בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ. פארס טאהא

1.

לפניי בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 2.8.2012 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 9967-02-11, לפי המוקדם, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

ביום 6.2.2011, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום הכולל שלושה אישומים, ולימים אוחד כתב אישום זה עם כתב אישום נפרד שהוגש נגד פאיז חואגרי, שהוא הנאשם 6, בכתב אישום מתוקן ומאוחד שהוגש נגד שישה נאשמים.

המשיב 1 הוא הנאשם 1 בכתב האישום; המשיב 2 הוא הנאשם 3; המשיב 3 הוא הנאשם 4 והמשיב 4 הוא הנאשם 5 בכתב האישום. כאמור, כולל כתב האישום שלושה אישומים, אך האישומים הראשון והשני בלבד נוגעים למשיבים בבקשה זו.

3.

באישום הראשון נטען כי, בתאריך 25.1.2011 בשעה 20:20 או בסמוך לכך, פרצה קטטה במרכז המסחרי " חן " בבאר שבע, בין א.ח. לבין הקטין י.א. (להלן: הקטין ) במהלך הקטטה, הגיעו למקום המשיבים 1 ו-3, כשהם נושאים עימם סכינים. למקום הוזעק גם אחיו של הקטין, איוב אבו אלכבאש (להלן: איוב ), לאחר שנמסר לו כי מכים את אחיו. איוב הגיע לזירת הארוע כשברשותו אלה, ומשהבחינו בו המשיבים 1 ו-3 הם רצו לעברו, כשבידיהם סכינים, ותקפו אותו בצוותא חדא.

איוב השליך את האלה מידיו, והמשיב 3 נטל אותה וחבט באמצעותה ברגלו של איוב. בשלב זה, ניסה איוב להימלט מהמקום, אך המשיב 3 התקרב לעברו כשברשותו סכין והכה באמצעותה בפניו של איוב, כאשר בד בבד המשיב 1 מכה את איוב במכות אגרוף בצלעותיו.

בהמשך, הובילו המשיבים 1 ו-3 את איוב לסמטה בקרבת מקום, שם בעט בו המשיב 1 והמשיב 3 נגח בראשו, וכתוצאה מכך נפל איוב ארצה. בנוסף, הכה המשיב 1 גם את הקטין, אחיו של איוב. המשטרה הוזעקה לזירת האירוע, והמשיבים 1 ו-3 נמלטו מהמקום.

בגין המתואר באישום הראשון, יוחסו למשיבים 1 ו-3 שני עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). כמו כן, יוחסה למשיבים 1 ו-3 עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

4.

האישום השני מיוחס לכל הנאשמים, ולמשיבים בכלל זה. מהעובדות המתוארות באישום זה עולה כי, בתאריך 25.1.2011, לאחר האירוע המתואר באישום הראשון, סיפרו איוב ואחיו לאביהם, עבדל נאצר אבו אל כבאש (להלן: עבדל נאצר ) ולאחיו, מוחמד אבו אל כבאש (להלן: מוחמד ), את הקורות אותם באותו ערב. עבדל נאצר שיתף בדבר אדם בשם עיזאת אלמחריק (להלן: עיזאת ), שלו היכרות מוקדמת עם המשיב 1 ועם נאשמים נוספים, לצורך השגת " סולחה " בין הצדדים.

בסמוך לשעה 21:30 נסעו עיזאת, עבדל נאצר והקטין ברכבו של עיזאת למקום מגוריהם של המשיב 1 ושל הנאשם 2, מוהנד טאהא, על מנת לקיים את המפגש. למקום הגיעה חבורה נוספת שכללה את איוב, מוחמד, ושניים מחבריו של איוב, בני אבזיאנידזה (להלן: בני ) והקטין א.ש., יליד 9.6.1994, (להלן: א.ש. ).

בהגיע שתי החבורות למקום, המתינו להם המשיבים, הנאשם 2, ואנשים נוספים, שזהותם אינה ידועה, כשהם מצויידים באלות, מקלות, סכינים וגרזן.עיזאת ניגש לשוחח עם המשיב 1, על מנת להרגיע את הרוחות, ואז נכנס לתמונה הנאשם 6, פאיז חואגרי, אשר החל לקלל את החבורה שמנגד, כאשר יתר הנאשמים מצטרפים אליו בקללות ואיומים כלפי אותה חבורה. בהמשך, ניגש הנאשם 6 לעבדל נאצר (אביהם של איוב והקטין), סטר לו בפניו והכה אותו, באמצעות מקל שהיה ברשותו, ובכך היה משום אות לנאשמים להתנפל על המתלוננים ולהכותם.

המשיב 1 אחז בגופו של איוב, הכה אותו באגרופיו והמשיך להלום בו בעודו שרוע על הקרקע. בהמשך, שלף המשיב 1 סכין ודקר את איוב בידו, כאשר המשיבים 3 ו-4 מכים את איוב ובועטים בו בכל חלקי גופו. כמו כן, ניסה המשיב 1 להטיח אבן משתלבת בראשו של איוב, בעוד מי מבין הנאשמים האחרים אוחז בו. בהמשך, ניסה המשיב 1 לדקור את מוחמד בחזהו באמצעות סכין שהיתה ברשותו, ואולם הלה הצליח לברוח, כשהמשיב 2 ונאשמים נוספים בעקבותיו.

המשיב 1 ניסה לדקור בסכין גם את עבדל נאצר, כאשר יתר הנאשמים חובטים בו באמצעות אלות שהונחתו על ראשו, ובועטים בו בכל חלקי גופו. במהלך האירוע, תקפו המשיב 2 " או מי מבין הנאשמים " את מוחמד, באמצעות גרזן שהונחת על ברכיו. כמו כן, תקף המשיב 2 " או מי מבין הנאשמים " את בני באמצעות הגרזן שפגע בפניו. כמו כן, הותקף הקטין א.ש. ונפגע בראשו, והוא נמלט על נפשו, כאשר המשיב 3, שאחז בסכין, דולק אחריו.

התוקפים גם לא פסחו על הקטין, כאשר המשיב 2 " או מי מבין הנאשמים " מכים בראשו באמצעות גרזן או חפץ אחר, עד אשר הוא התמוטט ונפל על הארץ, כשהוא שותת דם. גם לאחר התמוטטותו של הקטין, המשיכו המשיבים 1, 3 ו-4, להלום בו באמצעות אלות שהונחתו על ראשו ועל יתר חלקי גופו. לאחר שהוזעקו למקום אנשי מד"א וכוחות המשטרה הם מצאו את עבדל נאצר ובנו הקטין כשהם פצועים ומדממים, והם פונו בניידת טיפול נמרץ לבית החולים " סורוקה " בבאר שבע.

הקטין אובחן כסובל מחבלת ראש קשה והוא נזקק לניתוח, שלאחריו אושפז במצב קשה ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, כשהוא מורדם ומונשם. עבדל נאצר נחבל בראשו ובעינו והוא אושפז בבית החולים עד ליום 27.1.2011. כמו כן, נגרמו חבלות לבני ולאיוב.

לכל הנאשמים, ובכלל זה למשיבים, מייחסת התביעה, במסגרת האישום השני, עבירות אלה:

א.

מספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

ב.

מספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

ג.

איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ד.

החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

הליכים קודמים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לעצור את כל הנאשמים עד לתום ההליכים במשפטם, ובדיונים נפרדים שהתקיימו בבית משפט קמא, החליט בית המשפט להורות על מעצרם עד לסיום ההליכים. בחלוף תשעה חודשים ממועד מעצרם, הוגשה, ביום 31.10.2011, בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים ושל הנאשם 2, בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. בבקשה צויין כי עד כה התקיימו 3 דיוני הוכחות, והתיק קבוע ליום הוכחות נוסף.

בגוף הבקשה נטען כי מסוכנותם של המשיבים עולה מהמעשים המפורטים בכתב האישום, ואף קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט וכן להימלטות מאימת הדין. עוד נטען כי למשיבים עבר פלילי מכביד. ביום 15.12.2011, ניתנה החלטתו של השופט ג'ובראן להאריך את מעצרם של המשיבים ושל הנאשם 2 בתשעים ימים, החל מיום 6.11.2011 (בש"פ 7981/11 מדינת ישראל נ' טאהא [לא פורסם, 15.12.2011]).

בהחלטתו ציין השופט ג'ובראן כי השהה את מתן ההחלטה עד אשר ייקבעו מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתיק, והצדדים עדכנו את בית המשפט כי נקבעו עשרה מועדים לדיוני ההוכחות.

6.

ביום 29.1.2012 הוגשה בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים ושל הנאשם 2, בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.2.2012.

בבקשה נאמר כי עד כה התקיימו שמונה דיוני הוכחות, במהלכם נסתיימה שמיעתם של שני עדי תביעה, ועדותו של עד תביעה שלישי החלה להשמע וצפוייה להסתיים בישיבה הבאה. עוד נמסר כי קבועים שבעה מועדי הוכחות, בתוך תקופת המעצר המבוקשת. בהחלטה אשר ניתנה על-ידי השופט דנציגר ביום 2.2.2012 (בש"פ 853/12 מדינת ישראל נ' טאהא [לא פורסם, 2.2.2012]), נקבע כי יש הצדקה להורות על המשך מעצרם של המשיבים ושל הנאשם 2 בתשעים ימים נוספים, בשל מסוכנותם, הנלמדת מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום.

עם זאת, הורה השופט דנציגר לערוך תסקירי מעצר בעניינם של הנאשם 2 והמשיב 4, והוסיף כי אלה יונחו על שולחנו של בית המשפט המחוזי, לצורך בחינת האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

7.

בהתאם לכך, הוגשו תסקירי מעצר בעניינם של הנאשם 2 והמשיב 4, ובית המשפט החליט לשחרר לחלופת מעצר את הנאשם 2. המבקשת הגישה ערר על החלטה זו, והערר נדחה ביום 1.4.2012, על-ידי השופט סולברג (בש"פ 2533/12 מדינת ישראל נ' מוהנד טאהא [לא פורסם, 1.4.2012]).

אשר למשיב 4, לא נמצאה לו, בשלב הראשון, חלופת מעצר נאותה, אך בהמשך עלתה האפשרות כי הוא ישהה בבית חברים בעיר צפת. ואולם, חלופה זו נדחתה על-יד בית משפט קמא, משהסתבר כי אותם חברים אינם יכולים או מעוניינים לפקח על המשיב 4 ולוודא את הימצאותו בביתם, בכל שעות היממה. לפיכך, לא שוחרר המשיב 4 לחלופת מעצר.

8.

ביום 19.4.2012, הוגשה בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.5.2012. בבקשה נאמר כי עד כה נשמעה עדותם של חמישה עדי תביעה (למעט חקירתו הנגדית של עד התביעה מס' 4). במועד הגשת הבקשה קבועים תשעה מועדי הוכחות, מהם שלושה בתחום תקופת המעצר המבוקשת. ביום 23.4.2012, החליט השופט ג'ובראן להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, תוך הנחייה לבית המשפט המחוזי " לעשות מאמץ נוסף ולקבוע מועדים נוספים לשמיעת הראיות וזאת כבר במהלך תקופת המעצר המבוקשת " (בש"פ 3138/12 מדינת ישראל נ' טאהא [לא פורסם, 23.4.2012]).

הבקשה הרביעית להארכת מעצר בתשעים ימים

9.

ביום 22.7.2012, הוגשה הבקשה שלפניי, ובמסגרתה דווח כי עד כה נשמעה עדותם של שבעה עדי תביעה (למעט חקירתו הנגדית של העד עיזאת). כיום קבועים שמונה מועדי הוכחות, בתאריכים הבאים: 2.9.2012, 16.10.2012, 1.11.2012, 15.11.2012, 29.11.2012, 6.12.2012, 18.12.2012 ו-27.12.2012.

יושם אל לב, כי בתקופת המעצר המבוקשת נקבעו שני מועדי דיונים בלבד, האחד בחודש ספטמבר 2012 והשני בחודש אוקטובר 2012. מאחר שעיזאת, ועד נוסף בשם בני, לא התייצבו בבית המשפט במועד שנקבע לעדותם, הוצא בעניינם צו הבאה.

בשים לב לרמת מסוכנותם של המשיבים ועברם הפלילי, מבקשת המאשימה להאריך את מעצרם בתשעים ימים נוספים, החל מיום 2.8.2012.

תגובת המשיבים

10.

בא-כוח המשיב 1, עו"ד אייל אביטל, טען כי הסנגורים שיתפו פעולה עם בית המשפט ועשו, כל אשר לאיל ידם, על-מנת להביא לקביעת דיוני הוכחות תכופים יותר. לנוכח קצב התקדמות ההליכים בתיק זה, ידרשו עוד ימי דיונים רבים, והתביעה תזקק להארכות מעצר נוספות, מעבר להארכת המעצר הנוכחית. לגישתו של עו"ד אביטל, נקודת האיזון בנוגע להמשך המעצר השתנתה באופן דרמטי, לכיוון שחרורם מהמעצר של המשיבים.

אשר לחלקו של המשיב 1 באירוע, נטען על-ידי עו"ד אביטל כי הוא עצמו לא גרם לחבלה או פציעה לאיש, ואחריותו נובעת מכוח דיני השותפות. בהתייחס לעברו הפלילי של המשיב 1, טען עו"ד אביטל כי מדובר בעבר שאינו מכביד, ובודאי שאין בעבר זה כדי לשנות את המאזן לכיוון המשך מעצרו.

11.

עו"ד ליאור כהן, בא-כוחו של המשיב 2, טען כי לא חלה התקדמות משמעותית בהליך המשפטי, ועוד יידרשו ימי הוכחות לא מעטים, על-מנת לסיים את פרשת התביעה. עו"ד כהן ציין כי ברשימת עדי התביעה מופיעים אנשי משטרה לא מעטים, שעדותם אינה יכולה להיחשב כעדות טכנית. עו"ד כהן סבור כי, כשם שהנאשם 2 שוחרר לחלופת מעצר, כך יש לעשות גם בנוגע למשיב 2, שחלקו בפרשה אינו שונה מהותית.

12.

עו"ד דובב שחק, בא כוחו של המשיב 3, טען כי צפויות שלוש הארכות מעצר נוספות לפחות, אם יוחלט על המשך מעצרם של המשיבים.

אשר לחלקו של המשיב 3 באירוע, נטען גם על-ידי עו"ד שחק כי לא הוא שהנחית את המכות אשר גרמו לחבלות ולפציעות, ואף הוא נושא באחריות מכוח דיני השותפות. לגבי עברו הפלילי של המשיב 3, נטען כי אין מדובר בעבר מכביד, ומכל מקום היתה הרשעתו האחרונה לפני למעלה מחמש שנים. עו"ד שחק ביקש לבחון, לגבי המשיב 3, קיומה של חלופת מעצר ראויה.

13.

עו"ד ניר פוגל, בא כוחו של המשיב 4, הזכיר כי הוחלט לשחרר את מרשו לחלופת מעצר, אך עד כה לא יצא הדבר מן הכוח אל הפועל. עו"ד פוגל ציין כי למשיב 4 אין משפחה בישראל, ומדובר במקרה חריג ומיוחד. החלופה שנמצאה היא בעיר צפת בבית חבריו של המשיב, אך אלה לא הסכימו לפקח עליו, הגם שהם מוכנים כי המשיב 4 יתגורר בדירתם.

נטען על-ידי עו"ד פוגל כי יש לאשר חלופה זו ללא פיקוח בכל שעות היממה, בכפוף לכך שהמשיב יתייצב בתחנת המשטרה 5-4 פעמים ביום. מרווחי הזמן, בין התייצבות אחת למשניה, לא יאפשרו הגעה לאזור באר שבע, ומכל מקום כבר נשמעה עדותם של מרבית העדים, כך שאין אפשרות לשבש את מהלכי המשפט. עו"ד פוגל הוסיף וטען כי למרשו אין עבר פלילי כלל, וזיהויו על-ידי עדי התביעה, כמו שנטל חלק באירוע, היה פגום, כך שנקודת האיזון לגביו השתנתה, לפני זמן רב.

דיון והכרעה

14.

כידוע הוא, כי בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של שלום הציבור ובטחונו, לבין חזקת החפות של הנאשם, וזכותו לחירות (בש"פ 1150/12 מדינת ישראל נ' דוידוב [לא פורסם, 14.2.2012]; בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני [לא פורסם, 15.2.2012]; בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב [לא פורסם, 26.6.2012]).

ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם, הנתון במעצר מעבר לתשעה חודשים, כך נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי [לא פורסם, 20.9.2010]). בין השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול, במסגרת בקשה להארכת מעצר, ניתן למנות את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, חומרת העבירה או העבירות המיוחסות לנאשם, וכן רמת המסוכנות הנשקפת ממנו (בש"פ 10886/05 מדינת ישראל נ' ענבתאוי [לא פורסם, 15.12.2005]; בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני [לא פורסם, 18.10.2009]; בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני [לא פורסם, 26.1.2012]).

בנוסף, יש לבחון גם את פרק הזמן הדרוש לשם השלמתו של ההליך, וכאשר בוחנים את הסכנה הנשקפת מהנאשם, אם ישוחרר מהמעצר, יש להדרש גם לעברו הפלילי (בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק [לא פורסם, 9.2.2012]; בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני [לא פורסם, 21.9.2010]).

15.

בענייננו, מדובר בבקשה להארכה רביעית של המעצר מעבר לתשעה חודשים, כאשר עד כה, בחלוף כ-18 חודשים מאז הוגש כתב האישום נגד המשיבים, נשמעו שבעה עדי תביעה בלבד, כאשר חקירתו הנגדית של עד תביעה מרכזי בשם עיזאת, טרם החלה. המדובר בקצב התקדמות בלתי משביע רצון, וזאת בלשון המעטה, ויש טעם בדברי הסנגורים כי ידרשו הארכות מעצר נוספות, ככל שיוחלט כי שהמשיבים יוסיפו לשהות במעצר.

בתקופת המעצר המבוקשת נקבעו על-ידי בית משפט קמא שני מועדי דיון בלבד, האחד בחודש ספטמבר 2012 והשני בחודש אוקטובר 2012, ודומני כי יש בכך כדי להמחיש את הקצב האטי והבלתי מספק של התנהלות המשפט. עיון ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום, מלמד כי מדובר ב-32 עדי תביעה שמרביתם אנשי משטרה, לרבות מומחי מז"פ, ולכל הדעות אין מדובר בתיק מורכב במיוחד, שבו מופיעים עדים בהיקף בלתי שגרתי.

בנסיבות אלה, הנני מצפה מבית משפט קמא להגביר את קצב דיוני ההוכחות בתיק, ורשמתי לפניי את נכונותם של הסנגורים לעשות מאמץ, לשם קביעת דיונים נוספים בחודש ספטמבר 2012 ובעיקר בחודש אוקטובר 2012.

16.

אשר לבקשה המונחת לפניי, סבורני כי, בנסיבות שתוארו, נעה המטוטלת לכיוון הנטען על-ידי המשיבים, הגם שלא הגיעה העת לשחררם לחלופת מעצר.

דברים אלה אמורים גם לגבי המשיב 4, שלגביו קיימת החלטה עקרונית לשחררו ממעצר, ובלבד שתמצא לו חלופה הולמת. סבורני, כי אין ניתן לאשר את החלופה המוצעת, הנעדרת כל אלמנט של פיקוח, והפיתרון בדמות התייצבות בתחנת המשטרה מספר פעמים ביום, איננו מספק, לצערי, בנסיבות העניין.

כאמור, הנני מצפה להגברת קצב הדיונים בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2012, ולפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים, החל מיום 2.8.2012 או עד מתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.