בש"פ 4590/09 מדינת ישראל נ. אנדרי פוטורוצין

1.

בקשה להארכת מעצר שלישית של המשיב בתשעים ימים מיום 9.6.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ 7061/08, לפי המוקדם.

2.

ביום 31.3.2008 הוגש נגד המשיב ואדם נוסף בשם אלכסיי (להלן: הנאשמים ) כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לשניים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; חטיפה לשם סחיטה; סחיטה בכוח; סחיטה באיומים; כליאת שווא; ופציעה בנסיבות מחמירות.

לפי כתב האישום, המתלונן היה חייב כ-4,500 ₪ לאדם בשם מקסים. בחודש פברואר 2008 או בסמוך לכך החזיר המתלונן את חובו למקסים, לאחר התערבותם של שני הנאשמים. בחודש מרץ 2008 קשרו הנאשמים קשר לחטוף ולסחוט את המתלונן. השניים הגיעו למסעדה בה עבד המתלונן, צעקו עליו, איימו עליו, והורו לו להיכנס לרכב. ברכב, אמרו הנאשמים למתלונן כי הם קנו את החוב ממקסים וכי הוא חב להם סכום של 20,000 ₪.

המתלונן טען בפניהם כי שילם את חובו, אולם הנאשמים דרשו ממנו באיומים לשלם להם את הסכום הנ"ל. במהלך הנסיעה הכה המשיב את המתלונן בפניו ויחד עם אלכסיי אילץ אותו להתקשר למקום בו עבד ולהודיע כי "חבריו" יבואו לאסוף את מכשיר הפלאפון שהשאיר שם. השניים הביאו את המתלונן לפאב שבבעלות אלכסיי, שם כלאו את המתלונן במקלט הסמוך לפאב. בשלב מסוים במהלך הלילה, דרשו הנאשמים מן המתלונן באיומים ובכוח, כי ילך עימם לבנק ויבקש הלוואה כספית באמצעותה ישלם להם. מאוחר יותר הכו הנאשמים את המתלונן בחזהו ובפניו, וכלאו אותו בשירותי הפאב עד שעות הבוקר, תוך שהם שומרים שלא יברח. למחרת, הביאו הנאשמים את המתלונן לסניף בנק בחיפה, כדי שהמתלונן יבקש הלוואה על סך 20,000 ₪. בשלב זה נעצרו הנאשמים על ידי המשטרה.

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיב ואלכסיי עד תום ההליכים. לאחר מספר דחיות לצורך הסדרת הייצוג של השניים, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) את הבקשה. בית המשפט קבע כי יש בחומר הראיות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. עוד נקבע כי נוכח מסוכנותם של הנאשמים לציבור בכלל ולמתלונן בפרט, ונוכח הפוטנציאל הממשי לשיבוש מהלכי משפט, אין מקום להורות על חלופת מעצר. בית המשפט ציין כי בשים לב לטיב העבירות, התחכום והתעוזה, הוא אינו מוצא מקום להורות על הגשת תסקיר בטרם מתן החלטה.

4.

ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי, נדחה על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי). בהחלטה בערר נקבע כי יש לכאורה בסיס לאמור בכתב האישום. בנוסף, נקבע כי התרחיש מלמד על הסכנה הנשקפת מן המשיב וכי קיים חשש שהמשיב יעשה ניסיון לשבש מהלכי משפט על ידי ניסיון לגרום לעדים לשנות מגרסתם. צוין, כי אפשר ויהיה זה נכון לשקול עניין זה שנית לאחר שהמתלונן ובת זוגו יעידו בפני בית המשפט. יצוין כי הערר שהגיש אלכסיי על החלטת בית המשפט המחוזי, נדחה אף הוא.

5.

המשיב ואלכסיי הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, בה נטען כי חקירתו הראשית של המתלונן נשמעה וכי עולות ממנה סתירות מהותיות. הבקשה נדחתה, בנימוק שחקירת המתלונן טרם נסתיימה ובת זוגו טרם העידה. טענתם של הנאשמים כי עדותו של המתלונן מגלה סתירות מהותיות נדחתה אף היא, ונקבעה כי על אף שבעדותו בבית המשפט מפחית המתלונן מתיאורי האלימות שננקטה כלפיו במהלך האירועים נשוא כתב האישום, נראה כי אין שינוי של ממש בתשתית הראייתית ונראה מעדותו של המתלונן כי הוא עדיין נתון לאימה מעצם המפגש עם הנאשמים.

6.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של הנאשמים לא בא על סיומו, הוגשה בקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים. בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין) האריך את המעצר תוך שהנחה את בית המשפט המחוזי לקבוע מועד קרוב לשמיעת עדות המתלונן ובת זוגו, וכן הורה על הגשת תסקירי מעצר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת שחרור לחלופת מעצר.

בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. זאת נוכח האמור בתסקיר המעצר, אשר נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב, בין היתר על רקע הרשעה בעבירות של אלימות כלפי עובד ציבורי וכן על רקע שימוש בסמים. שירות המבחן ציין בתסקירו כי קיים סיכון פוטנציאלי גבוה שהמשיב ינקוט בהתנהגות אלימה בעתיד. בית המשפט הביע את התרשמותו כי חלופת המעצר המוצעת, בבית בת זוגתו של המשיב ובפיקוח שלה ושל אמו של המשיב, אינה חלופה ראויה. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי מצא לנכון לשחרר את אלכסיי לחלופת מעצר לאחר תום עדות המתלונן, מאחר שבעניינו הוגש תסקיר חיובי ואין לחובתו עבר פלילי. לאחר שהמתלונן לא התייצב לעדותו, שוחרר אלכסיי.

7.

המשיב ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בפניי בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות). בית המשפט הורה, בהסכמת הצדדים, על הגשת תסקיר מעצר משלים לבית המשפט המחוזי, בו ייבחנו נתונים עדכניים בדבר מהלכי שיקום של המשיב והתייחסות להצעות לשיפור חלופת המעצר. בית המשפט הבהיר כי אין בהחלטתו משום הבעת דעה לעניין שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

בתסקיר המשלים, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור לחלופת מעצר. שירות המבחן ציין כי המשיב משתתף במסגרות החינוכיות בשב"ס, אולם חזר על התרשמותו כי החלופה המוצעת בבית בת זוגו של המשיב בפיקוחה ובפיקוח אמו אינה מספיקה. נוכח ממצאי התסקיר, ובהתחשב בשאר נסיבות העניין ובכלל זאת מהלכי שמיעתו של התיק העיקרי, קבע בית המשפט המחוזי כי לא התקיימו התנאים המצדיקים את שינוי ההחלטות הקודמות בעניינו של המשיב. בהחלטה נקבע כי למחרת הדיון שנקבע ליום 26.5.2009, יתקיים דיון במסגרת עיון חוזר בשאלת המעצר. צוין כי אם לא יתייצבו המתלונן ובת זוגו להעיד במועד הקבוע לכך, יהיה בכך כדי להשליך על סוגיית המעצר של המשיב.

8.

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב נתקבלה על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין), אשר הורה לשירות המבחן על עריכת תסקיר מעודכן לקראת מועד הדיון בשאלת המעצר. בתסקיר המשלים צוין כי המשיב אינו מגלה בעיות משמעת במעצר אולם אין שינוי מהותי במצבו, והחלופה המוצעת אינה תואמת את רמת הסיכון של המשיב. נוכח זאת, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר.

נכון לעתה, הסתיימה שמיעת פרשת התביעה ופרשת ההגנה, והערכת בא-כוחו של המשיב היא כי גזר הדין יינתן בחודש ספטמבר.

מכאן הבקשה דנן.

9.

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מטיב העבירות האלימות שבוצעו בתעוזה ובתכנון מראש. המבקשת מצביעה על כך שלחובתו של המשיב שלוש הרשעות קודמות בעבירות סמים, החזקת סכין ומסירת ידיעות כוזבות. המבקשת מפנה לתסקירי שירות המבחן, וטוענת כי שחרורו של המשיב יטיל סיכון בלתי סביר לפתחם של המתלונן ובת זוגו וכן הציבור בכלל.

10.

סנגורו של המשיב מתנגד לבקשה. להערכתו, עד מתן גזן דין בתיק תידרש הארכת מעצר נוספת על הנוכחית. לדבריו, החשש העיקרי עליו מצביע תסקיר המעצר בעניינו של המשיב נעוץ באפשרות של המשיב ליצור קשר עם המתלונן, ואולם חשש זה מתאיין נוכח העובדה כי המתלונן העיד. הסנגור גורס כי המתלונן בדה את תלונתו על מנת להתחמק מתשלום החוב. עוד טוען כי בערבויות של אמו ובת זוגו של המשיב יש כדי לאיין את החשש העולה לכאורה מפני המשיב. בנוסף, גורס הסנגור כי תסקיר המעצר נערך באופן רשלני. בהקשר זה מצביע הוא על כי קצין המבחן אשר ערך את התסקיר הראשון לא שוחח עם מפקדיו של המשיב בסדנת שליטה בכעסים בה השתתף.

11.

לאחר שבחנתי את נימוקי המבקשת ואת טענות המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

הכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הינה פרי מלאכת איזון בין השיקולים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם ועיקרם המסוכנות הנשקפת מן הנאשם לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו, לבין ההגנה על חירותו של הנאשם, הנהנה מחזקת החפות (בש"פ 614/08 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסמה, 23.1.2008)).

העבירות המיוחסות למשיב מעידות על מסוכנות שאינה ניתנת לאיון בקלות. המשיב נקט, לכאורה, באלימות חמורה, בתכנון מראש ועבור בצע כסף. עברו הפלילי של המשיב תורם אף הוא לחשש מפני שחרורו. כמו כן אין להתעלם מתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המשיב, ונמנעו פעם אחר פעם מלהמליץ על שחרורו מפאת מסוכנותו של המשיב ונוכח היעדר חלופת מעצר משביעת רצון. על רקע נסיבות אלה, ובהינתן שהתיק מתקדם לקראת תומו, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה.

יחד עם זאת, אבהיר כי אין בקבלת הבקשה כדי לשלול את האפשרות שהמשיב ישוחרר לחלופת מעצר אחרת, ככל שזו תוצע על-ידו, תיבחן לגופה על-ידי הערכאה הדיונית, ותימצא הולמת.

לאור האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 9.6.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ 7061/08, לפי המוקדם.