בש"פ 5273/16 מדינת ישראל נ. ישראל אוזיפה

שני עררים לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

החוק ), על החלטתו מיום 30.6.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 25166-07-15 (כב' השופט ב' שגיא ), בגדרה נדחתה בקשת המדינה למעצרם בפועל של המשיבים בבש"פ 5273/16 (להלן ביחד :

המשיבים ) עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, והוחלט על מעצרם בפיקוח אלקטרוני; ובקשה לפי סעיף 62 לחוק להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 30.6.2016 או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 24984-07-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

כתב האישום

1.ביום 13.7.2015 הוגש כתב אישום האוחז שלושה עשר אישומים נגד המשיבים וחמישה עשר נאשמים נוספים. נוכח היקפו של כתב האישום, יובאו להלן בתמצית עיקרי האישומים הרלוונטים למשיבים שבפנַי. פירוט נרחב ומקיף של האישומים האמורים מצוי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.5.2016 במ"ת 25166-07-15, היא ההחלטה שבגדרה נדונה גם התשתית הראייתית הלכאורית כנגד המשיבים.

על-פי המתואר ב אישום הראשון , המשיבים, הנאשמים הנוספים ומעורבים אחרים היו מאוגדים במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי אשר פעל, בין היתר, בישראל, בלגיה, ספרד ויפן (להלן: הארגון ), שבראשו עמד נאשם 1 בכתב האישום, יצחק אברג'יל (להלן: אברג'יל ). כל זאת, למצער, החל משנת 2002 ועד שנת 2006. הארגון כלל קבוצות עברייניות שונות, אשר בראש כל אחת מהן עמד מנהל שהיה בקשר ישיר עם אברג'יל וקיבל ממנו הנחיות. במהלך שנת 2002 הכריזו אברג'יל ושני נאשמים נוספים על סכסוך בין הארגון לבין עבריינים נוספים, ובכללם העבריין זאב רוזנשטיין (להלן: רוזנשטיין ), וזאת, בין היתר, לרקע חשדו של אברג'יל כי אלו האחרונים אחראים לרצח אחיו. במסגרת הסכסוך האמור, רצחו חברי הארגון שלושה עבריינים, וניסו, במספר הזדמנויות, לרצוח את רוזנשטיין – ניסיונות אשר הביאו לפציעתם של עשרות ולרציחתם של שלושה אזרחים חפים מפשע. למימון פעולותיו היה הארגון מעורב, בין היתר, בעסקאות סמים בהיקפים נרחבים, לרבות הפצתם במדינות שונות, ובעבירות מס והלבנת הון. בנוסף, תוך שימוש ברווחי פעילותו הפלילית של הארגון, רכש זה האחרון דרכונים מזויפים וכלי נשק שונים, ביניהם מטעני חבלה וטילי לאו, אשר נועדו למימוש מטרותיו הפליליות. לבסוף, מתאר האישום הראשון את המבנה ההיררכי של הארגון, ובין היתר מפרט את תפקידם של המשיבים בו – המשיב 1 (להלן: אוזיפה ) וציון אלון (להלן: ציון ) שימשו כמנהלים בזרוע האירופאית של הארגון, שם הכווינו את פעילותו הפלילית והכלכלית של הארגון בתחום עבירות הסמים; המשיב 2 (להלן: אביטן ) והמשיב 3 (להלן: סוסן ) היו פעילים בארגון ושימשו כאנשי ביצוע בכירים ואלימים של הארגון, כאשר סוסן אף היה פעיל בתחום הסמים. בגין אישום זה יוחסה לאוזיפה עבירה של מנהל בארגון פשיעה.

על-פי עובדות האישום השלישי , בין השנים 2001-2000 רכש אביטן, באמצעות אחר ועל דעת אברג'יל, עשרה משדרים ושלטים שבאמצעותם ניתן להפעיל מטעני חבלה. בהמשך, סיפק אביטן את מערכת ההפעלה למטען חבלה בו נעשה שימוש ביום 30.6.2003, עת בוצע על-ידי חברי הארגון ניסיון לרצח רוזנשטיין במשרדו בתל אביב, כאשר בעקבות פיצוץ המטען נפצעו רוזנשטיין ושלושה נוספים. כל זאת, כאשר אביטן היה מודע בעת שסיפק את מערכת ההפעלה לתוכנית לרצוח את רוזנשטיין, ולכך שזו תשמש לעניין זה. סמוך לאחר ניסיון הרצח, קשרו אברג'יל, אוזיפה ואחרים קשר להבריח את אחד המעורבים בפיצוץ מטען החבלה (להלן: ירון ) מן הארץ לדירות מסתור בספרד ובבלגיה, מחשש שיסגיר את מעורבות הארגון בניסיון הרצח. ירון הוברח ביום 2.7.2003 לדירת מסתור בספרד בה החזיק ציון, כאשר במשך שנה וחצי לאחר מכן, שמרו ציון ואוזיפה על ירון בהוראתו של אברג'יל. בגין המתואר באישום השלישי יוחסו לאביטן עבירה של ניסיון לרצח; שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה; קשירת קשר לפשע; גרימת חבלה של ממש – כולן במסגרת ארגון פשיעה. לאוזיפה יוחסה באישום זה עבירה של סיוע לאחר מעשה במסגרת ארגון פשיעה.

על-פי המתואר ב אישום הרביעי , בהמשך לסכסוך ולאחר שכשל ניסיון הרצח של רוזנשטיין במשרדו, זימן אברג'יל כמה מחברי הארגון לפגישה בבלגיה שנועדה לקדם את התכנית להביא למותו של רוזנשטיין. הפגישות נערכו בין הימים 19.11.2003-17.11.2003, בין היתר, בביתו של אוזיפה ולעיתים בנוכחותו, ובמהלכן הוסכם כי יוטמן מטען חבלה במשרד להמרת מטבע אותו נהג רוזנשטיין לפקוד תכופות. עוד הוסכם, כי כספי עסקה סמים גדולה שביצע הארגון (שפרטיה מתוארים באישום השני לכתב האישום), יממנו את ביצוע התכנית. בהמשך, ולאחר שעד המדינה י.א. הביע מורת רוח מכך שלא לקח חלק בעסקת הסמים האמורה וסירב לממן את התכנית, עשה אוזיפה מאמצים לאיתור מימון אחר לביצועה. עוד מתואר, כי סוסן ואביטן לקחו חלק בהוצאה לפועל של התכנית לרציחתו של רוזנשטיין. במסגרת כך, בין היתר, נועדו אביטן ואחר עם עד המדינה ה.צ. על-מנת שיכין מטען חבלה, כשאביטן מברר עמו האם שלט-רחוק "כמו בפעם הקודמת" יתאים. כמו כן, לאחר שהוכן מטען החבלה והועבר למיקום המיועד, סוסן לקח חלק בתצפיות שנועדו להתריע על בואו של רוזנשטיין למקום. פיצוץ מטען החבלה ביום 11.12.2003 הביא למותם של שלושה ולפציעתם של כחמישים איש. בגין אישום זה יוחסו לסוסן ולאביטן שלוש עבירות של רצח; שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה; ריבוי עבירות של פציעה בנסיבות מחמיאות במסגרת ארגון פשיעה; ריבוי עבירות של גרימת חבלה של ממש במסגרת ארגון פשיעה; וקשירת קשר לפשע במסגרת ארגון פשיעה. לאוזיפה יוחסו שלוש עבירות של סיוע לרצח; ריבוי עבירות של סיוע לפציעה בנסיבות מחמירות; ריבוי עבירות של סיוע לגרימת חבלה של ממש; ועבירה של קשירת קשר לפשע – כולן במסגרת ארגון פשיעה.

במסגרת האישום השישי מפורט כיצד לקח סוסן חלק בעסקת סמים בשווי של כ-2,868,250 ש"ח, עסקה שכשלה לאחר שהבלדרית נעלמה עם הסמים והניסיונות לאתרה לא צלחו. לאחר שאברג'יל, סוסן ואחרים העבירו מסרים לעד המדינה י.מ., אשר גייס את הבלדרית, כי חייו בסכנה, סוכם כי י.מ. יבצע עבור הארגון עסקאות סמים נוספות לכיסוי חובו. בגין אישום זה מיוחסת לסוסן עבירה של ייצוא, ייבוא, מסחר והספקה, במסגרת ארגון פשיעה.

על-פי האמור באישום השביעי , במהלך שנת 2003 קשרו אברג'יל, אוזיפה ואחרים, ביניהם אדם המכונה ה"עגיל", קשר לייבא מיליון כדורי סם מסוג אקסטזי מהולנד לאוסטרליה, בשווי של כ-33,600,000 ש"ח, ולמכור אותם באוסטרליה. לשם כך, נעזרו בבלדר ובחבורת אופנוענים אוסטרליים. לאחר העברת הסמים האמורים לאוסטרליה, חלו שיבושים שונים במכירתם, כאשר בחודשים שלאחר מכן שוחחו חברי הארגון, ובהם אוזיפה, עם ה"עגיל", ודרשו ממנו לקדם את המשך העסקה מול האופנוענים, וכן לאתר את הבלדר שנעלם עם הכספים שהתקבלו בתמורה למכירת חלק מהסמים. בגין המתואר באישום זה יוחסה לאוזיפה עבירה של ייצוא, ייבוא, מסחר והספקה במסגרת ארגון פשיעה.

האישום התשיעי מייחס לסוסן עבירה של סחר בסמים ועבירה של ניסיון לייצוא סמים – שתיהן במסגרת ארגון פשיעה, וזאת בשל כך שלקח חלק בעסקת סמים ששוויה הכולל עמד על כ-2,200,000 ש"ח, אשר כשלה לאחר שרשויות אכיפת החוק בבלגיה תפסו את החבילה שהכילה את הסמים האמורים.

האישום האחד עשר , מייחס לאברג'יל, אוזיפה ונאשמים נוספים ביצוע שורה של עסקאות סמים ביפן. מעורבותו של אוזיפה באישום זה מסתכמת בעסקה להברחת עשרות אלפי כדורי אקסטזי ליפן כאשר הם מוסלקים בשולחנות, וזאת בשלושה מקרים שונים. בגין המתואר באישום זה יוחסה לאוזיפה עבירה של ייצוא, ייבוא, מסחר והספקה במסגר ארגון פשיעה.

האישום השלושה עשר מייחס לסוסן ריבוי עבירות של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה, עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה, וזאת בשל התחמקות מתשלום מס בגין עסקאות הסמים שביצע הארגון בין השנים 2006-2002.

הליכי המעצר

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. מבחינה ראייתית נסמכה הבקשה, בין היתר, על עדויותיהם של שישה עדי מדינה והאזנות סתר. הדיונים בבקשה נדחו מעת לעת לשם העברה ולימוד של החומרים בתיק, ולשם הסדרת ייצוגם של חלק מהנאשמים. עוד יצוין, כי בטרם ניתנה החלטה בעניין מעצרם של המשיבים, ומשחלפו תשעה חודשים מיום מעצרם של המשיבים, האריך בית משפט זה את מעצר המשיבים בארבעים וחמישה ימים (בש"פ 2865/16, מיום 11.4.2016, השופט מ' מזוז ).

3.בהחלטתו מיום 2.5.2016 (להלן גם: ההחלטה הראשונה ) סקר בית המשפט המחוזי באופן מקיף את הראיות בכל אחד מהאישומים.

אביטן לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה בעניינו.

באשר לאוזיפה נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישום הראשון; כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישום השלישי, אך ניכרת בהן חולשה ראייתית שכן אין ראיות ברורות באשר לפרק הזמן בו הופקדה השמירה על ירון בידיו של אוזיפה; כי קיימות ראיות לכאורה ביחס למיוחס לו באישום הרביעי, אם כי נמצאה בהן חולשה משמעותית, בין היתר, מאחר ואין בנמצא ראיות המלמדות על היותו מעורב באופן אקטיבי בתכנים שעלו במפגשים שנערכו בבלגיה; כי קיימות ראיות לכאורה ביחס למיוחס לו באישום השביעי, אך ישנה חולשה ראייתית משמעותית, שכן לא ברור מהו חלקו במסכת האירועים, כאשר הוא אינו הדמות הדומיננטית בעסקת הסמים המתוארת באישום זה; כי קיימות ראיות לכאורה ביחס למעורבותו של אוזיפה באישום האחד עשר, אך קיימת חולשה ראייתית משמעותית ביחס לחלקו הספציפי בעובדות אישום זה. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענת "כבר נשפטתי" שהעלה אוזיפה ביחס לאישום הראשון נוכח הליך שהתנהל נגדו בבלגיה, בקבעו כי מדובר בטענה אשר צריכה להתברר באופן מובהק במסגרת ההליך העיקרי, כאשר לפחות בשלב הנוכחי אין בה כדי לשמוט את הקרקע תחת המיוחס לאוזיפה באישום הראשון.

באשר לסוסן נקבע, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישום הרביעי, אך קיימת חולשה ראייתית ביחס למידת מעורבותו בתכנון ניסיון הרצח, כמו גם בביצוע התצפיות; כי לא הייתה מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לו באישום השישי; כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישום התשיעי, אם כי ניתן להצביע על חולשה ראייתית מסוימת.

4.בהמשך נדרש בית המשפט המחוזי לעילות המעצר בעניינם של המשיבים, ולאפשרות להסתפק בחלופות חלף מעצרם בפועל עד תום ההליכים. בטרם בחן את נתוניו ונסיבותיו הקונקרטיים של כל משיב, מנה בית המשפט שיקולים כלליים שיש לייחס להם משקל בהחלטה. בהקשר זה הובהר, כי יש ליתן את הדעת לחלוף הזמן ולכך שהעבירות המתוארות בכתב האישום בוצעו לכאורה לפני למעלה משתיים עשרה שנה – פרק זמן ארוך אשר ייתכן שיש בו פוטנציאל להקהות את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. עוד צוין, כי כל החלטה בדבר מעצר בפרשה הנוכחית צריכה לשקלל גם את פרק הזמן הארוך הצפוי להימשכות התיק העיקרי, שכן דומה כי מדובר במשפט הצפוי להימשך במשך שנים, בין היתר, נוכח ההיקף העצום של חומרי החקירה, מספר הנאשמים והסנגורים ובעיות הכרוכות בהסדרת הייצוג. כמו כן הובהר, כי הסכמת המדינה למעצר בפיקוח אלקטרוני של נאשם 11 בכתב האישום (להלן:

נאשם 11 ) היא נתון רלוונטי שיש להביאו בחשבון, כאשר צוין כי השוואת חלקו בפרשה של נאשם זה לחלקם של המשיבים, ובמיוחד לחלקם של אביטן וסוסן, מגלה כי לא מתקיימים פערים משמעותיים במידת מעורבותם באירועים השונים. בהתחשב בנסיבות אלה, פנה בית המשפט לבחון את נתוניהם הקונקרטיים של כל אחד מהמשיבים.

5.נקבע, כי בעניינו של אוזיפה מתקיימות שתי עילות מעצר – מסוכנות וחשש לשיבוש הליכים באופן של הימלטות מאימת הדין. ביחס לעילה האחרונה הודגש, כי זו מועצמת נוכח העובדה כי מדובר במי שהתגורר משך שנים רבות בניכר, ודומה כי בעבר לכאורה אף היה מעורב בזיוף דרכונים. על אף האמור הוחלט להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, בצירוף תנאי ערובה, וזאת, בין היתר, נוכח כך שמעורבותו העיקרית היא בעבירות הסמים ולא בעבירות אלימות, ונוכח החולשה הראייתית המשמעותית המתקיימת ביחס לאישומים השונים המיוחסים לו.

בעניינו של אביטן הוחלט גם כן על מעצר בפיקוח אלקטרוני בצירוף תנאי ערובה. נקבע, כי גם בעניינו מתקיימות שתי עילות המעצר האמורות, אך מדובר בעילות בעוצמה המאפשרת להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני, בהתחשב בכך שחלקו באישומים השלישי והרביעי מתמקד בהספקת מערכות הפעלה ואינו שונה באופן משמעותי מחלקו של נאשם 11; שאין לחובתו הרשעות קודמות, ודומה כי משך למעלה מעשור מנהל אביטן עסקים לגיטימיים, שלא נטען כי הם משמשים כסות לעבירות פליליות; ושמכתב האישום לא עולה כי אביטן הוא דמות מרכזית בארגון. ביחס לשני השיקולים האחרונים צוין, כי ניתן לקבל את טענת המדינה כי קיים שוני מסוים בין רמת "הבכירות" בארגון של אביטן לבין זו של נאשם 11, אך צוין כי אין בנמצא ראיות בדבר המשך התנהלות עבריינית של אביטן, וכי אין בשיחה משנת 2015 שניהל אביטן עם עד המדינה ש.כ., אליה הפנתה המדינה, כדי לערער את המסקנה בדבר מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

גם בעניינו של סוסן הורה בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני בצירוף תנאי ערובה, וזאת, בין היתר, נוכח החולשה הראייתית ביחס למידת מעורבותו באישום הרביעי והמרכזי המיוחס לו; מעמדו הנמוך בארגון ביחס לנאשם 11; ונוכח כך שמאז אירועי כתב האישום צבר סוסן לחובתו הרשעה אחת "בלבד" משנת 2009, שעניינה בעבירת אלימות במשפחה.

6.לקראת הדיון שנקבע לבחינת המפקחים המוצעים בעניינם של המשיבים, הגישה המדינה בקשה להורות על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן ביחס למפקחים. בהחלטתו מיום 11.5.2016 דחה בית המשפט את הבקשה לקבלת תסקיר מעצר, בין היתר, נוכח חלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות. בהמשך, ובסיומו של הדיון האמור, אישר בית המשפט מפקחים בעניינם של כל אחד מהמשיבים.

7.כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.5.2016 הגישה המדינה ערר לבית משפט זה, בגדרו השיגה על קביעות בית משפט קמא, בין היתר, ביחס למארג הראייתי ולעילות המעצר. עוד נטען בערר, כי ההחלטה על מעצר המשיבים בפיקוח אלקטרוני אינה מתיישבת עם הוראות סעיפים 22ב(ב)-22ג(ב)(1) לחוק. בהחלטתו מיום 23.5.2016 ציין בית משפט זה (בש"פ 3925/16, השופטת ע' ברון ), כי סעיף 22ג(ב)(1) קובע שאין להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר לגבי מי שנאשם בעבירות מן הסוג המיוחס למשיבים, אלא מטעמים חריגים שיירשמו. נקבע, כי במקרה דנא, אין להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני ללא עריכת תסקיר מעצר, בהתחשב בחומרת והיקף העבירות המיוחסות למשיבים. עוד צוין, בין היתר, כי דומה שחלוף הזמן אך מעצים את חשיבות קבלת התסקיר. משכך, הוחלט על הגשת תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים, כשלאחר שאלו יובאו בפני בית המשפט המחוזי, ישוב זה האחרון ויחליט בעניינם של המשיבים לפי הבנתו. עוד נקבע, כי המשיבים יימחקו מהבקשה להארכת מעצר שהייתה תלויה ועומדת באותה העת בבש"פ 4078/16, וככל שיורה בית המשפט המחוזי על מעצר בבית המעצר בעקבות התסקירים שיוגשו, תפנה המדינה בשנית בבקשות מתאימות להארכת מעצר. מכל מקום, לא הייתה כל התייחסות בהחלטה לטענות המדינה לגופה של ההחלטה הראשונה.

8.בתסקירים שהוגשו בעניינם של שלושת המשיבים לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרור לחלופה או על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

מהתסקיר שהוגש בעניינו של

אוזיפה עולה, כי הוא גרוש ואב לילדה בת 16 המתגוררת עם אמה בברזיל. אוזיפה דיווח לשירות המבחן כי הוא התנהל באופן בעייתי בעבר והסתבך עם החוק לתקופה קצרה בלבד, סביב הקשר הקרוב שלו לאברג'יל. צוין, כי מאז שנת 2008 ועד מעצרו בתיק הנוכחי, היה אוזיפה נתון בתנאי כליאה. במהלך התקופה האמורה הוסגר לארצות הברית, שם היה עצור במשך כשנתיים שלאחריהן נגזר עליו עונש מאסר של למעלה משבע שנים בגין מעורבותו בעבירות סמים במסגרת ארגון פשיעה. בהמשך, הועבר אוזיפה להמשך ריצוי מאסרו בישראל – מאסר אותו היה אמור לסיים בחודש ינואר שנת 2016, אך טרם שחרורו נעצר במסגרת התיק הנוכחי. עוד צוין, כי מלבד הרשעתו בארצות הברית, לא עומדות לחובתו הרשעות נוספות. שירות המבחן התרשם כי קיימים גורמי סיכון במצבו, נוכח אופי מעורבותו הפלילית בעבר, כעולה מכתב האישום, קיום קשרים עברייניים קרובים והתייחסותו לעצמו כאל אדם המנהל חיים נורמטיביים תוך צמצום התנהלותו השולית. שירות המבחן ציין, כי מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו מגביל המשך קשרים שוליים מתוך מסגרת הבית, כך שיעילותו מצומצמת בהקשרו של אוזיפה. אשר למפקחים המוצעים בעניינו, הובהר כי מדובר במפקחים אשר פסלו כל אפשרות להמשך התנהלות שולית מבחינת אוזיפה, ואשר סבורים כי לא נשקף ממנו כל סיכון וכי הוא כלל אינו זקוק לפיקוח. שירות המבחן העריך, כי התייחסותם זו להתנהלותו, בצד חוסר מודעותם לקשריו לא תאפשר להם לפקח עליו באופן יעיל ולזהות מצבי סיכון.

בתסקיר שהוגש בעניינו של אביטן דווח, כי הוא נשוי ואב לתשעה ילדים – שישה מהאישה לה נשוי ועוד שלושה מקשר זוגי שמקיים בשמונה עשר השנים האחרונות עם אישה נוספת. אביטן מקיים לדבריו אורח חיים חרדי מזה כעשרים שנה והוא בעליו של אולם אירועים בדרום הארץ. שירות המבחן התרשם כי קיים פער משמעותי בין דימויו העצמי כאדם נורמטיבי לבין התמונה המורכבת העולה מכתב האישום, בהבהירו כי נוכח פער זה לא ניתן לשלול סיכון להמשך התנהלות בעייתית. דווח, כי בשיחות עם המפקחים המוצעים בענייננו ניכרה מחויבותם כלפי אביטן ורצונם לתמוך בו, אך בצד זאת בלט קושי מצדם להתייחס לסיכון הנשקף ממנו. כאמור, נוכח התרשמות שירות המבחן כי אביטן מצוי בסיכון להמשך התנהגות פורצת גבול גם מתוך מסגרת ביתית, לא הומלץ על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

בתסקיר שהוגש בעניינו של סוסן צוין, כי הוא גרוש בשנית ואב לחמישה ילדים. לחובתו של סוסן עבר פלילי משמעותי, בגינו ריצה 12 תקופות מאסר שונות. עם זאת, סוסן תיאר כי מאסרו האחרון, ממנו שוחרר בשנת 2002, היווה נקודת מפנה בחייו בעקבות תהליך שיקום תעסוקתי שעבר במסגרתו. בהקשר זה ציין שירות המבחן כי מההיכרות המחודשת עמו בשנת 2010, כשהופנה בגין כתב אישום שייחס לו עבירות אלימות במשפחה, ניכר שחלה הגמשה בעמדותיו ושסוסן עבר שינוי מסוים באורחות חייו, בעיקר בשל ההימנעות משימוש בסם. צוין, כי מהשיחה עמו לשם עריכת התסקיר בלט הפער בין ההתנהלות והתפקוד שייחס לעצמו עתה, לבין המיוחס לו בכתב האישום. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים בעניינו מבינים את תפקידם הפיקוחי על היבטיו הטכניים, אך מתייחסים לסוסן באופן המתעלם מן הסיכון הנשקף מבחירותיו והתנהלותו לאורך השנים.

9.בהחלטתו מיום 30.6.2016, ולאחר שעיין בתסקירים שהוגשו בעניינם של המשיבים, דבק בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 2.5.2016, והורה על מעצרם של המשיבים בפיקוח אלקטרוני ובתנאים שקבע. בית המשפט חזר וציין את ארבעת הפרמטרים המרכזיים שהנחו אותו בהחלטתו המקורית – עוצמת התשתית הראייתית הלכאורית; חלוף הזמן והמעורבות הפלילית של המשיבים מאז אירועי כתב האישום; פרק הזמן הצפוי לניהול המשפט; השלכת הסכמת המדינה למעצר הנאשם 11 בפיקוח אלקטרוני על עניינם של המשיבים האחרים – והבהיר, כי אין בנתונים העולים מהתסקירים כדי לשנות מנקודת האיזון שבבסיס ההחלטה המקורית. צוין, בהתייחס לחולשה הראייתית המשמעותית שנקבעה בעניינם של אוזיפה וסוסן, כי מקום בו כתב האישום משמש בסיס מרכזי להערכת מסוכנות על-ידי שירות המבחן, כפי שארע בהליך האבחון שנערך למשיבים, וכאשר נמצא כי התשתית הראייתית לוקה בחולשה משמעותית, נוצר קושי לאמץ את המלצות שירות המבחן. כן נקבע, כי פרק הזמן הניכר שעבר ממועד ביצוע העבירות, כאשר מאז לא נרשמה לחובת המשיבים התנהלות פלילית משמעותית, הם שיקולים שלא מצאו ביטוי הולם בהערכת שירות המבחן. עוד נקבע, כי לכך יש להוסיף ששירות המבחן לא ייחס כל משקל לשיקול בדבר הימשכות ההליכים ולעובדה שהנאשם 11 נעצר בפיקוח אלקטרוני בהסכמה, ויש בכך כדי לגרוע מהיכולת לאמץ את מסקנות התסקיר. מעבר לכך, בית המשפט התקשה לקבל את מסקנתו של שירות המבחן לפיה כל

המפקחים שהוצעו בעניינם של כל

המשיבים, המנהלים אורח חיים נורמטיבי, נמצאו כבלתי מתאימים לשמש כמפקחים. לסיכום הובהר, כי בחינת התמונה הרחבה, אשר מכלול שיקוליה לא קיבלו ביטוי בגדרי שיקולי שירות המבחן, מובילה למסקנה כי אין מקום לשנות מההחלטה המקורית למעצר המשיבים בפיקוח אלקטרוני.

10.כלפי החלטה זו הגישו המדינה ואוזיפה את העררים דנא, כשבצידם בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים ככל שיתקבל עררה.

לשלמות התמונה יצוין, כי באשר לתיק העיקרי, נטען בערר המדינה שבית המשפט המחוזי קבע ששמיעת הראיות בתיק תחל במהלך חודש ספטמבר שנת 2016, כאשר הדיונים יערכו במשך שלושה ימים בשבוע, והחל מחודש נובמבר שנת 2016 יערכו הדיונים במשך ארבעה ימים בכל שבוע.

טענות הצדדים

11.טענות הצדדים בעניינו של כל משיב יובאו להלן בהתייחס לכל אחד מהם בנפרד. אך ראשית, יפורטו טענותיה הכלליות של המדינה הנוגעות למשיבים כולם, וטענותיהם של המשיבים לעניין זה יפורטו בהמשך.

לטענת המדינה, שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני ביחס לשלושת המשיבים, וזאת גם בהינתן האפשרות שבית משפט זה לא יתערב בקביעות הנוגעות למארג הראייתי הלכאורי, שכן די בקביעות אלה, לצד עצמתן של עילות המעצר, כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. לגישתה, לא ניתן כל משקל לכך שהמשיבים ביצעו את העבירות המיוחסות להם במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי מסוכן, מסודר ורב זרועות, אשר עסק במגוון רב של עבירות, ואשר פעילותו העבריינית המתוחכמת סיכנה חיי אדם ואת בטחון הציבור. כל זאת, כאשר מעורבותם של המשיבים, כפי שעולה מכתב האישום, אינה אקראית ונקודתית, שכן הם ביצעו פעילות עבריינית מורכבת המעידה על מסוכנות עצומה. בהקשר זה מפנה המדינה להחלטות שונות של בית משפט זה, בהן נקבע כי ביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה, אף אם לא בדרג הניהולי, מלמדת על מסוכנות יתרה. צוין, כי בית המשפט המחוזי ייחס משקל בכורה להיעדרה של פעילות פלילית עדכנית מצד המשיבים, הניח כי אלו זנחו את דרכם העבריינית, ועל כן הסיק שמסוכנותם פחותה – ואולם, לטענת המדינה, חלוף הזמן וחוסר מעורבות פלילית מהווה שיקול רלוונטי, אך אינו שיקול יחיד הגובר על המסוכנות הברורה בתיק זה. עוד נטען, כי לא ניתן די משקל לחשש הכבד משיבוש מהלכי משפט בדרך של פגיעה בעדים והימלטות מן הדין, ובמיוחד כאשר בעבירות של רצח עסקינן ובהתחשב במניע המובהק של המשיבים לפגוע בעדי המדינה בתיק. המדינה הוסיפה וטענה, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס בהחלטתו משקל לכך שהמשיבים שמרו על שתיקה מוחלטת בחקירתם, שזו אמנם זכותם, אך זה מכבר נקבע כי יש להעניק משמעות לשתיקה מעין זו גם בהליך המעצר. עוד נטען, כי הלכה למעשה לא ניתן כל משקל להתרשמות שירות המבחן מן המשיבים ולהמלצות שניתנו בעניינם בתסקירי המעצר. מכל מקום נטען, כי לא היה מקום לתת משקל בכורה לשיקול בדבר הימשכות ההליכים בשלב כה מוקדם שלהם. המדינה סיכמה וטענה, כי כאשר באישומים מעין אלו עסקינן, וישנן ראיות לכאורה להוכחתם, אין משמעות לחולשה ראייתית כזו או אחרת, ויש להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, גם בהתחשב בעצמת עילות המעצר נגדם.

טענות הצדדים ביחס לאוזיפה

12.לטענת המדינה, לא ניתן כל משקל למעמדו של אוזיפה כמנהל בארגון, כמיוחס לו באישום הראשון , שלגביו לא הייתה כל מחלוקת ראייתית בין הצדדים. צוין, כי בית המשפט המחוזי אמנם ציין בהחלטתו הראשונה את מעמדו הבכיר של אוזיפה בארגון, אך לבסוף קבע כי יש ראיות לכאורה ביחס לחברותו של אוזיפה בארגון בלבד, וזאת על-אף שיוחסה לו עבירה של היותו מנהל

בארגון, כאמור. עוד צוין, כי בית המשפט שגה כשקבע שעצמת המסוכנות הנלמדת מהאישום הראשון מופחתת בשל חלוף הזמן והיעדרה של אינדיקציה למעורבותו של אוזיפה בעבירות אלימות. בהקשר זה נטען, כי חלוף הזמן אינו מקהה את המסוכנות בעניינו של אוזיפה, אשר שהה במעצר/במאסר משנת 2008 ועד למעצרו בתיק זה, ועל כן ברי כי לא ניתן ללמוד מחלוף הזמן ששינה את אורח חייו, ובמיוחד כאשר רק לאחרונה דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחרור מוקדם מאחר שנשקף ממנו סיכון לשלום הציבור. נטען כי כספי עסקאות הסמים בהן היה מעורב אוזיפה שימשו את הארגון לביצוע מעשי האלימות של הארגון, להם היה מודע אוזיפה, ולכן שגויה הקביעה, לפיה ניתן להסיק מכך שאוזיפה לא ביצע את מעשי האלימות בעצמו שמסוכנותו פחותה.

באשר לאישום השלישי נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי ציון הוא הגורם המרכזי שהיה אמון על השמירה על ירון, שכן ציון ואוזיפה שמרו על ירון בצוותא, כאשר אוזיפה אף מימן את השמירה עליו – כפי שעולה, בין היתר, מהאזנות הסתר ומעדותו עד המדינה י.א.. לטענת המדינה, לא ניתן משקל מספק למשמעות "הגלייתו" של ירון, שנבעה מהחשש שהוא עלול להסגיר את המעורבים בניסיון הרצח של רוזנשטיין, לכך שעקבותיו של ירון לא נודעו עד היום ולהשלכות שיש לכך על עדי התביעה או קרוביהם במשפט הנוכחי.

באשר לאישום הרביעי נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי קיימת חולשה ראייתית בנוגע למעורבותו של אוזיפה בתכני המפגשים שקדמו לניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין וביוזמה לעריכתם. לגישת המדינה, בית משפט קמא הסתמך בקביעתו על עדותו של עד המדינה י.א., מבלי להתייחס לעדויותיהם של עדי מדינה נוספים לעניין זה, ומבלי לייחס משקל הולם למידור והחלפת הטלפונים שהתרחשו באותם ימים בבריסל – מהלכים בהם אוזיפה נטל חלק, כאשר עולה מהאזנות הסתר כי לא ניתן היה להשיג את אברג'יל טלפונית שלא באמצעות אוזיפה – מה שמלמד על מרכזיותו בארגון בכלל ובפגישה המדוברת בפרט.

ביחס לאישום השביעי נטען, כי אין לאמץ את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימת חולשה ראייתית משמעותית בנוגע לחלקו של אוזיפה בעסקת הסמים המתוארת באישום, וכי מעורבותו של אוזיפה התמקדה בעיקר בהבאת ה"עגיל". לגישתה, מעדותו של עד המדינה י.מ. עולה שאוזיפה היה שותף לעסקה והשקיע בה כספים. לטענת המדינה, אין בכך שאין באפשרותה להצביע בוודאות מהו הסכום שהושקע על-ידי אוזיפה, כדי להחליש את הראיות בדבר חלקו המשמעותי בעסקה. המדינה אף משיגה על הקביעה כי ישנה חולשה ראייתית משמעותית ביחס לחלקו של אוזיפה באישום האחד עשר , וזאת נוכח עדותו של עד המדינה י.מ., ונוכח העובדה שאוזיפה הודה במעורבותו בעסקת השולחנות במסגרת הסדר הטיעון בארצות הברית שאליו צורף התיק הבלגי.

לבסוף נטען, כי מלבד מסוכנותו של אוזיפה לציבור, והחשש שינסה לפגוע בעדי התביעה וקרוביהם, יש לייחס משקל עודף לחשש מפני הימלטותו מן הדין נוכח העובדה שמרכז חייו אינו בישראל, ושקיימות ראיות למעורבותו בשימוש בדרכונים מזויפים במסגרת הארגון. כל זאת, כאשר אין בערבויות שנקבעו בעניינו כדי לאיין חשש זה. לעניין המפקחים שהוצעו בעניינו נטען, כי אמנם בעבר הם אושרו כמפקחיו במסגרת הליך ההסגרה שהתנהל בעניינו, אך זאת בהתחשב בכך שנקבע כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית להסגרתו. ואולם, לאחר ששונתה החלטה זו, לבקשת המדינה, הורה בית המשפט על מעצרו המיידי.

13.אוזיפה טוען בעררו כי בהתחשב בתשתית הראייתית שהציגה המדינה להוכחת המיוחס לו ובקביעות בית המשפט המחוזי ביחס לכך, לא ניתן לומר בעניינו כי ישנן ראיות לכאורה שחולשתן משמעותית, כי אם יש לקבוע שאין תשתית ראייתית לכאורית לאשמו, וזאת תוך שהוא עומד על הפגמים הראייתיים הרבים שפירט בית המשפט המחוזי. ביחס לכך נטען, בין היתר, כי אוזיפה כלל לא היה מעורב בשמירה על ירון, בניגוד למיוחס לו באישום השלישי – כפי שעולה מעדותו של עד המדינה י.א., כאשר ממילא במחצית מהתקופה בה נטען כי שמר על ירון מחוץ לגבולות המדינה, שהה אוזיפה בארץ או במעצר בבלגיה. באשר למיוחס לו באישום הרביעי נטען, תוך הפנייה להאזנות סתר ולעדותו של י.א., כי אין כל ראיה לפיה אוזיפה העמיד את דירתו לשם קיום הפגישה במהלכה שוחחו אנשי הארגון על התנקשות ברוזנשטיין, ושאם נערך מפגש מעין זה, אוזיפה כלל לא נכח בו, ולא ידע על תוכנן של השיחות. מכל מקום נטען, כי אין ראיות המצביעות שאוזיפה תר אחר מימון לביצוע ההתנקשות. אוזיפה הוסיף וטען כי גם ביחס לאישום השביעי אין כל תשתית ראייתית להוכחת המיוחס לו, כאשר כל שבנמצא הן אמירות כלליות של שני עדי מדינה לפיהן אוזיפה עסק בסחר בסמים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. כך גם נטען ביחס למיוחס לאוזיפה באישום האחד עשר, תוך תקיפת טענות המדינה ביחס לאישום זה. לבסוף, ביחס לעבירה של ניהול ארגון פשיעה המיוחסת לו באישום הראשון – צוין, כי בית המשפט קבע שמתקיימות ראיות לכאורה בנוגע ל חברותו בארגון פשיעה בלבד. אוזיפה מדגיש כי אין בידי המדינה ראיות המצביעות על כך שהיה ממנהלי הארגון, כאשר גם אם הוא היה חבר בארגון, הרי שאין הדבר מהווה, כשלעצמו, עבירה לפי דיני המדינה. נוכח כלל האמור נטען, כי יש לקבוע שאין תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמו של אוזיפה, ועל כן מעצרו בפיקוח אלקטרוני מנוגד לדרישות החוק, וכל שעל בית המשפט לקבוע בנסיבות אלה הם תנאים מגבילים שיבטיחו את התייצבותו למשפט – הא-ותו-לא.

אוזיפה הוסיף וטען כי ממילא, ואף אם יקבע שקיימות ראיות לכאורה לעניין העבירה של ניהול ארגון פשיעה, עומדת לו טענת ההגנה "כבר נשפטתי", שכן הוא כבר הורשע בגין עבירה זו במשפט בבלגיה ונידון לארבעים חודשי מאסר בפועל אותם סיים לרצות אך לאחרונה. בהקשר זה הובהר, בין היתר, כי די בקיומם של יסודות חופפים בין העבירות כדי להעמיד לנאשם את ההגנה האמורה. מכל מקום נטען, כי כתב האישום מייחס לאוזיפה מעשים שבוצעו כביכול מחוץ לסמכותה הטריטוריאלית של מדינת ישראל, ועל כן לא מתקיים אינטרס למדינה למצות את הדין עמו בגינן. נטען, כי יש להתייחס לטענה זו בהרחבה גם במסגרת הליכי המעצר, שכן זו עלולה לשלול את הסיכוי הסביר להרשעת אוזיפה, וזאת בהיקש מפסיקה בשאלות אחרות. עוד נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בטענת אוזיפה לעניין אפלייתו ביחס לעדי המדינה, ובמיוחד ביחס ל-ש.כ. ו-י.מ. אשר לקחו חלק מרכזי באירועים המפורטים בכתב האישום. מכל מקום נטען, כי הערכתו השלילית של שירות המבחן ביחס למפקחים המוצעים בעניינו של אוזיפה תמוהה, בהתחשב בכך שהם כבר אושרו בעבר כמפקחים עליו, וביצעו תפקידם נאמנה, וכי ממילא אין לייחס משקל לתסקיר שהתקבל מאחר שזה האחרון מתבסס על האמור בכתב האישום.

לשלמות התמונה יצוין, כי לאחר קיום הדיון בעררים

דנא, הגיש בא-כוחו של אוזיפה בקשה לאפשר לו "באופן חריג ולפנים משורת הדין" להשלים בכתב, בקצרה, את טיעוניו. בהחלטתי מיום 12.7.2016 נדחתה הבקשה תוך עמידה על כך שהטיעונים נשמעו בהרחבה במסגרת הדיון שהתקיים, ואף מובאים בהודעת הערר שהוגש מטעמו.

טענות הצדדים ביחס לאביטן

14.המדינה מציינת שאביטן לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, כלומר, הסכים לכך שהוא היה פעיל בארגון ונטל חלק ברצח שלושה חפים מפשע ופציעתם של עשרות, כאשר בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בהתאם לאישום הרביעי, חלקו לא הסתכם באספקת מערכת ההפעלה למטען, אלא הוא היה מעורב בהכנתו ובתכנון ההתנקשות. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק למרכזיותו בארגון, הנלמדת, בין היתר, מנוכחותו בפגישה בה הכריז אברג'יל על סכסוך עם רוזנשטיין כמפורט באישום הראשון, פגישה בה נכחו "בכירי" הארגון בלבד; מיחסיו עם אברג'יל; ומהעובדה כי בשלב מסוים נפגש עם רוזנשטיין על-מנת לקדם "סולחה" בינו לבין הארגון. נטען, כי בית המשפט המחוזי אמנם קיבל את טיעוני המדינה לעניין זיקתו של אביטן לארגון, אך שגה משלא ייחס לכך משקל ממשי ולמד מכך על מסוכנות המוגברת. בהקשר זה אף נטען, כי לא ניתן להסיק מעניינו של נאשם 11 לעניינו של אביטן, שכן על אף שלשניהם מיוחסת מעורבות באישומים השלישי והרביעי בלבד – מעמדו של אביטן בארגון "בכיר" מזה של נאשם 11, כאשר בעניינו של נאשם 11 גם התעורר קושי ראייתי ביחס לאישום הרביעי, קושי שאינו קיים בעניינו של אביטן.

כמו כן נטען, כי אביטן, אשר שתק בחקירתו, לא סיפק כל מידע באשר לגורלן של שמונה מערכות הפעלה נוספות שרכש, שייתכן ששימשו את הארגון בעבר או ממתינות לשימוש עתידי – עובדה המעצימה את מסוכנותו. עוד נטען, כי מחקירתו של עד המדינה ש.כ. עולה שאביטן פנה אליו במהלך שנת 2015 וביקש ממנו לנסוע להיפגש עם יניב בן סימון, אחד מבכירי הארגון שנמצא מחוץ לגבולות המדינה, בהסתמך על הבטחתו של אביטן כי לא יאונה לו כל רע. לטענת המדינה, יש בכך כדי להעיד כי אביטן לא ניתק את קשריו העברייניים. כמו כן, לטענת המדינה, היה מקום לייחס משקל לכך שאך לאחרונה איים אביטן על סוהרת בבית המעצר באומרו: "אל תתעסקי איתי, את יודעת מה היכולות שלי בחוץ", ויש בכך כדי לבטא כי אביטן לא השתחרר מהתנהלותו ודפוסי חשיבותו הפליליים. נוכח כלל האמור נטען, כי הגם שאביטן לא הורשע בדין מאז האירועים המתוארים בכתב האישום, אין זה מעיד כי לא נשקפת ממנו מסוכנות. מכל מקום נטען, כי גם בשנים הרלוונטיות לכתב האישום ניהל אביטן אולמות אירועים, לכן לא ניתן להסיק מכך שהוא מנהל אולמות אירועים כיום כי מדובר באיש עסקים העוסק בעסקים לגיטימיים בלבד.

15.אביטן מצדו טען, כי המשפט בעניינם של המשיבים טרם החל, וכי דומה שאף לא יחל בחודש ספטמבר הקרוב בשל בעיות בייצוגו של אברג'יל. לגישתו, התיק צפוי להתנהל במשך כמה שנים בשל מורכבותו והיקפו, ויש להעניק לכך משקל מכריע בהחלטה לעניין המעצר. לטענת אביטן, ההחלטה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני נסמכה על שלושה אדנים – מעורבותו הקטנה יחסית באישומים השלישי והרביעי, אשר ספק אם ניתן לייחס לו בגינה עבירה של רצח; הדמיון הרב בין עניינו לבין עניינו של נאשם 11, אשר הוסכם על מעצרו בפיקוח אלקטרוני; חלוף הזמן מהאירועים המתוארים בכתב האישום, והעובדה שבפרק זמן זה ניהל אביטן חיים נורמטיביים ללא כל מעורבות פלילית. נוכח האמור, נטען כי מדובר בהחלטה מוצדקת וסבירה ואין כל מקום להתערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. בא-כוחו של אביטן עמד באריכות על הזהות בינו לבין נאשם 11, ועל החובה להסיק מעניינו של זה האחרון לעניינו של אביטן. בהקשר זה נטען, כי לא ניתן לקבל את טענת המדינה שאביטן היה מעורב ומרכזי יותר בארגון מנאשם 11, בין היתר, מאחר שהוא נכח בדרך מקרה בהכרזה על הסכסוך בין הארגון לבין רוזנשטיין והיה רק בקרבת מקום; שדיבר עם אברג'יל באופן ישיר פעם אחת בלבד; ושהשיחה עם עד המדינה ש.כ. משנת 2015 הייתה תמימה לחלוטין. לבסוף נטען, כי אין לייחס משקל לתסקיר שהתקבל בעניינו נוכח מגמתיותו.

טענות הצדדים ביחס לסוסן

16.לטענת המדינה, די בכך שבית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לידיעתו של סוסן בדבר התוכנית להתנקש ברוזנשטיין, במסגרת האישום הרביעי, ולביצוע ניסיונות לאתר מקום שישמש לביצוע התצפיות, כדי להביא לקביעה כי שנשקפת ממנו מסוכנות ברמה גבוהה המחייבת מעצר. עם זאת נטען, כי שגה בית המשפט משקבע כי קיים קושי ראייתי נוכח הזקקות המדינה לפרשנותם של עדי המדינה ביחס לשיחה המקודדת שנערכה בין סוסן לבין אברג'יל, הקשורה לכאורה להכנת המטען ששימש להתנקשות. נטען כי השיחה האמורה היא בעלת גוון פלילי, ומכילה מטבעה מילות קוד שנועדו להסוות את תוכנה, ועל כן קיבלה המדינה חיזוק מפרשנויות שניתנו לה על-ידי שני עדי מדינה, כאשר סוסן עצמו שומר על שתיקתו. עוד נטען, כי סוסן לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישום השישי, במסגרתו היה מעורב בייבוא סמים ובסחיטה – עבירות אשר גם כשאין הן מתבצעות במסגרת ארגון פשיעה, הלכה היא כי יש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים. כן נטען, כי אין לאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה קיימת חולשה ראייתית ביחס למיוחס לסוסן באישום התשיעי, תוך הפנייה להאזנות הסתר הרלוונטיות. המדינה הוסיפה וטענה, כי אין להשוות את עניינו של נאשם 11 לעניינו של סוסן, בהתחשב בשוני שבמעורבותם העבריינית הכוללת ובעוצמת הראיות בעניינו של כל אחד מהם. לבסוף, מפנה המדינה לעברו הפלילי המכביד של סוסן עובר לשנת 2003.

17.סוסן מצדו טען, כי צדק בית המשפט שלא ייחס משקל מכריע לכך שהעבירות המיוחסות למשיבים בוצעו במסגרת ארגון פשיעה, וזאת בהתחשב בחלוף הזמן ובעובדה כי הארגון כבר אינו פעיל למעשה מזה כעשור. עוד נטען, כי עילות המעצר להן טוענת המדינה תקפות לכלל הנאשמים בפרשה, ובכללם נאשם 11 ונאשמים נוספים שהוחלט בעניינם על מעצר בפיקוח אלקטרוני. סוסן טוען כי אין להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי באשר למארג הראייתי הלכאורי בעניינו, שכן אלו נומקו כדבעי. עוד נטען, בין היתר, כי סוסן לא נטל חלק מרכזי בפעילות הארגון ואף היה ממודר ממרביתה, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט קמא. נוכח האמור טען סוסן, כי החלטת בית המשפט המחוזי מאוזנת, ואין כל מקום להתערבות בה.

דיון והכרעה

18.לאחר העיון בעררים שבפנַי, שמיעת טענות הצדדים ובחינת החומרים בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין עררה של המדינה להתקבל בכל הנוגע לעניינו של אוזיפה ולעניינו בלבד, מטבע הדברים, עררו של אוזיפה נדחה. להלן יובאו בקצרה טעמי למסקנה זו.

19.סעיף 21 לחוק קובע כי החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו תיעשה מקום בו מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לו; התגבשה בעניינו עילת מעצר; ונעדרת חלופת מעצר אשר באפשרותה להשיג את תכלית המעצר ושפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. סעיף 22ב(ב) לחוק קובע כי משנמצא שיש להורות על מעצרו של נאשם, לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות מסוימות, בכללן העבירות המיוחסות למשיבים, "אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם", ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני – וזאת, בין היתר, נוכח המסוכנות הטבועה בעבירות מעין אלו, והחשש להימלטות מן הדין בשים לב לעונש הצפוי לנאשם באם יורשע בהן. לרקע הוראות אלו אפנה לבחון את העררים המונחים בפנַי .

20.אומר כבר עתה, כי בכל הנוגע לעניינם של אביטן וסוסן , לאחר לבטים, לא מצאתי להתערב בהחלטותיו המפורטות והמעמיקות של בית המשפט המחוזי, ונימוקי כנימוקיו, כאשר לא היה בטענות המדינה כדי לשנות מעמדתי. איני מוצא לחזור על קביעותיו של בית משפט קמא שהובאו בתמצית לעיל וניתן לעיין בהם בהחלטתו הראשונה, אך דומני כי יש להטעים שחלוף הזמן מאז ביצוע המעשים המיוחסים לשניים בכתב האישום מהווה שיקול מרכזי להורות על מעצרם בדרך של פיקוח אלקטרוני חלף מעצר בבית המעצר, בהתחשב בכך שמאז האירועים המתוארים בכתב האישום, לאורך שנים לא מעטות, אין אינדיקציה למעורבות פלילית של המשיבים הנדונים (למעט עבירת אלימות במשפחה בה הורשע סוסן, שאינה רלוונטית לענייננו). יודגש, כי העבירות המיוחסות לשניים במסגרת כתב האישום הן חמורות ביותר, ובמיוחד כאשר אלו בוצעו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה – ויש בכך כדי להצביע על מסוכנות יתרה הנשקפת מהם. ואולם, חלף למעלה מעשור מאז האירועים האמורים – פרק זמן משמעותי בגדרו דומה כי סוסן ואביטן ניהלו אורח חיים נורמטיבי, כאשר לא הוכח שהיו מעורבים בפעילות פלילית מן הסוג המיוחס להם במסגרת כתב האישום. לפיכך, ומבלי להפחית מחומרת המעשים המיוחסים להם, נראה כי לא ניתן להתעלם מכך שפרק זמן נכבד זה מצביע שהמסוכנות הנשקפת מהם כיום פחותה. דומני, כי שיקול עיקרי זה, לצד הימשכותו הצפויה של ההליך המשפטי בעניינם; מעצרו של נאשם 11 בפיקוח אלקטרוני בהסכמה, על אף הבדלים כאלה או אחרים בינו לבין סוסן ואביטן; ומעמדם הלא בכיר בארגון, מהווים טעמים מיוחדים המצדיקים להורות על מעצרם בפיקוח אלקטרוני בתנאים שקבע בית משפט קמא, וזאת אף אם אניח, מבלי לטעת מסמרות לעניין זה, כי יש ממש בטיעוני המדינה ביחס לטיב הראיות הלכאוריות ביחס לסוסן. בהקשר לשיקול האחרון שנמנה, ביחס לזיקתם של אביטן וסוסן לארגון, ראיתי להוסיף ולהבהיר, כי אמנם המדינה הציגה בפנַי בדיון חומרים שיש בהם ללמד על מעורבות מרכזית כזו או אחרת של אביטן בפעילות הארגון, ואכן נראה כי זיקתו לארגון חזקה יותר מזו של נאשם 11, למשל. עם זאת, ובהתחשב במכלול הנתונים, איני רואה שיש בזיקה זו כדי להביאני להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בצד זאת, יש להודות כי עדותו של עד המדינה ש.כ. ביחס לשיחה שהתנהלה בינו לבין אביטן במהלך שנת 2015 מטרידה, ויש בה כדי להביא לחשש מסוים ביחס להמשך מעורבותו של אביטן בפעילות עבריינית, ולספק, ולו קל, באשר להחלטה על מעצרו באיזוק אלקטרוני. ואולם, מדובר באינדיקציה יחידה שאינה חד-משמעית שהציגה המדינה ביחס לחשד להמשך פעילות עבריינית מצד אביטן גם בעת הנוכחית, ועל כן איני סבור כי בשל כך יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים בבית המעצר, וזאת בהתחשב בנסיבות העניין ובשיקולים האחרים שפורטו.

21.אשר לעניינו של אוזיפה – כאמור, אוזיפה טוען בעררו להיעדרה של תשתית ראייתית לכאורית בעניינו, ומשכך מבקש להורות על שחרורו בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט, ולא מעבר לכך. המדינה מצדה טוענת שנפלו שגיאות בהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי באשר לעצמתן של הראיות הלכאוריות להוכחת המיוחס לאוזיפה, אך לגישתה גם בהינתן קביעות אלו, העומדות על חולשתה של התשתית הראייתית הלכאורית באשר למרבית האישומים, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים נוכח עילות המעצר המתקיימות בעניינו ובהתחשב בעצמתן.

22.ראשית ייאמר, כי האישום הראשון מייחס לאוזיפה עבירה של מנהל בארגון פשיעה. ביחס לאישום זה קבע בית המשפט המחוזי, בעמדו על כך "שלא הייתה מחלוקת ממשית בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום זה", כדלקמן:

"התמונה המצטיירת אפוא היא תמונה של אדם המעורה בפעילות הארגון, איש אמונו של משיב 1 [אברג'יל – צ.ז.], ונראה כי אותה הגדרה אשר טבעו הצדדים בדיון – רל"ש , משקפת את המציאות, אף שברור כי חלקו בפעילות הארגון אינו מתמקד בהיבטים טכניים בלבד.

מסקנה זו אך מתחזקת נוכח הודאתו של משיב 4 [אוזיפה – צ.ז.] בחברות בארגון, וזאת במסגרת אותו הליך שנוהל נגדו בארצות הברית, ובמסגרתו ביקש לצרף גם את גזר הדין בו הורשע בהעדרו בבלגיה, הכולל הרשעה בניהול ארגון פשע העוסק בסמים ... " (עמ' 19 להחלטה הראשונה; ההדגשה במקור).

נוכח האמור נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לאוזיפה באישום הראשון. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שעמד בפנַי מצאתי כי ראוי לאמץ את קביעתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה, כאשר בא-כוחו של אוזיפה גם לא העלה טענות של ממש שיש בהן כדי לערער קביעה זו. זיקתו המובהקת של אוזיפה לארגון, ותפקידו המרכזי בו נלמדים בבירור מהאזנות הסתר הממפות את קשריו הקרובים לדמויות ראשיות בארגון ובעולם העברייני ועדויות עדי המדינה השונים. ודוק; בא-כוחו של אוזיפה הסתמך בטיעונו על כך שבית המשפט המחוזי קבע במקום מסוים בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה לאישום בדבר חברותו

בארגון פשיעה, וזאת בשונה מהמיוחס לו – היותו מנהל

בו (עמ' 20 להחלטה הראשונה). ואולם, טענה זו יש לדחות מכל וכל, שכן דומה כי נפלה שגיאה בטרמינולוגיה בה השתמש בית המשפט המחוזי, כאשר בהמשך החלטתו הוא קובע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לאוזיפה באישום זה. ברי כי בית המשפט המחוזי היה מודע היטב לעבירה המיוחסת לאוזיפה בגדרי האישום האמור, ומשלא מצא לנכון לעמוד על כך שנמצאה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת חברותו בארגון בלבד (מה שאינו מקים עבירה לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, כפי שעמדו על כך באי-כוח המשיבים מספר פעמים במהלך הדיון בעררים) ולא לניהולו, אין להסיק זאת אך בשל טעות סופר. עם זאת, למען הסר ספק, ואף אם לא נפלה טעות במינוח בו השתמש בית המשפט המחוזי, אבהיר כי מצאתי שקיימות ראיות לכאורה להוכחה העבירה המיוחסת לאוזיפה באישום הראשון – מנהל בארגון פשיעה. בהתאם לכך, ממילא יש לדחות כבר עתה את גישתו של אוזיפה בדבר היעדר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, ושחרורו תוך קביעת תנאים שאך יבטיחו התייצבותו למשפט. כמו כן, מקובלת עלי טענת המדינה כי יש לבחון את האישומים האחרים המיוחסים לאוזיפה לרקע העובדה שכלל המיוחס לו בוצע לכאורה בהיותו מנהל בארגון פשיעה, ולייחס לכך משקל משמעותי.

23.אשר למיוחס לאוזיפה באישום השלישי – שעיקרו, שמירה על ירון לאחר ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין מחשש כי זה האחרון יסגיר את המעורבים במעשה – בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו, אם כי ניתן להצביע על חולשה ראייתית, שכן עדויות עדי המדינה מלמדות שהגורם המרכזי שהסתיר את ירון ושמר עליו היה ציון, כאשר אמנם ישנן ראיות לידיעתו ומעורבות של אוזיפה בכך, אך אין אינדיקציה לפרק הזמן בו הופקדה בפועל השמירה על ירון בידי אוזיפה ולאופן בו ביצע תפקיד זה. הראיות השונות שהובילו את בית המשפט לקביעתו זו מפורטות בהרחבה בהחלטה הראשונה (עמ' 22-21 להחלטה), ועל כן איני מוצא לחזור עליהן גם כאן. אכן, מהחומר הראייתי שהוצג עולה כי בעיקרו של דבר היה זה ציון שהופקד על מלאכת השמירה על ירון, ונראה שמעורבותו של אוזיפה פחותה באופן יחסי לזו של ציון. עם זאת, איני סבור כי יש בעצם כך שציון נטל לכאורה חלק משמעותי יותר בשמירה על ירון, כדי להצביע על קיומה של חולשה ראייתית ביחס לאוזיפה באישום זה, כי אם אך ללמד על חלקו במעשים. המדינה הציגה ראיות לכאוריות שיש בהן כדי להצביע על מעורבותו של אוזיפה בשמירה על ירון, כך למשל, השיחות שהתנהלו בין אוזיפה לציון ובין אוזיפה לאברג'יל המתייחסות לשמירה על ירון (המכונה בפיהם "החבית" או "השמן") אשר מפורטות בעמ' 22 להחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי. כך גם עולה מחקירתו של עד המדינה י.א. מיום 10.1.2012, בגדרה נמסר כי אוזיפה וציון קיבלו את משימת השמירה על ירון; ומחקירתו של עד המדינה י.מ. מיום 5.4.2012 בגדרה נמסר כי זה האחרון התגורר עם אוזיפה בספרד וראה אותו שומר על ירון. דומני, כי בשלב זה, די במארג הראייתי האמור, כדי לקבוע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לאוזיפה באישום השלישי.

24.בגדרי האישום הרביעי נטען כי חלק מהפגישות בהן הוחלט ותוכנן לבצע ניסיון התנקשות נוסף ברוזנשטיין נערכו בביתו של אוזיפה בבלגיה, כאשר זה האחרון אף נכח בחלקן. בהקשר לכך קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת חולשה ראייתית משמעותית להוכחת אשמתו של אוזיפה, שכן אף אם קיימות ראיות לפיהן ביתו של אוזיפה שימש לעיתים אכסניה לפגישות האמורות וכי אוזיפה היה נוכח בחלקן, אין ראיות המצביעות על היותו יוזם המפגשים או מעורב באופן אקטיבי בתוכנם. בהקשר זה איני רואה עין בעין עם בית המשפט המחוזי. כעולה מהחומר שהונח בפנַי, מספר עדי מדינה מדווחים שאוזיפה לקח חלק בפגישות האמורות בהן שוחחו הנוכחים על התכנית להביא לרציחתו של רוזנשטיין (כך למשל עולה מחקירתו של עד המדינה א.ג. מיום 29.5.2015; ומחקירתו של עד המדינה ש.כ. מיום 30.6.2015). לגישתי, ואף אם ישנן ראיות סותרות כאלה ואחרות, בשלב זה, ניתן לקבוע על בסיס עדויות אלה כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת נוכחותו של אוזיפה בחלק מן המפגשים בהם תוכננה ההתנקשות ברוזנשטיין, מפגשים סגורים בהם לקחו חלק רק האנשים המרכזיים ביותר בארגון הממודר. ודוק; אכן, קשה להסיק מחומר הראיות האם חלקו של אוזיפה באותן פגישות היה דומיננטי או שולי. ואולם, בהקשר זה דומני כי יש לייחס משקל משמעותי לשתיקתו של אוזיפה, אשר לא מסר כל מידע ביחס לחלקו כביכול במפגשים שהתקיימו בבלגיה או לתוכנם. במצב דברים מעין זה, אין זה תפקידו של בית המשפט להעלות ספקולציות באשר לטיב מעורבותו במפגשים האמורים, כאשר בית משפט זה עמד על כך שזכותו של נאשם לשמור על שתיקתו בחקירתו ובמהלך ניהול משפטו, אך שלשתיקה מעין זו תהיינה השלכות גם במסגרת בחינת התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו בגדרי הליכי המעצר (בש"פ 3352/16 בוטראשוילי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (4.5.2016), והאסמכתאות הנזכרות שם). לפיכך, משאוזיפה בחר לעמוד על זכות השתיקה, בשלב זה, יש לזקוף שתיקה זו לחובתו. אף אם קיימת חולשה מסוימת באשר לראיות הלכאוריות המצביעות על תפקידו ומעורבותו של אוזיפה במפגשים, במסגרת הליכי המעצר, דומני כי די בכך שהוא נכח במפגשים אלו, לצד שתיקתו באשר לתוכנם ולמעשיו בגדרם, כדי ללמד על תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לו באישום הרביעי, ובכלל, על מעמדו וזיקתו לארגון. ויוזכר, כי במסגרת השלב המקדמי של הליכי המעצר במסגרתם נבחנת התשתית הראייתית הלכאורית, על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות גולמיות אשר יש בכוחן להשפיע על סיכוי סביר להרשעה, כאשר די בכך ששוכנע שישנו פוטנציאל הרשעתי שכן רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה אינה גבוהה כבהליך העיקרי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996)).

25.משהגענו עד הלום, איני מוצא להמשיך ולבחון את התשתית הראייתית הלכאורית באשר לעבירות הסמים המיוחסות לאוזיפה באישומים הנוספים או להתייחס לטענות הצדדים לעניין זה, שכן דומני כי די באמור עד כה, בהתחשב בעילות המעצר המתקיימות בעניינו של אוזיפה, כדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בהקשר זה יוטעם, כי גם אם קיימת חולשה ראייתית כזו או אחרת ביחס לאישומים המיוחסים לאוזיפה, בית משפט זה עמד לא אחת על כך ש" קיימת גם זיקה בין עוצמת הראיות לבין עוצמת עילת המעצר, כך שגם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר" ( בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר , פסקה 20 (10.10.2013), והאסמכתאות המופיעות שם). בטרם אפרט טעמי למסקנתי, ואת עצמתן של עילות המעצר בעניינו של אוזיפה, אציין כי לא מצאתי שיש בטענתו של אוזיפה הנוגעת לאפלייתו ביחס לעדי המדינה כמו גם לטענת "כבר נשפטתי" שהעלה, כדי להשפיע על מסקנתי. כבית המשפט המחוזי סבור גם אני כי בנסיבות העניין אין מקום לדון בטענות אלה בשלב של דיון במעצר עד תום ההליכים, ודומה כי יש לבררן בגדרי ההליך העיקרי (ראו גם: בש"פ 4398/16 סבח נ' מדינת ישראל (26.6.2016)).

26.המעשים החמורים המיוחסים לאוזיפה מלמדים על מסוכנות משמעותית הנשקפת ממנו, כאשר זה נטל חלק מרכזי בפעילותו ובניהולו של ארגון פשיעה בינלאומי רצחני, שעסק בסחר בסמים בהיקפים נרחבים ביותר, וביצע, לכאורה, בתעוזה שאינה נתפשת, מעשים אלימים שסיכנו את ביטחון הציבור כולו. בהקשר זה יצוין, כי איני סבור שהמסוכנות הנשקפת מאוזיפה פחותה מאחר שעיקר עיסוקו בארגון התמצה בתחום הסחר בסמים, ואין אינדיקציה למעורבותו במעשיו האלימים של הארגון, כקביעת בית המשפט המחוזי. ראשית, בהתאם לקביעותי ביחס לתשתית הראייתית הלכאורית באשר למיוחס לאוזיפה באישום השלישי והרביעי, דומה כי הייתה לו מעורבות, אף אם לא מרכזית, גם בפעולותיו האלימות של הארגון. שנית, אף אם "התמחותו" של אוזיפה התמצתה בתחום הסמים, נוכח זיקתו לארגון ומעורבותו המרכזית בה, מצאתי היגיון רב בטענת המדינה לפיה אוזיפה לא היה ממודר מפעילות הארגון האלימה וכי הייתה לו מודעות שרווחי הארגון מעסקאות הסמים שבוצעו נותבו גם להוצאה לפועל של פעילות אלימה מעין זו. בצד זאת, ובניגוד לקביעתי באשר לשני המשיבים הנוספים, לא מצאתי כי יש בחלוף הזמן מאז האירועים המתוארים בכתב האישום כדי ללמד על מסוכנות פחותה הנשקפת מאוזיפה אשר יש בה כדי להצדיק מעצרו בפיקוח אלקטרוני – ויוזכר כי לשיקול זה הוענק משקל מכריע בהחלטתי ביחס לאביטן וסוסן. כאמור, בחלקה הארי של התקופה שחלפה מאז הביצוע הלכאורי של המעשים האמורים, שהה אוזיפה במשמורת כזו או אחרת, באופן שאינו מאפשר להתרשם מניסיונות שיקום בעניינו ואפשרות לשינוי דרכיו, ולא הובאה בפנַי כל אינדיקציה המלמדת על תהליכים מעין אלו. מנגד, לטענת המדינה, וכפי שאף דיווח אוזיפה לשירות המבחן, האחרון עודו שומר על קשר הדוק עם מעורבים אחרים בפרשה, ובכללם אברג'יל. אכן, קשרים מעין אלו אינם מהווים עבירה לכשעצמם או מקימים עילת מעצר בעניינו, אך דומה כי יש בהם כדי להצביע במידה מסוימת על דבקותו של אוזיפה בהתנהלותו העבריינית, ויש בהם כדי להעצים את המסוכנות

הנשקפת ממנו. יצוין, כי לשיקול זה יוחס משקל, אף אם לא מכריע, גם בהחלטה על מעצרו של נאשם 8 בכתב האישום עד תום ההליכים (עמ' 43 להחלטה הראשונה). לא-זו-אף-זו, העבירות המיוחסות לאוזיפה גם מקימות עילת מסוכנות סטטוטורית. על כן, ככלל, רק במקרים חריגים ניתן יהיה להסתפק בחלופה לנאשם המיוחסות לו עבירות כגון דא, בין היתר, נוכח המסוכנות האינהרנטית הטבועה בהן. בעניינו של אוזיפה, בניגוד לעניינם של אביטן וסוסן, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל האמור.

זאת ועוד; עובר למעצרו של אוזיפה, מרכז חייו היה בפועל בארצות אירופה ולא בישראל, ויש בכך כדי להעצים את החשש מפני הימלטותו מן הדין, אשר מתקיים במידה זו או אחרת ביחס לכל אחד מהנאשמים בפרשה נוכח חומרת האישומים, אך מתחזק בעניינו. לבסוף, בהתחשב במיוחס לאוזיפה באישום השלישי, ובמיוחד נוכח העובדה שעקבותיו של ירון מעולם לא נמצאו ושאוזיפה שותק באשר לגורלו, דומה כי גם עילת המעצר שעניינה שיבוש מהלכי משפט מתעצמת בעניינו, כאשר אוזיפה, לכאורה, לא בחל בעבר באמצעים על-מנת להשפיע על עדי תביעה פוטנציאלים. נוכח כלל האמור, סבורני כי די בעילות מעצר עצמתיות אלה, לצד קביעותי באשר לתשתית הראייתית הלכאורית בעניינו, כדי להוביל לקבלת עררה של המדינה בהקשרו של אוזיפה ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים. אכן, לא נעלם מעיני כי משפטו של אוזיפה צפוי להמשך זמן רב למדי, אך לא מצאתי כי יש בכך, לעת הזו, כדי להטות את הכף לטובת מעצרו בפיקוח א לקטרוני. יש לזכור כי בכל פעם בה תגיע המדינה לפתחו של בית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו לפי סעיף 62 לחוק, יהיה עליה הנטל להראות כי מערך האיזונים, ובכלל זה הימשכותו של ההליך העיקרי, עדיין מצדיק את המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.

27.סוף דבר ; עררה של המדינה מתקבל ביחס לאוזיפה ונדחה ביחס לאביטן וסוסן. מעצרו של אוזיפה מוארך בתשעים ימים החל מיום 30.6.2016 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 24984-07-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. העברתם של אביטן וסוסן למעצר בפיקוח אלקטרוני תבוצע על-ידי בית המשפט המחוזי, וככל שתידרשנה החלטות נוספות בעניין זה הן תתקבלנה על-ידי בית המשפט המחוזי.