בש"פ 3609/03 פלוני נגד מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטין שמתחת לגיל ארבע-עשרה והוא בן משפחתו. המדובר הוא בסבא שביצע מעשי מין בנכדתו בשנים 2000 עד 2002, בהיות הנכדה בגיל חמש עד שבע. עם הגשת כתב האישום הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ועל החלטה זו הערר שלפניי.

אין חולקים לא על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ולא על קיומה של עילה למעצר. טענת באת-כוחו של העורר אינה אלא זו שבנסיבות העניין יש וראוי להורות על חלופת מעצר. ומהן נסיבות העניין? שהעורר הוא אדם כבן 71, כי אין הוא בקו הבריאות, כי נטול הוא עבר פלילי, וכי זה הוא לו מעצרו הראשון בחייו. יתר על כן: במהלך החודשים שקודם למעצרו ידע העורר על התלונה של הקטינה ובכל זאת לא עשה דבר וחצי דבר להשפעה על עדים ולשבש מהלכי חקירה. אם יורחק העורר מביתו מרחק רב, כך טענה הסניגורית, ייבטל החשש לשיבוש הליכים ואף מסוכנותו של העורר תיעלם. עוד ביקשה הסניגורית כי אורה על קבלת תסקיר מעצר משלים לתסקיר שהוגש לבית משפט קמא.

מנגד הצביע בא-כוח המדינה על תסקיר המעצר שנכתב בסוף חודש דצמבר 2002, ולפיו אין לשלול מסוכנות מצידו של העורר לילדים קטנים נוספים. עוד מדגיש שירות המבחן בתסקירו את העובדה כי התמיכה והאמון שהקטינה זכתה להם מהוריה ובני משפחתה, בצד מעצרו של העורר, נסכו בילדה תחושת ביטחון מסויימת והביאו להקלת מה ברגשותיה.

ראשית לכל אומר, כי אין הצדק לדעתי לקבל תסקיר מעצר משלים. תסקיר המעצר שניתן בסוף חודש דצמבר 2002 תסקיר מעצר לא קל הוא, ולא שמעתי על שינוי דרסטי שחל בעמדתו של העורר מאז ועד היום. כן אין ביכולתי לשלול את האמור בתסקיר המעצר, כי נשקפת מסוכנות מן העורר כלפי קטינים נוספים. ובלשון תסקיר המעצר: "אין לשלול סיכון להישנות עבירות דומות כלפי קטינים נוספים". ואולם, גם אם אמרנו כי ניתן למצוא חלופת מעצר ראויה לניתוק כל קשר אפשרי בין העורר לבין הקטינה וקטינים אחרים, גם אז סבורני כי שלומה ובריאותה של הקטינה הנפגעת עולים בחשיבותם לאין ערוך על שיקולי הנגד המדברים בזכותו של העורר. חשש ממשי לפגיעה פיסית נוספת בקורבן העבירה, מצדיק החזקתו של נאשם במעצר - למניעתה של פגיעה פיסית נוספת - ופגיעה נפשית כפגיעה פיסית דמי. ראו והשוו: בש"פ 5276/00 - פלוני (לא פורסם). יהיו אף מי שיאמרו כי פגיעה נפשית חמורה מפגיעה פיסית. בענייננו שלנו ייאמר, שהקטינה יודעת ידוע היטב כי סבה פגע בה, וכדברו של תסקיר המעצר, הילדה הנפגעת ובני משפחתה והוריה "עברו תהליך רגשי ואישי מורכב, שליווה את כל תהליך חשיפת הסוד אותו שמרה הילדה בליבה". אם ישוחרר העורר לעת הזו ממעצרו עלול הדבר להוסיף ולפגוע בילדה, וזו בוודאי שלא חטאה.

דא עקא, העורר עצור למעלה מארבעה חודשים, ולמרות בקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי - בימים 17 ו-25 לפברואר וביום 31 למארס 2003 - טרם נקבע מותב לדיון במשפטו של העורר. מצב דברים זה קשה להשלים עימו, ואם עומד אני להורות בכל זאת על דחייתו של הערר, עושה אני זאת על יסוד הנחה ברורה כי בימים אלה ממש ייקבע מותב וייקבעו לאלתר מועדים לתחילת המשפט ולסיומו. אם לא ייעשה כן, תקום לעורר - ואומר אני זאת במורת רוח - עילה לעיון חוזר.

לעת הזו עולים שיקולי המעצר על שיקולי השיחרור והחלטתי היא אפוא כי דין הערר להידחות.

ניתן בזאת צו לאיסור פירסום שמו של העורר או כל פרט אחר העשוי להביא לגילוי השם.

היום, כ"ו בניסן תשס"ג (28.4.03)

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03036090_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il