בש"פ 9841/16 מדינת ישראל נ. מאיר אברג'יל

1.

לפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב 2 ב-90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), מיום 27.12.2016, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24984-07-15, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

ביום 13.7.2015, הוגש נגד המשיבים ו-16 נאשמים נוספים כתב אישום רחב היקף, במסגרת פרשה שזכתה לכינוי " פרשה 512 ". כתב האישום, אשר תוקן ביום 29.6.2016, וכן ביום 13.11.2016, חובק שלושה עשר אישומים, שעניינם בעבירות חמורות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי. בכלל זה, מיוחסות למשיבים עבירות של ניהול ארגון פשיעה; סיוע לרצח; ועבירות סמים במסגרת ארגון פשיעה. פרטי כתב האישום, המחזיק כ-70 עמודים, פורטו באריכות בהחלטת בית משפט זה מיום 18.7.2016 (בש"פ 5276/16 מפי השופט צ' זילברטל ).

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרם, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. הדיון בבקשה נדחה מעת לעת נוכח היקף חומר החקירה ובעיות ייצוג שונות של חלק מהנאשמים בפרשה. משחלפו תשעה חודשים מיום תחילת מעצרו של המשיב 2, וטרם התקבלה החלטה בבקשה האמורה, האריך בית משפט זה את מעצרו, בהסכמתו, בארבעים וחמישה ימים (בש"פ 2865/16 מפי השופט מ' מזוז ).

4.

בהחלטה מיום 2.5.2016, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב 2 שימש כמנהל בארגון פשיעה. יחד עם זאת, נקבע כי ביחס לשאר האישומים המיוחסים למשיב 2, קיימת חולשה ראייתית. לאור זאת, ובהתחשב בחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות המיוחסות למשיב 2, כמו גם בפרק הזמן הארוך בו צפוי להתנהל התיק העיקרי, נקבע כי יש מקום לעצור את המשיב 2 בפיקוח אלקטרוני, וכך גם לגבי נאשמים נוספים בפרשה. ביום 11.5.2016, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה להורות על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את התאמת הנאשמים למעצר כאמור, ובמסגרת דיון שהתקיים ביום 15.5.2016, אישר בית המשפט המחוזי את המפקחים שהוצעו בעניינו של המשיב 2 ושל שני נאשמים נוספים (להלן: השלושה ), והורה על מעצרם בפיקוח אלקטרוני.

5.

המדינה הגישה ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 2.5.2016 ומיום 15.5.2016 (בש"פ 3925/16), וכן הוגשה בקשה להארכת מעצר שנייה בעניינם של המשיבים ושל נאשמים נוספים בפרשה (בש"פ 4078/16). בהחלטה מיום 23.5.2016 (השופטת ע' ברון ), הורה בית משפט זה על הגשת תסקירי מעצר בעניינם של השלושה, ועל החזרת ההליך לבית המשפט המחוזי. בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 2, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר או על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, וכך גם בעניינם של שני הנאשמים האחרים. חרף האמור, דבק בית המשפט המחוזי בהחלטתו הקודמת, והורה, בהחלטה מיום 30.5.2016, על מעצרם של השלושה בתנאי פיקוח אלקטרוני.

6.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישה המדינה ערר, אשר התקבל בעניינו של המשיב 2 בלבד (בש"פ 5273/16). בית משפט זה קבע (השופט צ' זילברטל ), כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית באשר למיוחס למשיב 2 בחלק מהאישומים בכתב האישום המתוקן, בגדרם מיוחסות למשיב 2, בין היתר, עבירות של ניהול ארגון פשיעה וסיוע לרצח. נוכח זאת, ובהתחשב בעוצמתן של עילות המעצר שעניינן מסוכנות; חשש להימלטות מאימת הדין וחשש לשיבוש מהלכי משפט, הורה בית משפט זה על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. כמו כן, נעתר בית המשפט לבקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים, בקבעו כי אין בעובדה לפיה משפטו צפוי להימשך זמן רב למדי, " לעת הזו, כדי להטות את הכף לטובת מעצרו בפיקוח אלקטרוני ".

7.

משחלפו 90 ימים נוספים, ומשפטו של המשיב 2 טרם הסתיים, הגישה המבקשת בקשה שלישית להארכת מעצרו (בש"פ 6997/16). ביום 22.9.2016, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, נענה בית משפט זה (השופט צ' זילברטל ) לבקשת המדינה, בקבעו כי " התחזית בעניינו של המשיב אינה מעודדת מבחינת הערכת מועד סיומו, וזאת, בין היתר, נוכח מורכבות התיק וריבוי הנאשמים בפרשה. אך בצד זאת, מדובר במי שמיוחסת לו פעילות עבריינית שמעידה על מסוכנות לא מבוטלת ומתקיימות בעניינו עילות מעצר נוספות ". בהמשך לכך, ציין השופט צ' זילברטל כי " בהתחשב בכך שההחלטה בערר המדינה ניתנה לפני כחודשיים, על פני הדברים לא מצאתי שיש בחלוף הזמן כדי להביא לשינוי ", והורה על מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 28.9.2016.

8.

ומכאן להליכים בתיק העיקרי. ביום 22.7.2015, הוקרא כתב האישום בפני המשיבים, והדיונים שנערכו מאז עסקו בעיקר בהסדרת ייצוגם של חלק מהנאשמים בפרשה, וכן בבקשות להעברת חומרי החקירה לבאי כוחם. כמו כן, התקיימו בבית המשפט המחוזי מספר דיונים בעתירות לגילוי ראיה. ביום 9.8.2016, קבע בית המשפט המחוזי כי שמיעת הראיות בתיק תחל ביום 1.1.2017, כאשר בתחילה ייערכו שלושה דיונים בשבוע, ואילו בהמשך תישקל האפשרות לקיים ארבעה דיונים בשבוע. במהלך חודש ספטמבר 2016, נשמעה עדות מוקדמת, אשר בסיומה העלו חלק מהנאשמים בפרשה טענות מקדמיות, וחלקם ביקשו לדחות את מועדי ההוכחות. ביום 6.12.2016, דחה בית המשפט המחוזי את הטענות המקדמיות שהעלו המשיבים (כמו-גם נאשמים נוספים בפרשה), אולם קבע כי הם יוכלו להעלות טענות מקדמיות אחרות בכל שלב של המשפט, כאשר תגובש תשתית ראייתית מספקת למתן החלטה מושכלת בטענות. ביום 8.12.2016, הוגשה מטעם הנאשם 1 בכתב האישום, יצחק אברג'יל, בקשה לדחיית מועד שמיעת הראיות ליום 21.5.2017, בקשה לה המדינה התנגדה. לאחר קיום דיון מצומצם בבית המשפט המחוזי, וקבלת תגובתו של בא כוח הנאשם 1, עו"ד שמשון וייס, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה.

הבקשה להארכת מעצר

9.

ביום 13.10.2016, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים. במסגרת הבקשה, הצביעה המבקשת על המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, נוכח עובדות כתב האישום החמורות, אשר מלמדות על " פעילותו של ארגון פשיעה, רב זרועות, אשר לא בוחל באמצעים להשגת מטרותיו ". המבקשת ציינה, כי בעניינם של המשיבים אף " קיים חשש כבד להימלטות ככל שיתאפשר שחרורם ", שכן על-פי עובדות כתב האישום, הם " מילטו חלק מהמעורבים בעבירות לחו"ל, השתמשו בדירות מסתור בחו"ל ובדרכונים מזויפים, ונקטו בעוד שורה של פעולות ואמצעים, אשר נועדו להסתיר את מעשיהם ". בנוסף, ציינה המבקשת כי " קצב התקדמות ההליך אינו מיטבי ", ברם עסקינן ב" תיק מורכב ומסועף ", וחרף העובדה ש" שמיעת הראיות טרם עלתה על דרך המלך, חלה התקדמות בהליך העיקרי ".

10.

ביום 26.12.2016, הודיעה המבקשת כי בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב 1 בפיקוח אלקטרוני, ככל שיעמוד בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט. לאור זאת, הוריתי על ביטול זימונו של המשיב 1 לדיון שהתקיים בפניי למחרת היום. ביום 1.1.2017, הודיעה המבקשת כי המשיב 1 עמד בתנאים שהתבקשו לגבי החזקתו במעצר בפיקוח אלקטרוני, ולפיכך הוריתי, בו ביום, על הארכת מעצרו, בתנאי פיקוח אלקטרוני, ב-90 ימים נוספים.

11.

בדיון שנערך בפניי ביום 27.12.2016, בעניינו של המשיב 2, עדכן בא כוחה של המבקשת, עו"ד תומר סגלוביץ, כי " בסופו של דבר " נקבע מועד שמיעת הראיות בתיק ליום 5.2.2017, וחזר על נימוקי הבקשה להארכת המעצר. בא כוחו של המשיב 2, עו"ד ניר שניידרמן, התנגד לבקשה. לטענתו, המשיב 2 " עצור

כבר למעלה משנה וחודשיים " אך בשל הפרשייה האמורה, כאשר " העברה לפיקוח אלקטרוני לא מעלה סיכון, במיוחד כשיש משיב אחר [המשיב 1 – א.ש] שנמצא באיזוק וחבריי לא הגישו ערר על החלטה זו ". זאת, חרף העובדה כי המבקשת חזרה ואמרה, לאורך כל הדרך, כי " עניינו של אברג'יל חמור בהרבה מעניינו של ישראל אוזיפה ". באופן דומה, טען עו"ד שניידרמן, כי הנאשם 9 בכתב האישום, " שוחרר על אף שמיוחסת לו עבירה של רצח, ולא היתה טענה כנגד התשתית הראייתית ". עוד נטען, כי המשיב 2 השתתף ב" כל קבוצה חינוכית וטיפולית שהוצעה לו ", ו" השתלב באגף סלע בכלא איילון ", דבר המעיד על היעדר " מעורבות מודיעינית לגביו ", וכי " אין לוֹ ולוּ דוח משמעת אחד ". לבסוף, הצביע עו"ד שניידרמן על נסיבותיו האישיות של המשיב 2, ובכלל זאת על חשיבות שימור הקשר שלו עם בתו, אשר מתגוררת בברזיל, שעה ש" אין לו קשר איתה בקונסטלציה שבה הוא עצור ". לאור " מכלול דברים אלו, בנוסף לשינוי הנסיבות וחלוף הזמן ", סבור עו"ד שניידרמן כי אין להיעתר לבקשה להארכת מעצרו של המשיב 2 פעם נוספת. לחילופין, נטען כי " נכון שגוף מקצועי כדוגמת קצין מבחן יבחן את שינוי הנסיבות מבחינת ישראל אוזיפה ".

דיון והכרעה

12.

כידוע, הארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נעשית על יסוד איזון בין הפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם, שעה שעומדת לו חזקת החפות כל עוד לא הורשע, לבין האינטרס שבשמירה על שלום הציבור וביטחונו (בש"פ 7882/16 מדינת

ישראל נ' ג'זין (8.11.2016); בש"פ 5038/15 מדינת ישראל נ' שבתייב (27.7.2015); בש"פ 6462/14 מדינת ישראל נ' עמר (20.10.2014)). במסגרת איזון זה, על בית המשפט ליתן את דעתו למגוון שיקולים, ובכללם: משך מעצרו של הנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; מידת המסוכנות אשר נשקפת מן הנאשם, כפי שזו עולה מכתב האישום; החשש מפני שיבוש הליכי משפט או הימלטותו מן הדין; האפשרות להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה מתאימה; וכן קצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו. כפי שציינתי, בהקשר זה, ב בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (3.6.2013),

" ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי אינו משביע רצון, תנוע המטוטלת אל עבר זכותו של הנאשם לחירות, ומשכך תגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר [...]. עם זאת, וכפי שנקבע במקרים דומים, עצם התמשכות ההליכים המשפטיים, אינה מהווה סיבה מספקת, כשלעצמה, לשחרורו של נאשם ממעצר, אלא שעל בית-המשפט ליתן את דעתו לסיבות להתמשכות ההליכים, כמו גם לצפי או להערכה בדבר מועד סיומם של ההליכים המשפטיים " (שם, בפסקה 20).

בענייננו, סבורני כי ראוי להתמקד בשתי טענות מרכזיות שהועלו על ידי ההגנה, הם משך מעצרו של המשיב 2 וקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בתיק; וכן חוסר השוויון בינו לבין המשיב 1, אשר הוחלט, לא מכבר, על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

13.

אך לאחרונה, עמד בית משפט זה על המתח המובנה בין הכללים ה" רגילים " לגבי ניהול הליכים והתמשכותם, לבין האילוצים המיוחדים ב" מגה תיקים " שעניינם בפעילות עבריינית מסועפת, במסגרת ארגוני פשיעה. בהקשר זה, ציינה השופטת ד' ברק-ארז בבש"פ 8806/16 מדינת ישראל נ' אברג'יל

(28.11.2016), את הדברים הבאים:

"בתיק המתייחס למערך מורכב ומסועף של ארגון פשיעה המורכב ממספר נאשמים, ומונה אישומים רבים ומאות עדים, אמת המידה לבחינת קצב התקדמותו של המשפט שונה בהכרח מאמת המידה לבחינת קצב ההתקדמות בתיקים אחרים [...]. זהו גם הרקע לתיקון שהוכנס בחוק המעצרים המקנה לבית משפט זה סמכות, במקרים חריגים ומורכבים, להאריך את מעצרם של נאשמים העצורים למעלה מתשעה חודשים ב-150 ימים, חלף ההארכה ה"סטנדרטית" בת 90 הימים" (שם, בפסקה 36).

נדרש אפוא לבחון, האם בנקודת הזמן הנוכחית, באיזון הכולל שבין המסוכנות הנשקפת מן המשיב 2 לבין קצב התקדמות משפטו, עדיין נוטה הכף לטובת הארכת מעצרו. המשיב 2 שוהה במעצר מיום 18.5.2015, ומיום הגשת כתב האישום נגדו, 13.7.2015, ועד היום, חלפו כשנה ו-5.5 חודשים. שמיעת ההוכחות בתיק צפויה להתחיל בחודש הבא, פברואר 2017, ומשם להיכנס להילוך גבוה שיכלול שלושה או ארבעה דיונים בשבוע. ואולם, אין חולק, כי הדרך הצפויה עד שיגיע סיומה של הפרשה, ארוכה היא.

14.

אשר לטענתו של המשיב 2 בדבר אפליה בינו לבין המשיב 1, סבורני כי אמנם המסגרת המתאימה להעלאתה הינה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעצרו עד לתום ההליכים נגדו, אולם בנסיבות העניין מוצא אני לנכון ליתן עליה את הדעת.

עיון בפרוטוקולי הדיונים ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי אכן מלמד, כי המבקשת שבה וטענה במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של המשיב 1, כי מעמדו של המשיב 1 בארגון הפשיעה הינו גבוה יותר ממעמדו של המשיב 2. כך, למשל, ציינה המבקשת כי מדברים שמסר עד המדינה ש.כ, אשר לפי כתב האישום שימש כמנהל בארגון והכווין את פעילותו המבצעית בתחום מעשי האלימות, עולה כי המשיב 1 ואחיו, הוא הנאשם 1 בכתב האישום, עמדו יחד בראש ארגון הפשיעה, וכי " מאיר זה יצחק על כל דבריו " (פרוטוקול הדיון מיום 22.11.2016). אף בהמשך, חזרה וטענה המבקשת כי "מעמדו של המשיב [1 – א.ש] בכיר יותר מאשר אוזיפה " (פרוטוקול הדיון מיום 29.11.2016).

לצד זאת, בהחלטה מיום 21.12.2016, הגיע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' שגיא ) למסקנה, לפיה יש ברכיב האיזוק האלקטרוני כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב 1. במסגרת אותה החלטה, השווה בית המשפט המחוזי בין עניינו של המשיב 1 לבין עניינו של המשיב 2, וקבע כי " מדובר במעורבות שונה בתכלית ממעורבותו של המשיב [1 – א.ש] , שכן בעניינו של אוזיפה נקבע כי מפגשי תכנון הרצח נעשו בביתו ובהשתתפותו, וכתב האישום אף ייחס לו תפקיד מסוים ב"שמירה" על אחד ממבצעי העבירה באישום השלישי ". כמו כן, נקבע כי " בניגוד לאוזיפה אשר המבקשת ייחסה לו עבירה של מנהל בארגון פשיעה על פני תקופה בת שלוש שנים, הרי שהעבירה המקבילה המיוחסת למשיב [1 – א.ש] , בהתאם להסכמות הדיוניות, תחומה לתקופה בת שישה חודשים בלבד (בשנת 2003), של 'ניהול כלכלי' בלבד". דהיינו, לא כזה הקשור בטבורו לפעילות האלימה של ארגון הפשיעה ". מעבר לשתי הבחנות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, כי " יש ליתן את הדעת לעובדה כי החלטת בית המשפט העליון בעניינו של אוזיפה ניתנה ביום 18.7.2016, ואנו נמצאים היום בחלוף חצי שנה נוספת מאז אותה החלטה ".

15.

לאחר עיון במכלול, ספק בעיניי אם ההבחנות עליהן עמד בית המשפט המחוזי, יש בהן כדי להצדיק התייחסות שונה לשני המשיבים, בכל הנוגע לשאלת מעצרם. ודוקו; אמנם במסגרת ההסכמות הדיוניות באשר לקיומה של תשתית ראייתית, הוסכם כי חלקו הניהולי של המשיב 1 בארגון הפשיעה התמקד בתחום הכספים, אלא שלפי עובדות כתב האישום, עסקינן, בין היתר, ב" כספים ששימשו לפעילות האלימה של הארגון ". כמו כן, בגדר האישום השני, מיוחסות למשיב 1, יחד עם הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום (יצחק אברג'יל ואברהם רוחן, בהתאמה), ביצוע עבירות סמים במסגרת עסקת סמים בהיקף משמעותי, כאשר הכספים שצמחו מאותה עסקה שימשו, בין היתר, " לצורך מימון מעשי האלימות והרצח שבוצעו במסגרת הסכסוך ". אכן, גם למשיב 2 מיוחסות עבירות סמים חמורות, ומכתב האישום אף עולה כי חלקו העיקרי בארגון הפשיעה עסק בהכוונת פעילותו הפלילית והכלכלית בתחום הסמים. ואולם, אינני סבור כי יש בעובדות נטענות אלה כדי ליצור הבחנה של ממש בין שני המשיבים.

16.

בנסיבות אלה, ולנוכח הזמן שחלף מאז מעצרו של המשיב 2 והצפי להתמשכות ההליכים, סבורני כי הגיעה השעה לבחון את האפשרות להורות על מעצרו של המשיב 2 בתנאי פיקוח אלקטרוני. לפיכך, יש מקום לעריכת תסקיר מעצר עדכני בעניינו של המשיב 2, במסגרתו תיבחן התאמתו למעצר בפיקוח אלקטרוני, וייבחנו המפקחים המוצעים על-ידו. תסקיר מעצר זה יובא בפני בית המשפט המחוזי אשר יפעל כחוכמתו.

17.

סוף דבר, אבקש משירות המבחן למבוגרים להגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב 2, וזאת עד ליום 21.1.2017. המבקשת תגיש הודעת עדכון בדבר החלטתו של בית המשפט המחוזי, בשאלת מעצרו של המשיב 2, בסמוך למועד הינתנה של ההחלטה.

בשלב זה, ובהתאם להחלטתי מיום 20.12.2016, יהיה המשיב 2 נתון במעצר עד להחלטה אחרת בעניינו.