בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ. ערן אוחיון

פתח דבר

1.

לפניי בקשה (שלישית לגבי המשיבים 1 ו-2 וראשונה לגבי המשיב 3) להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים נוספים החל מיום 4.6.2013, והארכת מעצרו של המשיב 3 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 23.5.2013, או עד למתן פסק דין בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בת"פ 13277-03-12, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

עובדות כתב האישום אשר הוגש נגד המשיבים

2.

ביום 7.3.2012, הוגש נגד המשיבים 1 ו-2 כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגין שני אישומים, אשר יפורטו להלן. ביום 18.8.2012, הוגש נגד המשיב 3 כתב אישום, בגין שלושה אישומים לאחר שהוא נעצר בעקבות הימלטותו מגורמי אכיפת החוק מיום 19.2.2012. בתאריך 6.9.2012, הגישה המבקשת בקשה לאיחוד משפטם של המשיבים 1 ו-2 עם משפטו של המשיב 3, ולתיקון כתב האישום בהתאם. בית-המשפט נענה לבקשה והורה על איחוד התיקים ועל תיקון כתב האישום, כמבוקש.

3.

כתב האישום המתוקן, אשר הוגש נגד המשיבים, כולל שלושה אישומים. במסגרת

האישום הראשון מיוחסות לנאשמים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); יצוא ויבוא של סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א), בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. בנוסף, מיוחסת למשיבים 1 ו-3 עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין. במסגרת האישום

השני מיוחסת למשיבים 1 ו-3 עבירה של עסקה אחרת, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. בגדרו של האישום השלישי מיוחסות למשיב 3 בלבד עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

4.

מעובדות האישום הראשון , כי עובר ליום 20.5.2011, קשרו המשיבים ביחד עם הגב' סמדר כהן (להלן: סמדר ), קשר, בישראל, לייצוא של כ-35,000 כדורי סם מסוג M.D.M.A (" אקסטזי ") מאוסטריה לטייוואן. ביום 20.5.2012 או בסמוך לכך, במסגרת הקשר ולשם קידומו, שלחו המשיבים, באמצעות אדם אחר מטעמם, חבילה מאוסטריה לטייוואן ובה 35,177 כדורי אקסטזי, אשר הוסלקו, בידיעתם ובהסכמתם, בתוך 18 פחיות הנחזות להיות פחיות המכילות מזון לבעלי-חיים (להלן: החבילה ) . עוד נטען, כי לאחר משלוח החבילה, במהלך החודשים מאי עד ספטמבר 2011, עקבו המשיבים ביחד עם סמדר אחר החבילה, בין היתר באמצעות בדיקה במחשב, תוך שעדכנו האחד את השני, באמצעות שיחות טלפון תדירות, על-אודות מיקום המצאה של החבילה, וזאת תוך שהשתמשו בשמות קוד שונים. ביום 27.5.2011, הגיעה החבילה לטייוואן והועברה לבדיקה במכס, אך מאמציהם של המשיבים לשחרר את החבילה מהמכס, באמצעות אחרים, עלו בתוהו. לפיכך פעלו המשיבים, כך נטען בכתב האישום, להשיב את החבילה בחזרה לאוסטריה כדי לקבלה לידיהם. לשם כך, קשרו המשיבים, עובר לחודש יולי 2011, קשר עם אדם בשם אלי עמר, אשר נסע לאוסטריה ביחד עם המשיב 3 (ובמימונם של המשיבים 1 ו-2), שם הם פעלו לשם השבת החבילה לאוסטריה. משמאמציהם עלו בתוהו, נשלח עמר, במהלך חודש ספטמבר 2011, בשנית, לאוסטריה, בהנחיית המשיבים 1 ו-3 ובמימונם, לשם קבלת החבילה לכשתגיע אל המדינה. לשם כך, ועוד בטרם נסע, זייף עמר, בהנחיית המשיב 3 ובידיעתו ובהסכמתו של המשיב 1, תעודת זהות על שם "ג'וזף הנסן", באמצעותה קיווה לקבל את החבילה לכשתגיע ליעדה. ביום 26.9.2011, הגיע עמר לסניף הדואר בוינה על-מנת לאסוף את החבילה, ונעצר על-ידי המשטרה המקומית. בגין מעשים אלה, נשפט עמר באוסטריה ונידון לעונש מאסר.

במסגרת האישום השני נטען, כי ביום 12.6.2011, בשעה 22:53 או בסמוך לכך, שוחח המשיב 1 בטלפון, בידיעתו ובהסכמתו של המשיב 3, עם אדם בשם רוז'ה, אשר נמצא באותה העת בהולנד. באותה שיחה, עדכן המשיב 1 את אותו רוז'ה על-אודות מצב החבילה, מושא האישום הראשון, וביקש, בידיעת ובהסכמת המשיב 3, לרכוש 60,000 כדורי אקסטזי נוספים. רוז'ה הסכים לבקשה, והשניים סיכמו להידבר בהמשך, לשם הסדרת אופן התשלום.

על פי הנטען ב אישום השלישי , החל מחודש פברואר 2012 או בסמוך לכך, ידע המשיב 3, כי הוא דרוש לחקירה, בגין הפרשה מושא כתב האישום המתוקן, אך הוא נמלט מן הדין, וזאת על-מנת למנוע קיומו של הליך שיפוטי בעניינו. לשם כך, זייף המשיב 3, עובר ליום 15.8.2012 בתאריך שאינו ידוע למאשימה, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, תעודת זהות, תחת השם אברהם בן דוד אוחיון, וזאת מתוך כוונה להציג את התעודה המזויפת הנ"ל לכשיידרש לכך, ולהימלט באמצעותה מן הדין.

5.

להשלמת התמונה יצוין, כי סמדר, בת-זוגו של המשיב 3 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הורשעה, על-יסוד הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של סיוע ליצוא/יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13, בקשר עם סעיף 31 לפקודת הסמים המסוכנים; ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א), בקשר עם סעיף 7(ג) רישה לפקודת הסמים המסוכנים. בית-משפט קמא, השית

על סמדר 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה, בנוסף ל-13 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן, השית בית-משפט קמא על סמדר קנס בסכום של 1,000 ₪ (ת"פ 6231-03-12). בערעורה לבית-משפט זה, תוקן כתב האישום אשר הוגש נגדה, בהסכמת הצדדים, באופן שנמחקה ממנו העבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לנוכח זאת, הוקל עונשה של סמדר במסגרת הערעור, ונקבע לכדי שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, תחת עונש המאסר בפועל, אשר נגזר עליה בבית-משפט קמא (ע"פ 1626/13 כהן נ' מדינת ישראל (18.3.2013)).

הליכים קודמים

הליכי המעצר בעניינם של המשיבים 1 ו-2

6.

ביום 8.3.2012, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בהתייחסה לקיומה של תשתית ראייתית להוכחת האשמה, טענה

המבקשת, כי על-יסוד שיתוף פעולה בינה לבין משטרת אוסטריה, עלה בידיה להעמיד תשתית ראייתית לכאורית, לביסוס אשמתם של המשיבים 1 ו-2 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. כך, בין היתר, הזכירה המבקשת את הראיות הרבות, אשר הושגו באמצעות מחקרי תקשורת והאזנות סתר שבוצעו לטלפונים של המעורבים בפרשה. ראיות אלה קושרות, כך נטען, בין המשיבים לבין משלוח החבילה. עוד ציינה המבקשת את הודעתה של סמדר, כמו גם את הודעתה של בִּיתה והודעותיהם של פקידי דואר אוסטריים. לסיום, ציינה המבקשת את עובדת איתורה של החבילה, ובתוכה 18 פחיות מזון לחתולים, אשר הכילו 35,177 כדורי אקסטזי (כפי שאושר בבדיקת מז"פ אשר נערכה באוסטריה); את שתיקת המשיבים 1 ו-2 בחקירתם; ואת הודעתו של אלי עמר בעת שנחקר על-ידי משטרת אוסטריה.

בהתייחסה להרשעותיהם הקודמות של המשיבים עמדה המבקשת על עברו הפלילי של המשיב 1, שבאמתחתו 3 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, שבגינן הוא אף נשפט ל-24 חודשי מאסר בפועל, ול-24 חודשים של מאסר מותנה, בר-הפעלה בעבירות שבכתב האישום. אשר לעברו של המשיב 2, ציינה המבקשת, כי לחובתו 11 הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות רכוש, אלימות, ובעיקר עבירות סמים שונות, שבגינן הוא אף ריצה עונשי מאסר ממושכים.

אשר לקיומן של עילות מעצר בעניינם של המשיבים, טענה המבקשת, כי העבירות המיוחסות להם ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנותם הרבה, הנלמדת מהתחכום הרב, מהתעוזה, ומהיעדר רתיעה מלשוב ולבצע פעילות עבריינית, חרף העובדה שהם ריצו בעברם עונשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות דומות. וזאת, על אף שמעל לראשו של המשיב 1 ריחף עונש מאסר מותנה בר-הפעלה, בעבירות מושא כתב האישום. כל אלה, כך נטען, מקימים נגד המשיבים 1 ו-2 חזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. בנוסף, טענה המבקשת כי נגד המשיבים 1 ו-2 קמה גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, וזאת בשל קיומו של יסוד סביר לחשש פן ימלטו המשיבים מאימת הדין, דבר הנלמד, בעיקר, מעצם העובדה שהם נעצרו בעודם מנסים להימלט לברזיל.

בנסיבות אלה, כך נטען, אין כל חלופת מעצר אשר יש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, ולפיכך התבקש בית-משפט קמא להורות על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

7.

לאחר שנדחה הדיון, מספר פעמים, לבקשתם של באי-כוח המשיבים, הורה בית-משפט קמא, ביום 17.5.2012, על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם (מ"ת 13234-03-12). בהחלטת המעצר נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, להוכחת אשמתם של המשיבים 1 ו-2 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, מסקנה המתחזקת לנוכח בחירתם של השניים לשמור על זכות השתיקה. בהמשך, דן בית-המשפט בעילות המעצר והתייחס למסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים. בהקשר זה, עמד בית-המשפט על תחכומם הרב של המשיבים, על שתיקתם בחקירה ועל אופי העבירות שבהן הם מואשמים. בהמשך, קבע

בית-המשפט כי לנוכח החומרה הרבה הטמונה בעבירות הסמים, ולאור הנזק החברתי העצום הנעוץ בעבירות מסוג זה, הרי שקמה נגד המשיבים עילת מעצר.

לאחר הדברים הללו, ולנוכח עברם הפלילי המכביד של המשיבים, קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין מקום לשחררם לחלופת מעצר. לפיכך, הורה בית-משפט קמא על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

8.

על החלטה זו הגיש המשיב 2 ערר לבית-משפט זה (בש"פ 4667/12 אזולאי נ' מדינת ישראל (28.6.2012)), במסגרתו נטען, כי שגה בית-משפט קמא משקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות נגדו, ולחילופין נטען כי עוצמתן של הראיות היא כה חלשה, עד כי היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. השופט צ' זילברטל , דחה את הערר, לאחר שאימץ את מסקנות בית-משפט קמא, בקובעו כי בידי המאשימה מארג של ראיות לכאורה לשם הוכחת אשמתו של המשיב 2, באישומים המיוחסים לו.

בהתייחסו לעילות המעצר, עמד השופט זילברטל על קיומה של חזקת מסוכנות סטטוטורית בעבירות שבהן מואשם המשיב 2, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. כמו כן, עמד השופט זילברטל על החשש הממשי מפני הימלטותו של המשיב 2 מאימת הדין, דבר הנלמד מעצם העובדה שהלה נתפס בדרכו לברזיל. לפיכך, נקבע כי נגד המשיב 2 קמה גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

על יסוד האמור לעיל, דחה השופט זילברטל את עררו של המשיב 2.

9.

משלא נסתיימו ההליכים בעניינם של המשיבים 1 ו-2, בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה ראשונה, להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים, החל מיום 7.12.2012. במהלך הדיון בבקשה, ולאחר שהמשיבים הותירו את ההחלטה לגבי הארכת מעצרם לשיקול דעתו של בית-משפט זה, הורה השופט ח' מלצר

על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים נוספים (בש"פ 8626/12 מדינת ישראל נ' אוחיון (2.2.2012)).

10.

בחלוף תשעים הימים הנוספים, הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 מעבר לתשעה חודשים. מעצרם של המשיבים 1 ו-2 הוארך על-ידי השופטת ד' ברק-ארז , בהסכמה, בתשעים ימים נוספים, החל מיום 7.3.2013 (בש"פ 1358/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (25.2.2013); בש"פ 1358/13-ב' מדינת ישראל

נ' אוחיון (26.2.2013)).

הליכי המעצר בעניינו של המשיב 3

11.

לאחר מעצרו של המשיב 3, הוגשה ביום 23.8.2012, בקשה לעצורו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. נטען, כי חומרי החקירה, אשר נבחנו על-ידי בית-משפט קמא בעניינם של המשיבים 1 ו-2, מקימים תשתית ראייתית גם להוכחת אשמתו של המשיב 3, באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. קביעה זו מתחזקת, כך נטען בבקשה, לנוכח עמידתו של המשיב 3 על מימוש זכות השתיקה, במהלך חקירתו במשטרה.

בהמשך, עמדה המבקשת על עברו הפלילי של המשיב 3, אשר באמתחתו שורה ארוכה של הרשעות הקודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים.

12.

בהתייחסה לקיומן של עילות המעצר, טענה המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיב 3 ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנותו הרבה, דבר המבוסס על תחכומו הרב, על תעוזתו, ועל מקומו המרכזי של המשיב, בפרשה מושא כתב האישום. כל אלה, כך נטען, מקימים נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. בהמשך הוסיפה המבקשת וטענה, כי נגד המשיב 3 קמה עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, וזאת לנוכח החשש הסביר כי שחרורו לחלופת מעצר יביא להימלטותו מאימת הדין ולשיבוש מהלכי המשפט, חשש הנלמד מהעובדה, כי במשך חודשים רבים הסתתר המשיב 3 מגורמי אכיפת החוק, ואף זייף תעודת זהות על-מנת שלא להיתפס.

בנסיבות אלה, כך נטען, אין כל חלופת מעצר אשר יש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, ולפיכך התבקש בית-המשפט להורות על מעצרו של המשיב 3 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

13.

ביום 20.9.2012, הורה בית-משפט קמא על מעצרו של המשיב 3 עד לתום ההליכים המשפטיים (מ"ת 87-12). בפתח החלטתו, ציין בית-המשפט כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 3 במיוחס לו בכתב האישום. בהמשך, עמד בית-משפט קמא על נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב 3, בכל שלושת האישומים שבכתב האישום, וקבע, כי " מסוכנות המשיב ניבטת מכל שורה ושורה בכתב האישום. ההתארגנות, התחכום והיקף הסמים מוליכים לכלל מסקנה שאין לבטוח במשיב. לכך יש להוסיף את המובן מאליו. אחרית המעשה, זיוף תעודת הזהות והבריחה הממושכת מוליכים אף הם למסקנה כי המשיב יימלט בהזדמנות הראשונה ". על יסוד האמור, קבע בית-משפט קמא כי אין מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 3, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

התקדמות ההליכים בתיק העיקרי

14.

ישיבת ההוכחות הראשונה בעניינם של המשיבים התקיימה ביום 20.12.2012. זאת, לאחר שבתקופה שחלפה בין מועד מעצרם של המשיבים 1 ו-2 ועד לתחילת שלב ההוכחות בתיק, נדחו מספר לא מבוטל של דיונים לבקשת באי-כוחם של המשיבים, אם לשם הסדרת ייצוגם המשפטי, ואם לשם לימוד חומר החקירה בתיק. עוד טרם שהחל שלב שמיעת הראיות בתיק העיקרי, התפנה בית-משפט קמא לדון בטענות מקדמיות שהעלה בא-כוחו של המשיב 2, עו"ד רצון דרחי, שעיקרן חוסר סמכותו של בית-משפט בישראל לדון בעבירות מושא כתב האישום, אשר נעברו, לכאורה, מחוץ לגבולות המדינה. כל הטענות בהקשר זה, נדחו על-ידי בית-משפט קמא. אך בכך לא סגי, שכן, לאחר צירופו של המשיב 3 לכתב האישום, נדחו, לבקשת באי-כוח המשיבים, דיוני ההוכחות אשר נקבעו בתיק, לשם לימוד והכנה של חומר החקירה, ולשם מיצוי הליך גישור בין הצדדים. בית-משפט קמא קבע, תחת המועדים שבוטלו, שלושה מועדי הוכחות חדשים (20.12.2012; 17.1.2013; 31.1.2013), ובשלב מאוחר יותר, לאחר כשלון הליך הגישור, נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים (26.2.2013; 5.3.2013). שלושת דיוני ההוכחות הראשונים התקיימו במועדם, ובמסגרתם העידו שמונה עדי תביעה, כאשר בסופו של הדיון שנערך ביום 31.1.2013, נקבע מועד נוסף, שישי במספר, ביום 9.4.2013.

ביום 26.2.2013, חרף בקשתו של בא-כוח המשיב 3, עו"ד דרחי, נערך דיון הוכחות רביעי בתיק העיקרי, וביום 3.5.2013 התקיים דיון הוכחות חמישי במספר, כאשר בפתחו פנו המשיבים 1 ו-3 לבית-משפט קמא בטענות הנוגעות לכשל בייצוג ובבקשה להחלפת סנגוריהם. במקביל, ביקשו גם באי-כוחם של המשיבים 1 ו-3 להתפטר מהייצוג. בית-משפט קמא הורה על המשך הדיון, וקבע כי, במידה שהסנגורים מעוניינים להתפטר, עליהם להפנות בקשה בעניין זה לבית-המשפט, לשם קבלת אישורו. בדיון שנערך ביום 21.3.2013, חזרו המשיבים 1 ו-3 על בקשתם לפטר את באי-כוחם, וגם סנגוריהם חזרו על הבקשה להתפטר מהייצוג. בית-המשפט נעתר לבקשה, בכפוף לכך שהמשיבים ייצגו את עצמם, על מנת שהמשפט יימשך כמתוכנן. ברם, בדיון שנערך ביום 9.4.2013, משסירבו המשיבים 1 ו-3 לחקור מספר עדים, בטענה כי לא קיבלו לידיהם את חומרי החקירה הרלוונטיים, הורה בית-המשפט, על מינוי סנגורים מטעמה של הסנגוריה הציבורית למשיבים 1 ו-3. ביום 1.5.2013, נעתר בית-משפט קמא לבקשת הסנגורים הממונים (עו"ד ניר אלפסה ועו"ד אורי קינן) והורה על עיכוב המשך הליכי המשפט, על מנת לאפשר להם את לימוד התיק. באותו מעמד קבע בית-משפט קמא שני מועדי הוכחות נוספים (18.6.2013; 19.6.2013).

עוד יצוין, כי ביום 14.2.2013, הגישו המשיבים 1 ו-3 ערר לבית משפט זה בנוגע להחלטתו של בית-משפט קמא, הנסב על בקשתם למסירת חומרי חקירה שונים לידיהם. ביום 25.2.2013, דחה השופט י' דנציגר את הערר בנושא (בש"פ 1226/13 אוחיון נ' מדינת ישראל (25.2.013)), וביום 2.5.2013, דחתה השופטת ד' ברק-ארז , ערר נוסף אותו הגישו המשיבים 1 ו-3, על החלטת בית-משפט קמא בנוגע לעיון בחומר חקירה (בש"פ 2837/13 אוחיון נ' מדינת ישראל (2.5.2013).

יצוין, כי היות שחלק מעדי התביעה אינם שוהים בישראל, קבע בית-משפט קמא, ביום 21.3.2013, כי עדותם תישמע באמצעות טלביזיה במעגל סגור (" וידאו קונפרנס "), בכפוף להסדרת הנושא כנדרש, עם הרשויות האוסטריות. ביום 1.4.2013, הביעו המשיבים 1 ו-3 את התנגדותם להעדת העדים באמצעות וידאו קונפרנס.

הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים

15.

בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, טענה המבקשת, כי העבירות המיוחסות להם, מקימות נגדם חזקת מסוכנות סטטוטורית, כקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. מסוכנות זו, כך נטען, מקבלת משנה תוקף לנוכח נסיבות ביצוע המעשים; כמות הסם אותו ייצאו וייבאו המשיבים; וסוגו של הסם. כל אלה מקימים יסוד סביר לחשש כי המשיבים יוסיפו לסכן את שלום הציבור ואת בטחונו, ובהתאם לכך, קמה נגד המשיבים גם עילת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בהמשך, עמדה המבקשת על עברו הפלילי של המשיב 1, אשר באמתחתו 3 הרשעות קודמות, שביניהן עבירות של ייצוא, ייבוא מסחר והספקת סמים מסוכנים; ניסיון לייצוא, ייבוא, מסחר, והספקה של סמים מסוכנים; התפרצות למקום מגורים או תפילה לבצע עבירה; החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה; החזקת מכשירי פריצה; גניבה; איומים; והחזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית. בגין ביצוע עבירות אלה

נשפט המשיב 1 ל-24 חודשי מאסר בפועל, וכן הושתו עליו 24 חודשי מאסר על תנאי, עונש, שהוא בר-הפעלה, בענייננו. אשר לעברו של המשיב 2, ציינה המבקשת, כי לחובתו עומדות 11 הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות סמים שונות; עבירות אלימות; ועבירות רכוש, שבגינן הוא אף ריצה עונשי מאסר ממושכים. בהתייחסה לעברו הפלילי של המשיב 3, טענה המבקשת, כי לחובתו 7 הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות סמים, אלימות ורכוש, שבגינן, אף הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים.

אשר למשיב 3, נטען על-ידי המבקשת, כי לנוכח הימלטותו מן הדין, הרי שקיים חשש ממשי, כי במידה שהוא ישוחרר לחלופת מעצר, הוא יתחמק, בשנית, " מהליכי שפיטה ", ולפיכך, קמה בעניינו עילת מעצר גם מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

16.

לסיום, התייחסה המבקשת לקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי וציינה, כי האחריות להתמשכות ההליכים רובצת, בעיקר, לפתחם של המשיבים, אשר הגישו שלל בקשות דחייה לצורך לימוד חומרי החקירה; לשם מיצוי הליכי גישור; לשם הסדרת ייצוג והחלפת ייצוג; ולצורך הגשת בקשות רבות ועררים לבית-משפט זה. עם זאת, טענה המבקשת כי שני דיוני ההוכחות הקבועים לתקופה הקרובה, יאפשרו, לטעמה, את המשך התקדמותו של ההליך העיקרי.

לאור האמור, התבקשתי להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

טיעוני המשיבים

17.

בדיון שנערך לפניי ביום 22.5.2013, טען בא-כוחו של המשיב 1, עו"ד ניר אלפסה, כי חרף טענות המבקשת, הרי שלנוכח חילופי הייצוג בעניינם של המשיבים 1 ו-3, ולאור מורכבותו של התיק, הרי שלא צפויה התקדמות משמעותית בהליך המשפטי, במסגרת שני מועדי הדיונים הקבועים לתקופה הקרובה. לעניין זה נטען, כי בית-משפט קמא, טרם הכריע בהשגותיהם של הסנגורים בנוגע לשמיעת עדי תביעה מחו"ל באמצעות וידאו קונפרנס, ובנוסף טרם נפתרה הסוגיה הנוגעת לקיומו של " תיק עבודה " באוסטריה, העוסק בזיהויו של החומר שנתפס כסם מסוכן. בנסיבות אלה, כך נטען, יהא צורך בהארכות מעצר נוספות והצפי לסיום מוקדם של שלב ההוכחות בתיק אינו אופטימי.

18.

עו"ד רצון דרחי, בא-כוחו של המשיב 2, טען כי העיכוב הרב בניהול ההליך העיקרי אינו מונח לפתחו של מרשו, אלא שניתן לתלותו בסדרה של נושאים, אשר עיכבו את הדיון: הגשתן של שתי תעודות חיסיון בתיק, שגרמו לעיכוב של כמחצית השנה; איחוד ההליך בעניינו של המשיב 3 עם משפטם של המשיבים 1 ו-2, דבר אשר גרר דחיות ועיכובים נוספים בניהול ההליך העיקרי; והתפטרותם של באי-כוח המשיבים 1 ו-3 מייצוגם של המשיבים, דבר שהצריך מינוי הסנגורים הציבוריים. בקשות דחייה נוספות המצויות בתיק, לא הוגשו על-ידי המשיב 2, ומשכך, נטען על-ידי עו"ד דרחי כי "[...] הפכנו להיות שלא בטובתנו, אך מעצם העובדה שהמשפט החל, בני ערובה, מאחר שהמשפט לא מתנהל בקצב הנכון ". לגישתו של עו"ד דרחי הרי שלנוכח קצב התנהלות ההליכים בתיק, ולאור העובדה שנותרו מעל ל-30 עדי תביעה אשר טרם נשמעה עדותם, יידרשו, לכל הפחות, שתי הארכות מעצר נוספות בעתיד.

בהמשך, ציין עו"ד דרחי, כי מרשו אינו מואשם באישום השני שבכתב האישום, וגם אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 2 באישום הראשון, הגיעה העת לבחון את היתכנותה של חלופת מעצר בעניינו.

19.

עו"ד אורי קינן, בא-כוחו של המשיב 3, טען, בדומה לשני עמיתיו, כי קצב התנהלות ההליכים בתיק העיקרי אינו משביע רצון. זאת, בין היתר, כתוצאה מהתנהלותה של המבקשת, אשר טרם העבירה לידיו את תיק העבודה, המצוי במעבדת הסמים באוסטריה, וזאת בעיקר כאשר הסמים שנתפסו הושמדו, בהתאם לדין האוסטרי.לגישתו של עו"ד קינן, הרי שבנסיבות הקיימות ובשל הצורך לקבל חומרי חקירה נוספים, משפטם של המשיבים אינו עתיד להסתיים בקרוב, וידרשו הארכות מעצר נוספות להשלמת ההליך המשפטי.

לבסוף, נטען, כי אין ביכולתו של המשיב 3 להשפיע על עדים, שכן העדים המרכזיים, לרבות אלי עמר, מצויים באוסטריה, ולפיכך ראוי, כבר בשלב זה, לבחון את שחרורו של המשיב 3 לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

20.

עניין לנו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שבמסגרתו העניק המחוקק סמכות לבית-משפט זה, להורות על הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, לתקופה של עד תשעים ימים (ובנסיבות מסויימות אף לתקופה של עד מאה וחמישים ימים), ובמידת הצורך לשוב ולהורות כך מעת לעת. ככלל, אין זה מן הראוי להאריך את מעצרם של נאשמים, כעניין שבשגרה, בשל אילוצים וקשיים המתעוררים בניהול ההליכים המשפטיים בעניינם, גם אם מדובר בתיקים מורכבים, או בתיקים שבהם עומדים לדין מספר נאשמים, בצוותא חדא. עם זאת, אין לקבל כמובן מאליו כי בטחונו ושלומו של הציבור ייפגעו בשל הצורך לשחרר נאשמים לחלופת מעצר, רק בשל התמשכותם של ההליכים המשפטיים בעניינם (בש"פ 1149/13 מדינת ישראל נ' קארוט

( 18.2.2013); בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' בארנס (29.11.2012) (להלן: בש"פ 7876/12 ) ). משכך, נפסק, לא אחת, כי על ההכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, להישען על איזון בין הזכות לחירות, העומדת לנאשם אשר טרם הורשע בדין, לבין האינטרס הנוגע להגנה על שלום הציבור ועל בטחונו, ועל הצורך בהבטחת תקינותו של ההליך השיפוטי (ראו, מני רבים אחרים, בש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קארוט ( 30.5.2013) (להלן: בש"פ 3344/13 )

; בש"פ 3224/12 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013)). השיקולים העומדים על כפות המאזניים הם, מצד אחד, המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען; מעברו הפלילי של הנאשם; ומהחשש מפני שיבוש הליכי משפט והחשש להימלטותו מאימת הדין. מצד שני, יש לשקול את עוצמת הפגיעה בחירותו של הנאשם, הנובעת, בין היתר, מקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו וממשך הזמן אשר חלף מאז הושם הנאשם במעצר. כך, ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי אינו משביע רצון, תנוע המטוטלת אל עבר זכותו של הנאשם לחירות, ומשכך תגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 5936/12 מדינת ישראל נ' בן שטרית (9.8.2012); בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ' טאהא

(31.7.2012); בש"פ 2257/12 מדינת ישראל נ' זנון

(26.3.2012)) . עם זאת, וכפי שנקבע במקרים דומים, עצם התמשכות ההליכים המשפטיים, אינה מהווה סיבה מספקת, כשלעצמה, לשחרורו של נאשם ממעצר, אלא שעל בית-המשפט ליתן את דעתו לסיבות להתמשכות ההליכים, כמו גם לצפי או להערכה בדבר מועד סיומם של ההליכים המשפטיים (ראו, בין היתר, בש"פ 3344/13,

בפסקה 12; בש"פ 7876/12 , בפסקה 14).

21.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים לענייננו, הגעתי לכלל מסקנה כי טרם בשלה העת להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

בפתח הדברים ראוי להדגיש את חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, אשר ביקשו להוציא אל הפועל עסקת סמים רחבת היקף וחוצת יבשות, וזאת בתחכום רב, תוך תכנון קפדני ובתעוזה שאין להקל בה ראש. אין צריך לומר, כי עבירות הסמים המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, והיא מקבלת משנה תוקף לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, כמפורט לעיל. מעשיהם של המשיבים, מקימים יסוד סביר לחשש כי הם יוסיפו לסכן את בטחון הציבור ואת שלומו, ולפיכך עומדת נגדם עילת המסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בנוסף, אין ניתן להתעלם מבריחתו של המשיב 3, במשך חודשים רבים, מן הדין, תוך זיוף תעודת זהות והתחזות לאדם אחר. כמו כן, יש לזכור את העובדה כי המשיבים 1 ו-2 נתפסו בשדה התעופה, בעודם מנסים לצאת את גבולות הארץ לברזיל. במצב דברים זה, קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי המשפט ולהתחמקות מאימת הדין, ולפיכך קמה נגד המשיבים עילת מעצר נוספת, מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

22.

לכך יש להוסיף גם את עברם הפלילי המכביד של המשיבים, כמפורט לעיל. לחובתו של המשיב 1 שלוש הרשעות קודמות, בגין ביצוע עבירות סמים, אלימות, ורכוש, ובשל אחריותו לביצוע עבירות אלה, הושת עליו עונש מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, בצד עונש מאסר מותנה, בר-הפעלה בעבירות שבכתב האישום. הרשעותיו הקודמות של המשיב 1, לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות סמים, כמתואר בכתב האישום. למשיב 2, הרשעות רבות, בשלל עבירות סמים, אלימות ורכוש, אשר בגינן הוא ריצה עונשי מאסר לתקופות ממושכות. לחובתו של המשיב 3, נזקפות 7 הרשעות קודמות, גם הן בעבירות סמים, אלימות ורכוש,

ואף הוא ריצה תקופות מאסר ממושכות מאחורי סורג ובריח.

23.

אשר לקצב התקדמותו של ההליך המשפטי, ניתן לומר כי הוא אינו משביע רצון, וזאת בלשון המעטה. המשיבים 1 ו-2 נתונים במעצר מזה כ-15 חודשים, ואילו המשיב 3 נתון במעצר מזה כ-9 חודשים, ובפרק זמן זה התקיימו דיוני הוכחות בודדים, שבמהלכם נשמעו עדויותיהם של כ-10 עדים, ונותרו עדי תביעה רבים אשר טרם העידו.

כפי שציינתי לעיל, עצם התמשכות ההליכים אינה מהווה סיבה מספקת, להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, אלא שיש להתחקות אחר הסיבות להתמשכותם של ההליכים המשפטיים. בנדון דידן אין להתעלם מן העובדה, כי למשיבים כולם, ובפרט למשיבים 1 ו-3, יש משקל רב בהתמשכות ההליכים בעניינם. מעיון בפרוטוקול בית-המשפט, עולה, כי במהלך החודשים האחרונים הגישו המשיבים או באי-כוחם, שלל בקשות דחייה או בקשות להסבת ישיבות שנקבעו להוכחות לדיוני תזכורת, וזאת מטעמים של לימוד חומר חקירה שבתיק, הסדרת ייצוג משפטי, הגשת בקשות לעיון חוזר, והגשת עררים לבית-משפט זה, וכיוצא באלה עניינים.

במצב דברים זה, דומה, כי יש לזקוף את עיקר האחריות להתמשכות ההליכים המשפטיים לחובתם של המשיבים, ונראה כי, בשלב זה, טרם חל שינוי בנקודת האיזון בעניינם של המשיבים, וטרם בשלה העת לשקול את שחרורם לחלופת מעצר. למסקנה זו הגעתי, לאחר שנתתי דעתי להבדלים מסויימים בין כל אחד ואחד מהמשיבים.

אפתח בעניינו של המשיב 3. סבורני, כי לא זו בלבד שהוא אחד מהגורמים המרכזיים לעיכוב ההליכים בעניינו, אלא שזוהי לו הארכת המעצר הראשונה, לאחר שהוא התחמק, במשך חודשים רבים, מאימת הדין. משכך, ברי, כי אין מקום לשקול את שחרורו של המשיב 3 לחלופת מעצר.

אשר למשיב 1, הרי שחרף התקופה שבה הוא נתון במעצר, אין להתעלם מחלקו המרכזי בהתמשכות ההליכים המשפטיים בתיק. בין היתר, מדובר בבקשות דחייה לשם החלפת הייצוג בתיק, ולצורך לימוד חומר הראיות על-ידי סנגורו החדש.

ומכאן לעניינו של המשיב 2. לטעמי, אין הבדל מהותי בין משיב זה לבין המשיב 1, ודומני, כי חרף טענותיו של בא-כוחו, המשיב 2 ופרקליטיו, לא נמנעו מהגשת בקשות דחיה, כמפורט בהרחבה בבקשה להארכת המעצר - דבר שתרם להתמשכות ההליכים בתיק. בנסיבות אלה, אינני מוצא מקום להבחין, בשלב זה, בין המשיב 2 לבין יתר הנאשמים בתיק.

24.

סיכומם של דברים, לנוכח המסוכנות המובהקת הנשקפת מהמשיבים, וחרף התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, סבורני כי טרם הגיעה העת לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

יחד עם זאת, אין בידי להתעלם מהקצב האיטי שבו מתנהלים ההליכים המשפטיים בבית-משפט קמא, ויהיו הטעמים לכך ככל שיהיו. בנסיבות אלה, אכיר תודה לבית-משפט קמא אם יעשה מאמץ, חרף העומס הידוע והמוכר הרובץ לפתחו, על-מנת להוסיף מועדי דיון, עוד לפני הפגרה, בכדי להביא לכלל לסיום, או לכל הפחות להתקדמות משמעותית, של ההליך העיקרי. יפים, בהקשר זה, דברי השופט א' רובינשטיין

בבש"פ 3705/31 מדינת ישראל נ' פלוני (29.5.2013), אשר קבע, כי:

"תפקידו של בית משפט זה בכגון דא הוא בקרת ההליך, ומבלי לפגוע חלילה, במקרים כאלה, ובהתחשב בהוראות הדין הן באשר לשמיעה רצופה (סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982) והן בסעיף 61 לחוק המעצרים, יש מקום ל'יד קשה' מצד בית המשפט הדן לגבי כולי עלמא, כדי שההליך יתקדם ויזורז. התיק הנוכחי צריך להסתיים בהקדם".

25.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרם של המשיבים 1 ו-2 מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.6.2013, ואילו מעצרו של המשיב 3 יוארך בזאת בתשעים ימים נוספים החל מיום 23.5.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 13277-03-12, לפי המוקדם מביניהם.