בש"פ 6551/13 מדינת ישראל נ. אבו בקר טלאל

1.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.10.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 30849-01-13, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

המשיב הוא הנאשם 1 בכתב אישום שהוגש נגד שלושה נאשמים. יצוין, כבר עתה, כי עניינם של הנאשמים 2 ו-3 הסתיים במסגרת הסדר טיעון, ולעניין זה אתייחס בהמשך.

נטען בכתב האישום, כי במועדים הרלבנטיים לביצוע העבירות, שימש י.ל. כסוכן משטרתי (להלן: הסוכן ), והובהר, כי בינו לבין המשיב היתה הכרות מוקדמת. במסגרת

האישום הראשון , נטען כי המשיב התקשר, ביום 7.7.2012, אל הסוכן וביקש להיפגש עימו, והשניים נפגשו ליד ביתו של הסוכן בבאר שבע. במעמד הפגישה, הציע המשיב לסוכן, כי הוא (הסוכן) ירכוש ממנו סם מסוג חשיש, וסוכם על רכישת 12 פלטות של חשיש במחיר של 16,500 ₪. במפגש שהתקיים במועד אחר, בין הסוכן לבין המשיב, שבו נכח גם הנאשם 2, הביא המשיב לידיעת הסוכן כי ברשותו 400 גרם קוקאין, שמחירו 380 ₪ לגרם. הסוכן הודיע למשיב כי ישקול את נושא רכישת הקוקאין, ויודיע על כך למשיב. במעמד זה, שאל הסוכן את המשיב לגבי ביצוע עיסקת החשיש עליה סוכם ביניהם, והמשיב מסר לו כי עליו לנסוע לשגב שלום, בשעות החשיכה, כדי להביא את הסם, ולאחר מכן יוכל להשלים את העיסקה. בהמשך, יצר הסוכן קשר טלפוני עם המשיב, על מנת לברר את מועד ביצוע העיסקה, כאשר בשלב כלשהו הודיע הסוכן למשיב כי הם " ידחו את ביצוע העיסקה ".

בגין המעשים המתוארים לעיל, ייוחסו למשיב עבירות אלה: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ניסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ), וסעיף 25 לחוק העונשין.

3.

באישום השני נטען על-ידי המבקשת, כי ביום 14.7.2012, בשעות הלילה, התקשר הסוכן אל המשיב, בהנחיית מפעילו, ושאל אותו האם ניתן לקנות ממנו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 50 גרם . המשיב מסר לסוכן כי הדבר אפשרי, כאשר המחיר הוא 380 ₪ לגרם. למחרת היום, התקשר הסוכן אל המשיב על מנת לסכם את דרכי ביצוע העסקה. לאחר תיאומים שונים, בהם היו מעורבים גם הנאשמים 2 ו-3, מסר המשיב לסוכן 50 גר' קוקאין תמורת סכום של 19,000 ₪.

בעקבות כך, ייוחסו למשיב, במסגרת האישום השני, עבירות אלה: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים; וסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים.

4.

באישום השלישי מתוארת עיסקת סמים נוספת, שהתקיימה בין המשיב לבין הסוכן, בשיתופו של הנאשם 2. המדובר במכירת 50.0177 גרם קוקאין לסוכן המשטרתי על-ידי המשיב, בתמורה ל-19,000 ₪ שנמסרו למשיב. נטען בכתב האישום, כי הסוכן מסר למשיב 1,000 ₪ נוספים, כעמלת רווח עבור העיסקה הקודמת.

במסגרת אישום זה, ייוחסו למשיב אותן עבירות כמפורט באישום השני.

הליכים קודמים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש בית משפט קמא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, ובכלל זה: עדות הסוכן המשטרתי, דו"חות שוטרים, הקלטות של שיחות עם הסוכן, הסם שנתפס ודו"חות מז"פ אודותיו, ועוד.

עוד נטען, כי קמה נגד המשיב עילת מעצר סטטוטורית, כמפורט בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, מאחר שמדובר בעבירות של סחר בסם מסוכן. כמו כן, קמה נגדו עילת המסוכנות, שכן קיים חשש כי הוא ימשיך לסכן את שלום הציבור ואת בטחונו. נטען בנוסף, כי למשיב עבר פלילי, הכולל הרשעה בעבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת נשק שלא כדין. המשיב ריצה, בגין הרשעותיו אלה, שתי תקופות של מאסר בפועל. לפיכך, גורסת המבקשת כי אין חלופה אשר תבטיח את מטרות המעצר, לאור אופיין של העבירות המיוחסות למשיב.

6.

ביום 24.3.2013, החליט בית משפט קמא (כב' השופט נ' ז'לוצובר ) להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. בית המשפט קבע כי בידי המבקשת תשתית ראייתית לכאורית, המבססת את הנטען נגדו בכתב האישום. כמו כן, קיימת עילת מעצר סטטוטורית בעניינו של המשיב, בנוסף לעילת המסוכנות לשלומו ולבטחונו של הציבור. בית המשפט הוסיף וקבע כי, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, כאשר מדובר בעבירה של סחר בסמים, ניתן יהיה לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. בית המשפט סבר כי במקרה דנן, אין מדובר באחד החריגים ואין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, למרות המלצת שירות המבחן. זאת, בשל מעורבותו של המשיב בשלוש עסקאות סמים; כמות הסם וסוגו; כוונתו של המשיב להמשיך בביצוע עבירות סמים; ובשל עברו הפלילי של המשיב, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירות סמים, שבמסגרתה הושת עליו עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, חב הפעלה.

לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים

7.

בבקשה, מיום 2.10.2013, נטען כי עד כה התקיימו שלושה דיוני הוכחות, ונקבעו על-ידי בית משפט קמא שלוש ישיבות נוספות, בתאריכים: 8.10.2013, 6.11.2013 ו-22.12.2013. פרשת התביעה החלה רק ביום 23.6.2013, בשמיעת עדותו של הסוכן, כאשר השיהוי בפתיחת המשפט נבע, כך נטען, בשל בקשות דחייה מרובות מצד פרקליטי הנאשמים, ועקב החלפת ייצוגו של המשיב. עדותו של הסוכן נמשכה, בתאריך 2.7.2013, ובישיבה השלישית, מיום 29.9.2013, נשמעה עדותו של עד תביעה נוסף. בדיון שהתקיים לפניי, מסרה באת-כוח המבקשת, עו"ד עידית פרג'ון, כי ישיבת ההוכחות, שנועדה ליום 8.10.2013, לא התקיימה, בסופו של דבר, מאחר שהתבקשה דחייה של הדיון על-ידי המבקשת עצמה. נטען, כי מדובר בתיק שאינו מורכב, כאשר העד המרכזי – הסוכן – כבר העיד, ונותרו עדים טכניים על-מנת להשלים את פרשת התביעה.

לטענת המבקשת, נלמדת מסוכנותו של המשיב " מן המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם ", והלכה היא כי בעבירות מסוג זה, לא ניתן לקיים את מטרות המעצר, אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר. המבקשת הצביעה על עברו הפלילי של המשיב ועל העובדה כי תלוי נגדו מאסר על-תנאי חב הפעלה. נטען בנוסף, כי קיים קושי רב בקביעת מועדי דיונים נוספים בתיק זה " בשל יומנו העמוס של בא-כוח המשיב אשר מנהל תיק אחר בהיקף גדול במקביל לתיק זה ".

תגובת המשיב לבקשה

8.

עו"ד רפי ליטן, בא כוחו של המשיב, טען כי המדינה החליטה להגיע להסדרי טיעון מקלים עם הנאשמים 2 ו-3, בשל חולשת הראיות בתיק, דבר המשליך גם על עניינו של המשיב. זה המקום לציין, כי ביום 28.7.2013, נגזר דינו של הנאשם 2, לאחר שהוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון לסחר בסם מסוכן, הפרת הוראה חוקית, סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית, וסיוע לסחר בסם מסוכן. בית משפט קמא גזר על נאשם זה, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר 20 חודשים ירוצו במצטבר לעונש מאסר שאותו הוא נושא, ו-4 חודשים ירוצו בחופף. כמו כן, הוטלו על הנאשם 2 עונש של מאסר על תנאי ו-12 חודשי פסילת רישיון נהיגה.

עוד קודם לכן, ביום 23.6.2013, נגזר דינו של הנאשם 3, לאחר שהוא הורשע בעבירה של סיוע להספקת סם מסוכן, ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לעונש מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. כמו כן, חולט רכב מסוג טויוטה קורולה, השייך לו.

9.

לטענת עו"ד ליטן, הסוכן המשטרתי אישר בעדותו, כי תפקידו של המשיב היה להכיר לו את הנאשמים 2 ו-3, כך שמעורבותו בפרשה התמצתה בתיווך גרידא, בין מבצעי עיסקאות הסמים. בנסיבות אלה, כך נטען, צפוי עונשו של המשיב, אם יורשע בדין, להיות קל מזה שנגזר על הנאשמים האחרים. עוד נטען, כי במסגרת פרשת ההגנה, יש בדעת המשיב לזמן לעדות את שני הנאשמים, אך " ספק אם הם ירצו או שיהיה קל להביא אותם להעיד ". לגישתו של עו"ד ליטן, יש ליתן משקל, במקרה דנן, להמלצות שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

10.

הלכה היא, כי לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לערוך איזון בין זכותו של הנאשם, אשר טרם הורשע והוא בחזקת זכאי, לחירות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור ועל בטחונו, וכן להבטיח את תקינותו של ההליך המשפטי. במסגרת איזון זה, יש לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים: חלוף הזמן מאז מועד מעצרו של הנאשם; אופן התנהלות ההליך העיקרי בעניינו, בדגש על קצב התקדמותו של המשפט; רמת מסוכנותו של הנאשם, כעולה מחומרת העבירה ונסיבותיה; החשש מפני שיבוש ההליך הפלילי, וכדומה (ראו, בהקשר זה, בש"פ 6452/13 מדינת ישראל נ' מגידיש

(29.10.2013); בש"פ 3224/13 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013); בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' צלו (4.11.2012); בש"פ 7988/12 מדינת ישראל נ' פלוני (15.11.2012); בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' רוני (29.11.2012)).

עוד נקבע, כי, ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי הינו איטי ובלתי מספק, כך תגבר הנטייה להורות על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. עם זאת, יש להדרש לטעמים העומדים ביסוד התמשכות ההליכים, שכן הם אינם עשויים תמיד מעור אחד, ויש ליתן את הדעת, כמובן, לשאלת הצפי לסיומם של הליכים אלה (ראו, בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (26.1.2011); בש"פ 8159/12 מדינת ישראל נ' זנון (20.11.2012); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (26.6.2012); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2012)).

11.

ומן הכלל אל הפרט. המשיב נתון במעצר מיום 7.1.2013, וזוהי בקשה ראשונה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. כפי שהובהר, נקבעו על-ידי בית משפט קמא, שני דיוני הוכחות נוספים, בתאריכים 6.11.2013 ו-22.12.2013. סבורני, כי עד כה, התנהל ההליך העיקרי בקצב בלתי מספק, שכן, עד לשלב הנוכחי, העידו הסוכן המשטרתי ועד תביעה נוסף. ברשימת עדי התביעה מופיעים 24 עדים, והגם שרובם הוגדרו כעדים טכניים, עדיין המלאכה מרובה היא. המבקשת טענה, והדבר לא הוכחש על-ידי בא כוחו של המשיב, כי המכשלה העיקרית לקביעת מועדי דיונים נוספים ורצופים יותר, נעוצה ביומנו העמוס של עו"ד רפי ליטן, אשר מופיע, ככל הנראה, בתיק אחר שהיקפו גדול. עובדה זו מעוררת חוסר נחת, ואינני סבור כי על בית המשפט לקבל כגזירת גורל, את הצורך להתאים את עצמו ליומנו העמוס של הסנגור ולקבוע את דיוניו בהתאם. הנני קורא לבית משפט קמא לקבוע מועדי הוכחות נוספים בתיק זה, על-מנת להביאו לידי סיום, בתוך תקופת ההארכה המבוקשת על-ידי המדינה.

12.

לגופו של עניין, הנני סבור כי באיזון בין השיקולים והאינטרסים הנוגדים, טרם נעה המטוטלת לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. יש לזכור, כי מדובר, לכאורה, בסחר בסם מסוכן מסוג קוקאין, בשתי הזדמנויות נפרדות, כאשר בכל פעם מדובר בכמות בלתי מבוטלת של 50 גרם קוקאין. כמו כן, סוכם על עיסקת סחר בסם מסוג חשיש במשקל משמעותי, כאשר העיסקה לא יצאה אל הפועל, בשל בקשתו של הסוכן המשטרתי, עצמו. אין להקיש מעניינם של הנאשמים 2 ו-3 לעניינו של המשיב, מאחר שכתב האישום בנוגע לנאשמים אלה שונַה במסגרת הסדר טיעון, והעבירות שייוחסו להם, הן פחותות בחומרתן. לעומת זאת, כתב האישום המקורי עומד בתוקפו, ככל שהדבר נוגע למשיב, ואין לקבל את טענת סנגורו כי גם אם יורשע המשיב בדין, הוא צפוי לעונש שאינו עולה על עונשם של הנאשמים האחרים.

נקבע, לא אחת, על-ידי בית משפט זה, כי כאשר ישנן ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן, קיימת עילת מסוכנות אינהרנטית שאין ניתן לאיינה, למעט במקרים חריגים, באמצעות שחרור הנאשם לחלופת מעצר (בש"פ 1229/13 ואליד נ' מדינת ישראל (20.2.2013); בש"פ 8139/09 מדינת ישראל נ' עומר

(22.10.2009); בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג (20.10.2009); בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ' משלטי (9.12.2008)).

13.

אינני סבור כי ישנן, במקרה דנן, נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ולעת הזו, לא השתנתה, לטעמי, נקודת האיזון, באופן המצדיק את שחרורו של המשיב לחלופה.

עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, הנני מבקש כי בית המשפט יעשה כל שניתן, על-מנת לתגבר את מערך דיוני ההוכחות בתיק זה, ומצופה מסנגורו של המשיב לקחת חלק בעניין זה, ולשתף פעולה בקביעת מועדי דיונים נוספים.

סוף דבר

14.

לאור האמור, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.10.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 30849-01-13, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.