בש"פ 254/12 משה וועקנין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד ) מיום 21.12.11 במ"ת 20132-11-11 בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

נגד העורר הוגש ביום 10.11.11 כתב אישום ובו יוחסו לו עבירות של סחר בסמים לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:

הפקודה ) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ב) לפקודה.

בחלק הכללי של כתב האישום נכתב כי משטרת ישראל הפעילה סוכן סמוי לו היכרות מוקדמת עם העורר. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.1.11 התקשר הסוכן לעורר והשניים תיאמו להיפגש בביתו של העורר. השניים נפגשו בסמוך לשעה 18:30 בערב והסוכן מסר לעורר סך של 7,000 ₪ כמקדמה לקניית 100 גרם סם מסוג הרואין בסכום כולל של 9,500 ₪. בחלוף כשעה הגיע הסוכן למקום שנקבע מראש ואסף משם את הסם, וכעבור יומיים, בתאריך 25.1.11, מסר הסוכן לעורר את יתרת הסכום בסך 2,500 ₪ כפי שקבעו.

נספר לקורא, כי העורר נעצר בחלוף כעשרה חודשים, לאחר שהסתיימה הפעלתו של הסוכן שהפליל במהלך פעילותו אחרים, וכי העסקה בין הסוכן לבין העורר, הייתה הפעלתו הראשונה של הסוכן בשורות המשטרה, בבחינת הפעלה נסיונית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ב"כ העורר לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה, אך טענה לכרסום בעוצמת הראיות נוכח דרך הפעלתו של הסוכן, שהוא עבריין בעצמו, אשר היה חייב כספים לעורר.

בהחלטתו מיום 29.11.11 קבע בית המשפט ש"אין לומר שטענות הסנגורית בטלות על פניהן", אך מאידך גיסא אין בקשיים שעליהם הצביעה כדי לפגום בעוצמת הראיות כדי כך שיש להעדיף חלופה על פני מעצר מאחורי סורג ובריח. בין היתר צויינו הראיות הבאות: הקלטה ביום העסקה בה דובר על תשלום של 7,000 ₪ ו-2,500 ₪ ועל "חומר" שנועד להזרקה; פלטי שיחות טלפון שנערכו בין הסוכן למספר המנוי שאותו מסר העורר בעבר; מעקב של שוטרים אחר הסוכן שנצפה מגיע לכתובת העורר.

מכאן פנה בית המשפט לדון בעילת המעצר ובחלופה. לעניין העילה נקבע כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילה סטטוטורית, עליה נוסף גם עברו הכבד של העורר הכולל 16 הרשעות החל משנת 1979 (אם כי רובן ככולן מעברו הרחוק של העורר, וההרשעה האחרונה היא בעבירה קלה לפני ארבע שנים) לרבות שני עונשי מאסר בפועל שהעורר ריצה בגין עבירות סמים. נקבע כי עברו הפלילי של העורר בעיקר בעבירות של סמים מקשה על חלופה, אך למרות זאת, הורה בית המשפט להכין תסקיר מעצר על מנת לבחון אם יש בתסקיר כדי להביא לשינוי בהערכת המסוכנות ובאפשרות להורות על חלופה.

3.

שירות המבחן ציין כי התלבט רבות בבואו לגבש המלצה בעניינו של העורר נוכח עברו הפלילי והתמכרותו הקשה לסמים. עם זאת, צויין בתסקיר כי העורר טופל מספר חודשים לפני מעצרו במרכז לחלוקת מתדון, והחל לצרוך מתדון באופן סדיר כתחליף לסם, כפי שמעידות בדיקות השתן שמסר במרכז. בתסקיר הוצעה חלופה בבית אחותו של העורר בבאר שבע, רחוק ממקום מגוריו באשדוד, שם התגורר שלושה שבועות טרם מעצרו.

4.

על אף האמור בתסקיר שירות המבחן, קבע בית המשפט כי המקרה דנן, נוכח נסיבותיו ועברו של העורר אינו מצדיק חריגה מהכלל לפיו בעבירות סמים אין מקום להורות על חלופת מעצר.

על החלטה זו נסב הערר שבפני.

5.

לטעמי, יש בחומר הראיות כדי לעמוד ברף של ראיות לכאורה, ואיני סבור כי קיימת חולשה של ממש בעוצמת הראיות. הסוכן עבד תחת פיקוח מפעיליו, והודעותיו מגובות בהקלטות המפגשים בינו לבין העורר ובתצפיות של יחידת העיקוב.

ביום ביצוע העסקה, ה-23.1.2011 התקיימו לפחות 11 שיחות טלפון בין הסוכן לבין מספר טלפון שהעורר אישר בעבר כי שייך לו, אך הכחיש קשר אליו בחקירתו הנוכחית. חמש שיחות נערכו בשעות הערב בין השעות 18:00 ל-20:00, לפני הפגישה ביניהם, ולאחר מכן כשהסוכן אסף את הסם. בשעה 18:15 התקיימה שיחה בין השניים, והסוכן שאל את העורר היכן הוא נמצא. העורר הודיע שהוא בבית, "עכשיו באתי", והסוכן הודיע לו שהוא מגיע אליו. על הסוכן הוצמד מכשיר הקלטה והוא הגיע במונית לביתו של העורר. בהקלטות נשמעים השניים משוחחים על תשלום של 7,000 ₪ ו-2,500 ₪ ועל חומר שנועד להזרקה. הסוכן אומר לעורר "תספור שבע בסדר עוד אלפיים חמש מאות טוב? בסדר?" העורר נשמע כשהוא סופר את הכסף והסוכן מוסיף "שבע? זה נסתם במזרק... כולם מתלוננים לא?", ולאחר מכן אומר לעורר שבעוד שעה "יחכה שמה".

בשעה 19:41 מופעל שוב מכשיר ההקלטה. הסוכן שואל את העורר האם הגיע למקום, הוא מודיע לעורר שהמכונית "נתקעה" והעורר אומר לו שהוא יכול לצאת כבר עכשיו עם מונית. בשעה 20:33 הסוכן שב למפעילו ומוסר לו שתי אריזות של הירואין. ביום 25.1.2011 התקיימה שיחה נוספת בין השניים, הסוכן שואל את העורר האם הוא נמצא בבית וכשהעורר משיב בחיוב מודיע לו העורר שהוא מגיע אליו (כשבידו 2,500 ₪ שנמסרו לו על ידי המפעיל).

כל אלה מוצלבים ומגובים כאמור בתצפיות, אשר אף צילמו את השניים בפתח הבניין של העורר ביום 25.1.2011 (מוצג כ"ט). לכך יש להוסיף כי כאשר הוצגו בפני העורר הראיות, הוא ביקש לשמור על זכות השתיקה.

העובדה כי לא נערך חיפוש על גופו של הסוכן טרם יצא למשימתו ועת חזר ממנה, וכי לסוכן עצמו עבר בתחום הסמים, אינה גורעת, לפחות לא בשלב זה, ממהימנות גרסתו של הסוכן. דווקא העובדה שהייתה זו משימה ראשונה שלו, תחת פיקוח ומעקב צמוד, מחלישה לטעמי עוד יותר את האפשרות כי

העברת הכסף מהסוכן לעורר נעשתה לצורך פרעון חובו לעורר. גם העובדה שהעורר לא נצפה כשהוא מניח את הסם במקום המחבוא והסוכן עצמו לא נצפה נוטל את הסם, אינה גורעת ממשקל הראיות. לכך יש להוסיף כי העורר בחר בזכות השתיקה, ולא נתן הסבר מניח את הדעת לתוכן השיחות המוקלטות, ובמיוחד לגבי החומר שנועד להזרקה.

6.

לא נעלם מעיני כי חלפו עשרה חודשים מאז העסקה ועד למעצרו של העורר, אך הדבר נובע מכך שהמשטרה המשיכה להפעיל את הסוכן במשימות נוספות. ענייננו בכמות נכבדה של כמאה גרם הירואין, וגם אם לא ברור אם העורר פעל כמוכר או כמתווך, ברי כי הוא חלק משרשרת הסחר בסם. עבירת הסמים המיוחסת לעורר מקימה את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996.

הכלל הוא כי אין לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות של סחר בסמים אלא במקרים חריגים, נוכח נסיון החיים המלמד כי יש קושי ליתן אמון בסוחרי ומפיצי הסמים כי לא ישובו לסורם גם אם יהיו במעצר בית (בש"פ 74/10 יעקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.2010) והאסמכתאות שם). לכך מצטרף עברו של העורר בתחום הסמים, הגם שהעבירה האחרונה בתחום זה היא משנת 2000, כך שלא עלה בידי העורר להצביע על נסיבות חריגות בגינן יש לסטות מכלל זה. העובדה כי העורר החל לצרוך תחליף סם מתדון, יכולה הייתה להיזקף לזכותו אילו היה מוכח כי נמצא בעיצומו של הליך גמילה, אך לא כך עולה מתסקיר שירות המבחן. אדרבה, העובדה שהעורר שלח ידו בסחר בסמים, למרות שהוא עצמו אינו משתמש כבר בסמים, מצביעה על כך ששלח ידו בסחר בסמים על מנת להפיק רווח, מה שמעיד על מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר (ראו בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ' משלטי (מסילתי) (לא פורסם, 9.12.2008), בפסקה 17 והאסמכתאות שם).

7.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.