בש"פ 3369/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי בקשה רביעית, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות

אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 21.5.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ

45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

נגד המשיב ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו המשיב הוא הנאשם 1.

בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי הנאשמים הם תושבי מדינת ישראל ורשומים במרשם האוכלוסין שלה. לנאשמים מיוחסת פעילות במסגרת ארגון החמאס, שהוא ארגון טרור, הפועל " בשני מישורים משולבים ". המישור האחד הוא בפעילות טרור צבאית ואילו המישור השני בא לידי ביטוי בפעילות " אזרחית " ענפה, בקרב ריכוזי האוכלוסייה המוסלמית, ובין השאר ברחבי העיר ירושלים. פעילות זו מתבצעת באמצעות " מערך מאורגן ומובנה של שליטה... תוך הסוואת זיקתו והשתייכותו לחמאס ". במסגרת זו, מתבצעת פעילות בתחומי הדת, החינוך והרווחה וזאת " במטרה לקרב את הציבור הפלשתיני ולהכשיר את הלבבות לאידיאולוגיה של החמאס... ובכך להרחיב את מעגל התומכים בו ".

3.

באישום הראשון , המיוחס למשיב ולנאשמים 2 ו-4, נטען כי הנאשמים ואחרים נוספים משתייכים למועצה מייעצת (מג'לס שורא) המורכבת מפעילי חמאס מקומיים ומרכזיים מכל רחבי העיר ירושלים, ושתפקידה היגוי הפעילויות מטעם החמאס בעיר. במפגש של המועצה המייעצת מחודש אוגוסט 2010, נבחרו המשיב, הנאשמים 2 ו-4 וכן אדם בשם פ.ח. לשמש כועדה ניהולית של המועצה (להלן: הועדה ), כאשר המשיב התמנה על-ידי חברי הועדה הניהולית " כיושב ראש וכמנהיג פעילות החמאס בירושלים ". הועדה התכנסה מעת לעת, במקומות שונים, ובאופן דיסקרטי, כאשר באותן פגישות הגו חברי הועדה רעיונות לפעילות בקרב האוכלוסייה המוסלמית, ודנו בדרכים להוציא את הרעיונות אל הפועל.

במסגרת זו, מונה הנאשם 2 לראש הועדה לעניינים חברתיים ולממונה הבלעדי על גיוס כספים " ומימון כלל פעילות החמאס בירושלים ", ואילו הנאשם 4 מונה לראש ועדת ההשכלה מטעם החמאס בירושלים. המשיב והנאשמים 2 ו-4 תמכו במוסדות חינוך, העבירו שיעורי קוראן והלכה, הפעילו קייטנות וביצעו פעילויות חינוכיות מגוונות, וזאת " על-מנת לקדם את מטרות החמאס ". בין היתר, הגישו המשיב והנאשמים 2 ו-4 סיוע למשפחות נזקקות, ביקרו בבתי משפחות " שהידים ", משפחות אסירים ביטחוניים ואסירים משוחררים.

עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב, הנאשמים 1 ו-2, פ.ח. ועוד כתריסר משתתפים, התכנסו במסגרת המועצה המייעצת, על-מנת להביע תמיכה והזדהות

באנשי חמאס, חברי הפרלמנט הפלסטיני, אשר התבצרו בחצר משרדי " הצלב האדום " בירושלים, במחאה על שלילת תושבותם בירושלים והכוונה לעוצרם כשוהים בלתי חוקיים. בישיבה זו הוחלט להגביר את תדירות ביקורי ההזדהות אצל השוהים בחצר " הצלב האדום " ולתמרץ תומכי חמאס אחרים, לבקר את אותם פעילים. בהתאם להחלטות שהתקבלו, הגבירו הנאשמים, והמשיב בתוכם, את תדירות ביקורי ההזדהות במתחם, וכן הביאו להגברת זרם המבקרים במקום.

המועצה המייעצת התכנסה, בהזדמנות אחרת, במקום כלשהו בואדי ערה, בהשתתפות המשיב, הנאשמים 2 ו-4, ואחרים, במטרה לדון בהמשך פעילותו של החמאס בירושלים. בישיבה זו התקבלו החלטות שונות, ובין היתר הוחלט לעודד את ביקורי האוכלוסייה המוסלמית במסגדי העיר ירושלים, בדגש על מסגד אלקצא, וכן התקבלו החלטות בעניין הטיפול באוכלוסייה והגשת סיוע לנזקקים " והכל לשם האדרת שמו ומעמדו של החמאס בקרב האוכלוסייה המוסלמית בירושלים ". המשיב ערך פרוטוקול של הישיבה והעבירו אל הנאשם 2 לשם הפצת ההחלטות שהתקבלו, בקרב פעילי החמאס.

בגין הפעילות המתוארת לעיל, יוחסה למשיב ולנאשמים 2 ו-4 עבירה של פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה ).

4.

האישום השני

מיוחס לנאשמים 2 ו-3 בלבד, ובמסגרתו יוחסו להם העבירות הבאות: איסור ביצוע פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005; איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2008; פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה (לנאשם 2); וחברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודה (לנאשם 3).

הליכים קודמים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

בבקשה נטען, כי מדובר בעבירות ביטחון, המקימות חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק

המעצרים, וזאת בעיקר משמדובר בפעילות במסגרת ארגון טרור, דבר המקים יסוד סביר לחשש כי הנאשמים " מהווים סכנה לבטחון הציבור והמדינה ". עוד נטען, כי לנאשמים עבר פלילי הכולל השתייכות לארגון טרור, כאשר המשיב עצמו שוחרר זה לא מכבר מריצוי עונש מאסר בפועל.

אשר לתשתית הראייתית, נטען בבקשה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לרבות הודאותיו של המשיב והודאות חלקיות של יתר הנאשמים.

לפיכך, התבקש בית המשפט המחוזי לעצור את הנאשמים עד לסיום משפטם.

ביום 26.12.2011, החליט בית המשפט לעצור את המשיב ואת הנאשמים 2 ו-4, בהסכמתם, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. מכאן ואילך התפצלו ההליכים בעניינם של המשיב ושל הנאשמים 2 ו-4.

6.

ביום 12.8.2012, הוגשה בקשה ראשונה להאריך את מעצרם של המשיב ושל הנאשמים 2 ו-4 ב-90 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. מעצרו של המשיב הוארך, בהסכמה, ב-90 ימים החל מיום 24.8.2012 (בש"פ 6029/12, מיום 13.8.2012), ואילו מעצרם של הנאשמים 2 ו-4 הוארך, במסגרת אותו בש"פ, על-ידי השופט א' רובינשטיין , ב-45 ימים בלבד, נוכח עיכובים שונים בהתנהלותו של ההליך העיקרי.

7.

ביום 21.11.2012, הוגשה על-ידי המבקשת בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 22.11.2012. בהחלטה שניתנה בבש"פ 8437/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(2.12.2012) קבע השופט י' דנציגר , כי יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, בשל המסוכנות הנשקפת ממנו ובשל עברו הפלילי. בקשתו של המשיב להכנת תסקיר מעצר בעניינו, נדחתה, ונקבע, בהקשר זה, כי " במקרים בהם ברור כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם באמצעות חלופת מעצר, אין טעם ואין חובה להורות על עריכת תסקיר מעצר ".

יצוין, כי ביום 10.10.2012, החליט השופט י' עמית להאריך את מעצרם של הנאשמים 2 ו-4 ב-90 ימים נוספים. השופט עמית דחה את בקשתו של הנאשם 2 להפנותו אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו, וזאת לנוכח מעמדו הבכיר יחסית. מנגד, הופנה הנאשם 4 אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר, ומשהוגש התסקיר הסתבר כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי הנאשם 4, אינה הולמת את רמת הסיכון הנשקפת הימנו.

8.

ביום 7.2.2013, הוגשה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 20.2.2013, והבקשה התקבלה בהסכמה במסגרת בש"פ 1025/13 מיום 11.2.2013.

בעניינם של הנאשמים 2 ו-4 הוגשה בקשה שלישית להארכת מעצרם ב-90 ימים נוספים, וביום 16.1.2013 החליט השופט נ' סולברג על הארכת מעצרו של הנאשם 2 ב-90 ימים נוספים, על רקע מעמדו הבכיר בחמאס (בש"פ 9434/12). ביום 8.1.2013, הוארך גם מעצרו של הנאשם 4 ב-90 ימים נוספים על-ידי השופט צ' זילברטל (בש"פ 15/13), אך נקבע בהחלטה כי ניתן יהיה לשקול את שחרורו של הנאשם 4 לחלופה ראויה " ככל שתוצע ותיבחן ".

9.

ביום 4.4.2013 ניתנה החלטתו של השופט ח' מלצר בבקשה רביעית להארכת מעצרם של הנאשמים 2 ו-4 ב-90 ימים נוספים, החל מתאריך 5.4.2013 לגבי הנאשם 2, והחל מתאריך 11.4.2013 לגבי הנאשם 4 (בש"פ 2291/13 מדינת ישראל נ' פלוני (4.4.2013)).

בהחלטתו, קבע השופט מלצר כי מעמדם הבכיר של הנאשמים 2 ו-4 בארגון החמאס, בשילוב עם המעשים המיוחסים להם " מעידים על מסוכנות בעוצמה רבה יחסית ". עם זאת, עמד השופט מלצר על חלוף הזמן ממועד מעצרם של הנאשמים, לפני כשנה ומחצה, ועל התנהלות ההליך העיקרי בקצב שאינו משביע רצון, והגיע למסקנה כי קיימת הצדקה " לבדוק את שחרורם לחלופת מעצר, ובלבד שחלופה זו תהיה מהודקת ושלא בתחומי העיר ירושלים, או בשטחי איו"ש ".

לפיכך, קבע השופט מלצר כי הנאשמים 2 ו-4 יוכלו להציע חלופת מעצר שתעמוד בתנאים הנ"ל, ושמורה להם הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרם עד לתום ההליכים.

בכפוף לאמור לעיל, התקבלה בקשתה של המדינה, ומעצרם של הנאשמים 2 ו-4 הוארך ב-90 ימים נוספים, כמבוקש.

יצויין, כי החלטה דומה ניתנה על-ידי השופט מלצר גם בעניינו של מעורב נוסף בפרשה, פ.ח. (בש"פ 2292/13 מדינת ישראל נ' פלוני (4.4.2013)).

הבקשה להארכת מעצר רביעית

10.

בבקשה הרביעית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מאופי מעשיו " שנועדו לחזק, להגדיל ולהאדיר את ארגון החמאס ", שהוא ארגון טרור רצחני. כמו כן, הצביעה המבקשת על עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל הרשעות בעבירות של החזקת משרה בהתאגדות בלתי חוקית, חברות בהתאגדות בלתי חוקית, עבירות נגד קיום הסדר הציבורי והפרת הוראה חוקית. בגין חלק מהעבירות ריצה המשיב עונשי מאסר בפועל.

אשר לקצב התנהלות המשפט, הובהר כי נקבעו, עד כה, 12 דיוני הוכחות, במסגרתם העידו 11 עדי תביעה. בדיון שהתקיים בפניי הסתבר, כי התקיימו 3 ישיבות נוספות שנקבעו על-ידי בית המשפט, בתאריכים 13.5.2013, 19.5.2013 ו-20.5.2013.

המבקשת טוענת, בהקשר זה, כי " יש

לצפות שבמהלך תקופת המעצר המבוקשת תסתיים שמיעת הראיות בתיק ".

11.

בהתייחס להליכי המעצר בעניינם של הנאשמים 2 ו-4 ושל פ.ח., מסר עו"ד יריב רגב, בא כוח המבקשת, כי למיטב ידיעתו איש מהם לא שוחרר לחלופת מעצר. עו"ד רגב הוסיף וטען, כי אין לאמץ, בעניינו של המשיב, את המתווה שנקבע על-ידי השופט מלצר, בנוגע לנאשמים האחרים וזאת בשל מעמדו ובכירותו של המשיב בארגון החמאס. עו"ד רגב הזכיר, בהקשר זה, כי המשיב הינו יו"ר החמאס בירושלים והוא ניצב " במדרג הבכיר ביותר ". הוא סיים לרצות, זה לא מכבר, עונש מאסר של 4 שנים בגין ביצוע עבירות בטחוניות, וביניהן נשיאת משרה בארגון בלתי חוקי. כמו כן, היה המשיב אחראי על קשרי החמאס עם גורמי חוץ ועל גיוס הכספים עבור הארגון. במובן זה, עניינו של המשיב חמור בהרבה מזה של יתר הנאשמים.

לאור האמור, התבקשתי להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, כמבוקש.

תגובת המשיב לבקשה

12.

עו"ד גבי לסקי, באת כוח המשיב, התייחסה בפתח דבריה לקצב התנהלות ההליך העיקרי ולצפי לסיים את שלב ההוכחות בתקופת ההארכה המבוקשת. לטענתה, נשמעו עד כה 9 עדי תביעה בלבד, כאשר התביעה מוסיפה, מעת לעת, עדי תביעה חדשים, כך שהצפי לסיום ההליכים המשפטיים בהקדם, אינו אופטימי. מאחר שמדובר בארבעה נאשמים, אין גם לצפות כי פרשת ההגנה בתיק זה, תסתיים בקרוב.

אשר להבחנה, אותה מנסה המאשימה לעשות, בין המשיב לבין יתר הנאשמים, נטען על-ידי עו"ד לסקי כי אין ביניהם הבדל של ממש. בהחלטות קודמות, לא נקבע ולא נטען כי המשיב הוא הגורם הבכיר מבין הנאשמים, ועוד הוסיפה עו"ד לסקי וטענה כי לנאשם 2 עבירות נוספות, שאינן מיוחסות למשיב.

עו"ד לסקי אישרה כי הנאשמים האחרים טרם שוחררו לחלופת מעצר, שכן לא עלה בידי הנאשם 4 להציג חלופה כזו, ואילו הנאשם 2 הציע חלופה שלא התקבלה על-ידי שירות המבחן. עוד נטען, כי הגורם אשר גרר את המשיב לפרשה, מושא כתב האישום, הוא לא אחר מאשר הנאשם 2, ולפיכך אין לומר כי עניינו של המשיב חמור יותר. בנוסף, טענה עו"ד לסקי, כי יש בידי המשיב להציג חלופת מעצר, שתהא אף מהודקת יותר מזו של הנאשמים האחרים.

דיון והכרעה

13.

כידוע הוא, כי בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין האינטרס הנוגע לשלום הציבור ולבטחונו, לבין חזקת החפות של הנאשם וזכותו לחירות (בש"פ 1150/12 מדינת ישראל נ' דוידוב (14.2.2012); בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(13.2.2012); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (26.6.2012); בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ' טאהא

(31.7.2012); בש"פ 7823/12 מדינת ישראל נ' אבו עגינה (2.11.2012)).

הובהר בפסיקה כי, ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של הנאשם, הנתון במעצר מעבר לתשעה חודשים, כך נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (20.9.2010); בש"פ 519/1 מדינת ישראל נ' הייבי

(26.1.2011); בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' דלו (4.11.2012); בש"פ 7988/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(15.11.2012)).

בין יתר השיקולים שיש לשקול, במסגרת הבקשה להארכת המעצר, ניתן למנות את קצב התנהלות הדיונים בתיק, את חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה, ואת רמת המסוכנות הנשקפת הימנו. ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי אינו מספק, כך תנוע המטוטלת לכיוון זכותו של הנאשם לחירות ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי

(26.1.2011); בש"פ 8159/12 מדינת ישראל נ' זנון (20.11.2012)).

לעניין המסוכנות, יש להידרש, כמובן, גם לעברו הפלילי של הנאשם (בש"פ 10886/05 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (15.12.2005); בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני

(18.10.2009); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2012); בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק

(9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (21.9.2010)).

14.

נבחן, אפוא, את בקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, בהתאם לעקרונות הכלליים שפורטו לעיל, מבלי להתעלם מהעובדה כי מדובר בהארכת מעצר רביעית במספר.

דומה, כי אין מחלוקת של ממש בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב, לנוכח מעמדו המרכזי בארגון החמאס, שהינו ארגון טרור, גם אם מדובר באחריות הנוגעת לפעילותו האזרחית של הארגון.

בבש"פ 7960/12 מדינת ישראל נ' ח'אלד אבו ערפה (6.11.2012) התייחסתי לגישתו של בית משפט זה לפעילות האזרחית של ארגון החמאס, הקובעת כי " גם פעילות בעלת אופי אזרחי בארגון טרור טומנת בחובה סיכון ממשי לביטחון הציבור בישראל " (ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל (27.3.2007); וראו גם, בש"פ 392/12 עליאן נ' מדינת ישראל (26.1.2012)).

לא למותר הוא להביא מדבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (17.8.2005):

" על פני הדברים, פעילותו האזרחית של הארגון נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס ותשתית לה. לא הוכח בפנינו אחרת. משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון, ובכלל זה גם למעשי עזרה לנזקקים, ולקיום פעילויות חברתיות בין צעירי הארגון כדי לעודד את מעורבותם והשתייכותם לארגון".

דומני, כי אין צורך להוסיף לדברים נכוחים אלה.

15.

בהקשר הקונקרטי, ניתן ללמוד על מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור ולבטחון המדינה, מעצם פעילותו האינטנסיבית במסגרת ארגון החמאס, והיותו, לכאורה, " יושב ראש ומנהיג פעילות החמאס בירושלים ".

למעשה, לא היתה מחלוקת של ממש בשאלת המסוכנות, והסוגייה העיקרית, עליה נסב הדיון בבקשת המדינה, נוגעת להבחנה הנטענת בין המשיב לבין יתר הנאשמים.

כפי שנקבע על-ידי השופט מלצר בבש"פ 6522/11 מדינת ישראל נ' אלטייף

(9.9.2011):

" שחרורו בערובה של אחד השותפים לעבירה מצדיק באופן עקרוני נקיטת יחס דומה מקביל גם כלפי שותפיו, ובלבד שמדובר בנסיבות קרובות המשותפות לשותפים הנוגעים בדבר, ובאין טעמים ראויים המצדיקים הבחנה בין השותף שהשתחרר לבין האחרים " (וראו גם, בש"פ 1136/03 מדינת ישראל נ' איטח

(25.12.2003); בש"פ 5626/12 חזוט נ' מדינת ישראל

(31.7.2012); בש"פ 3380/13 מדינת ישראל נ' חסיד

(12.5.2013)).

מקובל על הכל, כי אם אין בנמצא הבדלים של ממש בין המשיב לבין יתר הנאשמים, כי אז יש לאפשר גם למשיב להציע חלופת מעצר, כפי שקבע השופט מלצר בבש"פ 2291/13, וזאת בהתאם לעקרון השוויון אשר פורט לעיל.

16.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בנושא זה, ועיינתי בחומר שצורף על-ידיהם, הגעתי למסקנה כי מתקיימים במקרה דנן " טעמים ראויים ", המבחינים בין המשיב לבין יתר הנאשמים.

בראש ובראשונה, מדובר במעמדו הבכיר יותר של המשיב לעומת הנאשמים האחרים. אין דינו של מי שמוגדר " כיושב ראש וכמנהיג פעילות החמאס בירושלים ", כדינם של הפעילים האחרים. כך, למשל, התמנה הנאשם 2 לראש הועדה לעניינים חברתיים ולממונה על גיוס הכספים, ואילו הנאשם 4 מונה כראש ועדת ההשכלה מטעם החמאס בירושלים. מעמדם של הנאשמים 2 ו-4, ככל שהוא בכיר ומרכזי, אינו דומה למעמדו של המנהיג והממונה על הפעילות האזרחית של החמאס בירושלים.

האישום השני המיוחס לנאשם 2, הינו פועל יוצא מהיותו של נאשם זה ממונה על ענייני הכספים בארגון החמאס, ואין בכך כדי להצביע על פעילות החורגת מתחום זה. לפיכך, אישום נוסף זה אינו מערער את תמונת המצב בנוגע למעמדם של הנאשמים בארגון.

השיקול השני, נעוץ בעברו הפלילי המכביד של המשיב, שהינו חמור בהרבה מזה של הנאשמים האחרים. המשיב הורשע בעבירות בעלות אופי בטחוני כגון: נשיאת משרה בהתאגדות בלתי חוקית, חברות בהתאגדות בלתי חוקית, עבירות נגד קיום הסדר הציבורי, סיוע למבוקשים, וכיוצא בזה. הוא ריצה בעברו עונשי מאסר בפועל לתקופות שונות, ולאחרונה סיים לרצות ארבע שנות מאסר בגין היותו בעל משרה בארגון החמאס.

עונשים אלה לא הרתיעו את המשיב מביצוע, לכאורה, של עבירות חמורות נוספות במסגרת ארגון החמאס. גם לנאשמים האחרים עבר פלילי, אך הוא אינו דומה, כלל ועיקר, לעברו המכביד של המשיב.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי יש בסיס להבחנה בין המשיב לבין יתר הנאשמים, ואין להחיל עליו את המתווה שנקבע על-ידי השופט מלצר, בעניינם של האחרים.

16.

אשר לקצב התנהלות הדיונים במשפטם של הנאשמים, אין ספק כי חלה התקדמות ניכרת בקצב ניהולו של ההליך העיקרי, הגם שיש מקום להוסיף מועדי דיון, על מנת להביא הליך זה לידי סיום, או למצער להביא להתקדמות משמעותית, במהלך הארכת מעצר זו. בכך אני מצטרף למשאלתו של השופט מלצר בבש"פ 2291/13, בעניינם של הנאשמים 2 ו-4.

17.

סוף דבר, הגעתי למסקנה כי, לעת הזו, טרם השתנתה נקודת האיזון בעניינו של המשיב ועדיין לא הגיעה השעה לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 21.5.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.