בש"פ 5566/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.עררה של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים, כפי שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי.

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמה של ביצוע עבירות מין ואלימות בילדיו ובבתה של אשתו, קטינים כולם, במספר רב של הזדמנויות. לא אחזור על תיאור המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מפאת שאט הנפש והחלחלה שהם מעוררים. די לי שאציין כי כתב האישום, המחזיק ארבעה אישומים מייחס למשיב באישום הראשון ביצוע עבירות של אינוס בבתה של אשתו (להלן – המתלוננת ) במספר רב של הזדמנויות ומעשים מגונים במשפחה במספר רב של הזדמנויות, בין השנים 1991 – 1999 לערך בחמישה מהילדים שחסו תחת קורתו, ארבעה מהם עצמו ובשרו והאחת המתלוננת, בתה של אשתו, לה שימש כאב חורג. יצוין כי המעשים המיניים בוצעו במתלוננת משך כשמונה שנים לערך, מאז היותה ילדה רכה בשנים ועד להיותה נערה מתבגרת וכי בחלקם של המעשים נטען כי המשיב "עירב" אף את בנו הקטין, מאז היותו של זה תינוק כבן חודש. באישום השני מיוחס למשיב ביצוע שישה מעשי סדום במשפחה בשניים מילדיו ומעשים מגונים במשפחה בשני קטינים אלה במספר רב של הזדמנויות בשנים 2000 – 2001 לערך. באישום השלישי מיוחס למשיב ביצוע שישה מעשים מגונים במשפחה בשתי בנותיו הקטינות, בנות כ- 5 ו- 6 בעת ביצוע המעשים הנטענים, המיוחסים לשנת 1995 לערך. באישום הרביעי והאחרון נטען כי לאחר שנודע למשיב בחודש אפריל 2002 כי המעשים שביצע במתלוננת ובאחד מילדיו נודעו לרשויות, ולאחר שנודע לו כי צפוי לו מאסר ארוך אם יועמד לדין ויורשע, יצא את הארץ על מנת לחמוק ממשפט וחזר ארצה רק לאחרונה, בחודש אפריל 2005. דהיינו, כעבור כחמש שנים. בגין מעשה זה מיוחסת לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

2.משהוגש כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת ממשית על קיומן של ראיות לכאורה. יצוין, כי בין הראיות מצויה גם הודאתו של המשיב בחלק מהעבירות המיוחסות לו. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ובהמשך הורה גם על קבלת תסקיר משלים.

בהחלטתו ציין בית המשפט כי שירות המבחן בחן חלופת מעצר במסגרת מוסדות "מגדל אור" במגדל העמק וסבר כי חלופה זו עשויה ליתן מענה לצורך בגבולות פיזיים למשיב, אך נוכח החשש מכך ששחרורו של המשיב לחלופת מעצר יגרום לפגיעה נפשית בילדיו, עמדת שירות המבחן היא שלא להמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את השיקולים השונים, לרבות המלצת שירות המבחן, החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בהביאו את הנימוקים הבאים: ביצוע המעשים המיוחסים נפסק כבר לפני מספר שנים. לגבי ביצוע המעשים במתלוננת בית המשפט אף הסיק כי מכיוון שהמתלוננת המשיכה לגור תחת אותה קורת גג עם המשיב "ניתן להסיק כי הפסיק את המעשים ביזמתו" ; שירות המבחן, על אף שהתבקש לעשות כן, לא כלל בתסקיר המשלים התייחסות למסוכנות פיזית של המשיב והיעדר התגובה המלאה כמוה כ"מסקנה לפיה אין המשיב מסוכן כיום", מה גם שאין מדובר ב"מעשים מיניים בקטינים בכלל, אלא "רק" בבני משפחה..." ; המוסד המוצע כחלופת מעצר מהווה חלופה הולמת שיש בה לאיין את החשש הטמון בבריחתו של המשיב, בארץ או בעולם, ומהווה משום השמת גבולות פיזיים לעורר ; החשש מפני הנזק הנפשי שעשוי להיגרם למתלוננת וליתר בני המשפחה ביודעם כי המשיב משוחרר, ניתן להתמודד עמו על ידי שגורמי הרווחה יסבירו להם את משמעות מעצר הבית, מה גם שהחשש כי המשיב יטריד את המשפחה לא הוכח ; החשש מהימלטותו של המשיב את הארץ הוא חשש רחוק, כאשר דרכונו של המשיב מופקד בבית המשפט. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי המשיב סובל מבעיה נוירולוגית שהחמירה בעת שהותו במעצר והביע תקווה כי מצבו זה ישתפר במעצר הבית.

בסופו של יום הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר לפיה ישהה המשיב במעצר בית מוחלט במוסדות "מגדל אור" במגדל העמק, תוך שנאסר עליו לשוחח בטלפון עם בני משפחתו או אחרים, למעט עורך דינו, ביחס למשפט והוא חויב להפקיד את דרכוניו – הישראלי והזר – בבית המשפט והוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ. כן הותנה שחרורו לחלופת המעצר בערבויות שונות שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי.

ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עוכב ב- 48 שעות על מנת לאפשר הגשת ערר לבית המשפט העליון. מכאן ערר המדינה שבפני.

3.המדינה טוענת בעררה כי המעשים הקשים המתוארים בכתב האישום, העובדה שבוצעו בילדיו שלו משך שנים, מספר רב של פעמים, מלמדים על מסוכנותו של המשיב ועל כך שאין מדובר במי שזו היא לו מעידה חד פעמית, אלא במי שאינו שולט בדחפיו המיניים. עוד טוענת המדינה כי יחסו של המשיב לעבירות שביצע אך מעצים את מסוכנותו לציבור הקטינים, באופן שחלופה לא תסכון. המדינה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לחשש כי שחרור המשיב יוביל לפגיעה נפשית קשה בילדיו של המשיב ואף לא לחשש כי יימלט מאימת הדין.

4.המשיב, במענה לטענות המדינה, טוען כי הנזק שייגרם לילדים מעצם הידיעה על שחרורו פחות במידה משמעותית מהנזק שייגרם לו כתוצאה מהפגיעה בחירותו, אם ייעצר עד תום ההליכים נגדו. לדברי בא כוחו, הפיקוח על מרשו שמאפשרת חלופת המעצר עליה החליט בית המשפט, לאחר שבחן החלופה האמורה לעומק, היא כזו שתאפשר דיווח על הפרת תנאי השחרור, אם הפרה שכזו אכן תתרחש. מכל מקום, טען, מדובר בחלופה הנמצאת במתחם הסבירות ואל לו לבית המשפט דכאן להתערב על כן בשיקול דעתה של הערכאה הקודמת. עוד נטען, כי בשלוש השנים ששהה המשיב מחוץ לישראל, הוא עבר טיפול וגם זאת, לאחר שחדל ביזמתו מביצוע המעשים. מכאן, מבקש ב"כ המשיב לשלול הן את המסוכנות הפיזית והן את המסוכנות הנפשית הגלומה לכאורה במשיב. לדבריו, המשפט צפוי להימשך זמן כאשר העדה היחידה הינה המתלוננת, היות שהדברים שנמסרו על ידי ילדיו של המשיב לחוקרת הנוער אינם מועילים לגרסת העוררת נגד המשיב.

5.כפי שהיה בבית המשפט המחוזי, גם בפני מצויה במוקד ההכרעה שאלת היתכנותה של חלופת מעצר, ובפרט חלופת המעצר עליה החליט בית המשפט המחוזי.

המעשים המיוחסים למשיב, בחלקם הוא מודה, מפליגים בחומרתם וככלל מצביעים הם על סיכון הנשקף משחרורו של מי שמואשם בביצועם, אלא אם כן הצליח זה לשכנע את בית המשפט כי על דרך חלופה ניתן לאיין בעניינו את החשש הנלווה לעבירות מעין אלה. במילים אחרות, בית המשפט מחויב לבחון קיומה של חלופת מעצר גם במקרים מעין זה שבפנינו, הגם שנדרשות נסיבות יוצאות דופן של ממש על מנת לשכנעו כי די בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 6276/96 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 12.9.96) וההפניות שם ; בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, ניתנה ביום 3.2.97).

המשיב, כך על פי הנטען, עשה את ילדיו, ובפרט את המתלוננת, בתו החורגת, כלי זמין לדחפיו המיניים. כך, משך שנים. במידה שהאישומים נגדו יוכחו הרי שהמסקנה היא כי את הבית, המקום בו אמורים להיות קטינים רכים בשנים מוגנים מכל רעה, הפך הוא עבורם לזירה של סבל וכאב, למקום בו עליהם להישמר על נפשם. כעולה מהחומר שבפני, לרבות תסקיר שירות המבחן, נפשם אכן חרדה מהאפשרות שיצור עימם קשר שנית. מקובלת עלי עמדת העוררת, כי מעשים מעין אלה המיוחסים למשיב, כשהם נתמכים בתשתית ראייתית לכאורית, עליה אין, כאמור, מחלוקת של ממש, מצביעים על מסוכנותו של המשיב לא רק לילדיו שלו אלא לכלל ציבור הקטינים ומצדיקים הם מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 2178/99 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 19.4.99)). יפים בהקשר זה דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן שצוטטו על ידי כב' השופטת ביניש:

"אין להכביר מילים על חומרתם של המעשים, המעוררים חלחלה וזעזוע בכל בן תרבות. מעשים אכזריים של השתלטות על גופה ונפשה של ילדה רכה בשנים, שאיבדה את משפחתה שלה והפכה להיות נתונה לחסותו של מי שמואשם בכך שניצל את אמונה ואת תלותה בו ואת סמכותו ומרותו, סיפוק יצריו. מעשים כאלה מצביעים על מסוכנותו של מי שעשייתם מיוחסת לו. המסוכנות איננה מאיימת רק על הקרבן אלא גם על קורבנות פוטנציאלים. לפיכך, אין מקום לחלופת מעצר, מכל סוג שהוא" (בש"פ 1039/99 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, ניתנה ביום 7.3.99)).

הדברים מקבלים משנה תוקף מעיון בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של המשיב, שם צוין כי על אף שהמשיב לוקח אחריות על מעשיו באופן מילולי, הרי שהוא מתקשה להבין את השלכות מעשיו על הקטינים. על אלה נוסף החשש הממשי לפגיעה בשלומם הנפשי של המתלוננת וילדיו האחרים של המשיב, חשש שיש לו תימוכין בתסקיר המשלים שהוכן על ידי שירות המבחן ואשר הכריע את הכף בגיבוש המלצת שירות המבחן (לעניין זה ראו גם: בש"פ 3609/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.8.03) ; בש"פ 665/97 הנ"ל ).

בצדם של אלה קיים גם החשש, שלטעמי הוא ממשי, מפני הימלטותו מהדין של המשיב. אכן, המשיב חזר ארצה מיזמתו, אולם במצב בו הוא נמצא שרירה ועומדת הסיבה שהביאה להימלטותו בפעם הראשונה – הכרתו בכך שאם יורשע הוא צפוי לעונש כבד – ודי בכך כדי לבסס את החשש מפני הימלטותו מהדין זו הפעם השניה.

כל אלה יחדיו, הגם שדי היה לטעמי בכל אחד מהם, מוליכים לידי מסקנה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב, לא ניתן להפיגה על דרך של חלופת מעצר, גם לא זו עליה החליט בית המשפט המחוזי. ויובהר: אין במסקנתי כדי להטיל חלילה ספק ביכולת של המוסד מגדל אור ובעבודה שנעשית שם ובאפשרות לקיים פיקוח אפקטיבי על השוהים במוסד זה. אלא, שלטעמי, אין במוסד זה, על הפיקוח שהוא מאפשר על המשיב, כדי להוות במקרה דנן משום חלופה הולמת.

בשולי הדברים אציין כי קשה לקבל חלק מההנמקות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. במיוחד מצאתי קושי בקביעה כי "לא מדובר על מעשים מיניים בקטינים בכלל, אלא "רק" בבני משפחה...". גם אם כוונת בית המשפט היתה לומר כי המדינה לא הצביעה על חשש למסוכנותו של המשיב לילדים בכלל, כעולה מהמשכו של המשפט, הרי שאמירה מעין זו בעייתית היא ועשויה להתפרש באופן שגוי כאילו פגיעה בילדיו שלו פחות מסוכנת היא או שההתייחסות אליה קלה יותר חלילה, וברי שלא לכך כוונו הדברים של בית המשפט.

סיכומם של דברים, הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.