בש"פ 6581/13 מדינת ישראל נ. זהרי מגידיש

1.

לפניי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 14.10.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 25313-01-13, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. זאת, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

בכתב האישום נטען, כי המשיב עבד בעבר בסופרמרקט של רשת הסופרמרקטים " ויקטורי " בעיר קרית גת (להלן: הסופר ). במועד שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 9.11.2012, קשר המשיב קֶשֶר עם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: הקושרים ), לשדוד את הסופר.

לטענת המאשימה, הגיעו הקושרים, בתאריך 9.11.2012 בסמוך לשעה 06:00, אל הסופר, כשהם אוחזים באקדח צעצוע, הנחזה להיות אקדח אמיתי, ובאקדח נוסף, הנחזה אף הוא להיות אקדח אמיתי. כל אחד מהקושרים חבש לראשו כובע מצחייה, פניו היו מכוסות והוא עטה על ידיו כפפות. באותה עת, עמד שומר הסופר, בני עמר (להלן: בני ) ליד הכניסה לסופר, כשגבו לעבר הכניסה. בשלב זה, נכנסו הקושרים אל הסופר, ניגשו במהירות אל בני, היכו אותו באגרופים, בעיטות, ברכיות, בכל חלקי גופו, וניסו, בצוותא חדא, ליטול ממנו את האקדח, אשר נשא בחגורת מכנסיו, תוך דרישה כי ימסור להם את האקדח. בני התנגד למעשיהם של הקושרים, והם המשיכו להכותו מכות נמרצות והפילו אותו לארץ, תוך שבני זועק לעזרה ומנסה להתגונן מפני הקושרים. כספרית הסופר, מרגריטה חיימוב (להלן:

מרגריטה ), אשר שמעה את הצעקות, ביקשה מעובדת אחרת להזעיק את המשטרה, והיא עצמה הסתגרה בחדר פנימי במשרדי הסופר, ונעלה את דלתו בבריח. בשלב זה, הרפה אחד הקושרים מבני, עלה למשרדי הסופר, ופרץ בבעיטה את דלת החדר הפנימי בו הסתגרה מרגריטה. הקושר איים על מרגריטה, באמצעות האקדח שהיה בידיו, ודרש ממנה להעביר לרשותו את הכסף המצוי בכספת, שאחרת יהרוג אותה. במקביל, רץ אחד מעובדי הסופר לעברם של בני והקושר האחר שהתעמת עימו, השליך לעבר הקושר דבר מה והבריחו מהסופר. תוך כדי כך, שמט אותו קושר את אקדח הצעצוע שהיה בידו ונמלט מהסופר, לעבר רכבם של הקושרים. בזירת ההתרחשות במשרדי הסופר, נאלצה מרגריטה לפתוח את הכספות שהיו במשרד והוציאה מתוכן 211,565 ₪ במזומן, וצ'קים נוספים (להלן: הכסף ), והכניסה את הכסף לתיק בד שחור שמסר לה הקושר. לאחר מכן, העבירה מרגריטה את התיק לרשותו של הקושר, בהתאם להוראותיו. הקושר ירד במדרגות לעבר היציאה מהסופר, ובשלב זה הבחין בו השומר בני וכיוון את אקדחו לעברו, תוך שהוא מורה לו להשאר במקום, שאחרת ייאלץ לירות בו. בתגובה, אמר אותו קושר לבני " תירה בי יא בן זונה נראה אותך ". או אז, לחץ בני על הדק האקדח, אך לא נורתה יריה. הקושר מיהר לצאת מהסופר, כשהוא נושא ברשותו את הכסף, נכנס לרכב שהמתין לו, והקושרים נמלטו במהירות מהמקום.

נטען בכתב האישום, כי כתוצאה ממעשיהם של הקושרים, דימם בני מפיו, נגרמו לו המטומות ושפשופים בידיו, בפניו, ברגליו ובחזהו, והוא סבל מכאבים בגופו. מרגריטה סבלה, כתוצאה ממעשיהם של הקושרים, מסחרחורות ומהלם.

3.

בכתב האישום ייוחסו למשיב, על-יסוד העובדות המתוארות בו, העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

הליכים קודמים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובכלל זה: הודעות המתלוננים ואחרים, אשר היו בזירת העבירה; סרטי מצלמות אבטחה שתיעדו את כל מהלך השוד; מציאת אקדח צעצוע ועליו מצוי DNA של המשיב; הודעותיו של המשיב, אשר לא נתן הסבר מניח את הדעת להמצאות DNA

שלו, על גבי האקדח.

עוד נטען, כי בעניינו של המשיב קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן מדובר, לכאורה, " בעבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם ". כמו כן, קמה נגד המשיב עילת המסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, מאחר שהמשיב היה מעורב, לכאורה, בשוד אלים, אשר תוכנן בקפידה " ותוך מחשבה מדוייקת ותכנון מדוייק ". בנוסף, קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן לטענת המבקשת, קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר המשיב, הוא ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין. המבקשת הצביעה על עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים, עבירות אלימות שונות והונאה בכרטיסי חיוב. לבסוף, נטען כי צפייה בסרטי מצלמות האבטחה " מותירות את הצופה פעור פה ", לנוכח האלימות הקשה שהופעלה על-ידי המשיב ושותפו כלפי השומר, אשר נותר שרוע על הארץ, כתוצאה מהמכות הנמרצות שספג מהמשיב וחברו.

לאור האמור, התבקש בית המשפט לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

5.

ביום 19.2.2013, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא (כב' השופט נ' אבו טהה ), במסגרתה נקבע כי ברשות המבקשת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את אשמתו של המשיב, כנדרש בשלב דיוני זה. תשתית ראייתית זו נשענת על שני אדנים: האחד, הוא הראייה הפורנזית בדמות DNA

שנמצא על אקדח הצעצוע שנשמט מידי אחד הקושרים בזירת האירוע; והאדן האחר, מבוסס על איכון מכשיר הטלפון של המשיב, דבר, שלגישת המבקשת מלמד על המצאותו של המשיב באזור קריית גת, במועד ובמקום התרחשות השוד. בית המשפט ציין כי גרסתו של המשיב, לגבי המצאות DNA שלו על-גבי האקדח, היתה " אני לא יודע על מה אתה מדבר, לא נגעתי באקדח אף פעם ", וגם לגבי דו"ח האיכון השמיע המשיב דברים דומים " לא יודע על מה אתה מדבר ". אשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט כי קמה נגד המשיב עילת המסוכנות, וזאת לנוכח מעורבותו, לכאורה, בביצוע שוד מהיר ואלים, תוך הפעלת אלימות קשה כלפי השומר. בנוסף, קיימת גם עילה סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, בשל שימוש באלימות חמורה ואכזריות, וכן שימוש בנשק חם או קר. לאחר זאת, בחן בית משפט קמא את השאלה, כנדרש בחוק המעצרים, האם ניתן להשיג את תכליות המעצר באמצעות חלופת מעצר. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופה, בשים לב לרמת מסוכנותו הגבוהה " הנלמדת מאופי המעשים המיוחסים ונסיבות ביצועם ". לאור זאת, הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

יצוין, כי בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה, ביום 21.3.2013, על-ידי בית משפט קמא.

6.

המשיב הגיש ערר על ההחלטה שלא לעיין מחדש בהחלטת המעצר לבית משפט זה, והערר נדחה בהחלטתו של השופט צ' זילברטל (בש"פ 2506/13

זהרי נ' מדינת ישראל (15.4.2013)). השופט זילברטל ציין כי ראיית ה- DNA , הינה ראיה לכאורה, בעלת עוצמה גבוהה, ככל שמדובר בשלב זה של מעצר עד לתום ההליכים. עוד הובהר, כי מיקומו של המשיב בקרית גת במועד ביצוע השוד אינו שנוי במחלוקת. אשר לעילת המעצר נקבע, כי לא בנקל ישוחרר נאשם ממעצר משקיימת לחובתו תשתית ראייתית לכאורית, להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

בקשה נוספת שהוגשה לבית המשפט המחוזי לעיון מחדש בהחלטת המעצר, נדחתה ביום 9.7.2013.

הבקשה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים

7.

ביום 3.10.2013, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.10.2013. בבקשה נטען, כי נגד המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית, לביצוע העבירות המיוחסות לו. כמו כן, מתקיימות מספר עילות למעצרו של המשיב, לאור ביצוע השוד תוך כדי שימוש באלימות קשה. כמו כן, עמדה המשיבה על עברו הפלילי של המשיב, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות, איומים, ותקיפת עובד ציבור. יצוין, כבר עתה, כי מדובר ברישום פלילי ישן יחסית, כאשר הרשעתו האחרונה של המשיב הינה מחודש מאי 2001.

הובהר על-ידי המשיבה כי טרם הוחל בשלב הראיות בתיק, כאשר ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 14.10.2013 ויידרש למבקשת יום נוסף להשלמת פרשת התביעה. בין יתר הסיבות שנמנו לעניין השיהוי שחל בתחילת שלב ההוכחות, ציינה המשיבה כי בא כוחו הקודם של המשיב ביקש לדחות מספר דיונים שנקבעו, ולאחר מכן חלה דחייה נוספת, בשל החלפת ייצוגו של המשיב בתיק זה. כמו כן, נדחו מספר מועדי דיון עקב מגעים שהתנהלו בין הצדדים לגבי האפשרות לסיים את ההליך בהסדר טיעון. לאחר מכן, הוגשו בקשות דחייה על-ידי באי כוחו של המשיב, לצורך קבלת חומרי חקירה נוספים. מאחר שהמשא ומתן בין הצדדים לא צלח, ניתן, ביום 27.6.2013, מענה לכתב האישום והתיק נקבע להוכחות לחודש אוקטובר 2013. לטענת המבקשת, שמיעת הראיות טרם החלה, בעיקר נוכח בקשות הדחייה מטעם ההגנה, ולפיכך אין לזקוף את חלוף הזמן לחובתה. בנסיבות אלה, ולאחר שצומצמה עד מאוד רשימת עדי התביעה על-ידי באי כוחו של המשיב, ניתן יהיה לסיים את ההליך המשפטי בהקדם, ובודאי שבתוך תקופת המעצר המבוקשת.

תגובת המשיב

8.

עו"ד אלי בניה, בא כוחו של המשיב, טען כי הסיבה העיקרית לכך ששלב ההוכחות טרם החל, נעוצה בהליכים שננקטו על-ידי ההגנה לצורך קבלת חומרי חקירה. דרישות ההגנה נענו רק לאחר מספר חודשים, והסתבר כי החומר שהתקבל הביא לצמצום סכום השוד עד כדי מחצית. לאחר מכן, החליט בית המשפט, בחודש יוני 2013, לדחות את שלב ההוכחות לחודש אוקטובר 2013, דבר שתרם כארבעה חודשים להתמשכות ההליכים בתיק. עו"ד בניה שב וטען כי התשתית הראייתית במקרה דנן, היא בעלת עוצמה נמוכה, שכן ראיית ה- DNA

נמצאה על גבי חפץ נייד, וגם דו"חות האיכון אינן מחזקות את ראיות התביעה.

בנסיבות אלה, ובהינתן העובדה כי הרישום הפלילי בעניינו של המשיב, הוא, לטענת בא-כוחו, עתיק יומין, מן הראוי לדחות את בקשת המבקשת, ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

9.

כפי שנקבע, בפסיקתו של בית משפט זה, לצורך הכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, יש לאזן בין הזכות לחירות העומדת לנאשם, אשר טרם הורשע בדין, לבין החובה להגן על שלום הציבור ובטחונו, כמו גם על תקינות ההליך השיפוטי (ראו, בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (3.6.2013); בש"פ 4103/13 מדינת ישראל נ' ז'גייר (17.6.2013)).

בין יתר השיקולים, על בית המשפט לשקול, מצד אחד, את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, כפי שזו נלמדת, בין השאר, מטיב העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען; את עברו הפלילי; ואת החשש להמלטות מאימת הדין ולשיבוש ההליך המשפטי. מנגד, יש לשקול ולאזן את מידת הפגיעה בחירותו של הנאשם, כעולה מקצב התקדמותם של ההליכים המשפטיים בעניינו, ויש לתת את הדעת לפרק הזמן שחלף מאז הושם הנאשם במעצר. כפי שנקבע בבש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קארוט (30.5.2013), ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי אינו מספק " ... נעה המטוטלת אל עבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר ". עם זאת, אין לראות בעצם התמשכותם של ההליכים המשפטיים כסיבה מספקת לשחרור הנאשם לחלופת

מעצר, ומן הראוי לעמוד על הסיבות שהביאו לעיכובו של המשפט, ויש לתת את הדעת לפרק הזמן שיידרש לצורך השלמתם של ההליכים המשפטיים.

10.

בענייננו, חלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב, מבלי שהחל שלב ההוכחות בתיק, ועל פניו נראה כי לא היתה לכך הצדקה של ממש. בית המשפט אינו מחויב להיעתר לכל בקשות הדחייה, ועל אחת כמה וכמה שלא היתה הצדקה לדחות את דיוני ההוכחות, לפרק זמן של כארבעה חודשים. עם זאת, מצויים אנו, כפי שהובהר על-ידי המשיבה, לקראת תחילתה של פרשת התביעה, ולדבריה יש צורך בישיבה אחת נוספת להשלמת ראיותיה. במצב דברים זה, אינני סבור כי המטוטלת נעה לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ונזכיר כי מדובר בבקשה ראשונה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. בנוסף, אין ניתן להתעלם, לצורך הכרעה בבקשה, מטיב העבירה המיוחסת למשיב ומחומרת נסיבותיה. כנטען, מדובר בעבירת שוד שבוצעה תוך שימוש באלימות קשה ואיום על עובדי הסופר באקדחים, שככל הנראה היו שניהם אקדחי צעצוע. לעובדה אחרונה זו אין חשיבות רבה, ככל שמדובר במי שהאקדח הופנה לעברו, שעה שאין ביכולתו לדעת כי אין באקדח זה כדי לסכן את חייו, ומבחינתו מדובר באירוע טראומטי, אשר ילווה אותו, מן הסתם, גם בעתיד.

11.

לאור האמור, דין הבקשה להתקבל, ומעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.10.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 25313-01-13, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע ישיבות נוספות, במהלך חודש זה, לשם שמיעת ראיות התביעה וההגנה, ולסיומו של הליך זה.