בש"פ 7960/12מדינת ישראל נ. אבו ערפה ח'אלד

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 7.11.2012 או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 11352-02-12, לפי המוקדם, וזאת בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים

2.

בכתב האישום שהוגש נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 11352-02-12), יוחסו להם עבירות אלה: פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה ); תמיכה בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 4(ה) לפקודה; ושהייה שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ).

3.

בחלק הכללי של כתב האישום נאמר כי ארגון החמאס הינו ארגון טרור, לאחר שהוכרז ככזה על-ידי ממשלת ישראל, ביום 1.8.1988.

להגשמת מטרותיו, פועל ארגון החמאס בשני מישורים משולבים. במישור האחד, מדובר בפעילות טרור צבאית באמצעות הזרוע הצבאית של הארגון. במישור השני, מדובר בפעילות " אזרחית " ענפה המתבצעת על-ידי פעילי חמאס, המאוגדים בקבוצות מקומיות הפועלות בקרב ריכוזי אוכלוסיה מוסלמית, ובכלל זה בעיר ירושלים. פעילות זו של החמאס נשלטת ומנוהלת על-ידי פעילי חמאס מקומיים, המקיימים מערך מאורגן ומובנה של שליטה, פיקוח וביצוע. מנהלי פעילות החמאס עומדים בקשר עם גורמים שונים מחוץ לאזור הפעילות, והדברים נכונים גם לגבי פעילי החמאס בירושלים.

עוד נאמר בכתב האישום, כי הפעילות " האזרחית " של החמאס באה לידי ביטוי בתחומי הדת, החינוך והרווחה, תוך הסוואת הזיקה הקיימת בין פעילות זו לבין ארגון החמאס. מטרת הפעילות היא " לקרב את הציבור הפלשתיני לחמאס, להכשיר את הלבבות לאידיאולוגיה של החמאס, לבצר את אחיזתו של הארגון בקרב האוכלוסייה, לבנות מוסדות שיש בהם לאפשר קידום מטרותיו ובכך להרחיב את מעגל התומכים בו ".

4.

כתב האישום מבהיר כי בחודש ינואר 2006 התקיימו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. בבחירות אלו זכה החמאס ב-74 מושבים מתוך 132 מושבים. נטען כי המשיבים התמודדו בבחירות מטעם ארגון החמאס, ובעקבות הבחירות מונה המשיב 1 כשר לענייני ירושלים בממשלת החמאס ואילו המשיב 2 נבחר כחבר פרלמנט מטעם החמאס.

המשיבים היו, עד לתאריך 30.6.2006, תושבי מדינת ישראל ורשומים במרשם האוכלוסין שלה. ביום 30.6.2006, הודיע שר הפנים דאז, מר רוני בר-און, כי, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 11(א) לחוק הכניסה לישראל, הוא שולל את רישיון ישיבת הקבע של המשיבים.

המשיבים ועוד כ-25 מחבריהם עתרו לבית משפט זה נגד החלטת שר הפנים (בג"צ 7863/06), אך בקשתם למתן צו ביניים, שלא לבטל את תושבותם בישראל, נדחתה.

בחודש יולי 2010, התבצרו המשיבים וחבריהם בחצר משרדי " הצלב האדום " בשכונת שיח' ג'ראח בירושלים, על-מנת למנוע את מעצרם על-ידי משטרת ישראל וכדי למחות על ההחלטה לעוצרם, בשל היותם שוהים בלתי חוקיים.

5.

כנטען בחלק הכללי של כתב האישום, החמאס מקיים ברחבי העיר ירושלים פעילות חברתית, דתית וחינוכית ענפה, על-מנת לקדם את מטרות הארגון ולחזק את אחיזתו ומעמדו בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים.

בכל אזור פועלת ועדת חמאס מקומית, שתפקידה לבצע את פעילויות החמאס באותו אזור. לשם היגוי והכוונה של הפעילויות בוועדות המקומיות, מתכנסת מעת לעת מועצה מייעצת הנקראת " מג'לס אשורה ", המורכבת מפעילי חמאס מקומיים ומרכזיים, מכל אזורי העיר, ובהם: פואד חמדייה, יעקב אבו עסב, כיפאח סירחאן, אחמד עליאן, ואחרים.

נטען בכתב

האישום, כי במהלך חודש אוגוסט 2010 בחרה המועצה המייעצת את אותם אישים המפורטים מעלה, לשמש כוועדה ניהולית מטעם המועצה, כאשר יעקב אבו עסב נבחר כיושב ראש הועדה הניהולית וכמנהיג פעילות החמאס בירושלים.

6.

במסגרת פעילות הועדה המייעצת, התקיימו פגישות, מעת לעת, במקומות שונים בירושלים וזאת באופן דיסקרטי, כאשר חלק מהפגישות התקיימו באוהל המחאה שהוקם בחצר " הצלב האדום ", פגישות שבהן השתתפו גם המשיבים.

באותם מפגשים, הועלו רעיונות לפעילות מגוונת בירושלים, ובכלל זה, תמיכה במוסדות חינוך, העברת שיעורי קוראן והלכה, סיוע לנזקקים, הפעלת קייטנות ומחנות קיץ, ביקורי משפחות שאהידים ומשפחות אסירים ביטחוניים.

המשיבים ביקשו מחברי הועדה ומפעילי חמאס נוספים לדאוג לכך כי פעילי ותומכי חמאס רבים ככל האפשר יבקרו אותם, באוהל המחאה, על בסיס יומיומי, יביעו בהם תמיכה, יספקו להם מזון ויסייעו להם בקבלת משלחות עיתונאיות. בעקבות זאת, הוחלט להגביר את כמות ותדירות הביקורים באוהל המחאה.

7.

חברי הועדה המייעצת נהגו לבקר את המשיבים בתכיפות רבה, ועשו שימוש במחשב נייד השייך למשיבים. בין יתר המבקרים, היו גם פעילי חמאס צבאיים שעסקו בטרור, וגם אותם פעילים עשו שימוש במחשב נייד השייך למשיבים.

בכתב האישום נטען, כי מידי יום שישי נישאו באוהל המחאה דרשות ונאומים של פעילי חמאס ושל אנשי דת בכירים, בנושאים מדיניים ובנושאים דתיים.

יצויין, כי המשיבים נעצרו, ביום 23.1.2012, במהלך שהייתם בחצר " הצלב האדום ".

הליכים קודמים

8.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם.

נטען בבקשה, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים. אשר לעילת המעצר, נטען כי מעשיהם של המשיבים מלמדים על מסוכנות גבוהה לביטחון הציבור, וכי קיים חשש ממשי להמלטות מאימת הדין.

למשיב 1 הרשעה קודמת משנת 2008 בעבירה של החזקת משרה בהתאגדות בלתי חוקית, בגינה הוא נדון ל-28 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

למשיב 2 הרשעה קודמת משנת 2009 בעבירה של מתן שירות להתאגדות בלתי חוקית, בעקבותיה הוא נדון ל-42 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

9.

בהחלטה מיום 20.2.2012 (כב' השופט ר' יעקובי ) נאמר, בפתח הדברים, כי מוסכם על המשיבים כי אם ימצא שישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה על הפקודה למניעת טרור, כי אז " קיימות עילות מעצר (של מסוכנות ושל חשש הימלטות) שיש בהן להצדיק מעצרם עד תום ההליכים ".

בהתאם לכך, פנה בית המשפט לבחון את השאלה, האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה של פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה.

לאחר בחינת הראיות, ובעיקר את הדברים המופיעים בדו"חות זכרונות דברים (זכד"ים), שבהם תועדו דבריו של פואד חמדיה על אודות המשיבים, הגיע בית המשפט למסקנה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה, ברמה הנדרשת להוכחת העבירה לפי סעיף 2 לפקודה. עם זאת, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירה שעניינה תמיכה בארגון טרור, לפי סעיף 4(ה) לפקודה.

לאור קיומן של ראיות לכאורה לגבי העבירה לפי סעיף 2 לפקודה, ומכוח הסכמת המשיבים, החליט בית המשפט להורות על מעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים במשפטם.

10.

ביום 19.4.2012, ניתנה החלטתו של כב' השופט ר' יעקובי בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר מיום 20.2.2012, על רקע התמשכות ההליכים בתיק. בהחלטתו ציין כב' השופט יעקובי כי על-מנת לשוב ולבחון את מעמדם של המשיבים בחמאס, הוא חזר ועיין בחומר החקירה.

עיונו החוזר העלה כי מעמדם של המשיבים בחמאס בכיר למדיי. כך למשל, עלה מזכ"ד איש החמאס פואד חמדיה כי המשיבים בכירים ממנו, ואף בכירים יותר מחברי הוועדה המייעצת, כפאח פרחאן, אחמד עליאן ואבו עצב " והם יכולים לקבל החלטות ברמה יותר גבוהה ".

כב' השופט יעקובי ציין כי אבו עצב וסרחאן מדורגים ב" דרג הראשון " ואילו אחמד עליאן מדורג " בדרג השני ", של פעילי החמאס. בזכ"ד אחר הושווה מעמדם של המשיבים לזה של אבו עצב, הנמנה, כאמור, על " הדרג הראשון ".

לפיכך, קבע כב' השופט יעקובי כי " לנוכח מעמדם של המשיבים בחמאס, אין מקום לשחרורם בתנאים ", מה גם שלא הוצעה כל חלופה, העשוייה לאיין את מסוכנותם.

הבקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

11.

ביום 4.11.2012, הגישה המבקשת " בקשה דחופה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים ", כאשר הדחיפות נעוצה בעובדה כי מעצרם של המשיבים מסתיים ביום 7.11.2012.

לשאלתי, הכיצד מוגשת בקשה מעין זו ימים ספורים לפני תום תקופת המעצר, נאמר כי מדובר " בתקלה בהעברת התיק מפרקליטות המחוז ".

יצויין, כי בתקופה האחרונה נתקלתי במספר מקרים בהם מוגשת בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בסמיכות זמנים לתום תקופת המעצר, דבר היוצר קשיים בקביעת מועדי דיון, ומן הראוי כי גורמי הפרקליטות יקחו את הדבר לתשומת ליבם, על-מנת למנוע תקלות מעין אלה, בעתיד.

12.

בגוף הבקשה נאמר כי ביום 16.2.2012 בוצעה הקראה של כתב האישום, כאשר ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 18.6.2012. הטעם לפער זמנים זה, נעוץ בדחייה שהתבקשה לצורך הוצאת תעודת חיסיון והודעת באי כוח המבקשים כי בכוונתם להגיש עתירה לגילוי ראיה חסויה. כמו כן, נדחו ישיבות שנקבעו, לבקשת המשיבים ועל רקע מגעים שהתנהלו בין הצדדים על-מנת להגיע להסכמות בתיק זה, דבר שלא הניב כל תוצאות.

לאחר הישיבה הראשונה, התקיימו דיוני הוכחות בימים 2.7.2012 ו-11.10.2012, כאשר עד כה נשמעו 3 עדי תביעה. בלבד בית המשפט קבע שלוש ישיבות נוספות לשמיעת ראיות התביעה, בחודש דצמבר 2012.

13.

במהלך הדיון בבקשה, מסרה באת כוח המבקשת, עו"ד פרג'ון, כי המאשימה תזקק לכ-7 ישיבות נוספות על-מנת לסיים את פרשת התביעה. עוד הובהר, כי, ככל הנראה, יתווספו לרשימת עדי התביעה כעשרה חוקרים וגובי הודעות מטעם השב"כ והמשטרה, שעדותם נדרשת לאור טענות שהעלו המשיבים, הגם שלדבריה מדובר בעדות " טכנית " גרידא.

14.

לעניין מסוכנותם של המשיבים נטען כי מדובר בפעילים בעלי מעמד בכיר בארגון החמאס, כאשר מסוכנותם מתגברת, עוד יותר, נוכח עברם הפלילי. נטען בנוסף, כי קיים חשש להימלטותם של המשיבים מאימת הדין, בהיותם שוהים בלתי חוקיים בישראל.

15.

במהלך הדיון, התבקשתי על-ידי באת כוח המבקשת, עו"ד נעמי כץ-לולב, לעיין בחומר חסוי הנוגע לעילות המעצר. החלטתי לעיין בחומר זה בדלתיים סגורות, למרות התנגדותם של באי כוח המשיבים. מן הראוי להבהיר בהקשר זה, כי בית המשפט רשאי לעיין בחומר חסוי לעניין עילות המעצר, באותם מקרים שבהם לא ניתן לגלות לנאשם את המידע, והדברים יפים גם להליכים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (ראו, לעניין זה, בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2005) פסקה 7; בש"פ 435/06 מדינת ישראל נ' זריהן (לא פורסם, 12.2.2006) פסקה 5; בש"פ 7676/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם, 28.9.2008) פסקה 12; בש"פ 58/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.1.2010) פסקאות 5-4).

16.

לאור האמור בבקשה ובנימוקיה ובחומר החסוי שהוצג לפניי, התבקשתי להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, החל מיום 7.11.2012.

תגובת המשיבים

17.

באי כוח המשיבים מתנגדים להארכת המעצר, ולשיטתם יש לשחרר את מרשיהם לחלופת מעצר, ולעניין זה הועלו שני אפשרויות: האחת, מעצר בית מלא בביתם של המשיבים בירושלים תחת פיקוח הדוק, והאפשרות השניה, שחרורם לעיר רמאללה, תוך הפקדת ערבויות נכבדות על-מנת להבטיח את התייצבותם לדיונים המשפטיים.

אשר לקצב התנהלות ההליך, נטען כי אין כל סיכוי להשלים את שלב ההוכחות, ואף לא את פרשת התביעה, בתקופת המעצר המבוקשת, שכן נותר למאשימה להעיד עשרות עדי תביעה, כאשר עד כה העידו שלושה עדים בלבד. עוד נטען לכרסום בתשתית הראייתית מטעם התביעה, מאחר שהעד המרכזי חזר בו מחלק מהדברים שיוחסו למשיבים, וגם בכך יש משום שיקול המצדיק שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. יצויין, עם זאת, כי עו"ד סעדי, בא כוח המשיבים, לא הבהיר מדוע לא הוגשה בקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר, על רקע הטענה לכרסום בתשתית הראייתית.

18.

בהתייחס לטענה בדבר מעמדם הבכיר של המשיבים, נטען כי הם אינם נמנים על הדרג הראשון או השני מבין פעילי החמאס בירושלים, ולמעשה הם אינם מהווים חלק מפירמידת ההנהגה של החמאס בעיר.

עוד נטען, כי בהחלטות שניתנו בעניינם של פעילים אחרים (בש"פ 6028/12 מדינת ישראל נ' הלסה (לא פורסם, 22.8.2012) ע"י השופט א' רובינשטיין ; ובש"פ 7090/12 מדינת ישראל נ' סרחאן (לא פורסם, 10.10.2012) ע"י השופט י' עמית ), שוחררו לחלופת מעצר פעילים הנמנים על הדרג השני והשלישי, וכן שוחרר לחלופת מעצר אחמד עליאן שהוא חבר הוועדה הניהולית, ומשוייך לדרג הראשון.

נטען בנוסף, כי המשיב 1 לא היה מועמד כלל למועצה המחוקקת ולא נבחר למועצה זו, אלא שהוא כיהן, במשך כ-3 חודשים, כשר לענייני ירושלים. המשיב 2 נבחר אמנם, למועצה המחוקקת, אך הוא נעצר זמן קצר לאחר הבחירות וריצה עונש מאסר עד לחודש יוני 2010, כאשר חודש מאוחר יותר הוא נכנס למתחם הצלב האדום, שם שהה עד למעצרו בתיק זה.

19.

בפי באי כוח המשיבים היתה גם טענת הפליה ואכיפה בררנית, בשים לב לטיפול בעניינו של חבר נוסף במועצה המחוקקת, מוחמד עתון, שגם הוא הופלל על-ידי פואד חמדייה, אך התביעה הסתפקה בתקופת מאסר קצרה והסכימה לשחררו לרמאללה, עד להחלטת הבג"צ בעתירה שהוגשה על-ידו ועל-ידי אחרים.

על יסוד האמור, התבקשתי שלא להאריך את מעצרם של המשיבים, ולשחררם ממעצר, לאחת מבין שתי החלופות שהוצעו על-ידם.

דיון והכרעה

20.

כידוע הוא, כי בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של שלום הציבור ובטחונו, לבין חזקת החפות של הנאשם וזכותו לחירות (בש"פ 1150/12 מדינת ישראל נ' דוידוב (לא פורסם, 14.2.2012); בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.2.2012); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (לא פורסם, 26.6.2012); בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם, 31.7.2012); בש"פ 7823/12 מדינת ישראל נ' אבו עגינה (לא פורסם, 2.11.2012)).

הובהר בפסיקה כי ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של הנאשם, הנתון במעצר מעבר לתשעה חודשים, כך נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010); בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, 26.1.2011)).

בין יתר השיקולים שיש לשקול, במסגרת בקשה להארכת מעצר, ניתן למנות את קצב התנהלות הדיונים בתיק, את חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה, ואת רמת המסוכנות הנשקפת הימנו.

לעניין המסוכנות, יש להידרש גם לעברו הפלילי של הנאשם (בש"פ 10886/05 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם, 15.12.2005); בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 26.1.2012); בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.9.2010)).

21.

טרם שייבחן עניינם של המשיבים, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, מן הראוי להביא קטע מדבריו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 9577/11

זלום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2012) פסקה י"א, בהתייחס לפעילותו האזרחית של ארגון החמאס:

"אמנם, הפעילות המיוחסת לעוררים אזרחית באופיה, ועל פני הדברים, ובמציאות אידיאלית, פעילות חברתית הנסבה על סיוע לאוכלוסיה אזרחית לא הייתה מהוה עבירה פלילית. אולם המציאות אינה אידיאלית, והמלחמה בארגוני הטרור, והחמאס ביניהם, נעשית בחזית הצבאית-בטחונית ובחזית האזרחית-חברתית כאחת, ומכאן שמעשיהם לכאורה של העוררים הם בגדר עבירה פלילית".

דברים דומים נאמרו על ידי השופט י' עמית בבש"פ 392/12 עליאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.2012) פסקה 4:

"אכן, בפעילות אזרחית עסקינן, ואפילו בפעילות במישורים המושכים את הלב, בתחומי צדקה, רווחה, חינוך, דת וכיו"ב. אך זאת משימתה ומטרתה של הזרוע האזרחית של ארגון טרור, להכשיר את הלבבות, לקרב את האנשים לפעילות החמאס ולהרחיב את מעגל התומכים בחמאס. לא בכדי נאסרת פעילותו של החמאס - גם במישור האזרחי המובהק - במדינות מתוקנות, על אחת כמה וכמה בישראל ובירושלים. הפסיקה הכירה זה מכבר, כי גם פעילות בעלת אופי אזרחי בארגון טרור טומנת בחובה סיכון ממשי לביטחון הציבור בישראל (ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 27.3.2007)) ".

ועוד ראוי להביא מדבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2005) פסקה 11:

"על פני הדברים, פעילותו האזרחית של הארגון נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס ותשתית לה... משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון, ובכלל זה גם למעשי עזרה לנזקקים, ולקיום פעילויות חברתיות בין צעירי הארגון כדי לעודד את מעורבותם והשתייכותם לארגון".

דומני, כי אין צורך להוסיף לדברים נכוחים אלה.

22.

טענתם העיקרית של באי כוח המשיבים הינה, כזכור, כי המשיבים אינם נמנים על הדרגים הבכירים בין פעילי ארגון החמאס בירושלים, ומכל מקום לא היה סיפק בידם לבצע פעילות כלשהי במסגרת הארגון. בהקשר זה, אף נטען לכרסום בראיות התביעה, לעניין מעמדם של המשיבים בהיררכיה האירגונית.

אין בידי לקבל טענות אלה. מעיון בדבריו של פואד חמדיה מצטיירת תמונה ברורה, לפיה המשיבים הם בעלי מעמד בכיר בין פעילי הארגון, אף מעל לאלה הנמנים על הדרג הראשון. מעמדם מאפשר להם לעמוד בקשר עם הנהגת ארגון החמאס בחו"ל, וליצור קשרים עם גורמים שונים במדינות ערב ועם התקשורת הבינלאומית. על המסוכנות הנשקפת מהם לשלום הציבור ולבטחונו, ניתן ללמוד גם מהחומר החסוי שהוצג לעיוני, המלמד על קשריהם הענפים של המשיבים עם גורמים בארץ ובחו"ל.

23.

אשר לטענה בדבר כרסום בתשתית הראייתית, אין זה המקום המתאים לדון בה, בהעדר אפשרות של ממש לבחון את חומר הראיות המקורי ואת הכרסום הראייתי הנטען, שחל בו. נושא זה אמור להיבחן על-ידי הערכאה קמא, במסגרת בקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר, ועוד ראוי להזכיר כי דבריו של פואד חמדיה תועדו בזכד"ים, אשר ניתן להגישם כראיה לתוכנם, בהתאם לסעיף 10א' לפקודת הראיות, ככל שהעד חזר בו מדברים מסויימים אשר נאמרו, לכאורה, על-ידו.

לפיכך, ניתן לקבוע לצורך הדיון בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, כי התשתית הראייתית בעניינם של המשיבים עודנה מעידה על מסוכנות ממשית, ולא למותר הוא להזכיר כי למשיבים מיוחסת " עבירת בטחון " המקימה, כשלעצמה, חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים.

24.

אשר לטענה בדבר התמשכותו של ההליך בעניינם של המשיבים, אודה כי דעתי אינה נוחה מקצב התנהלות הדיונים בתיק זה. מאז הוגש כתב האישום בחודש פברואר 2012, התקיימו שלושה דיוני הוכחות בלבד, ונשמעו שלושה עדים. בהמשך, נקבעו שלוש ישיבות לחודש דצמבר 2012 ולהערכת המבקשת עצמה יידרשו, לשם סיום פרשת התביעה, שלוש ישיבות נוספות, לפחות.

דומני, כי על בית משפט קמא לעשות כל מאמץ על-מנת לזרז, ככל הניתן, את קצב דיוני ההוכחות ולקבוע ישיבות נוספות, מתוך מגמה לסיים את פרשת הראיות בתיק זה, בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

25.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ומעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 7.11.2012 או עד למתן פסק דינו בעניינם בת"פ 11352-02-12, לפי המוקדם.