשני מועדים נוספים לחודש דצמבר, לסיום פרשת התביעה ושמיעת פרשת ההגנה.

5.

לטענת הסנגור אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אשר דן למעשה פעמיים בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לדבריו, התסקיר החיובי שנערך למשיב מתייחס ממילא לעניין המסוכנות של המשיב, וחלופת המעצר עליה הומלץ בתסקיר מאיינת את מסוכנותו. הסנגור מבקש לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי להוסיף תנאים על אלו שהומלצו בתסקיר המבחן, ככלי מחמיר לאיון המסוכנות של המשיב. הסנגור מצביע על שחרורם של שני נאשמים אחרים בפרשה וכן על שליחת נאשם שלישי לתסקיר מעצר בהסכמה העוררת, כהיבט נוסף המעיד על אי-המסוכנות של המשיב.

עוד טוען הסנגור כי בתקופה שממועד ביצוע העבירות המיוחסות למשיב ועד מעצרו, לא עשה המשיב דבר שיבטא מסוכנות מצידו. לטענתו, המשיב היה כבן 14 בעת קרות האירועים נשוא כתב האישום ולא הבין את חומרתם. זאת ביתר שאת נוכח התבגרותו בסביבה סגורה, כלשון הסנגור, בה קיימת חוסר בהירות בתחום החינוך המיני. הסנגור טוען שיש לתת משקל לשיקומו של המשיב. בנוסף, מצביע הסנגור על חלוף הזמן שעבר למן מעצרו של המשיב בראשית חודש אוגוסט כשיקול לשחררו לחלופת מעצר. יתר על-כן, טוען הסנגור, המתלונן כבר אינו מתגורר בכפר בו בוצעו העבירות ואינו לומד באותו בית הספר בו לומד המתלונן.

6.

לאחר שקראתי את הערר, שמעתי את הצדדים, עיינתי בהחלטת הערכאה דלמטה ובתסקירי המבחן, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל.

למשיב מיוחסים מעשים הממוקמים במדרג החמור ביותר של עבירות המין. המשיב נטל לכאורה חלק פעיל במסכת מעוררת פלצות, ביזה והשפיל את קורבנו מבלי לגלות שמץ של אמפתיה לסבלו של האחר, החלש. כמאמר בית המשפט המחוזי, קשה להישאר אדיש ושווה נפש למקרא כתב האישום. הפגיעה החוזרת ונשנית משך תקופה בגופו ובנפשו של מתלונן חסר ישע, תוך אטימת הלב לתחנוניו, חושפת נטייה אכזרית המעידה על קיומה של מסוכנות שכלל אין לטעמי בחלופת מעצר כדי לרפאה. יפים לעניין הדברים שאמר השופט (כתוארו אז) חשין:

"דעתי היא - ואני מבקש לקבוע זאת כדבר-הלכה - כי אינוסו של אדם, כל אינוס באשר אינוס הוא, הינו מעשה הנעשה "באכזריות" כהוראת החוק. חדירה בכוח לגופו של אדם - וכל אינוס הוא חדירה בכוח לגופו של אדם - הינו מעשה משפיל הכרוך באכזריות. אמנם כן: יש מעשי אונס "קשים מאד" ויש מעשי אונס "קשים" - מעשי אונס שאינם "קשים מאד " ואינם "קשים" לא ידענו מה הם - אך במקרה מתאים יכול נאשם לטעון כי בנסיבותיו המיוחדות, ועל-אף קיומה של חזקת סיכון הקמה לחובתו, בכל-זאת אין הוא מסוכן כדי מעצר עד תום ההליכים. ואולם הנטל יהא על הנאשם לחלץ עצמו מאחיזתה של חזקת-הסיכון, ובמקרים חריגים ביותר אפשר אף יעלה בידו לייסד את גירסתו" (בש"פ 5612/98

דיאב נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 15.9.98)).

תסקיר המבחן אינו מכיל התייחסות של ממש למסוכנות המשיב ולסיכון של הישנות המעשים. יתר על כן, הורי המשיב, כך עולה מן התסקיר, מתכחשים לאפשרות שבנם ביצע את העבירות המיוחסות לו. אף ששירות המבחן התרשם לחיוב מן המפקחים המוצעים על ידי המשיב, ספק אם ניתן לומר שבנסיבות אלה פיקוחם של הוריו יאיין את מסוכנותו הגבוהה. החלופה המוצעת אינה מאיינת אפוא את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. לכך יש להוסיף את הפגיעה בשלום המתלונן, ובפרט שלומו הנפשי משיוודע לו על שחרור מעורב במסכת הזוועות שחווה לכאורה (ראו: בש"פ 3609/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 28.4.2003)). שיקול זה מהווה תמיכה נוספת למסקנה כי במקרה זה חלופת מעצר אינה יכולה להשיג את מטרות המעצר.

אכן, שניים מן המעורבים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר, ועבור שלישי נבחנת אפשרות זו. ואולם, אין בכך כדי ללמד על גזירה שווה בינם ובין המשיב. לכאורה, מדובר במעורבים שחלקם בביצוע העבירות מצומצם יותר, חלקם צעירים יותר. זאת ועוד. ניכר כי המשפט מתקדם בקצב הולם, ולא ניתן לומר אם כן כי היבט זה תומך בשחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 7516/08 מדינת ישראל נ' מוסא (לא פורסמה, 11.9.2008)) .

אי לכך דין הערר להתקבל.

המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.