בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ. אברהם משלטי (מסילתי)

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים, החל מיום 16.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 6181/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

כנגד המשיב הוגש ביום 17.12.07 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו עבירות של ניסיון לייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסכמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים ) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) ויחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא יחד עם סעיף 31(3) לפקודת הסמים יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וניסיון לקשור קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש נובמבר 2007, במועד מדויק שאינו ידוע למבקשת לפני ה-20.11.07, נפגש המשיב עם א.א., והציע לו כי ישלח מחו"ל סמים לכתובתו ובתמורה יקבל א.א. 20,000-30,000 ₪. א.א. סירב. במהלך אותו החודש, לפני יום ה-20.11.07, פנה המשיב לאליעזר גולדנברג (להלן – גולדנברג ) והציע לו כי ישלח אליו מחו"ל חבילת סמים ובתמורה יקבל גולדנברג סכום של 30,000-40,000 ₪ והאחרון הסכים. ביום 20.11.07 יצא המשיב מהארץ. בשלב כלשהו הגיע לעיר אמסטרדם שבהולנד ושלח משם לגולדנברג שתי חבילות ובהן בגדים ותיק, שבהם מוטמנות שלוש חבילות המכילות בסך הכל כ-21,000-22,000 טבליות סם מסוכן מסוג M.D.M.A. ("אקסטזי"). דבר המשלוח נודע למשטרת ישראל והחבילה נתפסה ונשלחה מהולנד אל שוטרי משטרת ישראל.

ההליכים עד כה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו במסגרתה נטען כי עבירות הסמים בהן מואשם המשיב מקימות נגדו חזקה כי שחרורו יסכן את ביטחון הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים וכי קמה כנגדו גם עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים וכן כי ינסה להימלט מאימת הדין.

4.

ביום 14.1.08 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא ציין כי בהליכי המעצר עד תום ההליכים נוהגים בתי המשפט להתייחס בחומרה לעבירות הסחר בסמים ואחזקתם ולכן קיימת עילת מסוכנות. בנוסף, הואיל והראיות העיקריות בתיק הן עדותם של שני עדי מפתח, קמה עילה של חשש לשיבוש מהלכי משפט. עוד קבע בית המשפט קמא כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין, בשל העובדה כי הוא צפוי למאסר ממושך בגין העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובשים לב לשתי הרשעותיו הקודמות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית. לפיכך, נקבע כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו.

5.

בקשה שהגישו באי כוח המשיב לעיון חוזר בהחלטה האמורה נדחה ביום 15.4.08, לאחר שהתקיים בה דיון. בית המשפט קמא קבע כי לא חל שינוי מהותי בתשתית הראייתית שהייתה בפניו בעת קבלת ההחלטה על המעצר וכי לא חל שינוי בעילת המעצר. בנוסף, דחה בית המשפט קמא את הטענה כי יש לשחרר את המשיב ממעצר הואיל והליך שמיעת הראיות צפוי להתחיל למעלה מתשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, וקבע כי חלק ניכר מהעיכובים בתחילת משפטו של המשיב נבעו מאופן ניהול ההליך על ידו וכי נימוקי המעצר, טיב העבירה, עברו המכביד של המבקש ועברו הפלילי הם בעלי משקל מכריע ומטים את הכף כנגד שחרורו של המשיב ממעצר.

6.

לבסוף, ביום 14.9.08 האריך בית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן, בש"פ 7696/08) את מעצרו של המשיב, בהסכמתו, בתשעים ימים נוספים החל מיום 17.9.08.

7.

ישיבות ההוכחות בעניינו של המשיב החלו ביום 7.9.08 ועד כה התקיימו שבע ישיבות הוכחות. ישיבת הוכחות נוספת נקבעה ליום 7.1.09.

נימוקי הבקשה

8.

לטענת המבקשת, באמצעות בא כוחה – עו"ד א' גלבפיש – המשיב מואשם בביצוען של עבירות סמים, על שניסה לכאורה לייבא יותר מ-20,000 טבליות של סם מסוכן מסוג אקסטזי לישראל. עבירות אלה והעובדה כי ביצע את המעשים זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר בן 13 שנים, מלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב, בשל נגישותו לסם ולאלה המחזיקים בו.

9.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי העבירות החמורות שבהן מואשם המשיב ועברו הפלילי המכביד, הכולל שתי הרשעות בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית שבגינן הוטלו עליו עונשי מאסר בפועל, מלמדים אף הם על חשש ממשי להתחמקות מאימת הדין. בנוסף, טוענת המבקשת כי הואיל והראיות העיקריות בתיק הן עדותם של שני עדי מפתח, קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב.

10.

לטענת המבקשת, פתיחת המשפט בעניינו של המשיב התעכבה בשל חילופי ייצוג שהתבצעו שלוש פעמים, עוד לפני ההקראה הפורמאלית, ודחיית המענה לכתב האישום מעת לעת ועד ליום 16.3.08, כשלושה חודשים לאחר הגשתו. המבקשת מדגישה כי כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר, חלק ניכר מהעיכוב בתחילת המשפט נבע מהאופן שבו ניהל המשיב את ההליך, ובפרט בשל החלפת סנגוריו שלוש פעמים. בנוסף, טוענת המבקשת כי סיבה נוספת להתמשכות משפטו של המשיב היא אילוצי יומנו של בית המשפט קמא, שבעטיים נקבעו בחודש מרץ ישיבות הוכחות לחודש ספטמבר ולא התאפשר מועד מוקדם יותר.

לטענתה, רק בחודש אפריל האחרון, לאחר שהצדדים ביקשו להקדים את מועדי שמיעת ההוכחות, נקבעה ישיבת הוכחות לחודש מאי. לטענתה, בתקופת הארכת המעצר הקודמת התקיימו ארבע ישיבות הוכחות ונשמעו חמישה עדים, לרבות שותפו של המשיב ומאז התקיימו מספר ישיבות הוכחות נוספות. במהלך הדיון שהתקיים לפניי ציין בא כוח המבקשת, בהגינותו, כי אין לדעת מתי צפוי להסתיים משפטו של המשיב.

11.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, כאמור.

טענות המשיב

12.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד א' בוחבוט (אשר החליף את באת כוחו של המשיב בד"כ, עו"ד גולן, שנבצר ממנה להגיע לדיון בשל הריונה המתקדם) – לבקשה.

לטענת המשיב, אין לתלות בו את האשם לעיכוב שחל בתשובתו לכתב האישום. לטענתו, חילופי הסנגורים השונים ארכו חודש אחד בלבד והעיכובים שחלו בחודשיים הנוספים עד לתשובה לכתב האישום נבעו מן העובדה כי המבקשת לא מסרה לעיונו חומר חקירה מהותי (תרגומים של הודעות השוטרים ההולנדים) ומאוחר יותר ביקשה לבצע בדיקת ד.נ.א נוספת של החבילות שנתפסו וחזרה בה מבקשתה לאור התנגדותו של המשיב. בנוסף, מציין המשיב כי באת כוחו, עו"ד גולן, ביקשה בסוף חודש ינואר 2008 שלא להשיב לכתב האישום עקב טענת הגנה מן הצדק ואולם, בסופו של דבר בקשתה נדחתה. לפיכך, טוען המשיב כי העיכובים במתן תשובתו לכתב האישום נבעו מטעמים ענייניים שלא ניתן לזקוף לחובתו.

13.

יתר על כן, טוען המשיב כי העיכוב המהותי ביותר בניהול המשפט נובע מן העובדה שלמרות שתשובתו לכתב האישום ניתנה בחודש מרץ 2008 נקבעו מועדי הוכחות לחודש ספטמבר 2008, כחצי שנה לאחר מכן, כאשר רק לאחר בקשת הצדדים הוקדם מועד ישיבת הוכחות אחת לחודש מאי 2008.

לפיכך, טוען המשיב כי העיכובים רובצים ברובם דווקא לפתחו של יומנו העמוס של בית המשפט קמא.

14.

לטענת המשיב, עד היום העידו כ-6-7 עדי תביעה מתוך עשרים הצפויים להעיד, כאשר שעת תחילתן של ישיבות ההוכחות שנקבעו מעידה כי תהיינה אלה ישיבות קצרות. לטענתו, ההליך צפוי להימשך עוד זמן רב. עוד מוסיף המשיב וטוען כי העילה העיקרית למעצרו עד תום ההליכים נגדו הייתה החשש מהשפעתו על עדים וכעת, משהעידו עדי התביעה העיקריים, חשש זה אינו קיים עוד.

15.

בנסיבות אלה, משמשפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים אף במהלך תקופת הארכת המעצר הקרובה, טוען המשיב כי אין מקום להאריך את מעצרו והוא מבקש כי עניינו יוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שיבחן את שיחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי החלטתי להיעתר לבקשה, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 16.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 6181/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

17.

גם אם אקבל את טענתו של המשיב לפיה אין לזקוף לחובתו את כל העיכובים שחלו במהלך משפטו, הרי שהמעשים בהם מואשם המשיב, נסיבות ביצועם, העובדה כי לחובתו שתי הרשעות בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית וכן הרשעה בעבירה של ניסיון לרצח, בגינה נשפט בארה"ב וריצה עונש מאסר בפועל בן 14 שנים, מטים את הכף אל הארכת מעצרו. לא למותר לציין בהקשר זה כי לא אחת נפסק כי יש להחמיר עם מי שמואשמים בעבירות של סחר בסמים עקב מסוכנותם לציבור ולעוצרם עד תום ההליכים נגדם [ראו למשל: בש"פ 1205/08 אסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2008); בש"פ 1089/98 שם טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.1998); בש"פ 2673/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.08)]. כאמור, המעשים המיוחסים למשיב, כפי שהם עולים מכתב האישום, מעידים על מסוכנותו הרבה לציבור אשר נראה כי לא ניתן יהיה לאיינה וספק אם ניתן להפחיתה בחלופת מעצר.

18.

יתר על כן, עברו הפלילי המכביד של המשיב ועצם הרשעתו של המשיב בשתי עבירות של בריחה ממשמורת חוקית מעידים על כך שאין ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר בשל החשש כי ימלט מאימת הדין [ראו למשל: בש"פ 868/08 אשכור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.2.08); בש"פ 614/08

מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם, 23.1.08)]. מעיון בהחלטת המעצר עד תום ההליכים של בית המשפט קמא עולה כי החשש מהימלטות היה אחד היסודות שהביאו למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו וסבורני כי לא חל שינוי כלשהו במצב דברים זה בתקופה שחלפה מאז ההחלטה האמורה.

19.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להתקבל. מעצרו של המשיב מוארך בזאת מיום 16.12.08 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, כאמור לעיל.