בש"פ 614/08 מדינת ישראל נ. ראובן פרץ

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים ומייחס לו עבירות של אינוס, נסיון לאונס ושתי עבירות של מעשה מגונה. על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 15.4.07 טייל המשיב בפארק עם כלבו, שם פגש את א.ג (להלן: המתלוננת 1 ) שישבה בפארק עם ידיד. המשיב הזמין את המתלוננת 1 ואת הידיד לביתו. לאחר שעזבו המתלוננת 1 וידידה את דירת המשיב, גילתה המתלוננת 1, אשר נפרדה בינתיים מהידיד, כי הטלפון הנייד שלה אינו אצלה ושבה לחפשו בבית המשיב. המשיב הזמין את המתלוננת 1 לחפש את הטלפון בביתו והיא עלתה לדירה. או אז, דחף המשיב את המתלוננת 1 לחדר השינה, השכיב אותה על מיטתו, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה ואת בגדיו, למעט תחתוניו. המשיב נשכב על המתלוננת 1 כאשר זו האחרונה צועקת, בוכה ומנסה להתנגד לו. המשיב נישק את המתלוננת 1 בפיה, צווארה ואיבר מינה ואף החדיר אצבעותיו לאיבר מינה וזאת ללא הסכמתה של המתלוננת 1 ותוך שימוש בכוח.

על פי הנטען באישום השני, ביום 29.8.02 שהתה ס.ש (להלן: המתלוננת 2 ) לבדה בדירתו של חברה. המשיב הגיע לדירה כדי לדבר עם החבר, שכנו. כאשר הבין כי המתלוננת 2 נמצאת בבית לבדה, הפילה על הרצפה, הוריד את תחתוניה בכח, ניסה להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה וכן נישק את איבר מינה. המשיב ביצע מעשים אלו תוך שימוש בכוח בניגוד לרצונה של המתלוננת 2 אשר צעקה, זזה וניסתה להתנגד. כאשר שמע המשיב רעש מחוץ לדירה קם מעל המתלוננת 2 ועזב את הדירה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קיבל את הבקשה, תוך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו בשני האישומים. כך, ביחס לאישום הראשון הצביע בית המשפט קמא על דו"ח המשטרה המנציח שיחת טלפון בה נשמע ברקע קולה של המתלוננת 1 זועקת לעזרה ונשמעים קולות בכי שלה וכן על מסדר זיהוי תמונות בו זיהתה המתלוננת 1 את המשיב כמי שביצע את המעשים. בית המשפט קמא אף התייחס לטענות בא-כוח המשיב לפיהן קיימות סתירות בעדות המתלוננת 1, תוך שקבע כי בשלב זה של הדיון אין עליו להכריע בשאלת מהימנותם של העדים. ביחס לאישום השני קבע בית המשפט כי גרסת המתלוננת 2 מקבלת חיזוק מעדותו של חברה ומראיות נוספות.

בית המשפט קבע עוד כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות הנשקפת ממנו לציבור הנשים, המקימה עילה למעצרו. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות העניין אין להסתפק בחלופת מעצר וזאת נוכח העובדה כי למשיב מיוחסים שני מעשים שונים אשר בוצעו בנשים שנבחרו באקראי, תוך שציין כי על אף הזמן שחלף בין המעשים יש בהם כדי להצביע על נטייה לביצוע מעשים מסוג זה. בית המשפט אף נתן דגש לעברו הפלילי של המשיב, אשר כולל עבירות של מעשה מגונה, בריחה ממשמורת חוקית, איומים, פריצות, גניבה וסמים. לפיכך, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב באמצעות חלופת מעצר שכן בכל מקום בו ישהה צפויות להימצא נשים שעלולות להיות קורבן למעשיו והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

בבקשה להארכת המעצר מגוללת המדינה את השתלשלות ההליכים בעניינו של המשיב, העומדים כעת בשלב בו הסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה. על פי המתואר בבקשה, ביום 6.1.08 העיד המשיב בחקירה ראשית והחלה חקירתו הנגדית, כאשר מועד הוכחות נוסף קבוע ליום 30.1.08 ויש להניח כי מאחר וזומן עד הגנה אחד, יספיק לצורך סיום פרשת ההגנה. המדינה מציינת כי הדחיות שהיו במהלך הדיונים נבעו בעיקר מהתנהלות ההגנה והצורך בהסדרת ייצוגו של המשיב. לטענת המדינה, אופי המעשים המיוחסים למשיב והעובדה כי מדובר בשני מעשים שונים, מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ועל חשש ממשי מהישנות מעשי העבירה. כמו כן, לטענתה, עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל בריחה ממשמורת, מלמד כי לא ניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר אשר תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לאור זאת, ובהתחשב בשלב המתקדם בו נמצא משפטו של המשיב, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

4.

בדיון בפניי טען בא-כוחו של המשיב כי ישנם קשיים ביחס לאישום השני, לרבות דבריה של המתלוננת 2 בעדותה, לפיה חזרה בה מתלונתה נגד המשיב, אך ציין כי בסופו של הדבר העניין יוכרע על ידי בית המשפט השומע את הראיות. באשר להמשך ההליך טען כי אין וודאות שפרשת ההגנה תסתיים בישיבה הקרובה, ומכל מקום יחלוף זמן עד שיוגשו הסיכומים ותינתן הכרעת הדין בתיק. לאור זאת, ובהתחשב בכך כי הארכת מעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק הינה חריג לכלל לפיו יש לשחרר נאשם בתום תקופת המעצר הסטטוטורית, טען כי יש להורות בנסיבות העניין על עריכת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק, על בית המשפט לאזן בין השיקולים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם - המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו - לבין ההגנה על חירותו של הנאשם (ראו לאחרונה למשל: בש"פ 10207/07 מדינת ישראל נ' הרוש (טרם פורסמה, 12.12.2007)). המעשים המיוחסים למשיב בענייננו, ביצוע עבירות מין בכפייה בשתי הזדמנויות שונות בנשים אשר פגש באקראי, מעידים על מסוכנות חמורה הנשקפת ממנו ועל חשש מהישנות המעשים (ראו לעניין זה למשל: בש"פ 5612/98 דיאב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.9.1998). על כן, וכפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור הנשים בכללותו באמצעות חלופת מעצר גם לא בשלב הנוכחי. מעבר לכך, לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד, בגינו אף ריצה עונשי מאסר בפועל וכולל הרשעה בעבירות שונות, לרבות עבירה של ביצוע מעשה מגונה ובריחה ממשמורת חוקית. בכך, יש כדי להעיד כי לא ניתן לתת בו אמון המצדיק את שחרורו לחלופת מעצר וכי נשקף ממנו גם חשש להימלטות מאימת הדין.

אמנם, ככל שחולף הזמן ומתמשכים ההליכים, נוטה נקודת האיזון לטובת ההגנה על חירות הנאשם. עם זאת, בענייננו מדובר בהארכת מעצר ראשונה, כאשר משפטו של המשיב נמצא בישורת האחרונה, ויש לקוות כי יסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת. לפיכך, ולאור האמור לעיל בדבר המסוכנות החמורה שעודה נשקפת ממנו, לא מצאתי כי ניתן בשלב זה להורות על שחרורו.

אשר על כן, מוארך בזאת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 26.1.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 4026/07, לפי המוקדם.