בש"פ 10209/08 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים ימים מיום 12.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח 1049/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם מביניהם.

כתב

האישום

1.

ביום 12.3.08 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו עבירות של אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); מעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין; תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין; התעללות בקטין לפי סעיף 358ג לחוק העונשין; הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; חטיפה לשם כליאה לפי סעיף 371 לחוק העונשין; כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; החזקת סמים מסוכנים לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – פקודת הסמים ); סחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים והדחת קטין לסמים מסוכנים לפי סעיף 121(1) לפקודת הסמים.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת היא קטינה ילידת 1992 המתגוררת באילת. המשיב התגורר אף הוא באילת בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום. כחצי שנה לפני חודש ספטמבר 2007 הכירו המשיב והמתלוננת, והחלו לבלות יחד במקומות שונים באילת. במספר הזדמנויות שונות, במועדים שאינם ידועים במדויק למבקשת בחודשים ספטמבר 2007 – נובמבר 2007, נתן המשיב למתלוננת סם מסוכן מסוג קנאבוס – חשיש כדי שתשתמש בו והשניים השתמשו בסם זה יחד.

3.

בתחילת חודש ינואר 2008 בילו המתלוננת והמשיב יחד עם חברים נוספים במועדון באילת. המשיב נתן למתלוננת לשתות וודקה וכן להשתמש בסם מסוג קנאבוס – חשיש. באותו יום, בין השעות 03:00-04:00 לפנות בוקר, שבו המשיב והמתלוננת לביתו של המשיב, המתלוננת לא חשה בטוב בשל הוודקה והסמים ורצתה לעזוב את ביתו של המשיב וללכת לביתה. המשיב לא הסכים לכך ומנע מן המתלוננת ללכת וכשהמתלוננת דרשה לצאת לביתה, תקף אותה המשיב והכה אותה בכל חלקי גופה, כשהוא גורם לאדמומיות על לחייה. למחרת, בסביבות השעה 12:00 בצהרים, שבה המתלוננת על בקשתה לחזור לביתה. המשיב סגר את דלת הדירה ולקח את המפתח, כך שהמתלוננת לא יכלה לצאת מהבית. כשאמרה המתלוננת למשיב שתצא מביתו דרך החלון, תקף המשיב את המתלוננת והכה אותה נמרצות בכל חלקי גופה. המשיב מנע מהמתלוננת לצאת מביתו עד השעה 19:00 בערך ועד שהמתלוננת אמרה כי תצעק לעזרה.

4.

באמצע חודש פברואר 2008 התקשר המשיב למתלוננת והזמין אותה לביתו לעניין דחוף. המתלוננת הגיעה למקום עקב לחצו של המשיב, אשר תפס אותה בידו והעלה אותה בכוח לביתו. בבית הכריח המשיב את המתלוננת, תוך איומים בפגיעה בה ובבני משפחתה, להשתמש בסמים שונים כגון קריסטל, חגיגת וחשיש, למרות התנגדותה.

5.

במספר רב של הזדמנויות, במהלך התקופה האמורה, נתן המשיב למתלוננת סמים שונים. כשסירבה המתלוננת להשתמש בסמים, איים עליה המשיב כי יפגע בה ובבני משפחתה, כך שהמתלוננת לא יכלה לנתק את הקשר עם המשיב בעקבות זאת.

6.

בתאריך בלתי ידוע למבקשת בחודש ינואר 2008, חזרו המתלוננת והמשיב מבילוי, במהלכו שתתה המתלוננת משקה אלכוהולי והשתמשה בסמים שהמשיב נתן לה. באותו מועד הוריד המשיב את בגדיה של המתלוננת בכוח ולמרות התנגדות, ובעל אותה בכוח וללא הסכמתה. המתלוננת לא קיימה יחסי-מין קודם לכן ומעשיו של המשיב גרמו לה לכאבים חזקים ולדימום. בתאריך בלתי ידוע למבקשת, לאחר האירוע הנ"ל הגיעה המתלוננת לביתו של המשיב וקיבלה ממנו כדורי סמים מסוכנים. המתלוננת רצתה ללכת לביתה לאחר מכן ואולם, המשיב כלא אותה ולא איפשר לה ללכת. לאחר מכן בעל אותה המשיב בכוח ולמרות התנגדותה ובנוסף איים עליה באומרו "את תראי מה אני יעשה לך אם את הולכת למשטרה, רק תלכי ותראי מה אני יעשה לך."

7.

ממועד אירוע הבעילה השני ועד ליום 28.2.08 בעל המשיב את המתלוננת בכוח בניגוד לרצונה מדי יום, לאחר שנתן לה להשתמש בסמים שונים ובאלכוהול. המשיב ביצע את המעשים במתלוננת לאחר שאילץ אותה באיומים להגיע לביתו ולאחר ביצוע המעשים, היה המשיב מאיים על המתלוננת שאם תספר מה קרה לה יפגע בה ובהוריה וישרוף את ביתה.

8.

ביום 28.2.08, בין השעות 19:00-20:00 לערך, התקשר המשיב למתלוננת ואילץ אותה באיומים להגיע לביתו, שם השתמש עם אחרים בסמים. לאחר שהגיעה, מנע המשיב מהמתלוננת לצאת מביתו. בבוקר העיר את המתלוננת, נתן לה כדור של סם מסוכן ואילץ אותה לבלוע אותו. המתלוננת הרגישה את השפעת הסם באופן חזק והקיאה ממושכות. מאוחר יותר, ולאחר שהמשיב לקח את המתלוננת למקומות שונים ברחבי העיר, כלא המשיב את המתלוננת בביתו בכך שנעל את דלת הבית ועזב. ביום 1.3.08 בשעות הלילה, כשהמתלוננת עודנה כלואה בביתו, תקף המשיב את המתלוננת מספר פעמים, הכה בפניה ובראשה, זרק עליה מכשיר פלאפון והצמיד סכין גדולה לצווארה באומרו: "אני יראה לך מה זה". לאחר שהמשיב נרדם הצליחה המתלוננת להימלט מביתו. לבסוף, ביום 3.3.08 התקשר המשיב למתלוננת מספר פעמים ודרש ממנה להגיע אליו, תוך שהוא מאיים עליה שיפגע בה ובבני משפחתה וכי ישרוף את ביתה.

9.

במספר רב של הזדמנויות נתן המשיב למתלוננת סמים מסוגים שונים ושלח אותה לספקם לאנשים שונים. בנוסף, במועדים שאינם ידועים במדויק למבקשת, בסוף שנת 2007 ובשנת 2008 באילת, סחר המשיב בסמים מסוכנים בכך שמסר לקטינה אחרת, ילידת 1989, סמים מסוכנים מסוג חשיש, קריסטל, קנאבוס והרואין. לבסוף, ביום 3.3.08 החזיק המשיב בביתו שבאילת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.5244 גרם .

ההליכים בעניינו של המשיב

10.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 20503/08), במסגרתה ציינה המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וטענה כי קיימות עילות מעצר סטטוטוריות כנגד המשיב. עוד טענה המבקשת כי למשיב הרשעה קודמת בעבירת אלימות ובעבירה של הפרת הוראה חוקית וכי הוא משתמש בסמים מסוכנים. לפיכך, טענה המבקשת כי העבירות בהן מואשם המשיב ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנותו של המשיב כלפי הציבור בכלל וכלפי המתלוננת בפרט ועל כך שבמידה שישוחרר המשיב מן המעצר, קיים חשש כבד כי ינסה לפגוע במתלוננת ובבני משפחתה.

11.

לאחר שהתקיימו דיונים בעניין מעצרו של המשיב והתקבל תסקיר מעצר לפיו נשקפת מן המשיב רמת מסוכנות גבוהה, ולאחר דחיות שונות שנבעו, רובן ככולן, מבקשות שונות שהגיש בא כוח המשיב, הורה בית המשפט קמא ביום 29.6.08 (כבוד השופט י' צלקובניק) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט קמא קבע כי התשתית הלכאורית מבססת את האישומים כנגד המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכי אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר, נוכח נסיבות ביצוען של העבירות ועברו הפלילי של המשיב.

12.

הקראת כתב האישום למשיב התקיימה ביום 30.3.08. מועד למענה נקבע ליום 6.4.08 ונדחה מספר פעמים לבקשת בא כוח המשיב. חלק לא מבוטל מן הדחיות נבע מן העובדה כי במשך תקופה של קרוב לשלושה חודשים נמנעה המבקשת מלהעביר למשיב חוות דעת בעניין ה- DNA , למרות שנקבע כי עליה לעשות כן בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 30.3.08. רק ביום 19.6.08, לאחר שהמשיב הגיש בקשה לעיון בראיות התביעה, הודיעה המבקשת כי חוות הדעת אינה בנמצא, הואיל וככל הנראה בדיקת ה- DNA הלכה לאיבוד.

לבסוף, ביום 8.7.08, לאחר הודעתה האמורה של המבקשת, כפר המשיב בכתב האישום ונקבעו מועדים לשמיעת ראיות לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, כאשר אחד המועדים שנקבע לחודש אוקטובר (2.10.08) בוטל ותחתיו נקבע מועד דיון חדש ליום 31.12.08. ביום 24.9.08 נשמעה עדות המתלוננת וביום 6.10.08 המשיכה להישמע פרשת התביעה. דיון נוסף נקבע ליום 7.1.09.

טענות הצדדים

13.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ב' ברוט – מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הכוללות, בין היתר, ביצוע עבירות מין, סמים ואלימות כלפי קטינה, לאורך תקופה ממושכת ותוך איומים ומנסיבות ביצוען של עבירות אלה.

14.

עוד טוענת המבקשת כי נוכח העובדה שחלק ניכר מתוך 13 עדי התביעה, לרבות המתלוננת, העידו זה מכבר, קיימת סבירות גבוהה כי פרשת התביעה תסתיים במועדי ההוכחות שנקבעו וכי ניתן לקדם את שמיעת התיק במהלך תקופת ההארכה המבוקשת.

15.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי אין חלופת מעצר שבאפשרותה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, וכי אף שירות המבחן התרשם ממסוכנותו הגבוהה של המשיב ולא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר. לטענתה, הואיל והמשיב לא הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו ולא טען לכירסום בראיות התביעה כנגדו, לא הוכן תסקיר מעצר עדכני בעניינו והתסקיר מיום 15.4.08 כמו גם החלטת המעצר מיום 29.6.08 בעינם עומדים.

16.

לבסוף, טוענת המבקשת כי השיהוי שחל בשמיעת הראיות נעוץ בחילופי ייצוג ובבקשות דחייה מטעם ההגנה ואולם משעה שהחל התיק להישמע, קצב ההתקדמות של שמיעתו הינו סביר.

17.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המבקש כאמור לעיל.

18.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ר' קרדונר – מתנגד לבקשה. לטענתו, העובדה כי לא הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים אין פירושה כי לא חל כרסום בראיות התביעה, וכי בכוונת המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר סיום פרשת התביעה.

19.

לגופה של הבקשה, טוען המשיב כי העיכובים שחלו בניהול משפטו רובצים לפתחה של המבקשת, אשר במשך תקופה של קרוב לשלושה חודשים נמנעה מלהעביר אליו את חוות הדעת בעניין ה- DNA שהיא חיונית ביותר להגנתו עד כי לא היה באפשרותו לכפור במעשים המיוחסים לו בהעדרה ולמעשה, רק לאחר שהגיש בקשה לעיון בחוות הדעת האמורה, הודיעה המבקשת כי הבדיקה אבדה. לטענתו, ההגנה ביקשה לדחות את מועדי הדיון שנקבעו פעמיים בלבד ומטעמים מוצדקים. לטענת המשיב, משך הזמן שחלף מאז מעצרו הקהה את המסוכנות הנשקפת ממנו ונוכח התנהלותה האמורה של המבקשת, אין מקום להורות על הארכת מעצרו.

יצויין כי בתגובה לטענה זו של המשיב, טענה באת כוח המבקשת במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי הואיל ובדיקת ה- DNA

ממילא עשויה הייתה להיות בעלת משמעות לשתיים מתוך אחת עשרה העבירות המיוחסות למשיב והואיל וה- DNA לבדיקה ממילא נלקח שבע ימים לאחר האירוע, מה שמטיל ספק במהימנות הבדיקה, הרי שהעדרה של חוות הדעת האמורה לא היווה בעיה מהותית.

20.

לאור כל האמור לעיל, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה ולשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, בהתאם לתסקיר מעצר עדכני שיתקבל. לחילופין, מבקש המשיב כי מעצרו יוארך במשורה ולא למשך כל התקופה המבוקשת.

דיון והכרעה

21.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 12.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1049/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

22.

המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא רבה וחמורה. מסוכנות זו נלמדת מן העבירות הרבות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום, לרבות עבירות תקיפת קטין, אינוס ומעשים מגונים, חטיפה לשם כליאה, כליאת שווא, החזקה וסחר בסמים, הדחת קטין לסמים מסוכנים ועוד. מסוכנות זו נלמדת גם מנסיבות ביצוען של עבירות אלה, אשר בוצעו ברובן כנגד קטינה שאותה הכיר באופן אישי, שעה שכנגד העורר תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה. ניתן ללמוד על המסוכנות הנשקפת

מן המשיב גם מעברו הפלילי הכבד, הכולל עבירות אלימות שונות לרבות תקיפת קטין, עבירות סמים וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית. יתר על כן, שירות המבחן ציין בתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של המשיב כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה.

23.

מעיון במסמכים השונים המתארים את השתלשלות משפטו של המשיב עולה כי אכן ניתן לזקוף חלק נכבד מן העיכוב שחל בתשובתו לכתב האישום להימנעותה של המבקשת למסור לידי המשיב את חוות הדעת אודות בדיקת ה- DNA או לעדכנו כי אין חוות דעת כזו בנמצא. ואולם, באיזון שבין התנהלותה הלקויה של המבקשת בעניין זה לבין המסוכנות החמורה הנשקפת מן המשיב, סבורני כי האחרונה מטה את הכף להארכת מעצרו של המשיב. כמו-כן, פעמים רבות נפסק כי יש להחמיר עם מי נאשם בעבירות של סחר בסמים עקב מסוכנותו ולעוצרו עד תום ההליכים נגדו [ראו למשל: בש"פ 1205/08 אסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2008); בש"פ 2673/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.08)]. סבורני כי דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שנוסף על עבירת הסחר בסמים, מיוחסת למשיב במקרה שלפניי עבירה של הדחת קטין לסם מסוכן. בנסיבות אלה, נראה כי לא ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של המשיב ואף לא להפחיתה בחלופת מעצר.

24.

לבסוף, עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל עבירה של הפרת הוראה חוקית והעובדה כי מעשיו בוצעו שעה שעומד ותלוי כנגדו עונש מאסר על תנאי מעידים על כך שאין ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 614/08 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם, 23.1.08)].

25.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים מיום 12.12.08 או עד למתן פסק דין בעניינו של המשיב, כאמור לעיל.