החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 4078/16 מדינת ישראל נ. יצחק אברג'יל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) בבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הארך את מעצרם של שישה משיבים ב-45 ימים מיום 28.5.2016, לאחר שהמדינה צמצמה את בקשתה מ-150 ימים. בא-כוח משיב אחד התנגד, אך לא נמצאה הצדקה להבחין בינו לבין שאר המשיבים. נקבע כי על המדינה להגיש בקשה חדשה לקראת תום התקופה אם תבקש הארכה נוספת.

העובדות

המדינה ביקשה להאריך את מעצרם של המשיבים ב-150 ימים או עד מתן פסק דין בתיק הפלילי. בהמשך הדיון צמצמה המדינה את הבקשה ל-45 ימים, ורוב באי-כוח המשיבים נתנו הסכמתם. בא-כוח משיב אחד התנגד לבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים בתפ"ח 24984-07-15 ובאיזו תקופה?
  2. 2.האם יש הצדקה להבחין בין המשיב 7 שהתנגד לבקשה לבין שאר המשיבים?

הלכות

  1. 1

    הארכת מעצר נבחנת בשלב הנוכחי לפי מצב ההליכים של כל משיב בנפרד, ולכן המדינה רשאית להסכים לתקופה קצרה יותר מהמבוקש.

    ״המדינה אינה עומדת על הארכת מעצרם בשלב זה ב-150 ימים אלא ב-45 ימים בלבד.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    התנגדות משיב אחד אינה מצדיקה החלטה שונה ביחס אליו כשאין בטיעוניו דבר המצדיק הבחנה בעיתוי הנוכחי.

    ״לא מצאתי בדבריו דבר שיש בו כדי להצדיק החלטה שונה ביחס למשיב 7 בעיתוי הזה, מאשר ביחס למשיבים האחרים.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • סעיף 62
  • סמכויות אכיפה – מעצרים
  • מעצר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

4078/16

לפני:

כבוד השופטת ע' ברון

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1.

יצחק אברג'יל

2. מאיר אברג'יל

3. ישראל אוזיפה

4. מרדכי חסין

5. גולן אביטן

6. שמעון סבח

7. עופר בוהדנה

8. יוסף (ז'וז'ו) לוי

9. אהרון סוסן

בקשה שניה להארכת

מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),

התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: כ"ח

באייר התשע"ו (05.06.2016)

בשם המבקשת: עו"ד

איתמר גלבפיש; עו"ד שרון הר ציון

בשם המשיב 1: עו"ד

רוי גבריאל; עו"ד שמשון וייס

בשם המשיב 2: עו"ד

עדי ארליך; עו"ד משה יוחאי; עו"ד יוגב נרקיס

בשם המשיב 4: עו"ד

שאול ציון

בשם המשיב 6: עו"ד

גלאון קפלינסקי; עו"ד לירון שרקוביק

בשם המשיב 7: עו"ד

שי שורר

בשם המשיב 8: עו"ד

אהרון רוזה

החלטה

מלכתחילה הונחה בפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים כולם החל מיום 28.5.2016 ב-150 ימים או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 24984-07-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם. זה מכבר ניתנה ביום 23.5.2016 החלטה בעניינם של המשיבים 3, 5 ו-9 במסגרת בש"פ 3925/16, ובנסיבות שפורטו שם הם נמחקו כבעלי דין בבקשה הנדונה כאן.

בפתח הישיבה היום הודיע בא-כוח המדינה כי לנוכח השלבים השונים שבהם נמצאים הדיונים בקשר לכל אחד מהמשיבים שהם בעלי דין בבקשה, בהתייחס למעצרם עד תום ההליכים ולרבות עררים התלויים ועומדים בנוגע למקצתם, המדינה אינה עומדת על הארכת מעצרם בשלב זה ב-150 ימים אלא ב-45 ימים בלבד. באי-כוח המשיבים כולם, למעט בא-כוח המשיב 7, נתנו הסכמתם לבקשה מתוך חשיבה פרגמטית ומבלי לפגוע באיזה מטענותיהם.

הגם שבא-כוח המשיב 7 הביע התנגדות לבקשה, לא מצאתי בדבריו דבר שיש בו כדי להצדיק החלטה שונה ביחס למשיב 7 בעיתוי הזה, מאשר ביחס למשיבים האחרים. סוף דבר, אני מורה על הארכת מעצרם של כל אחד מהמשיבים 1, 2, 4, 6, 7 ו-8 ב-45 ימים החל מיום 28.5.2016. לקראת תום התקופה האמורה יהא על המדינה להגיש בקשה חדשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

להארכת תקופת מעצרם של המשיבים, או מי מהם, ככל שתבקש להאריך את מעצרם.

ניתנה היום, כ"ח

באייר התשע"ו (5.6.2016).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (7 מסמכים)

  • בש"פ 7738/17מדינת ישראל נ. יצחק אברגילהחלטה
  • בש"פ 5008/17מדינת ישראל נ. יצחק אברג'ילהחלטה
  • בש"פ 9841/16מדינת ישראל נ. מאיר אברג'ילהחלטה
  • בש"פ 6997/16מדינת ישראל נ. ישראל אוזיפההחלטה
  • בש"פ 5273/16מדינת ישראל נ. ישראל אוזיפההחלטה
  • בש"פ 4398/16שמעון סבח נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 3925/16החלטה

הלכות

  1. 1הארכת מעצר נבחנת בשלב הנוכחי לפי מצב ההליכים של כל משיב בנפרד, ולכן המדינה רשאית להסכים לתקופה קצרה יותר מהמבוקש.
  2. 2התנגדות משיב אחד אינה מצדיקה החלטה שונה ביחס אליו כשאין בטיעוניו דבר המצדיק הבחנה בעיתוי הנוכחי.