בש"פ 3667/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.5.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1123/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

2.

ביום 15.11.2007 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים, מספר עבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים בקטינות בנות 10. המשיב היה נשוי בעת ביצוע העבירות לאישה שהיא סבתה של הקטינה א.ס, ודודתה של אמה של הקטינה ד.פ, שתי הקטינות ילידות 1996. על פי עובדות האישום הראשון, במועד לא ידוע בין השנים 2005-2006 הגיעה א.ס לדירת המשיב. כשהבינה שסבתה איננה, ביקשה לעזוב, אולם המשיב אמר לה שאם תלך "לא יהיה לה סבא", והושיב אותה על ברכיו, ואחר כך על הספה, חרף התנגדותה. לאחר מכן הוריד המשיב את מכנסיה ותחתוניה של א.ס, ליקק את איבר מינה וכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהוא מתעלם מבקשותיה שיחדל ממעשיו. בהמשך, החדיר המשיב את איבר מינו אל פי הטבעת של הקטינה. המשיב הפסיק רק כאשר שמע דפיקה בדלת הדירה. בעת שהקטינה התלבשה, נגע המשיב באיבר מינה ואמר לה שלא לספר על המעשים. כעבור שבועיים, סבלה הקטינה מדימום באיבר מינה.

על פי האישום השני, במהלך שנת 2006 הגיע המשיב לביתה של א.ס כששהתה לבד בדירה. הקטינה חששה מפניו ולא פתחה את הדלת, אולם הוא צלצל ודפק פעמים רבות ובסוף נאלצה להכניסו. המשיב התיישב על הספה בסלון ואמר לקטינה "בואי נעשה את זה", אולם היא השיבה שהיא לא רוצה. המשיב השכיב את הקטינה על הספה, וליקק את איבר מינה. לאחר מכן ליקק את גופה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וכן את איבו מינו לפי הטבעת של הקטינה.

על פי האישום השלישי, במהלך שנת 2006 או בסמוך לכך, הגיע המשיב אל ביתה של הקטינה ד.פ, בו שהתה לבדה. המשיב אילץ את ד.פ לפתוח את הדלת, וכשנכנס שאל אותה אם היא רוצה שינשק אותה באיבר המין, אולם הקטינה ענתה בשלילה ואמרה למשיב לעזוב. המשיב הרים את שמלתה, וליקק את איבר מינה.

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. הבקשה נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' נויטל) אשר הורה, בהסכמת המשיב, על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב. בהסכמת המשיב, הורה בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 15.8.2008. בהסכמת המשיב, הוארך מעצרו בשנית בתשעים ימים בהחלטתי מיום 4.11.2008, ובשלישית בהחלטת כב' השופט ס' ג'ובראן ביום 5.2.2009.

בפניי אפוא בקשת הארכת המעצר הרביעית. נכון למועד הגשת הבקשה דנן, הסתיימה שמיעת הראיות והצדדים הגישו סיכומים בכתב. בתאריך 4.2.2009 נשמעו השלמות קצרות של הסיכומים בעל-פה, ונקבע כי מועד הכרעת הדין יודע לצדדים.

4.

לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב הם מעשים חמורים המקימים חזקת מסוכנות שלא הופרכה על ידו. המבקשת מצביעה על עברו הפלילי החמור של המשיב, ובמיוחד על הרשעתו בביצוע עבירת מין, כנתונים המחזקים את החשש מפני מסוכנותו. בנוסף, טוענת המבקשת כי העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע, מקים חשש להימלטותו מן הדין. על רקע טעמים אלה, גורסת המבקשת כי אין מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר כלשהי.

5.

סנגורו של המשיב הביע את התנגדותו לבקשה,

בעיקר נוכח חלוף הזמן למן מועד שמיעת הסיכומים על ידי בית המשפט המחוזי. הסנגור מדגיש כי המשיב נמצא במעצר תקופה ארוכה, וממתין כשלושה וחצי חודשים להכרעת דינו. לטענתו, התיק אינו מורכב וכולל שתי מתלוננות בלבד, ועל כן סביר היה לסיימו בפרק זמן קצר יותר. הסנגור מביע הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב למחצית התקופה המבוקשת.

6.

לאחר שבחנתי את נימוקי המבקשת ואת טענות המשיב, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק, על בית המשפט לאזן בין השיקולים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם - המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו - לבין ההגנה על חירותו של הנאשם (בש"פ 614/08 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסמה, 23.1.2008)).

העבירות המיוחסות למשיב, ביצוע עבירות מין חמורות בקטינות בנות משפחה, מצמיחות מטבען עילת מסוכנות נגדו (בש"פ 5612/08 דיאב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.9.1995); בש"פ 716/08 מדינת ישראל נ' חיח (לא פורסמה, 6.2.2008)). מעשיו הלכאוריים של המשיב, ובחירתו בקורבנות רכות בשנים וחסרות ישע, מגלים אכזריות חסרת רסן ומקימים חשש של ממש מהישנות המעשים, וזאת ביתר שאת נוכח הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירות מין. אמנם, ככל שחולף הזמן ומתמשכים ההליכים, נוטה נקודת האיזון לטובת ההגנה על חירות הנאשם (בש"פ 1407/07 מדינת ישראל נ' סנדקה (לא פורסמה, 26.2.2007)). עם זאת, לא מצאתי בשלב זה כי חלוף הזמן מאז מעצרו של המשיב הסיט את נקודת האיזון והטה את הכף לעבר שחרורו. שמיעת התיק נסתיימה זה מכבר, וההליך נמצא אך פסע לפני סיומו. במצב דברים זה, ובהינתן חומרת העבירות והסכנה לשלום הציבור הטמונה במשיב, אין כל מקום לשחררו.

הבקשה כאמור מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 12.5.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1123/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.