בש"פ 716/08 מדינת ישראל נ. פרג' חיח

לפניי בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ).

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של אינוס, איומים, גניבה, ושהות בישראל שלא כדין.

על-פי העובדות המתוארות באישום הראשון, ביום 6.12.06 התקשר המשיב, תושב חברון, אל המתלוננת, ילידת 1991, אותה הכיר מספר חודשים קודם לכן, וביקש ממנה להיפגש עימו. המתלוננת נעתרה לבקשתו, ובמהלך הפגישה הגיעו השניים לחוף הים בבת ים. על-פי הנטען, המשיב ביקש מהמתלוננת את מכשיר הטלפון הסלולארי שברשותה על מנת לבצע בו שיחת טלפון. המתלוננת והעבירה לו את הטלפון, אולם משביקשה לקבלו בחזרה, סרב המשיב ואיים עליה כי אם לא תוריד את מכנסיה, יספר לאמה כי היא מעשנת חשיש. המתלוננת סירבה לבקשתו, ובתגובה החל המשיב לחנוק אותה. המתלוננת צעקה, והמשיב איים עליה כי אם לא תפסיק לעשות כן יהרגה. עוד נטען, כי המשיב דרש מהמתלוננת שתבצע בו מין אוראלי ושתוריד את מכנסיה, ומשזו סירבה, הפיל אותה על בטנה, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, הכניס ידו מתחת לחולצתה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כל זאת, כשהוא מתעלם מבקשותיה שיחדל ממעשיו. לאחר שסיים לבעול את המתלוננת עזב המשיב את המקום כשמכשיר הטלפון הסלולארי שלה נשאר ברשותו. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נפצעה המתלוננת בצווארה וסבלה מבעיות נפשיות בגינן נזקקה לטיפולים שונים.

באישום השני לכתב האישום נטען כי בשלושה מועדים שונים שהה המשיב בישראל, מבלי שהיה בידו היתר שהייה כדין.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, ביקשה המדינה את מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בא כוח המשיב ביקש מספר דחיות לצורך לימוד חומר החקירה, כאשר המשיב נותר במעצר. בסופו של יום, הסכימו הצדדים כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, ובית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופט ד' רוזן) הורה על הגשת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר בתחומי ישראל.

מתסקיר המעצר עלה כי המשיב נוהג לשהות בתחומי הארץ לצורכי עבודה מבלי שיש לו אישור שהייה חוקי. שירות המבחן סבר כי המשיב נוקט בדפוסי טשטוש והכחשה בנושא המיני ומתקשה לקחת אחריות על התנהגותו בכלל ועל התנהגותו המינית בפרט. לאור העובדה שהמשיב הביע התנגדות לשוחח עם שירות המבחן בנושא זה, נמנע שירות המבחן מלהעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב באשר לפגיעה בקורבנות נוספים. הואיל ולא הוצגה בפני שירות המבחן חלופת מעצר מוגדרת, לא המליץ התסקיר על שחרורו של המשיב ממעצר.

3.לאחר שעיין בתסקיר המעצר, וחרף הקשיים עליהם הצביע בא כוח המדינה לגבי החלופה הספציפית שהוצעה על ידי בא-כוח המשיב, הורה בית המשפט כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית מפקחו ביפו, בכפוף להפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 50,000 ₪ כל אחת ופיקדון עצמי על סף 5,000 ₪. בנוסף, נאסר על המשיב ליצור כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשה (להלן: החלטת השחרור ).

4.ביום 2.7.07 נעצר המשיב, לאחר שנתפס כשהוא מפר את תנאי שחרורו. המדינה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, ולחילוט ערבויות לפי סעיפים 51(א) ו-52(א) לחוק, לאור שלוש הפרות של תנאי השחרור שביצע המשיב, וביקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בהסכמת בא כוח המשיב, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

5.עתה, בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית, מבקשת המדינה להאריך המעצר בתשעים ימים מכוח סעיף 62 לחוק. לעת הזו, בוצעה הקראה של כתב האישום, ונקבעו ארבע ישיבות הוכחות שהראשונה בהן בחודש פברואר 2008 והאחרונה בחודש יולי 2008.

6.לטענת המדינה, העבירות אותן ביצע המשיב ונסיבות ביצוען מלמדות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו לציבור בכלל ולציבור הנשים והקטינות בפרט. לגישתה, המשיב העיד על עצמו שאינו ראוי ליתן אמון בו לאור העובדה שהפר בשלוש הזדמנויות שונות את תנאי השחרור שנקבעו לו. על כך מוסיפה המדינה את עברו הפלילי של המשיב, בגינו עומד נגדו מאסר על תנאי חב הפעלה. המדינה ערה לקושי הכרוך בעובדה שמשפטו של המשיב טרם החל, אולם היא טוענת כי הסיבה לכך נעוצה גם בבקשות הדחייה שהוגשו על ידי בא-כוחו של המשיב ובניסיונות הצדדים להגיע להסכמות. בנסיבות אלו, ולאור העובדה כי קבועים ארבעה מועדי הוכחות, היא טוענת כי נסוג שיקול חלוף הזמן מפני האינטרס שבהגנה על בטחון הציבור.

7.בא-כוח המשיב מסרב לבקשה וטוען כי העובדה שהמדינה הסכימה מלכתחילה לשחרורו של המשיב למעצר בית חרף המעשים המיוחסים לו מלמדת על חולשה ראייתית, וכי לא קיים חשש להימלטות. בעניין זה טוען בא-כוח המשיב כי המשיב לא נחקר על ההפרות שנטענו כנגדו ולא הוגש נגדו כתב אישום בגינן.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, מצאתי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק, על בית המשפט לאזן בין השיקולים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם - המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו - חירותו של הנאשם המוחזק בשלב זה כחף מפשע (ראו למשל: בש"פ 614/08 מדינת ישראל נ' פרץ (טרם פורסמה, 23.1.08)).

ככל שיש בפי בא-כוח המשיב טענות בדבר דיות הראיות נגד מרשו, ראוי היה שהן תועלינה בפני הערכאה הדיונית הדנה בעניינו של המשיב, ובמידת הצורך בפני בית משפט זה, במסגרת ערר על החלטותיה. כלל הוא, כי אין תפקידו של בית המשפט הדן בשאלת הארכת מעצר להכריע בשאלת עוצמת הראיות ומשקלן אלא במקרים חריגים ביותר של מהפך ראייתי בבחינת הפיכת הקערה על פיה, המטה את הכף לעבר זיכויו של הנאשם על פני הרשעתו בדין (ראו למשל: בש"פ 10280/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 9.11.2005); בש"פ 6720/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 19.8.07); בש"פ 7162/07 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (טרם פורסמה, 10.9.07)). לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בעדויות המתלוננת, לא שוכנעתי כי ענייננו נכנס בגדר אותם מקרים חריגים בהם אירע מהפך ראייתי של ממש. לטעמי, שאלת מהימנות הראיות ועוצמתן, המקום הראוי להתברר, גם במקרה זה, היא במסגרת ההליך העיקרי.

9.באשר לעילות המעצר. המסוכנות העולה ממעשיו של המשיב הינה ברורה. על-פי הנטען, ביצע המשיב אונס אלים בנערה בת 15. מדובר בעבירה חמורה ומכוערת המצמיחה מטבעה עילת מסוכנות נגדו (לעניין המסוכנות האינהרנטית הנובעת מנאשם בעבירת אונס ראו למשל: בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.9.98); בש"פ 6210/07 מדינת ישראל נ' גנסר (טרם פורסמה, 5.8.07)) . כן קיים בענייננו חשש להימלטותו של המשיב מן הדין, בין היתר, עקב היותו שוהה בלתי חוקי בישראל (ראו למשל: בש"פ 3136/06 עטיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 16.4.06)).

על אף האמור, שומה על בית המשפט לבחון האם קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את עילות המעצר נגדו. בענייננו, אני סבורה כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. ברי, כי שחרורו של נאשם למעצר בית מותנה, בין היתר, ביכולת ליתן בו אמון. העובדה כי המשיב הפר שלוש פעמים את התנאים שנקבעו לשחרורו ממעצר, בצירוף תסקיר המעצר השלילי שהוגש בעניינו ועברו הפלילי המכביד, מלמדים כי בשלב זה אין אפשרות ליתן בו את האמון הנדרש (ראו למשל: בש"פ 5245/07 מדינת ישראל נ' גופמן (טרם פורסמה, 4.7.07)). לא זו אף זו, המשיב הינו תושב חברון, וכפי שעולה מדבריו הוא יוצא ונכנס את גבולות המדינה. לא ניתן להבטיח כי אם ישוחרר המשיב למעצר בית לא יפר פעם נוספת את תנאי שחרורו ויברח אל מחוץ לשטחי ישראל (ראו למשל: בש"פ 1048/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 7.2.07)).

10.אני ערה לקושי הנעוץ בעובדה שמשפטו של המשיב טרם התחיל. קיים יחס ישיר בין התמשכות ההליכים בעניינו של נאשם ובין זכותו להתהלך חופשי - ככל שמתארכת תקופת מעצרו עד תום ההליכים נגדו כך גובר משקלה של זכותו שחירותו לא תיפגע למעלה מן המידה המוכתבת בסעיף 61 לחוק (ראו למשל: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (טרם פורסמה, 1.1.03); בש"פ 5118/03 מדינת ישראל נ' אברוטין (טרם פורסמה, 23.6.03)). יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, כל מקרה לנסיבותיו, כאשר אל מול השיקול של חלוף הזמן עומד לעיתים האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו של נאשם חרף התמשכות הליכים המתנהלים נגדו בשל מסוכנותו או לאור החשש כי שחרורו יוביל לשיבוש הליכי משפט או להתחמקות מן הדין, כאמור בסעיף 21 לחוק (ראו למשל: בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם (טרם פורסמה, 25.8.04)).

בנסיבות המקרה שלפניי, מסוכנותו של המשיב והחשש כי ישבש מהליכי משפט תוך ניסיונות בריחה, מטים את הכף לחובתו. לכך ניתן להוסיף את העובדה כי מדובר אך בבקשה ראשונה

להארכת מעצרו, וכי קבועים ארבעה מועדי ישיבות לתיק שעתידים להתחיל בזמן הקרוב. נוכח העובדה כי אין מדובר בתיק מורכב במיוחד, לא נראה כי ההליכים בעניינו יארכו זמן רב. אציין, כי ייתכן ולאחר עדותה של המתלוננת ישתנו הנסיבות כך שיהיה מקום לשקול מחדש את שאלת הארכת מעצרו, תוך עריכת איזון מחודש.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 4.2.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1009/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.