בש"פ 4103/13 מדינת ישראל נ. אמיר ז'גייר

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 14.6.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 36048-09-12, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. זאת, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

ביום 14.9.2012, הוגש נגד המשיב כתב אישום מתוקן המייחס לו חמישה אישומים, בגין ביצוע עבירות שונות בקשר עם חברותו ופעילותו בארגון החמאס.

במסגרת האישום הראשון נטען, כי עובר לשנת 2002, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, התגייס המשיב לחמאס, ובמסגרת פעילותו הוא העביר כספי תמיכה ותגמול מהארגון, לידיהם של אסירים שביצעו פעולות טרור.

מ האישום השני עולה, כי בשלוש הזדמנויות שונות, קיבל המשיב כספים מארגון החמאס, בסכום כולל של 40,500$, וזאת במטרה שיעבירם לידיהם של אסירים שונים, בתור תגמול עבור ביצוע מעשי טרור. את הסכומים הנ"ל קיבל המשיב, בתיאומו של אדם בשם עמאד אבו עראר (להלן: עמאד ) , פעיל חמאס שמושבו בעזה, מידיהם של מדחת אבו עראר (להלן:

מדחת ) ועבד אל-מג'יד אבו עראר (להלן: עבד אל-מג'יד ), במהלך מפגשים שערך עמם במסעדה בחברון, בבאב אל עמוד בירושלים, ובמחנה אלאעמרי הסמוך לקלנדיה. עוד נטען, כי ביום 23.7.2012 או בסמוך לכך, נדברו המשיב ועמאד, כי האחרון יעביר לידי המשיב סכום נוסף של 35,000$, לצורך חלוקתו לאסירים. לשם כך ביקש עמאד ממדחת ומאדם בשם מחמד אבו עראר, להעביר את סכום הכסף המדובר לידיו של המשיב. בסופו של דבר, לא יצאה העברת כספים זו אל הפועל, מכיוון ששני הבלדרים נעצרו בדרכם לנקודת המפגש עם המשיב.

במסגרת האישום השלישי נטען, כי העותר קיבל מאדם בשם האני שאקר, פעיל חמאס שמושבו בעזה, סכום של 30,000 ₪, לשם העברתו לאסירי הארגון.

מ האישום הרביעי , עולה כי עובר ליום 17.8.2012, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, פנה המשיב לאישה בשם מליחה קוואסמי, אימו של פעיל חמאס המרצה מספר מאסרי עולם בכלא הישראלי, והעביר לידיה סכום של 3,000 ₪, כדי שהיא תפקיד אותו בחשבונותיהם של אנשי חמאס הכלואים בישראל. ואולם, חרף פנייתו של המשיב, ועל אף הפצרותיו של בנה,

היא סירבה לעשות כן.

במסגרת האישום החמישי נטען, כי בשנת 2008 או בסמוך לה, לאחר שחרורו ממאסר בישראל, קיבל המשיב, משליח של ארגון החמאס, סכום של 43,500 ₪ לשימושו הפרטי, כתגמול על פעילותו במסגרת הארגון.

בגין ביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, יוחסו למשיב עבירות אלה: חברוּת בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948; ארבע עבירות על איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 (להלן: חוק איסור מימון טרור ); פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ניסיון לפעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין; ופעולה ברכוש טרור, לפי סעיף 9(א)(1) לחוק איסור מימון טרור.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בבקשתה טענה המבקשת, כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. בין היתר, מנתה המבקשת את הראיות הבאות: סכום של 35,000$ אשר נתפס ברכבו של המשיב; רשימת אסירים אשר נמצאה בארנקו של המשיב; מחקרי תקשורת המצביעים על קשריו של המשיב עם אנשי החמאס, ובעיקר על קשריו עם גורם בארגון, העוסק בהפקדת כספים לאסירים; והודעותיהם של מספר פעילי חמאס, אשר מסרו כי הם העבירו לידי המשיב סכומי כסף, מעזה.

אשר לקיומה של עילת מעצר, נטען, כי היות שמיוחסות למשיב עבירות בטחון, קמה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. בהמשך, עמדה המבקשת על עברו הפלילי של המשיב, אשר באמתחתו שתי הרשעות קודמות, הקשורות בחברותו ובפעילותו במסגרת ארגון החמאס, שבגינן הוא אף ריצה תקופות מאסר ממושכות.

בנסיבות אלה, כך נטען, אין כל חלופת מעצר שבכוחה להבטיח את מטרות המעצר, ולפיכך התבקש בית-משפט קמא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

4.

ביום 30.9.2012, הורה בית-משפט קמא על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים במשפטו. בהחלטתו קבע בית-המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בכל אחד ואחד מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום. נקבע, בין היתר, בהתייחס לאישום השני, כי עצם זיהויו של המשיב על-ידי מדחת ועבד אל-מג'יד (הבלדרים) – גם אם אין מדובר בזיהוי וודאי ומוחלט – מהווה, לכל הפחות בשלב זה, ראיה לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באישום זה. בהתייחסו לאישום הרביעי, קבע בית-משפט קמא, כי די בהודעתה של הגב' קוואסמי, לפיה האדם ששוחח עימה בטלפון זיהה את עצמו בשמו של המשיב, כדי להוות ראיה לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באישום זה. דברים דומים נקבעו גם בהתייחס לאישומים השלישי והחמישי.

על-יסוד האמור לעיל, ומשלא היתה מחלוקת בין הצדדים כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מסוכנות סטטוטורית, הורה בית-משפט קמא על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

5.

להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 31.1.2013, כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום המתוקן, הגישה המשיבה תעודה בדבר ראיות חסויות בעניינו של המשיב, המתייחסת, בין היתר, למקורות מידע, שיטות פעולה, ונהלי עבודה של שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת, עתר המשיב לבית-משפט זה בבקשה להסרת החיסיון, בטענה שהחומר שלגביו הוצאה תעודת החיסיון דרוש לו לשם הגנתו בהליך העיקרי. ביום 3.6.2013, דנה השופטת ד' ברק-ארז בעתירתו של המשיב, וקבעה, כי בחינה מדוקדקת של החומר החסוי מגלה, כי, חרף טענותיו של בא-כוח המשיב בנדון, אין בחומר זה כדי לסייע בהגנתו של מרשו. משכך, דחה בית-משפט זה את הבקשה להסרת החיסיון (בש"פ 2886/13 זגייר נ' מדינת ישראל (3.6.2013)).

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים

6.

ביום 9.6.2013, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, המונחת לפניי. בבקשתה טענה המבקשת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מעצם טיבן של העבירות שבהן הוא מואשם, כמו גם מנסיבות ביצוען, המעידות כי " דרך חייו ושגרתו [של המשיב] קשורה וכרוכה בצורה בלתי נפרדת להיותו חבר בארגון טרור ". מסוכנות זו, כך נטען, נלמדת גם מעברו המכביד של המשיב, הכולל, בין היתר, הרשעות בגין עבירות של חברות ומתן שירות להתאגדות בלתי חוקית; השתייכות לארגון טרוריסטי; וסיוע לאויב במלחמה. בגין ביצוע עבירות אלה נשפט המשיב, כאמור, לתקופות מאסר ממושכות.

7.

בהתייחסה לקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב, ציינה המבקשת, כי חל, אֹמנם, עיכוב מסוים בשל קשיים שונים בהוצאת תעודת החיסיון בתיק העיקרי, ואולם, נכון ליום הגשת הבקשה, התקיימו כבר שני דיוני הוכחות בתיק, שבמהלכם נשמעו מרבית עדי התביעה. עוד ציינה המבקשת, כי בשבועות הקרובים אמורים להתקיים שני דיוני הוכחות נוספים, שבמסגרתם עתידה להסתיים פרשת התביעה, ולהתחיל פרשת ההגנה.

על-יסוד האמור לעיל, התבקשתי להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

תגובת המשיב לבקשה

8.

עו"ד נמיר אלדבי, בא-כוחו של המשיב, השתית את טיעוניו, בדיון שנערך לפניי, על שני אדנים עיקריים. תחילה נטען, כי המבקשת היא שנושאת באחריות להתנהלותו האיטית של ההליך העיקרי עד לשלב זה, ולאור קצב התנהלות דיוני ההוכחות עד כֹּה, ומרכזיותם של עדי התביעה שעוד אמורים להעיד, ספק אם פרשת התביעה תסתיים בשני דיוני ההוכחות, היחידים, שנקבעו לתקופה הקרובה. לאור זאת, טען בא-כוחו של המשיב, כי ההליכים בתיק העיקרי צפויים להימשך אף מעבר להארכת המעצר המבוקשת, בשים לב לכך שלא נקבעו מועדי דיונים לפרשת ההגנה, כאשר ברור כי בתקופת הפגרה לא יתקיימו דיונים בתיק.

אשר לשאלת מסוכנותו של המשיב, טען בא-כוחו, כי בניגוד לעמדת המבקשת, הרי שנסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו, מעידות על כי המסוכנות הנשקפת הימנו אינה מן הגבוהות. עוד נטען, כי עברו הפלילי של המשיב אינו כֹּה חמור, כפי שטענה המבקשת. בפרט נכונים הדברים, כך נטען, לנוכח העובדה, כי בשנים האחרונות הפסיק המשיב את פעילותו במסגרת ארגון החמאס, ושינה מדרכיו הרעות.

לאור הדברים האלה, טען עו"ד אלדבי, כי הגיעה העת לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

9.

הלכה פסוקה היא, כי בהכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, על בית-המשפט לאזן בין הזכות לחירות העומדת לנאשם שעוד טרם הורשע בדין, לבין החובה להגן על שלום הציבור ועל ביטחונו, כמו גם על תקינות ההליך השיפוטי (ראו, בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (3.6.2013)). משכך, וכפי שנקבע במקרים דומים, מצד אחד, על בית-המשפט לשקול את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, כפי שזו נלמדת, בין היתר, מהעבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען; את עברו הפלילי של הנאשם; ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין. מן הצד השני, יש להניח על כפות המאזניים את מידת הפגיעה בחירותו של הנאשם, הנגזרת מקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו, ובשים לב לפרק הזמן שחלף מאז שהושם הנאשם במעצר. נקבע, בהקשר זה, כי ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי בעניינו של הנאשם מתארך, " [...] נעה המטוטלת אל עבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר " (בש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קארוט (30.5.2013)). ואולם, אין בעצם התמשכות ההליכים המשפטיים כדי להוות, כשלעצמה, סיבה מספקת לשחרורו של נאשם ממעצר, אלא שעל בית-המשפט לעמוד על הסיבות להתמשכות ההליך, כמו גם על מועד סיומם הצפוי של ההליכים המשפטיים ( שם ).

10.

בפתח דבריי, מן הראוי להדגיש את החומרה הטמונה בעבירות שבהן מואשם המשיב בכתב האישום המתוקן, המייחס לו פעילות במנגנונים האזרחיים והפיננסיים של ארגון החמאס. זה לא מכבר התייחסתי לסוגיה זו, וקבעתי, כי חרף העובדה שאין מדובר בפעילות בעלת אופי טרוריסטי-צבאי מובהק, הרי שאין להקל ראש גם ב פעילות בעלת אופי אזרחי, בארגון טרור בכלל ובארגון החמאס, בפרט. פעילות " אזרחית " זו מאפשרת ומעודדת את הפעילות הצבאית של ארגוני הטרור, ומכאן הסיכון הרב הטמון בפעילות מעין זו, לשלום הציבור בישראל ולביטחונו (בש"פ 3369/13 מדינת ישראל נ' פלוני (3.6.2013)). יפים, בהקשר זה, דברי השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (17.8.2005):

"אולם בהקשר שלפנינו פעולות אלה קשורות בהנהגת גוף אשר, בצד פעילותו האזרחית, יש לו פן צבאי-טרוריסטי שנועד להשגת תכלית של לוחמת טרור המכוונת לפגוע פגיעות בנפש באזרחי מדינת ישראל. על פני הדברים, פעילותו האזרחית של הארגון נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס ותשתית לה. לא הוכח בפנינו אחרת. משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון, ובכלל זה גם למעשי עזרה לנזקקים, ולקיום פעילויות חברתיות בין צעירי הארגון כדי לעודד את מעורבותם והשתייכותם לארגון" ( שם , בפסקה 11 ).

דברים אלה ישימים גם בענייננו.

11.

ומכאן לגופו של עניין. על מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור בישראל ולביטחונו, ניתן ללמוד, כאמור, מהעבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען. עבירות אלה מעידות על פעילותו האינטנסיבית של המשיב במסגרת הזרוע האזרחית של ארגון החמאס; על קשריו ההדוקים עם פעילי הארגון בעזה; ועל תפקידו המרכזי בהעברת סכומי כסף לא מבוטלים לידי אסירי הארגון הכלואים בישראל, כתגמול על פעולות הטרור שביצעו נגד מדינת ישראל ואזרחיה. עבירות אלה מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, ואין ספק כי נסיבות ביצוען של העבירות, כפי שהדבר משתקף מכתב האישום המתוקן, מלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב, דבר המקים עילת מעצר עצמאית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בנוסף לכל אלה, אל לנו לשכוח את עברו המכביד של המשיב, הכולל, בין היתר, עבירות של סיוע לאויב במלחמה; השתייכות לארגון טרוריסטי; וחברות בהתאגדות בלתי חוקית. בגין עבירות אלה ריצה המשיב, כאמור, עונשי מאסר ממושכים, המגיעים לכדי 6 שנות מאסר.

12.

אשר לטענה בדבר התמשכות ההליכים בתיק העיקרי. אכן, לא נעלמה מעיניי התנהלות המאשימה בכל הנוגע להוצאת תעודת החיסיון, דבר שעיכב את תחילת הדיונים בתיק למשך כארבעה חודשים. ואולם, כפי שעולה מטיעוני המבקשת, כמו גם מהפרוטוקולים המונחים לפניי, נכון להיום, חלה התקדמות ניכרת בקצב התנהלות הדיונים בתיק ונראה, כי פרשת התביעה קרובה לסיום. עם זאת, אכיר תודה לבית-משפט קמא אם ניתן יהיה לקבוע ישיבות נוספות בהקדם האפשרי, אשר יבטיחו גם את השלמת פרשת ההגנה בתיק זה, בהקדם האפשרי.

13.

סיכומם של דברים, לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, מחד גיסא, והתקדמותו של ההליך העיקרי, מאידך גיסא, סבורני כי נקודת האיזון טרם השתנתה, ועדיין לא בשלה העת לבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לאור האמור, דין הבקשה להתקבל, ומעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.6.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 36048-09-12, לפי המוקדם מביניהם.