בש"פ 4251/17 מדינת ישראל נ. יובל זאודי

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), החל מיום 8.6.2017, או עד למתן פסק דין, בת"פ 17780-09-16, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המשיב הוגש, ביום 8.9.2016, כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על פי עובדות כתב האישום, ביום 21.8.2016, טס המשיב מישראל לפראג. נטען בכתב האישום, כי בתאריך 25.8.2016, בשעה 17:30 או בסמוך לכך, שב המשיב ארצה דרך נמל התעופה בן גוריון, והביא עמו במזוודה, בבטנה נסתרת, 8 חבילות ובהן סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של 7 ק"ג נטו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. נטען בבקשה, כי ברשות המבקשת ראיות, לכאורה, להוכחת אשמתו של המשיב, ובכלל זה: דו"חות פעולה של שוטרים בשדה התעופה; תיעוד מצולם של החיפוש במזוודה ושל הסמים שנמצאו בה, בו ניתן להבחין במדבקה שהוצמדה למזוודה, ובה פרטי הטיסה ופרטיו של המשיב; אמרת המשיב לשוטר בשדה התעופה, לפיה המזוודה שייכת לו ואין בה שום דבר לא חוקי; וכן, חוות דעת מומחה מטעם מעבדת סמים, לפיה החומר שהוסלק במזוודתו של המשיב הינו סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 7 ק"ג נטו. עוד נטען, כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, וכי קיימת בעניינו של המשיב חזקת מסוכנות סטטוטורית, שכן הוא מואשם בעבירת יבוא סמים מסוכנים. לדידה של המבקשת, בשל נסיבות ביצוע העבירה, אשר נעברה לכאורה על ידי המשיב כאשר עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה למשך 6 חודשים, ונוכח שתי הרשעות קודמות של המשיב, בין היתר בתחום הסמים והרכוש, חזקת המסוכנות בעניינו מקבלת משנה תוקף.

בדיון שנערך ביום 8.9.2016, הסכים בא כוח המשיב דאז לקיומו של "ניצוץ ראייתי" בעניינו של המשיב, ובית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו לדחיית הדיון לשם צילום חומר הראיות. הדיון נדחה מספר פעמים נוספות, לבקשת המשיב. בהחלטתו מיום 21.12.2016, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. עם זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את טענתו של המשיב בדבר האפשרות לאכיפה בררנית, והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן, שיתייחס לאפשרות של מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני בעניינו של המשיב.

ביום 3.1.2017, הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר אודות המשיב. להתרשמותו של שירות המבחן, על אף יציבותו התעסוקתית של המשיב, הוא ממשיך במעורבות שולית לאורך השנים, התנהלותו היא אימפולסיבית, והוא נעדר גבולות פנימיים. שירות המבחן העריך בנוסף, כי המפקחים המוצעים יתקשו לזהות מצבי סיכון ולהפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב, ולא המליץ עליהם כמפקחים עבורו. לאור האמור, ונוכח העובדה כי עונשים קודמים שהוטלו על המשיב לא סייעו בהרתעתו מפני מעורבות בעבירות נוספות, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להמשך ביצוע עבירות על ידי המשיב. על כן, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני.

בדיון שנערך ביום 4.1.2017, הסתבר כי על שקיות הסמים אשר הוסתרו בדופן מזוודתו של המשיב, נמצאו טביעות אצבעות של אחר, שזהותו אינה ידועה. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, לבחינת האפשרות להשמתו במעצר בית בתנאי פיקוח אלקטרוני, תחת פיקוחם של המפקחים שהוצעו ומפקחת נוספת. בתסקירו מיום 12.1.2017, שב והעריך שירות המבחן, כי המשיב יתקשה להיענות לתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני לאורך זמן, ולא המליץ על כך. לאחר זאת, ביום 15.1.2017, החליט בית המשפט המחוזי לבחון את הערבים המוצעים בעניינו של המשיב.

ביום 6.2.2017, "לא בלי התלבטות" , הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני, במקום שהוצע על ידו. בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על המסוכנות הנשקפת מן המשיב, כמו גם על נסיבותיו האישיות הקשות. עוד התייחס בית המשפט המחוזי לעברו הפלילי של המשיב, בגינו הוא ריצה מאסר בפועל בן 5 חודשים, וכן נדון למאסר על תנאי ושל"צ, שהופקע בחודש אוגוסט 2016, בשל הפרתו. בית המשפט המחוזי עמד בנוסף על מאפיינים התנהגותיים של המשיב, כפי שהם עולים מתסקירי שירות המבחן, ובכללם חוסר גבולות ואימפולסיביות, תוך ניהול אורח חיים התמכרותי והתמודדות עם קשיים רגשיים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש בראיה הנוספת, שעניינה מציאת טביעות אצבעות של אדם אחר על גבי שקיות הסם, כדי לכרסם באופן משמעותי במארג הראייתי, ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר בחינת האפשרות של מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני. זאת, בבחינת טעם מיוחד כלשון החוק, והדבר משתלב עם קביעתו של בית המשפט המחוזי מיום 21.12.2016, בעניין האכיפה הבררנית. עוד נקבע, כי הגם שהמפקחים אשר הוצעו על ידי המשיב אינם מאיינים לחלוטין את המסוכנות הנשקפת ממנו, יש בחלופה זו, לצד הפיקוח האלקטרוני, כדי להפחיתה במידה ניכרת. לאחר קבלת חוות דעת בדבר היתכנות המעצר בפיקוח אלקטרוני, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בבית אחיו בנתניה, בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטתו מיום 13.2.2017.

המבקשת לא השלימה עם ההחלטה, והגישה ערר לבית משפט זה. ביום 21.2.2017, קיבל חברי השופט ח' מלצר את ערר המבקשת, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. נקבע, כי מסוכנותו של המשיב היא גבוהה, כך שאין, נכון לעת מתן ההחלטה, חלופת מעצר העשויה להפיג אותה, ומעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לא יסכון. זאת, בשל עברו הפלילי של המשיב ונסיבות ביצוע העבירה כפי שמתואר בכתב האישום; היות שמדובר בעבירה שעניינה ייבוא סמים מסוכנים; נוכח העובדה ששירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, והערכתו כי קיים סיכון להישנות עבירות נוספות בעתיד; וכן, בשל קבלת עמדתה של המבקשת, לפיה דין הטענה בדבר אכיפה בררנית להתברר, ככלל, במסגרת ההליך העיקרי; ולבסוף, עמדתו של בית משפט זה, לפיה אין בהבחנה שנעשתה בין המשיב למעורב הנוסף (להלן: קוגמן ), משום פגם המחייב הכרעה בטענה, כבר בשלב המעצר (בש"פ 1495/17 מדינת ישראל נ' זאודי (21.2.2017)).

הבקשה להארכת המעצר ב-90 ימים

4.

בתום תשעה חודשים ממועד מעצרו של המשיב, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים, החל מיום 8.6.2017. צוין בבקשה, כי למשיב מיוחסת בכתב האישום עבירה חמורה של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות גדולה מאוד, שעה שנגדו תלוי ועומד מאסר מותנה של 6 חודשים. עוד לטענת המבקשת, שירות המבחן ובית המשפט זה התרשמו אף הם, כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב גבוהה היא, ובית משפט זה קבע בהחלטתו מיום 21.2.2017, כי חלופת מעצר, לרבות מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, לא תסכון. נטען בנוסף, כי פרשת התביעה הסתיימה זה מכבר ופרשת ההגנה החלה להישמע, ועל אף שבא כוח המשיב ניהל הליך יעיל וויתר על חקירת מרבית עדי התביעה, ניתנו דחיות בשמיעת פרשת ההגנה על רקע בקשותיו ואילוצי יומן שלו.

הדיון בבקשה

5.

בדיון שהתקיים בפניי, היום, הוסיף בא כוח המבקשת, עו"ד ארז בן-ארויה, כי ערר שהוגש על החלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש לערוך חקירה משטרתית לאמו של קוגמן, התקבל (בש"פ 4533/17 מדינת ישראל נ' זאודי

(14.6.2017)). בא כוח המבקשת מסר עוד, כי ההליך העיקרי מתמקד בפרשת ההגנה, כאשר נקבע דיון לשמיעת עדותה של אמו של קוגמן ליום 12.7.2017, לאחר שזו הגישה בקשת דחייה לבית המשפט המחוזי, שעה שבנה, קוגמן, שוהה בחו"ל ואין לדעת אימתי ישוב, אם בכלל. נטען, בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי הציע לקיים את הדיון במהלך חודש מאי 2017, אך הדיון לא נקבע בחודש זה בשל אילוצי יומנו של הסניגור. על יסוד האמור, חזר בא כוח המבקשת על הבקשה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, בשל הנימוקים אשר נמנו בבקשה דנא.

מנגד, טען בא כוח המשיב, עו"ד אבי כהן, כי ההגנה ניהלה את התיק העיקרי באופן יעיל ביותר, וכי ההליך לא התקדם במשך חודשיים בשל הצורך להמתין לשמיעת עדותה של אמו של קוגמן. עוד נטען, כי הימצאותו של קוגמן בחו"ל, מזה כ-5 חודשים, וחוסר האפשרות לזמנו, בשלב זה, לעדות משליכות על ההליך העיקרי ועל עצם התקיימותן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. בנסיבות אלה, הציע עו"ד כהן שלא להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, אלא להמתין לעדותה של האם, ולהחליט בשאלת המעצר לאחר קבלת הודעת עדכון הנוגעת למשמעות העדות על ההליך העיקרי ועל שאלת מעצרו של המשיב.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה להתקבל.

7.

כידוע, בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין חזקת החפות העומדת לנאשם וזכותו החוקתית לחירות, לבין האינטרס שעניינו שמירה על שלום הציבור ובטחונו (בש"פ 9940/16 מדינת ישראל נ' פלוני (29.12.2016); בש"פ 1383/16 מדינת ישראל נ' פלוני (22.2.2016); בש"פ 8619/13 מדינת ישראל נ' פלוני (8.1.2014)). במסגרת איזון זה, שומה על בית המשפט ליתן את הדעת למגוון של שיקולים ואינטרסים מתנגשים. מן העבר האחד, יש לשקול את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען; את עברו הפלילי; ואת החשש מפני שיבוש הליכי המשפט והחשש להימלטותו של הנאשם מאימת הדין. מן העבר השני, יש לבחון את עוצמת הפגיעה בחירותו של הנאשם, הנובעת, בין היתר, מקצב התקדמות ההליך המשפטי בעניינו, וממשך הזמן אשר חלף מאז הושם הנאשם במעצר. כאשר קצב התנהלות ההליך המשפטי אינו משביע רצון, תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 4166/16 מדינת ישראל נ' אבו רזק (25.7.2016); בש"פ 5816/15 מדינת ישראל נ' דריימן (9.9.2015); בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (3.6.2013)).

8.

בנדון דידן, מיוחסת למשיב עבירה חמורה של ייבוא סמים מסוכנים מסוג קוקאין בכמות גדולה, המקימה בעניינו חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. לכך יש להוסיף את העובדה, כי למשיב הרשעות קודמות, ובין היתר מדובר בהרשעה בעבירת סמים. זאת ועוד, בעת ביצוע המעשים, לכאורה, המתוארים בכתב האישום, ריחף מעל לראשו של המשיב עונש מאסר מותנה למשך 6 חודשים. בנסיבות אלה, קיים קושי ליתן אמון במשיב, משריצוי עונש מאסר וכן מאסר מותנה העומד מעל לראשו, לא סייעו בהרתעתו מביצוע עבירות נוספות. נזכיר עוד, כי שירות המבחן לא המליץ על כל חלופת מעצר בעניינו של המשיב, לרבות מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, ואף העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות נוספות בעתיד, מצדו של המשיב.

9.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים לכאן ולכאן, שוכנעתי כי נקודת האיזון בעניינו של המשיב טרם השתנתה, וכי אין מקום לשקול, לעת הזאת, את שחרורו לחלופת מעצר, לרבות בתנאי פיקוח אלקטרוני. זאת, מששוכנעתי כי המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב אינה ניתנת לאיון, בשלב זה, בחלופת מעצר. לכך יש להוסיף את העובדה, כי ההליך העיקרי בעניינו של המשיב מצוי בישורת האחרונה, ונקבעה ישיבה לשמיעת עדת הגנה במהלך חודש יולי הקרוב. בנסיבות אלה, לא מן הנמנע כי ההליך העיקרי יסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, מבלי שיהיה צורך בהארכת מעצר נוספת. אדגיש עוד, כי ככל שיש או יהיו למשיב טענות לגבי התשתית הראייתית בעניינו, או באשר למשמעות היעדרו של קוגמן וחוסר האפשרות להעידו – על ההליך העיקרי, או על שאלת המשך מעצרו של המשיב – הרי שעליו להעלות טענות מעין אלו בפני הערכאה הדיונית.

10.

על יסוד האמור, החלטתי להיעתר לבקשת המדינה, והנני מאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 8.6.2017, או עד למתן פסק דין בת"פ 17780-09-16, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.