בש"פ 1984/14 מדינת ישראל נ. יאסר כיאל

1.

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים 1, 3 ו-5, ב-90 ימים החל מיום 25.3.2014, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 15791-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים

2.

על פי עובדות כתב האישום, קשרו המשיבים קשר לרצוח את גסוב הנבוזי (להלן: המנוח ), והוציאו את תכניתם אל הפועל, ביום 12.9.2012, בכפר ג'דידה-מכר (להלן: הכפר ). זאת, על רקע סכסוך בין המשיבים 2-1 ועבד אלסלאם כיאל (להלן: עבד ) לבין המנוח, בשל חשדם של המשיבים 2-1, כי המנוח אחראי לרצח ילד בן 12 ממשפחתם. המשיבים תכננו להמית את המנוח בעת שובו מנהריה אל הכפר, בשעות הערב. בהתאם לפרטי תכנית זו, סוכם כי המשיבים 5-3 ימתינו בכפר לבואו של המנוח, ימיתו אותו בירי, ולאחר מכן עבד ימלט אותם מן המקום ברכב. לצורך מימוש התכנית הצטיידו המשיבים בשני אקדחים.

3.

ביום האירוע, נסע המשיב 2 יחד עם אדם בשם מועתצם כיאל (להלן: מועתצם ), שהיה אמור לעקוב אחר המנוח ולדווח על תנועותיו למשיבים 5-3. כיוון שמועצתם דווח למשיבים כי נעצר על-ידי המשטרה, הורה המשיב 3 לעבד להמתין לרכבו של המנוח בכניסה לכפר. כאשר הגיע המנוח לכפר, הודיע עבד על כך למשיבים 5-3. המשיב 5 נהג ברכב והתקרב אל המנוח, והמשיבים 4-3 ירו במנוח באקדחים מספר רב של יריות, שגרמו למותו. מיד לאחר מכן, נמלטו המשיבים 5-3, שרפו את הרכב ממנו ירו במנוח, ועבד מילט אותם ברכבו מן המקום. למחרת בבוקר, העביר המשיב 1 לעבד סכום של 40,000 ש"ח, על מנת שיעביר אותו למשיבים 5-3 בעבור ביצוע התכנית, והסכום אכן הועבר לידיהם.

4.

בהתאם לעובדות המתוארות לעיל, יוחסו למשיבים מספר עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 301 וסעיף 29 לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) וסעיף 144(ב), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

רקע והליכים קודמים

5.

ביום 10.2.2013, ובמקביל להגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. ביום 10.4.2013, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 4 עד לתום ההליכים, בהסכמת בא-כוחו. ביום 5.5.2013, התקבלה החלטה נוספת של בית המשפט, המורה על מעצרם של יתר המשיבים עד לתום ההליכים בעניינם. במסגרת החלטה זו נסקרו עובדות כתב האישום, הראיות לכאורה בדבר אשמתם של המשיבים, וכן טענות הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת, לצורך ביסוס מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. זאת, על אף קשיים מסויימים הקיימים בחומר הראיות. בית המשפט המחוזי עמד על חזקת המסוכנות העומדת כנגד המשיבים, וכן על החשש הכבד לשיבוש הליכי משפט מצידם. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 3-1 ו-5 עד לתום ההליכים. יחד עם זאת נקבע, כי לאחר שתשמע עדותם של עבד ומועתצם בבית המשפט, ניתן יהיה לבחון פעם נוספת את המשך מעצרם של המשיבים, לאור חומר הראיות העדכני.

6.

המשיבים 2 ו-5 הגישו ערר לבית משפט זה על ההחלטה לעצור אותם עד לתום ההליכים במשפטם, בטענה כי חומר הראיות הקיים אינו מבסס תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתם. בהחלטה מיום 27.5.2013 (בש"פ 3526/13), קבע השופט י' דנציגר , כי " חרף הקשיים בתיק קיימות די ראיות להוכחת אשמתם של העוררים [המשיבים]". זאת, בעיקר לנוכח עוצמתה הגבוהה של עילת המעצר בעניינם של המשיבים. גם המשיבים 1 ו-3 הגישו ערר על ההחלטה לעוצרם עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 9.6.2013 (בש"פ 3696/13), נמחק הערר לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה, כי העדים הראשונים בתיק יהיו עבד ומועתצם, ולאחר מכן יוכלו המשיבים להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם.

7.

עבד שתק במהלך עדותו בבית המשפט, ואילו מועתצם מסר גרסה שונה מזו שמסר במשטרה, והוכרז כעד עוין. לפיכך, הגישה המאשימה את אמרותיהם של השניים כראיה לתוכנם, בהתאם לסעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. לאחר זאת, הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד לתום ההליכים בעניינם. ביום 3.11.2013, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, בציינו כי האופן שבו העידו עבד ומועתצם היה צפוי מראש, ולא ניתן לראות בכך כרסום מהותי בחומר הראיות, עליו מתבססת המבקשת. כנגד החלטה זו הגישו המשיבים (למעט המשיב 4) ערר, אשר נדחה על ידי בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ), בהחלטה מיום 18.11.2013 (בש"פ 7556/13). במסגרת החלטה זו, נדונה גם בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים. בית המשפט הורה על הארכת המעצר ב-45 ימים, וציין כי " יש צורך בהחשה משמעותית של הדיון בתיק העיקרי ". כמו כן, הודגש בהחלטה כי אם לא תהיה " התקדמות ממשית " בהליך המשפטי בתוך תקופה זו, יהיה מקום לבחון את האפשרות לחלופת מעצר בעניינם של המשיבים.

8.

בתום 45 הימים, הגישה המבקשת בקשה שניה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. בהחלטה מיום 24.12.2013 (בש"פ 8543/13) שניתנה על-ידי השופט י' דנציגר , צוין כי " קצב התקדמות ההליך העיקרי לא היה משביע רצון " גם במהלך תקופה זו. עוד נאמר, כי המשיבים הם אלו שביקשו לבטל דיונים שנקבעו, אולם לטענתם היה צורך בדחיה זו, מכיוון שהמבקשת התעכבה בהעברת חומרי חקירה מסויימים. לאור הצפי להתקדמות הדיונים במסגרת התיק העיקרי, הוחלט על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, וזאת " בעיקר בשל המסוכנות הרבה ביותר " הנשקפת מהמשיבים. לצד זאת, הודגש שוב כי " יהיה מקום לבחון את קצב התקדמות ההליך העיקרי בקפידה בטרם הוראה על הארכת מעצר נוספת ".

הבקשה להארכת מעצר

9.

הבקשה שלפניי הינה בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים 1, 3 ו-5 מעבר לתשעה חודשים. כאמור, בבקשה הראשונה הוחלט על הארכה ב-45 ימים, ובבקשה השניה הוחלט על הארכת המעצר ב-90 ימים נוספים. בבקשה שלפניי, פרטה המבקשת את ניסיונותיה לקידום ההליך העיקרי, במסגרתו נשמעו עד כה 25 עדי תביעה, ונטען כי יש למשיבים חלק בעיכובים הנגרמים בהליך. לצד זאת צויין בבקשה, כי אחד האקדחים ששימשו לביצוע הרצח, אותר על-ידי המשטרה בחודש יוני 2013, והדבר נודע למבקשת רק מספר חודשים לאחר מכן. המבקשת טוענת כי מסוכנותם הגבוהה של המשיבים, מסוכנות הנלמדת מחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, מצדיקה גם בעת הזו את הארכת מעצרם של המשיבים. נטען בנוסף, כי כפי שנקבע בעניינם של המשיבים בעבר, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצידם, וכן חשש להימלטות המשיבים מן הדין, אם לא יוארך מעצרם. לבקשה צורף מכתב מטעם פרקליט משפחת המנוח, לפיו המשפחה סובלת מאיומים באופן תדיר, במטרה להשפיע על ניהול התיק ותוצאותיו.

תמצית טענות הצדדים

10.

בא-כוח המשיב 1, הדגיש את המחדל הנעוץ בכך שבמשך חודשים ארוכים מאז מציאת האקדח שבאמצעותו בוצע הרצח, הוא לא הועבר לפרקליטות. נטען, כי לאורכו של ההליך המשפטי ניכרים עיכובים בהעברת חומרי חקירה לבאי-כוח המשיבים, והדבר מוביל להתמשכות ההליכים שלא לצורך. כמו כן, שב וסקר בא-כוח המשיב 1 את ההחלטות הקודמות בעניינם של המשיבים, והצביע על הקשיים שמצאו בתי המשפט בחומר הראיות. בנוסף, הדגיש בא-כוח המשיב 1 את הקשיים בניהול התיק, הצפויים להוביל להתמשכות ההליך המשפטי. בין הגורמים להתמשכות הצפויה, נמנו המורכבות שבחקירת הצוות המשטרתי, וקיומו של חומר חקירה רחב היקף שנמסר לאחרונה לבאי-כוח המשיבים. נטען לבסוף, כי יש מקום להפנייתם של המשיבים 1, 3 ו-5 לעריכת תסקיר מעצר שידון באפשרות לשחררם לחלופת מעצר, בשל היותם אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי.

11.

בא-כוח המשיב 3, מיקד את טענותיו בקשיים הראייתיים הקיימים בתיק. זאת בפרט לאור מציאתו של האקדח שבו בוצע הרצח, כאמור. לטענת בא-כוח המשיב 3, הנסיבות בהן נמצא האקדח מפנה את החשד לביצוע הרצח לכיוונו של אדם שאינו נמנה על המשיבים. כמו כן, הודגשה הבעייתיות הקיימת בעדותו של עבד, דבר המשליך על עוצמת הראיות שבתיק. בנוסף, חזר בא-כוח המשיב 3 על הטענה בדבר היעדר עבר פלילי של המשיבים; והצפי להתמשכות ההליך בעניינם.

12.

באי-כוח המשיב 5, הדגישו את נסיבותיו האישיות של משיב זה, ואת הקשיים הראייתיים המיוחדים בעניינו. נטען, כי שמו של המשיב 5 כלל לא עלה בגרסתו הראשונה של עבד לאירועים, וכי גם בגרסה השניה, קיים כשל בזיהויו של המשיב 5 על-ידי עבד. ביחס למחקרי התקשורת בעניינו של המשיב 5, נטען כי המבקשת נסמכת לכל היותר על קיומה של " שתיקה מבצעית " מצידו, בעוד שלמעשה בוצעו בזמן הרצח שיחות בינו לבין המשיב 3, דבר המעיד לכאורה על כך שהשניים לא שהו באותו מקום. צויין, בהקשר זה, כי חסרה בתיק חוות דעת תקשורתית מטעם אחת מחברות הסלולר. בנוסף, טענו באי-כוח המשיב 5 לקיומן של ידיעות המצביעות על כך שאדם אחר, שאינו המשיב 5, הוא שנהג ברכב בזמן הרצח. ביחס לאדם זה נטען כי החקירה שנערכה בעניינו היתה שטחית ביותר, ואינה הולמת את עוצמת החשדות שהיו צריכים להתעורר כלפיו.

13.

בתגובה לטענות המשיבים 1, 3 ו-5, טענה באת-כוח המבקשת, כי טענותיהם נוגעות לעומקם של חומרי החקירה בתיק, וכי הבקשה דנן אינה המסגרת המתאימה לדיון מעין זה. אשר לחוות הדעת התקשורתית החסרה, נטען כי אכן התעוררו קשיים בהכנתה, אולם היא עשויה להיות מוכנה בהמשך. ביחס לנתוני התקשורת בעניינו של המשיב 5 צויין, כי המבקשת מייחסת לו החזקה בשני מכשירי טלפון, וכי אין משמעות רבה לכך שחוות דעת תקשורתית אחת טרם התקבלה. ביחס להתקדמות ההליך, ציינה באת-כוח המבקשת, כי הוא צפוי להתנהל בקצב מהיר יותר בעתיד הקרוב, וכי נקבעו 20 דיוני הוכחות בחודשים הקרובים.

דיון והכרעה

14.

הלכה היא, כי במסגרת הכרעה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש כי ייערך איזון בין חזקת החפות העומדת לנאשם שטרם הורשע והפגיעה בזכותו החוקתית לחירות, לבין האינטרס של שמירה על שלום הציבור ובטחונו (בש"פ 8675/13 מדינת ישראל נ' ג'בארין (12.1.2014); בש"פ 8619/13 מדינת ישראל נ' פלוני

(8.1.2014); בש"פ 6452/13 מדינת ישראל נ' מגידיש

(9.10.2013)).

עריכת האיזון הראוי בין חירות הנאשם לשלום הציבור, מחייבת התייחסות למספר שיקולים: מידת המסוכנות הנשקפת לציבור מן הנאשם; עברו הפלילי של הנאשם; חומרת העבירה המיוחסת לו ונסיבותיה;

והחשש מפני אפשרות לשיבוש הליכי המשפט מצד הנאשם, או להימלטותו מן הדין. בנוסף, יש לשקול את משך תקופת המעצר, ואת קצב התקדמותו של ההליך העיקרי נגד הנאשם. ככל שקצב ההתנהלות של ההליך אינו מספק, הדבר עשוי להעניק מימד נוסף לשיקול הנוגע לפגיעה בחירותו של הנאשם, ומהווה נתון התומך בהחלטה על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. עם זאת, יש להתחשב כמובן בנסיבות ובגורמים המשפיעים על אופן ניהול ההליך (בש"פ 6551/13 מדינת ישראל נ' אלקרינאווי (30.10.2013); בש"פ 6609/13 מדינת ישראל נ' אבו קוידר

(31.10.2013); בש"פ 3369/13 מדינת ישראל נ' פלוני

(3.6.2013)).

15.

בענייננו, כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים כולל, בין היתר, עבירת רצח בכוונה תחילה. נקודת המוצא לדיון, שעה שמדובר בעבירה מעין זו, הינה כי " רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי-דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות " (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל (18.5.1997); וראו גם בש"פ 1149/13 מדינת ישראל נ' קארוט (18.2.2013)). לא זו אף זו, כתב האישום בעניינם של המשיבים מתאר ביצוע רצח המתוכנן לפרטי פרטים, כאשר בהוצאתו לפועל הפכו המשיבים 5-3, לכאורה, לשכירי חרב, הנוטלים חיי אדם בעבור בצע כסף. בנוסף, וכפי שעמד על כך בית משפט זה בעבר, אפשר ששתיקתו של עבד בבית המשפט המחוזי מלמדת על חשש לשיבוש הליכי משפט מצד המשיבים (ראו, בהקשר זה, בש"פ 7556/13, הנזכר לעיל).

16.

אל מול המשקל הכבד שיש ליתן לעילות המעצר בעניינם של המשיבים, עומדים ההליכים המתמשכים בתיק, ומשך התקופה בה הם שוהים במעצר. עם זאת, ברור לכל כי מדובר בתיק מורכב שאין ניתן לסיימו במחי יד אחת. התמשכות ההליכים בתיק נגזרת, בין היתר, ממהות העבירות ונסיבות ביצוען, ממספר הנאשמים, וממספר העדים שהעידו וצפויים להעיד במסגרת ההליך. לצד קשיים בלתי נמנעים אלו, העלו באי-כוח הצדדים טענות הדדיות באשר לעיכובים מיותרים שנגרמו, בין מצד המאשימה ובין מצידם של המשיבים.

17.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי טרם הגיעה העת להורות על שחרור המשיבים לחלופת מעצר בנקודת זמן זו. ענייננו באישומים חמורים ביותר, ולא מצאתי בטענות המשיבים כל הצדקה, לעת הזו, להורות על שחרורם של המבקשים ממעצר. זאת, חרף העיכובים הנגרמים בניהולו של ההליך העיקרי, ולמרות טענותיהם המוצדקות של המשיבים בעניין מציאת אחד האקדחים באמצעותו נורה המנוח (ראו, בהקשר זה, בש"פ 8481/13 מדינת ישראל נ' לטיף (23.12.2013)). גם עברם הפלילי הנקי של המשיבים, אינו מצדיק ליתן החלטה שונה, בנסיבות העניין.

18.

המשיבים הדגישו בטיעוניהם את הקשיים הראייתיים המתעוררים בתיק, כמפורט לעיל. כפי שהובהר לבאי-כוח המשיבים במהלך הדיון, האכסניה המתאימה לדון בקשיים ראייתיים הינה במסגרת ההליך העיקרי, או לחלופין, במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים. בגדרה של בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, אין מקום לעריכת דיון ראיית י מעמיק (בש"פ 7960/12 מדינת ישראל נ' אבו ערפה , בפסקה 23 להחלטתי (6.11.2012)) . בנוסף, לא למותר הוא להזכיר בהקשר זה, כי:

"יש זיקה בין עוצמת הראיות לבין ההחלטה לשחרר נאשם לחלופת מעצר, אך למשוואה זו יש להוסיף גם את טיבה של העבירה המיוחסת לנאשם, ואת נסיבות ביצועה, וככל שמדובר במסוכנות גבוהה יותר, כך יש לבחון בזהירות רבה את נושא השחרור לחלופת מעצר, על מנת שלא להעמיד בסכנה את שלום הציבור ואת בטחונו." ( בש"פ 3224/13 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (7.5.2013) )

לענייננו, די בכך כי בנקודת הזמן הנוכחית, אין מחלוקת של ממש כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינם של המשיבים, ולפיכך יש הצדקה להמשך מעצרם. כך הוא הדבר גם ביחס למשיב 5, שכן גם בעניינו לא מצאתי כי נקודת האיזון השתנתה, באופן העשוי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

19.

אשר לקצב התקדמות ההליך, באת-כוח המבקשת הודיעה, כאמור, בפתח הדיון בבקשה, כי נקבעו 20 מועדים לדיוני הוכחות, במהלך החודשים הקרובים. יש לקוות, כי הצדדים יפעלו כמיטב יכולתם על מנת למצות כראוי את הדיונים הללו, וישאפו לקידום ההליך באופן יעיל ומיטבי.

20.

בנסיבות אלו, הנני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1, 3 ו-5, ב-90 ימים החל מיום 25.3.2014, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 15791-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.