פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2673/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
פארס הייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.3.08 בב"ש 411/08
שניתנה על ידי כבוד השופט ז' הווארי
תאריך הישיבה:
כ"ג באדר התשס"ח (30.3.2008)
בשם העורר:
עו"ד ויסאם לידאוי
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.3.08 בב"ש 411/08 (כבוד השופט ז' הווארי ) אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת מיום 6.3.08 במ"ת 9342-02-08 (כבוד השופט ג' אזולאי ), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 9336-02-08.
העובדות
2.
ביום 3.3.08 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירה של סחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. על פי כתב האישום, ביום 20.2.08, בסביבות השעה 15:00, סחר העורר בסמים מסוכנים בכך שמכר בשכונת אלבשארה שבנצרת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ- 0.89 גרם , מחולק לשלוש יחידות, וקיבל בתמורה 600 ש"ח.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום נעתר לבקשה והורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על פי הנטען בערר, החלטה זו התבססה על קיומן של תשתית ראייתית מספקת ועילת מעצר לשם מעצרו של העורר ועל הקביעה לפיה חלופת מעצר אינה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. יצויין כי החלטתו של בית משפט השלום לא צורפה לערר.
4.
על החלטתו זו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שב ובחן את התשתית הראייתית הקיימת ואת עיקר טענותיו של העורר ביחס לזיהויו והגיע לכלל מסקנה לפיה צדק בית משפט השלום בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בנוסף, אישר בית המשפט המחוזי את קביעתו של בית משפט השלום לפיה אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ודחה את הערר. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו בדבר קיומה של תשתית ראייתית על הודעותיו של רוכש הסם, על דו"חות שוטרים שערכו תצפיות באזור בשעת האירוע וכן על ראיות נוספות.
לפיכך, נקבע, כי חומר הראיות הרב שהוצג בפני בית משפט השלום מקים תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו וכי התנהלות העורר החל ממעצרו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם חוקריו, מחזקים את הראיות כנגדו.
5.
יצויין כי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי במקביל לכתב האישום נשוא ערר זה, נפתח כנגד העורר תיק חקירה נוסף. על פי חומר החקירה בתיק הנוסף, ביום 19.12.07 הבחין שוטר בעורר כשהוא נוהג ברכב. העורר עצר את הרכב והביט לעבר השוטר שרץ לעברו, שהורה לו לעצור ופתח את דלת תא הנהג. העורר החל בנסיעה מהירה כאשר השוטר רץ אחרי רכבו ולבסוף נעצר בפקק תנועה ונלקח לתחנת המשטרה. בהמשך, התברר כי העורר החזיק בדלת רכבו סכין שלא למטרה כשרה. בנוסף, בשעה ששהה במעצר בתחנת המשטרה בנצרת, נפלטו מגופו של העורר 5 אריזות פלסטיק סגורות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של כ- 1.43 גרם . בגין מעשים אלו, מיוחסות לעורר עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סכין למטרה לא כשרה.
6.
בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי ביום 3.3.08 הגישה המשיבה השלמת טיעון במסגרת הבקשה נשוא הערר ובמסגרתה התייחסה לתיק החקירה הנוסף המתנהל כנגד העורר, ואולם בית משפט השלום נתן את החלטתו בבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, כאשר בהחלטה זו התייחס גם לתיק הנוסף, מבלי שאיפשר לעורר להתייחס להשלמת הטיעון מטעם המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי הגם שנפל פגם במתן החלטתו של בית משפט השלום, הרי שפגם זה "נרפא" כאשר העורר הודה במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, בקיומה של תשתית ראייתית לכאורה הקושרת אותו לעבירות המיוחסות לו בתיק הנוסף.
7.
לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את הטענות אותן העלה העורר באשר לכשלים בחקירה שנערכה לו וחולשת הראיות נגדו. כך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת העורר לפיה בחיפוש בכיסיו נמצאו מאה ועשרים שקלים בלבד, הואיל ובמסגרת החקירה ציין העורר כי מסר את הכסף לאחיו; את טענתו לפיה בהצלבת השיחות היוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של רוכש הסם למכשיר של העורר לא נמצאו שיחות ביניהם, מן הטעם שהשיחות ביניהם התגלו בפלטי שיחות שהוצאו; את טענתו לפיה לא נערך מסדר זיהוי, מן הטעם שבנסיבות העניין עריכת מסדר כאמור לא הייתה הכרחית ואת טענתו לפיה לא נערכה "הובלה והצבעה", מן הטעם שאיימן סרחאן (להלן- רוכש הסם ) סירב לערוך אותה.
8.
לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בטענות העורר כדי להחליש את התשתית הראייתית הקיימת ודחה את הערר.
מכאן הערר שבפניי.
טענות העורר
9.
לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי כשלא בחן את חומר החקירה "בהיבט כולל" וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לביסוס אשמו של העורר, בשעה שהתמיהות והסתירות בעדויות אינן מבססות, לטענתו, תשתית המצדיקה את מעצרו. העורר מציין כי הסתירות בעדויות התביעה הן כה משמעותיות ו"זועקות", באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה.
10.
לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי כשביסס החלטתו על ראיות המשיבה בלבד תוך התעלמות מן הראיות שהציג העורר מטעמו, הנוגדות את הראיות מטעם המשיבה. לטענתו, בדו"ח התצפית נמסר תיאור לבושו אשר לא תאם את התיאור שמסר רוכש הסם בהודעתו. בנוסף, טוען העורר כי צוות שונה מהצוות שערך את התצפית על ביתו, עצר אותו וכי קיימים מספר אנשים הנושאים שם זהה לשלו. לטענתו, לא אומתה הטענה כי אכן הוא זה שמכר את הסם, למרות שהיה עצור בתחנת המשטרה במשך ארבעה ימים.
11.
מוסיף העורר וטוען כי כאשר נעצר, נתפסו על גופו שני שטרות – אחד של 100 ש"ח ואחד של 20 ש"ח, כאשר לטענתו, הטענה אותה העלתה המשיבה לפיה יתרת הכסף הועברה לאחיו הינה בגדר ספקולציה בלבד.
12.
בנוסף, טוען העורר כי חלף למעלה מחודש מאז נשלח הסם העטוף בניילון לבדיקת טביעת אצבעות וטרם נתקבלו תוצאותיה של בדיקה זו.
13.
עוד טוען העורר, כי נפלו פגמים המעלים "סימני שאלה" באשר לאופן בו זוהה מספר הטלפון הנייד שלו על ידי המשטרה. לטענתו, חוקר בשם נימר מזאווי התקשר לאותו מספר טלפון נייד שמסר רוכש הסם למשטרה, ענה לו אדם מן העבר השני והחוקר שאל אותו היכן העורר. אותו אדם ענה לחוקר כי העורר עצור כבר במשך יומיים, כאשר לטענתו, תשובה זו מעלה תהיות בנוגע לזהותו של האדם שענה.
14.
ממשיך העורר וטוען כי מהודעתו של רוכש הסם עולה כי לא ראה את העורר בעבר ופגישתם ביום האירוע הייתה הפעם הראשונה שנפגשו. לטענתו, יש בכוחה של הודעה זו כדי לחזק את הפגמים שנפלו באשר לזיהויו כמי שמכר את הסמים.
15.
לבסוף, טוען העורר כי מבלי להודות בקיומה של תשתית ראייתית, שגה בית המשפט קמא כשלא בחן את שחרורו לחלופת מעצר, תוך שהוא מסתמך על חומרת העבירה המיוחסת לו כשיקול יחיד. לטענתו, הוא הציע שתי חלופות מעצר - האחת, תחת פיקוחו של דודו והשנייה, בעיר חיפה אצל אדם בשם מוניר בדחיש, המתואר על ידי העורר כאדם רציני, ללא עבר פלילי, אשר מוכן לקבלו למעצר בית מלא תחת פיקוחו. לטענתו, שתי ההצעות הנ"ל מהוות חלופות מעצר ראויות בנסיבות העניין ויש בהן כדי לאיין את מסוכנותו הנטענת.
16.
לאור כל האמור לעיל, מבקש העורר להורות על שחרורו ממעצר באופן מלא או בתנאים מגבילים.
טענות המשיבה
17.
באשר לראיות לכאורה, טוענת המשיבה, כי שתי הערכאות דלמטה קבעו, בהחלטות מפורטות ומנומקות כדבעי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו של העורר, כדלקמן:
(א)
לטענת המשיבה, בדו"חות של השוטרים זפרני ואהרון מיום 20.2.2008 דווח כי העורר מבצע עסקה עם רוכש הסם, כאשר לאחר מכן נתפס אותו רוכש הסם ובסמוך לכך נתפסו הסמים שרוכש הסם השליך במהלך מנוסתו מהמשטרה.
(ב)
באשר לטענת אי ההתאמה שהעלה העורר ביחס לתיאור הבגדים אותם לבש בעת האירוע נשוא האישום, טוענת המשיבה כי קיימת התאמה בתיאור הבגדים בין הודעת רוכש הסם, בה נאמר כי העורר לבש טרנינג שחור ובין דו"ח הפעולה של השוטר זפרני מיום 20.2.2008, ממנו עולה כי העורר לבש מתחת לחולצתו השחורה חולצה לבנה.
(ג)
באשר לטענת העורר כי לא נתפס סכום הכסף, פרט לשני השטרות הנ"ל, מציינת המשיבה כי מזיכרון הדברים של השוטר אוסקר עולה בסמוך לתפיסתו של העורר, שאל אותו השוטר אוסקר היכן שאר הכסף והעורר השיב כי העבירו לאחיו.
(ד)
לבסוף, טוענת המשיבה כי קיים פלט שיחות שהופק לאחר הודעתו של רוכש הסם, בה צויין מספר הטלפון אליו התקשר בסמוך לפני קיום העסקה. לטענתה, פלט השיחות מצביע על שתי שיחות מהטלפון של רוכש הסם למספר טלפון אשר המשטרה מצאה כי הוא שייך לעורר.
18.
באשר למסוכנות הנשקפת מן העורר ולחלופת מעצר המוצעת בעניינו, טוענת המשיבה כי במקרה דנן קיימת מסוכנות מובהקת ובפסיקה עקבית של בית המשפט זה, נקבע לא אחת כי דינו של סוחר סמים להיעצר, בכפוף לחריגים מיוחדים, אשר מקרה זה אינו נופל בגדרם. לטענתה, כנגד העורר קיים בסיס ראייתי רחב ביותר, מעבר לראיות לכאורה ואין להתעלם גם מכך שהעורר מסרב לשתף פעולה בחקירתו, סירוב העומד לחובתו. עוד מציינת המשיבה בהקשר זה כי עבירות מן הסוג המיוחס לעורר, ניתן לבצע גם בתנאי מעצר בית וגם מטעם זה אין להתיר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר כאמור.
19.
לבסוף, טוענת המשיבה כי כנגד העורר הוגש לאחרונה כתב אישום נוסף המייחס לו, בין היתר, עבירות סמים ובתיק זה שוחרר העורר למעצר בית. לטענתה, קיומו של כתב אישום נוסף וההצטברות של שני ההליכים המתנהלים כנגד העורר, מעידים אף הם על מסוכנותו של העורר ולפיכך יש להותירו במעצר עד תום ההליכים.
דיון והכרעה
20.
לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
21.
מעיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני, שוכנעתי כי בנסיבות העניין קיימת תשתית ראייתית לכאורה כנגד העורר.
ראשית, דינה של טענת העורר בדבר קיומה של סתירה בין תיאור לבושו בעת האירוע נשוא האישום כפי שהוא עולה מדוחות המשטרה לבין תיאור לבושו כפי שעולה מהודעתו של רוכש בסם במשטרה, להידחות. בהודעתו של רוכש הסם מוזכרת פעמיים העובדה כי העורר לבש טרנינג שחור וכן מוזכרים חולצה ומכנסיים שחורים בדו"ח הפעולה של השוטר זפרני מיום 20.2.2008 (כשמתחת לחולצה השחורה לבש העורר חולצה לבנה). שתי הודעות בלתי תלויות אלה, מקימות ראייה לכאורה כנגד העורר הממקמת אותו מבחינת הזמן והמקום בזירת האירוע.
שנית, מזיכרון הדברים של השוטר אוסקר מיום 20.2.2008 עולה כי לאחר שסיים את ביצוע העסקה, מסר העורר את הכסף שהיה בכיסו לאחיו. סבורני כי יש בתוכנו של זיכרון דברים זה כדי לחזק את התשתית הראייתית כנגד העורר.
שלישית, אף פלט השיחות שהופק לאחר הודעתו של רוכש הסם במשטרה מצביע על אשמתו הלכאורית של העורר. פלט השיחות הנ"ל מצביע בבירור על שתי שיחות בנות 18 שניות ו-5 שניות בהתאמה למספרו של העורר ובנוסף, אומת מספרו של העורר בשיחת טלפון על ידי החוקר נימר מזאווי. טענותיו של העורר לגבי הפגמים שנפלו באימות זהותו מקומן בשלב ההוכחות בערכאה הדיונית, אולם סבורני, כי האמור לעיל מהווה ראייה לכאורה המצביעה על כך שרוכש הסם יצר קשר עם העורר לשם ביצוע העסקה.
לבסוף,
סבורני כי אין בעובדה כי לא אומתה זהותו של העורר על ידי מסדר זיהוי או בדרך אחרת ו/או בעובדה כי טרם התקבלו תוצאותיה של בדיקת טביעות האצבע על שקית הניילון שנפלטה מגופו של העורר כדי לסתור את קיומן של ראיות לכאורה כנגדו. בנוסף, אף טענת העורר כי ביום ביצוע העסקה נפגשו העורר ורוכש הסם בפעם הראשונה, אין בה כדי לסתור את קיומן של ראיות אלה.
22.
בכל האמור לעיל, יש כדי להוות תשתית לכאורית להוכחת אשמו של העורר ולהטות את הכף לטובת הותרתו במעצר עד תום ההליכים נגדו לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996. בנסיבות המקרה, לאחר שבחנתי את המסוכנות הנשקפת מן העורר ואת חלופות המעצר המוצעות בעניינו, שוכנעתי כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר על ידי חלופות המעצר אלה.
23.
לא אחת קבע בית משפט זה כי יש להחמיר עם מי שמואשמים בעבירות של סחר בסמים עקב מסוכנותם לציבור ולעוצרם עד תום ההליכים נגדם [ראו למשל: בש"פ 1205/08 אסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2008); בש"פ 1089/98 שם טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.1998)].
24.
המעשים המיוחסים לעורר, כפי שהם עולים מכתב האישום, מעדויות השוטרים ומחומר החקירה שהועבר לעיוני, מעידים על מסוכנותו הרבה לציבור. מעבר לכך, כנגד העורר עומד ותלוי כתב אישום נוסף בו מיוחסות לו, בין השאר, עבירות סחר סמים נוספות, מה שמעיד על רמת הסיכון כי העורר ישוב ויבצע עבירות מסוג זה ואפילו במסגרת חלופת מעצר.
25.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ז באדר ב'
התשס"ח (3.4.2008).
ש ו פ ט