בש"פ 2925/06 מקסים רונקין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.נגד העורר יחד עם ארבעה אחרים הוגש כתב אישום המפרט מסכת מעשים קשה על פיה הסתובבו הנאשמים בחבורה והפילו חיתיתם בהזדמנויות שונות על המתלוננים תוך שימוש באלימות ובאיומים.

לעורר יוחסו האישומים השלישי והרביעי בכתב האישום, בהם פורטו מעשי חטיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, סחיטה באיומים והדחה בחקירה. המעשים בוצעו כלפי המתלוננים, קטינים כבני 17 שהיו מוכרים לנאשמים. יחד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם עד תום ההליכים של כל הנאשמים בשל מסוכנותם והחשש לשיבוש הליכי משפט.

בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינם של העורר ושל הנאשמים האחרים בכתב האישום. תסקיר שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם. בהחלטתו המפורטת הורה בית המשפט על שחרורם של העורר ושל ארבעת הנאשמים האחרים למעצר בית במרחק של 30 ק"מ מהעיר הרצליה, בה מתגוררים המתלוננים. ארבעת הנאשמים האחרים שוחררו לחלופות מעצר בערים אריאל, ערד ונתניה. העורר לא הצליח להציע חלופת מגורים מחוץ לבית הוריו בהרצליה ולכן הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטתו של בית המשפט הוגש הערר שלפניי.

2.באת כוח העורר אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה ולא על קיומה של עילת מעצר. טענתה אינה אלא שבנסיבות העניין, משנשללה האפשרות לחלופת מעצר מחוץ לעיר הרצליה, ראוי להורות על חלופת מעצר בבית הוריו של העורר בהרצליה ובפיקוחם. היא מציינת, כי העורר הינו יליד 1986, ללא הרשעות קודמות. שירות המבחן המליץ על השמתו במעצר בית בבית הוריו והוא היחיד מבין הנאשמים שנותר מאחורי סורג ובריח. הוריו המצויים בקשיים כלכליים מתגוררים בדירה בהרצליה, עבורה הם משלמים תשלומי משכנתא גבוהים ולא עלה בידם להחליף את מקום מגוריהם ולמצוא דיור חלופי מחוץ להרצליה, כפי שהתנה בית המשפט. היא מציעה, בנוסף לפיקוח ההורים על מרשה, כי הוא יישא אזיק אלקטרוני ויהיה תחת פיקוח שירות המבחן כפי שהוצע בתסקיר.

בא כוח המדינה מדגיש את מצוקת המתלוננים ואת חששם, כאשר לדבריו, העורר הוא הדומיננטי בחבורה. הוא מוסיף, כי ביתו של המתלונן אינו רחוק מביתו של העורר ואף הציג מפה של האזור עליה סימן את מקום מגוריהם. לטענתו, הימצאות העורר בקרבת מקום למתלוננים עלולה לגרום להם פחד ועשויה לפגוע בהם.

3.שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה, ולא בלב קל, כי דין הערר להתקבל. העבירות המיוחסות לעורר חמורות ביותר וכרוכים בהן מעשי אלימות ובריונות שהטילו מוראם על המתלוננים. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לבחון האם ניתן ליתן מענה לחשש המסוכנות בחלופת מעצר מחוץ לאזור מגוריהם של הנאשמים, הרחק מהמתלוננים, וכאמור הגיע למסקנה שיש מקום להורות לגבי כל אחד מהם על חלופת מעצר באזורים המרוחקים ב-30 ק"מ מהרצליה.

כאמור, כל הנאשמים שוחררו לחלופות מעצר והעורר נשאר יחידי מאחורי סורג ובריח משום שידם של הוריו אינה משגת לשאת במימון עלויות דיור חלופי, כפי שהורה בית המשפט. בית המשפט אמנם נתן הזדמנות שווה לכולם אך התוצאה בפועל הינה שהעורר לא יכול לממש החלופה כפי שהוצעה בשל מצבה הכלכלי של משפחתו.

העובדה שבין מספר נאשמים באותן עברות ובאותן פרשיות נוצר שוני, כשאין להצביע על הבדל ממשי ביניהם, כאשר כולם נמצאים בחלופת מעצר והעורר חרותו נשללה הימנו, יוצרת תחושה של אפליה ופגיעה בעקרון השוויון בפני החוק ומצווים אנו להביא אפליה זו על תיקונה (דברי השופט חשין, בש"פ 2468/94 כריים נ' מדינת

ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 6.5.94); בש"פ 2235/95 כחיל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 12.4.95); בש"פ 6871/05 מנדלוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 21.7.05) וההפניות שם). אמנם, חלק מהנאשמים קטינים כפי שציין בא כוח המדינה, אך גם העורר וגם נאשם 2 הינם צעירים ביותר ואין פער גילאים משמעותי בינם ובין האחרים. כמו כן איני סבורה שחלקו של העורר במעשים גדול מחלקם של האחרים באופן משמעותי המצדיק הפליה ושוני ביניהם בענין המעצר. זאת ועוד, העורר נעדר הרשעות קודמות וכאמור תסקיר שירות המבחן המליץ על מעצר בבית הוריו.

הקושי העיקרי שמצאתי לקבל הערר נעוץ בעובדה שהמתלוננים גרים בקרבת מקום וקיים חשש ששחרורו של העורר למעצר בית עשוי להטיל עליהם מורא ופחד. שלומם ובריאותם של קטינים נפגעי עבירה עולים בחשיבותם לאין ערוך על כל שיקולי הנגד המדברים בזכותו של העורר. בית משפט זה חזר והדגיש כי חשש ממשי לפגיעה פיסית נוספת בקרבן עבירה מצדיקה החזקתו של נאשם במעצר למניעתה של פגיעה פיסית או נפשית (ראו בענין אחר: בש"פ 3609/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 28.4.03); בש"פ 5276/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 29.8.00)).

יתכן ולו ניתנה ההכרעה בידי לכתחילה הייתי מורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אולם עתה, משבית המשפט הורה על חלופת מעצר לגבי העורר וחבריו, סבורה אני שיש למצוא דרך שתבטיח מניעת חשש לפגיעה במתלוננים, תוך השוואת דינו של העורר עם חבריו.

4.שבתי ושקלתי הדברים והגעתי למסקנה שניתן להפיג חשש זה אם נורה, בנוסף למעצר הבית בפיקוח הוריו של העורר ולפיקוח שירות המבחן, כי מעצר הבית יותנה בשימת אזיק אלקטרוני על ידו של העורר, תנאי שעשוי להפיג את חששם של המתלוננים ולהבטיח מעקב אחרי העורר אם חלילה ינסה לצאת מביתו ולהפר תנאי השחרור, שאז ייעצר מיד.

התוצאה היא שאני מקבלת את הערר ומורה להחזיר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את תנאי השחרור בפיקוח הורי העורר בביתם בהרצליה, תוך פיקוח של שירות המבחן ובחינת האפשרות לאזיק האלקטרוני.

אני תקווה כי התקופה שבה שהה העורר במעצר יהא בה כדי להביא העורר להקפיד בקיום תנאי השחרור, שאם לא כן ימצא עצמו שוב מאחורי סורג ובריח.