פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2886/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
אמיר זגייר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לגילוי ראיה חסויה
תאריך הישיבה
כ' בסיוון התשע"ג (29.5.2013)
בשם המבקש:
עו"ד נמיר אדלבי
בשם המשיבה:
עו"ד הילה גורני
החלטה
1.
בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).
2.
כנגד העותר הוגש ביום 14.9.2012 כתב אישום המייחס לו, בחמישה אישומים, עבירות שונות בקשר עם חברותו בארגון החמאס (להלן: הארגון ) ופעילותו במסגרת הארגון. לפי האישום הראשון, העותר התגייס לארגון במועד בלתי ידוע עובר לשנת 2002, ובמסגרת פעילותו בו העביר כספי תמיכה ותגמול לאסירים שביצעו פעולות טרור ולבני משפחותיהם. בגין כך יוחסה לעותר עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948. לפי האישום השני, העותר קיבל בשלוש הזדמנויות שונות כספים שמקורם בארגון החמאס (בסך 16,000 דולר, 17,000 דולר ו-7,500 דולר) על מנת שיעבירם לאסירים כתגמול עבור ביצועם
של מעשי טרור. לפי הנטען, העותר קיבל את הכספים במזומן מידי מדחת אבו עראר (להלן: מדחת ) ועבד אל-מג'יד אבו עראר (להלן: עבד אל-מג'יד ), במהלך מפגשים שקיים עמם בחברון, בבאב אל עמוד ובמחנה אלאמערי הסמוך לקלנדיה. המפגשים תואמו באמצעות עמאד אבו עראר (להלן: עמאד ), שאותו הכיר העותר כאחד מאנשי הארגון, ואשר דאג גם להעברת הכספים לידי מדחת ועבד. עוד נטען בגדרי האישום השני כי ביום 23.7.2012 או בסמוך לכך נדברו עבד, מדחת והעותר להיפגש במחסום עטרות לצורך העברת סכום כסף נוסף לעותר, אלא שהמפגש לא יצא לפועל בשל כך שעבד ומדחת נעצרו בדרכם למקום. בגין כל אלה יוחסו לעותר שלוש עבירות של פעילות ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה-2005 (להלן: חוק איסור מימון טרור ) וכן עבירה של ניסיון לפעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק זה, בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לפי האישום השלישי, העותר קיבל מאדם בשם האני שאקר (להלן: האני ), שאותו הכיר כאחד מאנשי הארגון, סכום של 30,000 שקלים (בדרך שאינה ידועה במדויק למשיבה), לצורך העברתו לאסירים מבין אנשי הארגון שביצעו מעשי טרור. גם בהקשר זה יוחסה לעותר עבירה של פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור. לפי האישום הרביעי, העותר דאג להעברת סכום של 3,000 שקלים לידי מליחה קוואסמי (להלן: מליחה ), על מנת שזו תפקיד את הכסף בחשבונותיהם של אסירים אנשי חמאס, אך היא סירבה לעשות כן. בשל כך יוחסה לעותר עבירה של ניסיון לפעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין. לפי האישום החמישי, בשנת 2008 או בסמוך לכך, לאחר שחרורו ממאסר וכתגמול על מעשי הטרור שביצע, קיבל העותר משליח של הארגון סך של 43,000 שקלים לשימושו הפרטי. בגין האמור יוחסה לעותר עבירה נוספת של פעילות ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור.
3.
ביום 31.1.2013 (כשלושה וחצי חודשים לאחר הגשת כתב האישום), הגישה המשיבה תעודה בדבר ראיות חסויות חתומה בידי שר הביטחון (להלן: תעודת החיסיון ), המתייחסת, בין השאר, ל"מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי";
שיטות ודרכי פעולה בנוגע "לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים כאלו"; "אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומרי חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה"; ו"תפקידים שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם".
4.
העותר מבקש כי אורה על הסרת החיסיון ועל העמדת חומרי החקירה החוסים תחת תעודת החיסיון לעיונו. לדבריו, החומר החסוי יסייע להגנתו, בעיקר בכל הנוגע לשלושת האישומים הראשונים, מאחר שיש בו, להערכתו, מידע הסותר את הנטען בהם.
5.
בהתייחס לאישום הראשון – העותר מדגיש כי אישום זה נסמך למעשה על המעשים המיוחסים לו בגדרי האישומים האחרים כדי לבסס טענה בדבר חברות בארגון החמאס, ולכן כל חומר שנסב על אישומים אלה יסייע ממילא גם להגנתו בגדרו של אישום זה.
6.
בהתייחס לאישום השני, העותר מציין כי הוא מבוסס על עדותם של שני עדים אשר זיהו אותו כמי שקיבל מהם כספים, וכי יש יסוד סביר להניח שזהו זיהוי בעייתי שבוצע בסיוע החוקרים. הוא מוסיף וטוען, כי ייתכן שקיימים בחומר החסוי נתונים שעשויים להפריך את המידע שמסרו שני העדים. עוד מצביע העותר על כך שמדחת ועבד אל-מג'יד לא הועמדו לדין, חרף מעורבותם העמוקה בפעילות ארגון החמאס, כפי שזו עולה מכתב האישום. המידע המצוי בחומר החסוי עשוי, כך סבור העותר, לסייע לו בהעלתה של טענת הגנה מן הצדק, ככל שיש בו כדי להצביע על השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה לא להעמיד את העדים לדין את השניים.
7.
בהתייחס לאישום השלישי, העותר טוען כי המעשים המתוארים בו מבוססים על ספקולציות והשערות שאין להן אחיזה בחומר הראיות באשר לזיהויו של האני שאקר כאיש חמאס.
8.
באת-כוח המדינה ביקשה לדחות את העתירה. היא טענה כי החומר החסוי אינו כולל מידע שיש בו כדי לסייע לעותר במשפטו, ולמעשה, ההיפך הוא הנכון. היא הוסיפה כי את טענת ההגנה מן הצדק הנסבה על אי-העמדתם לדין של מדחת ועבד אל-מג'יד, יכול העותר להעלות, ככל שיבחר לעשות כן, באופן בלתי תלוי בגילויו של חומר חסוי.
9.
יצוין, כי העותר אמנם קיבל לידיו חומרי חקירה אך לא קיבל כל פראפרזות או תקצירים מן החומר החסוי. במועד הדיון שהתקיים בפני ציין בא-כוח העותר כי אך יום קודם לכן קיבל חומר ראיות נוסף, שטרם היה לו סיפק לעיין בו. באת-כוח המדינה הבהירה כי חומר זה לא נכלל מלכתחילה בגדרי תעודת החיסיון, ורק מחמת טעות נמסר באיחור.
10.
לצורך הכרעה בבקשה עיינתי בחומר החסוי. זהו חומר מגוון, שנוגע לעניינים שהאישומים עוסקים בהם. עם זאת, התרשמתי, כי בחינה מדוקדקת של החומר החסוי מלמדת כי למעשה אין בו כדי לסייע להגנתו של העותר. מנגד, אין ספק שגילויו עלול לגרום לפגיעה בביטחון המדינה בשל כך שהגילוי עשוי להוביל לחשיפת כלים ושיטות של גורמי הביטחון.
11.
ניתן להבין את אי-הנחת של העותר מכך שלא קיבל לידיו את כל חומרי החקירה. אולם, ככל שההכרעה בעניין תלויה בשאלה האם יש בחומר החסוי לתרום להגנתו של העותר, הרי שדין העתירה להידחות.
ניתנה היום, כ"ה בסיוון התשע"ג (3.6.2013).
ש ו פ ט ת