בש"פ 1902/19 מירי אביטן נ. מדינת ישראל

1.

השאלה הניצבת בליבת הערר שלפניי היא האם יש להורות על חילוט ערבויות שהפקידו עשרה מפקחים שמונו יחדיו לפקח על הבטחת מעצרו של נאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח, וזאת לאחר שהנאשם ברח ממעצרו ולא שב, ובכך חמק מדינו.

2.

הערר נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן ) במ"ת 25166-07-15 מיום 10.3.2019, אשר קיבל את בקשת המשיבה לחילוט ערבויות שהופקדו להבטחת מעצרו של המשיב 1 בבש"פ 2150/19, גולן אביטן (להלן: אביטן ), בתנאי פיקוח אלקטרוני לפי סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

רקע עובדתי הדרוש לעניין

3.

ביום 13.7.2015 הוגש נגד אביטן ונאשמים נוספים כתב אישום במסגרת פרשה המכונה "פרשה 512". כתב האישום כולל שלושה עשר אישומים המייחסים לאביטן ולאחרים שורת עבירות במסגרת ארגון פשיעה, שבראשו עמד יצחק אברג'יל (הנאשם 1 בכתב האישום).

עובדות כתב האישום וההליכים המשפטיים פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות שניתנו בבקשות למעצרו של אביטן (ראו לדוגמא בש"פ 5273/16 מדינת ישראל נ' אוזיפה ואח' (18.7.2016), להלן: בש"פ 5273/16 ; בש"פ 2394/17 מדינת ישראל נ' אברג'יל ואח' (27.3.2017)). לצורך הדיון בענייננו ייאמר, בתמצית בלבד, כי שני אישומים מתוך כתב האישום מייחסים לאביטן עצמו בין היתר ביצוע שלוש עבירות רצח במסגרת ארגון פשיעה וכן עבירה של ניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה.

4.

בהחלטתו מיום 2.5.2016 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא ), על יסוד הסכמת הצדדים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לאביטן, וכי מתקיימות בעניינו עילות מעצר בשל מסוכנות ובשל חשש לשיבוש הליכי משפט על ידי הימלטות מן הדין. לצד זאת נקבע כי "מדובר בעילות בעוצמה המאפשרת להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני".

מטעם זה, כמו גם בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ומשכו הצפוי של ההליך המשפטי, הורה בית המשפט על מעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני, בתנאי ערבות, ובהן הפקדת 4 ערבויות צד ג' בסך מיליון ש"ח כל אחת; הפקדת ערבות עצמית בסך 2 מיליון ש"ח; הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בסך מיליון ש"ח; וצו עיכוב יציאה מהארץ.

5.

בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 15.5.2016 הוצעו שבעה מפקחים, בהם העוררת 1 בבש"פ 1902/19, אשתו של אביטן (להלן: מירי אביטן ); העורר 2 בבש"פ 2150/19, גיסו של אביטן (להלן: בן-סעדון ); העורר 3 בבש"פ 2150/19 חברו של אביטן (להלן: דורון כהן ); העורר 4 בבש"פ 2150/19, בנו של אביטן (להלן: גבריאל אביטן ); העורר 1 בבש"פ 2488/19, חברו של אביטן ושותפו העסקי (להלן: קדוש ); והעורר 2 בבש"פ 2488/19, חברו של אביטן (להלן: צדיק ).

המפקחים נחקרו על ידי בית המשפט על יכולתם לבצע את תפקיד הפיקוח ועל יכולתם הכלכלית לשמש כערבים. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביא להלן את הצהרותיהם כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון בבית המשפט:

מירי אביטן הצהירה כך:

"אני מבינה את משמעות הערבות בסך 1,000,000 ש"ח, מוכנה לשלם ואף למכור את הבית ולפנותו, אם אצטרך.

... אני מבינה את משמעות הפיקוח, ושלא יצא אפילו לרגע" (עמ' 192-193 לפרוטוקול).

בן-סעדון הצהיר כך:

"אני מבין שאני חותם על ערבות בסך 1,000,000 ש"ח וכי אהיה אמור לשלם סכום זה. יש לי את כל האמצעים לשלם סכום זה. יש לי דירה, יש לי רכב, ואהיה מוכן למכור אותם אם אצטרך. יש לי משכנתא על הבית, יש לי שני בתים. אני יודע במה המשיב [אביטן – י' א' ] מואשם ואת משמעות הפיקוח. ידוע לי שאני צריך להגיע לביתו של המשיב. אם הוא יצא את הבית, אני אהיה נאמן לבית המשפט וישר אתקשר למשטרה ואודיע" (עמ' 192 לפרוטוקול).

דורון כהן הצהיר כך:

"אני מבין את משמעות הפיקוח. ... יש לי דירה, יש לי שלוש חברות. יש לי משכנתא על הדירה, אשתי מוכנה למכור את הבית, אם יצטרכו לממש את הערבות" (שם).

גבריאל אביטן הצהיר כך:

"אני מבין ש-1,000,000 ש"ח ערבות זה לא רק על הנייר, ואמכור את הבית אם אצטרך. .... אני מיד אתקשר למשטרה במידה ויפר כל תנאי" (שם).

קדוש הצהיר כך:

"אני מבין שאני אמור לחתום על ערבות צד ג' ע"ס 1,000,000 ש"ח, יש לי דירה ורכב. מובן לי שאם תנאי המעצר יופרו על ידי המשיב אהיה מוכן למכור את הבית ואת הרכב. אני ואשתי הבעלים של הדירה ואשתי מוכנה לזה. אני מבין את המשמעות של הפיקוח ובמה המשיב מואשם. ידוע לי שאנו כל הזמן צריכים להיות ביחד. יש שעות ואנחנו נחלוק ביננו, יש 5-7 אנשים מפקחים. אם המשיב יחליט לצאת את הבית נתקשר למשטרה ונודיע להם" (עמ' 191 לפרוטוקול).

צדיק הצהיר כך:

"אני מאמין בו [באביטן – י' א' ], וכל דבר אני מוכן לעשות, כולל בית ונכסים. אני בלב שקט ונאמנות סומך עליו וגם מכיר אותו ואת המידות שלו. אני מוכן להכל כערב. אני סומך עליו בעיניים עצומות שלא יקרה כלום, אם חס וחלילה יהיה משהו כהוא זה אני אתקשר למשטרה, וכל מה שצריך. אני אהיה מוכן גם למכור את הבית וגם יותר מזה" (עמ' 192 לפרוטוקול).

בהמשך, נרשמה בפרוטוקול ההצהרה הבאה מפי "כל הערבים באולם", כלשון הפרוטוקול:

"ברור לנו כי היה והמשיב שעליו נחתום יפר את התנאים, ואפילו אם הדבר יקרה לא במשמרת שלנו, תחולט הערבות עליה חתמנו".

6.

בהחלטת בית המשפט שניתנה בתום הדיון, אושרו שישה מתוך שבעת המפקחים שהוצעו ביחס לאביטן, בכפוף לחתימתם על ערבות צד ג' בסך מיליון ש"ח כל אחד.

בהחלטה צוין, ביחס להסתייגויות באי-כוח המשיבה מחלק מהמפקחים המוצעים, כי:

"באשר ליכולת כלכלית – ברור כי מדובר בנתון רלוונטי לצורך אישור ערב כמפקח, אולם יש לזכור כי גם 'חוב' בן 1,000,000 ש"ח למדינה, יוצר תמריץ לא מבוטל לאותם מפקחים. יתרה מכך, רשמתי לפניי את הצהרת הסניגורים, לפיה ניתן יהיה לחלט ערבויות של מפקחים 'שאינם במשמרת', היה ותתבצע הפרה כלשהי בזמן פיקוח על ידי מפקח נעדר יכולת כלכלית משמעותית" (עמ' 199 לפרוטוקול).

7.

המשיבה הגישה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי להסתפק במעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני (בש"פ 3925/16 מדינת ישראל נ' אוזיפה ואח' (23.5.2016)).

במסגרת החלטתו בערר, הורה בית משפט זה (השופטת ע' ברון ) על עריכת תסקירי מעצר בעניינם של אביטן והנאשמים האחרים, שיבחנו, בין היתר, את התאמתם למעצר בפיקוח אלקטרוני; את מקום הפיקוח המוצע; ואת המפקחים המוצעים. זאת, על פי הוראת סעיף 22ג(ב)(1) לחוק המעצרים שעל פיו בית משפט לא יורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר לגבי מי שנאשם בעבירה מסוג זו שהואשמו בה, "אלא מטעמים חריגים שיירשמו".

נקבע, כי לאחר הגשת התסקירים, ישוב בית המשפט המחוזי ויחליט בבקשת המעצר על פי האמור בתסקירים.

8.

כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.6.2016, עמדת שירות המבחן כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר המעצר בעניינו של אביטן, היתה כי קיים סיכון להמשך התנהגות פורצת גבולות מצידו אף בתוך מסגרת ביתית, ולכן לא ניתן להפחית את מסוכנותו באופן של חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני.

על אף זאת, שב בית המשפט והורה על מעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני, תוך שקבע כי "אין בנתונים העולים מתסקירי שירות המבחן שהוגשו כדי לשנות את נקודת האיזון שעמדה ביסוד ההחלטה הראשונה שבבסיסה עמדו מספר נימוקים אשר משקלם המצטבר הצדיק תוצאה מסוימת". בין נימוקים אלו מנה בית המשפט את עוצמת התשתית הראייתית; חלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות (למעלה מ-12 שנה); פרק הזמן הממושך הצפוי לניהולו של המשפט; והעובדה שביחס לאחד מהנאשמים האחרים בפרשה גובשה הסכמה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

9.

ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחה ביום 18.7.2016 בהחלטתו של בית משפט זה (השופט צ' זילברטל ; בש"פ 5273/16 ).

10.

בו ביום הוציא בית המשפט המחוזי צו מעצר בפיקוח אלקטרוני לאביטן, וערבותם של מירי אביטן , בן-סעדון , דורון כהן , גבריאל אביטן , קדוש ו צדיק נכנסה לתוקף.

11.

בכתב הערבות עליו חתם כל אחד מהערבים בנפרד (כמו גם כל אחד מהערבים הנוספים שהתווספו בהמשך, כפי שיתואר להלן) הם התחייבו כדלהלן:

"אני/אנו הח"מ ערב/ים לכך שמר גולן אביטן ... ימלא אחר תנאי הערובה המפורטים להלן. אם יופר תנאי מתנאי הערובה אשלם/נשלם ביחד ולחוד לאוצר המדינה כל סכום שיצווה בית המשפט עד סכום של 1,000,000 ש"ח".

בין תנאי הערובה שצויינו בכתב הערבות, נמנה התנאי לפיו אביטן יתייצב לכל דיון במשפטו וכן לנשיאת העונש שיוטל עליו.

12.

ביום 17.11.2016 הגיש בא-כוחו של אביטן, עו"ד שגב, בקשה להוספת שני מפקחים למערך הפיקוח, ביניהם העוררת 2 בבש"פ 1902/19, חמותו של אביטן (להלן: נחמני ). בבקשה הצהיר עו"ד שגב כי הסביר למפקחים המוצעים, נחמני ביניהם, את משמעויות הפיקוח והודיע לבית המשפט כי הם מוכנים לחתום על ערבות צד ג' זהה לזו שנחתמה על ידי שאר הערבים. על בסיס הצהרה זו, הסכימה באת-כוח המשיבה לאישורה של נחמני כמפקחת.

בהחלטתו מיום 18.11.2016 אישר בית המשפט המחוזי את נחמני כמפקחת בכפוף לחתימתה על ערבות צד ג' בסך מיליון ש"ח והעברת תצהיר לבאת-כוח המשיבה בו תצהיר נחמני כי היא מודעת לחובותיה כמפקחת ולמשמעות ערבותה.

בתצהיר מיום 27.11.2016 שהוגש לבית המשפט המחוזי (במ/1), הצהירה נחמני כי היא "מודעת למשמעויות הנלוות לשמש כמפקחת" וכי אם לא תמלא אחר חובותיה כמפקחת תהא לבית המשפט סמכות להורות על חילוט ערבותה, כולה או חלקה.

13.

ביום 3.1.2017 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן ) תוקף להסכמת הצדדים לאפשר לאביטן חלונות באיזוק האלקטרוני לצורך התאווררות ולצורך השתתפות בתפילות בבית הכנסת, בליווי ובפיקוח המפקחים.

14.

ביום 3.10.2017 הוגש נגד אביטן כתב אישום נוסף בגין עבירה של איומים (ת"פ 6966-10-17).

בית משפט השלום באשדוד (השופטת נ' חקלאי ) קבע כי קיים כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית, ולכן על אף קיומה של עילת מעצר הורה על מעצרו של אביטן עד תום ההליכים בתנאי פיקוח אלקטרוני, בתנאי ערבות זהים לתנאי הערבות שנקבעו לו במ"ת 25166-07-15 – הוא התיק שבפנינו.

15.

ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על החלטה זו התקבל, ובית המשפט (סגן הנשיאה י' צלקובניק ) הורה ביום 15.10.2017 על מעצרו של אביטן מאחורי סורג ובריח (עמ"ת 16356-10-17).

16.

בהחלטתו מיום 13.11.2017 קיבל בית משפט זה (השופט ד' מינץ ) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ביטל אותה, והשיב את החלטת בית משפט השלום – לפיה אביטן ייעצר עד לתום ההליכים בפיקוח אלקטרוני באותם תנאים שנקבעו לו בתיק המעצר הקודם – על כנה (בש"פ 8386/17 אביטן נ' מדינת ישראל (13.11.2017)).

17.

מעצרו של אביטן הוארך מעת לעת. ביום 9.8.2018 הורה בית משפט זה (השופטת י' וילנר ) על הארכת מעצרו בפעם השמינית ב-90 ימים (בש"פ 5443/18 מדינת ישראל נ' אביטן (9.8.2018)).

18.

ביום 26.9.2018 הגיש בא-כוחו של אביטן, עו"ד שגב, לבית המשפט המחוזי בקשה להוספת מפקחים וגריעת מפקחים אחרים ממערך הפיקוח. במסגרת זו, נתבקש בית המשפט לגרוע את קדוש ממערך הפיקוח "בשל עייפות החומר והימשכות ההליכים", כלשון הבקשה. לצד זאת, על מנת להקל על מעגל המפקחים הקיים התבקש בית המשפט להוסיף שני מפקחים אחרים: העורר 2 בבש"פ 2555/19, חברו של אביטן (להלן: פנחס כהן ) ואדם נוסף.

בבקשה נוספת שהוגשה ביום 3.9.2018 נתבקשה הוספתם של שלושה מפקחים נוספים, ביניהם העוררת 1 בבש"פ 2555/19, בתו של אביטן (להלן: גוזל ) והעורר 5 בבש"פ 2150/19, חברו של אביטן (להלן: אוליאל ).

בהחלטת בית המשפט מיום 2.9.2018 נקבע דיון בבקשה ליום 4.9.2018. לדיון האמור התייצבו פנחס כהן , גוזל ו אוליאל ונחקרו על ידי בית המשפט.

19.

במעמד הדיון נבחנה יכולתם של המפקחים המוצעים למלא את תפקיד הפיקוח, ויכולתם הכלכלית לשמש כערבים. מפאת חשיבות הדברים אדגיש גם כאן את הצהרותיהם, כפי שנרשמו בפרוטוקול:

גוזל הצהירה כך:

"אני מודעת למשמעות הפיקוח ומה זה אומר, זה אומר שאני צריכה להיות איתו כל הזמן. אני עובדת עד 16:00 ומארבע אני יכולה להיות איתו. אני יודעת שאני אמורה לחתום על ערבות על סך של מיליון ש"ח. לשאלתך אם יש לי נכסים שיגבו סכום כזה אני משיבה שברמת העיקרון אין לי נכסים בשווי כזה. יש לי סך הכל רכב על שמי ולא יותר מדי. אני נשואה, אין לי דירה. אני גרה אצל אמא שלי. יש לי רק קצת חסכונות אבל לא מדובר במיליון ש"ח. אם יהיה צורך לחלט את הערבות, לא יהיה לי מאיפה לשלם. אני יודעת מה אני צריכה לעשות אם הוא ייצא מהבית, להתקשר למשטרה" (עמ' 612 לפרוטוקול).

פנחס כהן הצהיר כך:

"אני מבין את משמעות הפיקוח ואני מבין שאני צריך לחתום על ערבות בסכום גבוה ואם המשיב יפר תנאי שחרור, אני יודע שאני אצטרך לשלם את הסכום הזה ואני מודע לכך שהפיקוח יכול לקחת כשנתיים. ... על פי תיאום, אוכל לפקח עליו" (עמ' 613 לפרוטוקול).

אוליאל הצהיר כך:

"אני מסוגל לפקח על המשיב בתיאום מראש. ... אני יודע שעלי לחתום על ערבות גבוהה של מיליון ש"ח ויש לי יכולת לשלם את הסכום הזה באם המשיב יפר את התנאים. אני מבין את המשמעות. בית המשפט מסביר לי. באם הוא יפר, אני אתקשר מיד למשטרה" (עמ' 613 לפרוטוקול).

20.

בתום הדיון אישר בית המשפט את שלושת המפקחים המוצעים, בכפוף לחתימה על ערבות צד ג' בסך מיליון ש"ח כל אחד.

בהחלטתו הבהיר בית המשפט כך:

"למען הסר ספק, המפקחים יפקחו על תנועותיו של המבקש [אביטן – י' א' ] בתנאי מעצרו שבאיזוק אלקטרוני. תפקידם כמפקחים הובהר להם במהלך הופעתם בבית המשפט" (עמ' 614 לפרוטוקול).

יצוין כי בא-כוחו של אביטן שנכח בדיון, עו"ד יורם שפטל, לא חזר בפני בית המשפט על הבקשה לגרוע את קדוש , וממילא גם לא ניתנה כל החלטה בעניין.

21.

ביום 10.10.2018 בשעה 17:00, במהלך שעת חלון התאווררות, יצא אביטן מרכבו של אוליאל בדרכו למרפאת שיניים, וחבר לאדם אחר שהמתין לו. בדיעבד הסתבר כי אביטן נמלט מהארץ, ומאז אבדו עקבותיו.

ביום 23.10.2018 הורה בית המשפט המחוזי שדן בתיק העיקרי על התליית ההליכים המשפטיים בעניינו.

22.

ביום 11.11.2018 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לחילוט כל הערבויות שהופקדו להבטחת מעצרו של אביטן, לפי סעיף 51 לחוק המעצרים, נוכח הפרת תנאי הערבות. בבקשה נטען, בין היתר, כי:

"מחקירת הערבים [במשטרה – י' א' ] עלה כי הערבים הקלו ראש בדרישות הפיקוח לאורך תקופה ממושכת ויש להם חלק נכבד בכך שהמשיב [אביטן – י' א' ] ברח מן הארץ – כך לדוגמא, חלקם לא ראו את המשיב מספר חודשים, מקצתם לא בטוחים אם הם עדיין בתפקיד, ונראה כי מלאכת הפיקוח נעשתה בצורה מזלזלת וחסרת אחריות ושאינה תואמת את התחייבות המפקחים בבית המשפט. כמו כן עולה באופן ברור מהחקירה, כי בחלק מהזמן שהה המשיב 1 עם אדם שלא אושר כלל כמפקח קבוע. אין ספק כי הפיקוח הרופף של המפקחים תרם להוצאת תכנית הבריחה של המשיב 1 אל הפועל" (סעיף 25 לבקשה).

23.

לאחר שקיים דיון בבקשה, ושמע את טענות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על חילוט מלוא הערבויות, למעט חילוט חלקי של ערבותה של גוזל .

בית המשפט המחוזי ראה בערבותם של המפקחים התחייבות כפולה: האחת – ערבות כספית עצמאית נפרדת של כל אחד מהם לכך שאביטן ימלא אחר תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, והשניה – ערבות של כל אחד מהם להבטחת עמידתו הוא במשימת הפיקוח, ובעיקר, למנוע את הימלטותו של אביטן מן הדין.

בית המשפט ציין, כי התחייבות אחרונה זו אמנם אינה נכללת בכתב הערבות עליו חתמו העוררים, אך היא מעוגנת בעצם אישורם לתפקיד על ידי בית המשפט, לאחר שהוסברה להם מהות תפקידם והיקף אחריותם.

24.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות העוררים לפיהן "לא הבינו על מה חתמו" ולא הוסברה להם מהות ערבותם ומשימת הפיקוח שהוטלה עליהם, וזאת לנוכח הצהרותיהם בפני בית המשפט (כפי שפורטו לעיל).

אשר ל נחמני , שלא נכחה בדיונים בבית המשפט, נקבע כי תצהירה, כמו גם הצהרתו של עו"ד שגב, מלמדים על כך שהבינה את משמעות תפקידה כמפקחת ואת האפשרות של חילוט הערבות.

25.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אין רלוונטיות לטענת העוררים לפיה לא ידעו על כוונתו של אביטן להפר את תנאי המעצר, שכן ערבותם ניתנת למימוש אף אם לא ידעו על ההפרה המתוכננת ולא היו יכולים לדעת עליה, ואף אם הם לא תרמו במעשה או במחדל להימלטותו של אביטן.

בהקשר זה דחה בית המשפט את טענות העוררים לפיהן יש לייחס למוסד הערבות פרשנות "יחסית", המטילה עליהם אחריות רק כאשר הפרת תנאי הערבות בוצעה בעת שהם פיקחו בפועל על אביטן, וקבע כי "הערבות מטילה, אפוא, על הערבים-המפקחים אחריות מוחלטת והיא אינה תלויה בקיומה של רשלנות מצידם או במידתה".

משכך, נקבע כי אף אם לא נקבעה תכנית פיקוח הכוללת לוח זמנים מפורט לפיקוחו של כל ערב, אלא בית המשפט הותיר זאת לשיקול דעתם של הערבים עצמם, לא ניתן לצמצם את אחריותם באופן החוטא לתכלית הערבות והפיקוח, והמחליש את כוח ההרתעה כלפי הערבים.

הודגש, כי "כאשר בית המשפט קובע שורה של ערבים-מפקחים, כוונתו היא שערבותם של כולם היא שתשמש אמצעי הרתעה על המפוקח בכל זמן נתון, משום שאך במתכונת זו משוכנע בית המשפט שניתן להבטיח, במידה הדוקה וסבירה, את קיום תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני" (ההדגשה במקור).

26.

בית המשפט המחוזי דחה עוד את הטענות לפגמים נטענים בכתבי הערבות – אי-ציון מועד מתן ההחלטה על מינוי הערבים ופרטיה ואי-ציון שמו המלא של מאמת החתימה המורשה מטעם בית המשפט – תוך שקבע כי מדובר בפגמים טכניים שאינם מהותיים וממילא "אינם מאיינים את מהותו של כתב הערבות".

27.

לבסוף נדחתה הטענה לפיה ערבותם של העוררים פקעה עם מעצרו של אביטן לאחר שהוגש נגדו כתב אישום נוסף. נקבע, כי אותו מעצר אינו משליך על מעצרו בתיק זה, וממילא הערבות נותרה בעינה על אף התנהלות הליכי מעצר בתיק אחר, וזאת כל עוד לא ניתנה החלטה מפורשת המבטלת את תנאי המעצר ואת ערבותם של צדדים שלישיים בתיק זה.

28.

אשר ל קדוש , נקבע כי ערבותו נותרה בתוקף אף לאחר הגשת הבקשה לגרוע אותו ממערך הפיקוח, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת. הודגש כי במהלך הדיון לא שב בא-כוחו של אביטן על הבקשה, וכי היה על קדוש לדאוג שהבקשה שהוגשה בעניין זה תחודש לאחר אותו דיון.

29.

אשר להיקף החילוט, נקבע כי יש לחלט את ערבותם של כל המבקשים במלואה, בשל חומרת הפרת תנאי הערבות ובשל האינטרס הציבורי המחייב ליתן משקל משמעותי לעקרון ההרתעה. זאת, למעט באשר ל גוזל , אשר הצהירה בדיון מיום 4.9.2018 כי סכום הערבות גבוה מכפי יכולותיה הכלכליות, ועל כן נקבע כי יחולט סכום של 500,000 ש"ח מתוך מלוא סכום ערבותה.

30.

על החלטה זו הוגשו ארבעה עררים שונים, אשר אוחדו בהסכמת הצדדים – הם העררים שבפניי.

טענות הצדדים בעררים

31.

רבות מן הטענות המצדיקות, לשיטת באי-כוח העוררים, את ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, שבו ועלו במופעים שונים במסגרת נימוקי העררים השונים, כמו גם במהלך הדיון שנערך לפניי. אפתח אם כן בהצגת טענות אלו, ולאחר מכן אציג טענות נוספות שנטענו על ידם, הרלוונטיות רק לחלק מן העוררים.

32.

לשיטת העוררים, לאורך כל תקופת המעצר עד להפרתו, במשך כשנתיים ומחצה, הם גילו אחריות רבה במילוי תפקידם והצדיקו את האמון שניתן בהם. לטענתם, לא היתה להם ידיעה על כוונתו של אביטן לברוח ממעצרו, ואף לא היתה להם יכולת לדעת על כך, וממילא אין הם צריכים לשאת בתוצאותיה של ההפרה.

עוד נטען, כי אין זה סביר לקבוע כי המפקחים כולם אחראים על העצור בכל רגע ורגע, וממילא ניתן לחלט את הערבויות של כל המפקחים אם בוצעה הפרה של תנאי הערבות, אלא הדעת נותנת כי כל מפקח אחראי על הבטחת תנאי המעצר אך ורק כאשר העצור נמצא תחת פיקוחו בפועל באותו מועד.

33.

העוררים הוסיפו וטענו, כי בית המשפט המחוזי לא הבהיר להם את משמעותה המלאה של הערבות שנטלו על עצמם, ובפרט לא הזהירם שניתן יהיה לחלטהּ גם במקרה שבו תנאי המעצר יופרו שלא במשמרתם.

בהקשר זה נטען שחלק מהעוררים כלל לא נכחו בדיון באולם ביום 15.5.2016 בעת שהוכתב לפרוטוקול, מפי כל הערבים, כי ידוע להם שניתן יהיה לחלט את הערבות אם יופרו תנאיה, אף אם הדבר יקרה שלא במשמרתם. על פי הנטען, חלקם שהו באותה עת במזכירות לצורך חתימה על תנאי הערבות, ומכל מקום הצהרה זו לא ניתנה מפי באי-כוח כל העוררים, בניגוד לאמור בפרוטוקול.

עוד נטען, כי באותו דיון, אמרה באת-כוח המשיבה, בהתייחס לדבריו של בא-כוח אחד הנאשמים האחרים בפרשה, כי: "אינני מכירה שהיה במדינת ישראל מצב שערב שמר על נאשם, שבזמן המשמורת הנאשם הפר וחילטו ערבות לאחר" (עמ' 197 לפרוטוקול). נטען כי העוררים שנכחו באולם שמעו דברים אלו של באת-כוח המשיבה והבינו על בסיסם כי לא ניתן יהיה לחלט את ערבותם שלהם אם תנאי הערבות יופרו בעת שאביטן יהיה בפיקוח של ערב אחר.

34.

העוררים טענו עוד, כי ערבותם בטלה מכוח הוראת סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות ), משום שבית המשפט לא הבהיר להם את תנאי הערבות, ובכלל זה את "חלקו היחסי של הערב בחיוב" כאמור בסעיף 22(ב)(2) לחוק זה.

35.

עוד נטען, כי הערבות בטלה גם בשל פגמים שנפלו בכתב הערבות, המנוסח כטופס סטנדרטי. בהקשר זה נטען, כי חסרים בכתב הערבות פרטים מהותיים כגון מועד מתן ההחלטה על מינוי הערבים וכן תנאי השחרור עצמם כפי שנקבעו, וכי פרוטוקול הדיון בו אושרו המפקחים על ידי בית המשפט לא צורף לכתב הערבות, בניגוד לנדרש. כן נטען בהקשר זה, כי בחלק מהמקרים לא צוין בכתב הערבות שמו של הגורם מטעם בית המשפט אשר בפניו הוא נחתם, וגם פגם זה מצדיק את ביטול הערבות.

לבסוף נטען כי כתב הערבות בטל גם בשל כך שבית המשפט לא פירט בו את "התנאי המיוחד" לערבות זו – שלפיו הערבות תחולט גם במקרה שבו הפרת תנאי המעצר תתבצע שלא במשמרתו של הערב – וזאת בניגוד לסעיף 49(ב) לחוק המעצרים הקובע כי "בכתב הערובה החתום בידי צד שלישי יפורטו גם התנאים המיוחדים שלמילוים ערב צד שלישי".

36.

העוררים הוסיפו וטענו, כי תוקפה של הערבות פקע ביום 3.10.2017, עם הגשת כתב אישום נוסף נגד אביטן, והשמתו במעצר.

37.

עוד נטען כי חילוט הערבויות יביא להרתעת יתר, שכן הוא ירתיע מפקחים פוטנציאליים אחרים, וכתוצאה מכך לא יתאפשר לשחרר עצורים בתנאי ערובה ופיקוח.

38.

כן טענו העוררים כי חילוט הערבות יפגע בהם פגיעה קשה, שאינה מידתית, באופן המנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

39.

לחלופין, נטען כי גם אם ייקבע שניתן לחלט את הערבות, הרי שלא ניתן לחלט את הסכום המלא של כל הערבויות. בהקשר זה נטענו שתי טענות חלופיות:

לפי טענה אחת, ניתן לחלט לכל היותר סכום כולל של מיליון ש"ח מכל הערבים. זאת, על בסיס האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.5.2016, בה נכתב כי:

"רשמתי לפניי את הצהרת הסניגורים, לפיה ניתן יהיה לחלט ערבויות של מפקחים 'שאינם במשמרת', היה ותתבצע הפרה כלשהי בזמן פיקוח על ידי מפקח נעדר יכולת כלכלית משמעותית" (עמ' 199 לפרוטוקול).

לשיטת העוררים, מדברים אלו נובע שכוונתו של בית המשפט היתה שניתן יהיה לחלט לכל היותר סך של מיליון ש"ח, אשר במקרה של ערב חסר יכולת כלכלית יחולט מערבויותיהם של מפקחים אחרים.

כמו כן נטען בהקשר זה, כי בכתב הערבות עליו חתם כל אחד מהערבים בנפרד נכתב שהערבות היא "ביחד ולחוד" עד לסך של מיליון ש"ח, וממילא לא ניתן לחלט יותר מסכום זה מכל הערבים גם יחד.

לפי טענה שניה, ניתן לחלט לכל היותר סכום כולל של 4 מיליון ש"ח מכל הערבים, שכן בהחלטה שבה נקבעו תנאי הערבות הורה בית המשפט על הפקדתן של ארבע ערבויות, מלבד הערבויות שיפקיד אביטן עצמו, בגובה מיליון ש"ח כל אחת.

לטענת העוררים, המפקחים הנוספים נוספו בהמשך ביוזמתו של אביטן ולא מכוח הוראה של בית המשפט המחוזי, ולכן אין בהצטרפותם למערך הפיקוח כדי להגדיל את סכום הערבות הכולל שנדרש לצורך הבטחת תנאי המעצר.

40.

מלבד טענות אלו, המשותפות ברובן לעוררים כולם, הוסיף בא-כוחו של קדוש וטען, כי השיהוי במתן החלטה בבקשתו של קדוש לגרוע עצמו ממערך הפיקוח ולבטל את ערבותו מצדיק את אי-חילוטה של הערבות.

בא-כוחה של נחמני הוסיף וטען, כי היא לא נחקרה בידי בית המשפט על יכולתה כמפקחת, וממילא היא לא נכחה כלל בדיון מיום 15.5.2016 שבו הוכתבה לפרוטוקול הצהרת הסניגורים האמורה. הובהר כי עו"ד שגב, שהחתים אותה על תצהירה, לא הסביר לה כי ערבותה תחולט גם במקרה של הפרת תנאי המעצר שלא במשמרתה.

41.

באי-כוח המשיבה, מנגד, סמכו ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטענו כי אין להתערב בה, שכן חילוט הערבויות עולה בקנה אחד עם התכלית ההרתעתית של סעיף 51 לחוק המעצרים, המבקשת למנוע את הימלטותם של נאשמים מן הדין.

נטען, כי החלטה זו תואמת את פסיקתו של בית משפט זה במקרים אחרים, וכי לפחות במקרה אחד אישר בית משפט זה החלטה לחילוט ערבותם של חמישה מפקחים שמונו לפקח על נאשם, הגם שלא כולם פיקחו עליו בפועל בעת שנמלט (בש"פ 7924/11 טל לוין ואח' נ' מדינת ישראל (27.6.2012); להלן: עניין לוין ).

אשר לטענה לפיה הערבות פקעה עם מעצרו של אביטן בתיק אחר, נטען כי מנוסח החלטת המעצר של בית משפט השלום באשדוד עולה בבירור כי תנאי המעצר הקודמים המשיכו לחול, וכי העוררים ידעו שאם רצונם להשתחרר מהערבות עליהם לפנות לבית המשפט, ולראיה – כך נהג קדוש .

אשר לגובה הסכום שיש לחלט, נטען כי על פי ההלכה הפסוקה יש אמנם לבית המשפט סמכות לקבוע את היקף החילוט, אך חילוט סכום חלקי מגובה הערבות יבוצע בהתאם למהות הפרת תנאי הערבות, ובנסיבות העניין, כאשר מדובר בהפרה חמורה, בדין הורה בית המשפט המחוזי על חילוט מלוא סכום הערבות, למעט ביחס ל גוזל .

עוד נטען בהקשר זה, כי לשונה הברורה של החלטתו של בית המשפט המורה על מעצרו של אביטן באיזוק אלקטרוני בתנאי ערבות, מלמדת כי כוונתו של בית המשפט המחוזי היתה שכל ערב יערוב בסכום של מיליון ש"ח, ולא כי סכום הערבות הכולל יהא 4 מיליון ש"ח.

דיון והכרעה

42.

לאחר שעיינתי בטיעוני העוררים בכתב, ובתום שמיעת טיעוני הצדדים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

סעיף 44(א) לחוק המעצרים מעגן את האפשרות להורות על שחרורו בערובה של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, נאשם או נידון שערעורו על פסק דינו תלוי ועומד. סעיף 48(א) מבהיר, כי "שחרור בערובה" הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט.

יוער, בהערת אגב, כי עם כניסתו לתוקף של חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, במסגרת סימן ג1 לחוק המעצרים, שונה המינוח שהיה מקובל עד אותה עת – "שחרור לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני" – ל"מעצר בפיקוח אלקטרוני" (בש"פ 4658/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל , בפסקה 13 (9.7.2015)). על אף השינוי הטרמינולוגי, מוסיפים תנאיהם של סעיף 44(א) ו-48(א) לחוק המעצרים לחול גם על מעצר בפיקוח אלקטרוני. לצורך הדיון כאן אשתמש אפוא במונח "שחרור בערובה" כלשון סעיפים אלו, הגם שעסקינן במעצר בפיקוח אלקטרוני.

43.

אין צורך להכביר מילים אודות חשיבותה של האפשרות לשחרור חשוד, נאשם או נידון בערובה – כמו גם על האפשרות להורות על מעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני ובפיקוח אנושי, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח, כבענייננו. כלי זה של שחרור בערובה מאזן בין הצורך לשמור על תכליותיו של המעצר – הבטחת התייצבותו של העצור לדינו, מניעת שיבוש הליכי משפט ואיון מסוכנותו, מקום בו היא קיימת – לבין הזכות לחירות, המחייבת פגיעה מינימאלית בחירותו של אדם טרם בירור אשמתו (בש"פ 3239/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (13.5.2008); עניין לוין ), בפרט כאשר ניהול ההליך הפלילי צפוי להימשך זמן רב, כבמקרה דנן. ואכן, בתי המשפט עושים שימוש תדיר באפשרות זו, מקום בו נמצא כי הדבר אינו פוגע בתכליות המעצר ובהתאם לנסיבות המקרה הנדון בפניהם.

44.

למפקחים המתמנים לתפקיד על ידי בית המשפט יש תפקיד מפתח במימושה של האפשרות לשחרר אדם בתנאי ערבות. תפקיד זה הוא כפול, וטומן בחובו הן את החובה לשמור צעדיו של החשוד, הנאשם או הנידון, לבל יסטה מתנאי המעצר שהוכתבו עבורו, והן התחייבות אישית לכך שתנאי המעצר יקוימו במלואם, ובעיקר – שהמפוקח לא יסכן את הציבור, לא יימלט מאימת הדין ולא יפר באופן אחר את תנאי מעצרו.

הערובה הכספית אותה מטיל בית המשפט על מפקחים-ערבים כתנאי לשחרורו של נאשם נועדה להבטיח כי הללו יעמדו בהתחייבות שנטלו על עצמם במלואה. היקף הערבויות הכספיות המוטלות עליהם מושפע באופן ישיר מחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ממסוכנותו ומהיקף החשש להימלטותו מאימת הדין. אחריות רבה מוטלת אפוא על כתפיהם של המפקחים; משמונה אדם לשמש כמפקח עליו להצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט בהתבסס על הצהרתו באשר למוכנותו ויכולתו למלא את התפקיד שמוטל על כתפיו. עליו לדעת כי הוא ערב לשלום הציבור בכללותו, ואין הוא רשאי להקל ראש במשימה שנטל על עצמו.

45.

מתוך הבנה לגודל אחריותו של המפקח-הערב, מורה סעיף 51(ב) לחוק המעצרים כי:

"נוכח שופט כי משוחרר בערובה הפר תנאי מתנאי השחרור וכי ולא ניתן להביאו בפניו, רשאי הוא להורות על חילוט הערבות".

התכלית המרכזית של חילוט ערבותו של מפקח, היא אפוא תכלית הרתעתית. לתכלית זו שלושה היבטים. האחד – הרתעת הערב עצמו, לבל יתיר במעשה או במחדל הפרת תנאי המעצר על ידי נאשם הנתון תחת פיקוחו. השני – הרתעת הרבים, קרי, הרתעת מפקחים ומפקחים פוטנציאליים אחרים, הנוטלים על עצמם אחריות כבדה כמי שמגנים על הציבור מפני הנאשם.

היבט שלישי, עליו עמדה השופטת ד' ברק ארז בפרשה אחרת, הוא הרתעת הנאשם המפוקח על ידי הערב, לבל יפר את תנאי הערבות, ובכך יפגע פגיעה חמורה בערב. בלשונה:

"ניתן להוסיף ולומר כי האפשרות של חילוט הערבות תורמת להכוונת התנהגותם של הנאשמים עצמם. יידע כל נאשם או נידון, המתעתד להפר את תנאי שחרורו, כי במעשיו הוא עתיד לפגוע באנשים קרובים לו אשר הסכימו לערוב לו" (בש"פ 8163/12 אלון נ' מדינת ישראל , בפסקה 18 (19.11.2012); להלן: עניין אלון ).

מכל ההיבטים הללו, אדם המקבל על עצמו לערוב לקיום תנאי מעצרו של אחר, יכול וצריך לצפות כי אם נאשם המצוי תחת פיקוחו יפר את תנאי המעצר, יורה בית המשפט על חילוט הערבות בגובה סכום הערבות שהתחייב לה בכתב הערבות (בש"פ 8768/07 אלוג' נ' מדינת ישראל (20.5.2008)).

46.

סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט הערבות במקרה של הפרת תנאיה היא סמכות שבשיקול דעת, ומכאן שפתוחה בפניו האפשרות להורות גם על חילוט חלקי של כתב הערבות (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק א' 373 (2008); בש"פ 8626/04 צוסקין נ' מדינת ישראל (10.10.2004)).

בגדר ההחלטה האם להורות על חילוט מלא או חלקי של סכום הערבות, יילקחו בחשבון מהות האישומים נגד הנאשם וחומרת העבירות המיוחסות לו, וכן טיב ההפרה של תנאי השחרור (בש"פ 6978/09 מטודי נ' מדינת ישראל (2.3.2010); עניין לוין ). הטעם לכך ברור: ככל המעשים המיוחסים לנאשם חמורים יותר, וככל שחומרת ההפרה רבה יותר – כך גובר החשש לשלום הציבור, העלול להיפגע מביצוע עבירות חוזרות על ידי אותו נאשם, וממילא גובר הצורך בהרתעת המפקחים לבל ימעלו באמון שניתן בהם.

47.

בנסיבות העניין שלפניי, אני סבור כי בדין הורה בית המשפט המחוזי על חילוט הערבויות.

אביטן, שעליו אמורים היו העוררים לפקח, נאשם בביצוע עבירות מהחמורות שבספר החוקים. מסוכנותו לכאורה – כעולה מהמעשים המיוחסים לו ומתסקיר שירות המבחן בעניינו – היא רבה. בהתחייבותם למלא את תפקיד הפיקוח ביקשו העוררים לאפשר לו לשהות במעצר באיזוק אלקטרוני, המהווה חלופה נוחה לאין ערוך בהשוואה למעצר מאחורי סורג ובריח לו היה צפוי אלמלא כן. ואולם, זהו רק צידו האחד של המטבע. כדברי השופטת ד' ברק ארז בעניין אלון :

"רצונו של המפקח לסייע לנאשם לשהות בחלופת מעצר מידתית ונוחה יותר מזו שמציע בית האסורים אינה עומדת לבדה. ניצבת בצידה החובה המשפטית והמוסרית לשמור על שלום הציבור מפניו של הנאשם או הנידון. האפשרות להקל על הנאשם או הנידון מקימה לצידה חובה לשמור מפניו" ( שם , בפסקה 19).

משהפרו העוררים את מחויבותם זו, ובכך גרמו בין היתר לסכנה לשלום הציבור, עליהם לשאת בתוצאותיה של הפרת תנאי הערבות, גם אם קשים הם.

48.

איני מקבל את הטענה, לפיה העוררים לא הבינו את התפקיד שהוטל עליהם ואת משמעותה של ערבותם. חתימתם על כתב הערבות מהווה הסכמה מפורשת לכך שהם נוטלים על עצמם – כל אחד מהם באופן עצמאי ונפרד – את האחריות להבטחת התנאים שנקבעו בעניינו של אביטן. לא ניתן לומר כי הם לא ידעו שהפרת התנאים תגרור עימה את האפשרות לחלט את ערבותם עד למלוא גובה סכום הערבות אליו התחייבו.

הצהרותיהם של כל אחד מהעוררים במהלך דיוני בית המשפט, כפי שמצאו ביטוי בפרוטוקול – מלמדות באופן ברור על הבנתם המלאה את התפקיד המוטל עליהם, ולצד זאת, את מודעותם לכך שניתן יהיה לחלט את הערבות במקרה של הפרה.

התחייבות דומה ניתנה גם מפי נחמני , אף שזו לא הופיעה בפני בית המשפט, וזאת כעולה מהתצהיר שהגישה ומהודעת עו"ד שגב לבית המשפט.

משכך, אף מבלי להכריע בשאלה העובדתית האם כל העוררים נכחו באולם בית המשפט בדיון מיום 15.5.2016 אשר בסופו נכתב בהחלטת בית המשפט "רשמתי לפניי את הצהרת הסניגורים לפיה ניתן יהיה לחלט ערבויות של מפקחים 'שאינם במשמרת'", לא מצאתי טעם להתערב בקביעותיו העובדתית של בית המשפט המחוזי, לפיהן חזקה על העוררים כי "הבינו מהות חתימתם על כתב הערבות ומהות תפקידם כמפקחים", וכי "אין מקום לטענה כי [העוררים] הוטעו או טעו בעת שנתנו ערבותם, ואין כל יסוד לטענות כי נפלו פגמים ברצונם ובהבנתם את הסכמתם לשמש כערבים-מפקחים".

49.

בדבריה של באת-כוח המשיבה בדיון שנערך ביום 15.5.2016, לפיהם לא ידוע לה על מקרה בו חולטה ערבות של ערב הגם שהנאשם היה בפיקוח של ערב אחר באותה עת, אין כדי להועיל לעוררים. ברור כי דברים אלו אינם מחייבים את בית המשפט. טענת העוררים לפיה דברים אלו גרמו להם להבין את היקף ערבותם באופן מצומצם, אינה מתיישבת גם עם טענתם הנוספת, לפיה לא כל הנוכחים שהו באותה עת באולם בית המשפט.

50.

אף טענת העוררים לפיה לא ידעו על ההפרה המתוכננת ולא היה ביכולתם לדעת עליה, דינה להידחות.

טענה זו עומדת בניגוד מוחלט למהותם של הערבות והפיקוח.

על המפקחים מוטל הנטל לשמור את צעדיו של החשוד, הנאשם או הנדון הנתון תחת פיקוחם, ובכך למנוע את הפרת תנאי השחרור בערובה. משכך, אף אם טענת המשיבה בבקשתה לחילוט הערבות, לפיה "הערבים הקלו ראש בדרישות הפיקוח לאורך תקופה ממושכת ויש להם חלק נכבד בכך שהמשיב [אביטן – י' א' ] ברח מן הארץ" אינה נכונה – ואיני מכריע בדבר –

די בכך שהעוררים, במעשה או במחדל, לא מנעו את בריחתו של אביטן ממעצרו כדי להצדיק את חילוט ערבויותיהם.

51.

אמנם, מטבע הדברים, ובהיעדרה של תכנית פיקוח הדוקה המבהירה את חלקו של כל אחד מהמפקחים ביישום הפיקוח הלכה למעשה, לא כל העוררים נכחו במחיצתו של אביטן בכל רגע נתון. ואולם, בניגוד לטענתם, בכך אין כדי להפחית מאחריותם לשמירה על תנאי המעצר. העוררים התחייבו, כאמור בכתב הערבות, שאביטן יתייצב למשפטו בכל מועד שייקבע, ולנשיאת העונש שיוטל עליו – ובהתחייבות זו לא עמדו.

מנגד, לוּ היתה מתקבלת טענתם לפיה התחייבותם מתייחסת רק לחלון הזמן המצומצם שבו הם נמצאו בפועל עם אביטן ופיקחו עליו, היה הדבר מאיין את מטרת

הערבות ומצמצם באופן משמעותי את התכלית ההרתעתית שלה.

52.

איני מקבל גם את טענת העוררים לפיה נפלו פגמים בכתב הערבות המצדיקים את ביטולו. עיינתי בכובד ראש בכתבי הערבות החתומים על ידי כל העוררים, וכבית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי מדובר בפגמים טכניים, שאינם יורדים לשורשה של הערבות.

53.

אף טענות העוררים באשר לאי-קיום הוראותיו של חוק הערבות, וממילא לבטלותה של הערבות, דינן להידחות. בהקשר זה, איני שותף למסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה הכללים החלים על ערבותם של מפקחים הם "אותם כללים הן בדין האזרחי כמו בדין הפלילי". בניגוד לכך, אני סבור כי ערבותם של מפקחים הניתנת לפי חוק המעצרים אינה כפופה לכל הוראות חוק זה. זאת, שכן:

"ערבות הניתנת במסגרת החוק [חוק המעצרים –

י' א' ] הינה ערבות מסוג מיוחד. למדינה אין עניין בממונם של הערב או של הנאשם, ואין בממון כדי להיטיב את הנזק שנגרם לאינטרס הציבורי עקב הפרת תנאי הערובה. מכאן שאין להכפיף ערבות מיוחדת זו למרותן של הוראות הדין האזרחי ויש לסנן בקפידה את הוראות דין זה, כך שרק אלה מביניהן המתיישבות עם מהותה של ערבות זו תחולנה עליה" (בש"פ 2708/95

שפיגל ואח'

נ' מדינת ישראל , פ''ד מט(3) 221, 239 (1995)).

אף לגוף הדברים, במקרה זה עולה במפורש מדברי כל אחד מהעוררים כי הבינו שערבותם ניתנת לחילוט במלואה, שכן הצהירו (למעט גוזל ) בפני בית המשפט כי ביכולתם לעמוד במימוש הערבות, אם יופרו תנאיה. לכן, אין לקבל את הטענה לפיה לא הובהר לערבים "חלקם היחסי" בערבות, ולא היה צורך להוסיף "תנאים מיוחדים" כלשהם בכתב הערבות עצמו, כנטען על ידי העוררים.

54.

ולבסוף, איני מקבל גם את הטענה לפיה ערבותם של העוררים פקעה עם מעצרו של אביטן מיד עם הגשת כתב האישום הנוסף. ערבותם של מפקחים כלפי נאשם תלוי ועומדת כל עוד לא בוטלה בהחלטה מפורשת של בית משפט. גם אם מעצרו של נאשם מאחורי סורג ובריח בהליך נוסף המתנהל נגדו מייתרת את מלאכת הפיקוח בפועל, היא אינה מבטלת את הערבות בבסיסה.

יתירה מזאת – והיא העיקר – בנסיבות העניין הורה בית משפט השלום באשדוד על הימשכותם של תנאי הערבות לצורך מעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני, ומשכך אף הלכה למעשה לא התייתרה מלאכת הפיקוח. ערר שהוגש על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר ביטלה את החלטת בית משפט השלום התקבל, כאמור, על ידי בית משפט זה, ועל כן נותר אביטן בסופו של דבר במעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים דומים, וממילא, נותרה גם ערבותם של העוררים על כנה.

55.

אשר לגובה סכום הערבות שניתן היה לחלטו, אין בידי להסכים לטענות העוררים לפיהן לא היה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לחלט למעלה ממיליון ש"ח – או למעלה מ-4 מיליון ש"ח לפי גרסה חלופית – מתוך הסכום הכולל של הערבויות.

לא מצאתי בסיס לטענה לפיה בית המשפט שהורה על תנאי הערבות התכוון לקבוע ערבות מקסימאלית בגובה אחת מהחלופות הללו, מיליון ש"ח או 4 מיליון ש"ח לכל היותר. אמנם, בהחלטתו מיום 2.5.2016 גילה בית המשפט המחוזי את דעתו לפיה די בארבעה ערבים שיפקידו כל אחד ערבות בסך מיליון ש"ח לצורך מעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני. ואולם, משעה שנוספו מפקחים נוספים למלאכת הפיקוח, נתחייב כל אחד מהם להיות ערב לתנאי המעצר גם הוא באופן אישי, וממילא נדרש לחתום על כתב ערבות אישית.

בניגוד לכך, הפרשנות אותה מבקשים העוררים לייחס להחלטתו של בית המשפט, לא מתיישבת עם התכלית ההרתעתית שבבסיס האפשרות לחלט את ערבותם. יתירה מזאת, פרשנותם אף עלולה להכשיר מצב בו יבקשו סניגוריו של נאשם לעצרו בתנאי ערבות מצומצמת בלבד, ולאחר מכן יוסיפו ערבים נוספים שיחלקו את העול הכספי עם הערבים שמונו (להבדיל מן העול הפיזי שבמלאכת הפיקוח), מבלי שתהא לכך משמעות כלכלית כלשהי במקרה של הפרת תנאי הערבות.

אף באמור בהחלטת בית המשפט מיום 15.5.2016 כי "ניתן יהיה לחלט ערבויות של מפקחים 'שאינם במשמרת' היה ותתבצע הפרה כלשהי בזמן פיקוח על ידי מפקח נעדר יכולת כלכלית משמעותית" אין כדי לתמוך בטענת העוררים לפיה ניתן לחלט ערבות בהיקף מקסימלי של מיליון ש"ח בלבד.

משמעותם של דברים אלו, אשר נאמרו במהלך הדיון על ידי חלק מהסניגורים או כולם, היא כי ישנה הבנה מוסכמת על האפשרות של חילוט ערבות באופן שבו המפקחים ערבים זה לזה. בכך אין כדי לגלות את דעתו של בית המשפט לקביעה של גובה מקסימאלי של הערבות הכוללת. לו היה סבור בית המשפט המחוזי כי די בערבות של מיליון ש"ח כדי להבטיח את קיומם של תנאי המעצר, הוא היה מעלה סברה זו על הכתב במפורש במסגרת תנאי הערבות שפורטו הן בהחלטתו מיום 2.5.2016 הן בהחלטתו מיום 15.5.2016.

56.

במסגרת הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט באשר לגובה הסכום שיחולט מתוך הערבות, בחן בית המשפט המחוזי את מהות האישומים נגד אביטן ואת חומרת ההפרה שבוצעה.

בנסיבות העניין שלפנינו, הפר אביטן את תנאי המעצר בצורה החמורה ביותר שניתן להעלות על הדעת – עת חמק ממעצרו – וממילא הפרו העוררים כולם את תנאי הערבות הפרה חמורה ביותר, משאיפשרו זאת במעשה או במחדל. בנסיבות אלו, הגם שלא נעלמה מעיני חומרת הפגיעה בעוררים, אני סבור כי בדין נקבע כי יש לחלט את מלוא סכום הערבות, כפי שנתחייבו לה העוררים בכתב הערבות.

57.

יחד עם זאת, אני סבור כי בעניינם של גוזל ו קדוש מתקיימות נסיבות המצדיקות הפחתה של סכום הערבות שיש להורות על חילוטו.

אשר ל גוזל , כפי שפורט לעיל היא הצהירה כי אין ביכולתה לעמוד בחילוט מלוא סכום הערבות שנתבקשה ליטול על עצמה. בנסיבות אלה, לא היה על בית המשפט המחוזי לאשרהּ כמפקחת וכערבה. ואולם, משכך נעשה, בדין הורה בית המשפט המחוזי על חילוט מחצית מסכום הערבות בלבד.

אשר ל קדוש , מצאתי כי בקשתו לגרוע עצמו ממצבת המפקחים, אשר לא נדונה וממילא לא הוכרעה, מצדיקה הפחתת סכום הערבות שתחולט בעניינו. כזכור, ביקש קדוש לפטור עצמו ממלאכת הפיקוח וממילא להפקיע את ערבותו "בשל עייפות החומר והימשכות ההליכים". בא-כוחו של אביטן נמנע מלחזור על הבקשה בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי ביום 4.9.2018, ואין לייחס לקדוש אחריות מוחלטת למחדל זה. אמנם, כל עוד לא נמסר לקדוש במפורש כי בית המשפט החליט לפטור אותו מאחריותו, עמדה ערבותו בעינה, אך בהינתן סמיכות הזמנים למועד הימלטותו של אביטן, יש לפרש עובדה זו בצורה המקלה עמו.

איני מקבל את טענת באת-כוח המשיבה, לפיה הימנעותו של בית המשפט מלהורות על ביטולה של הערבות בעניינו נבעה מכך שהוצע מלכתחילה מפקח נוסף אך בסופו של דבר הוא לא אושר לתפקיד, ולכן בלית ברירה הושאר קדוש בתפקידו. לפרשנות זו אין אחיזה כלשהי בהחלטת בית המשפט. יתירה מזאת, היוזמה להוספת המפקחים לא הגיעה מצידו של בית המשפט, ולכן לא שוכנעתי כי בית המשפט עצמו סבר שלא ניתן לגרוע את קדוש ממערך הפיקוח לנוכח מחסור במפקחים.

לנוכח זאת, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני קובע כי ערבותו של קדוש תחולט אף היא באופן חלקי, בגובה של חצי מיליון ש"ח מתוך סכום הערבות כולה.

58.

התוצאה הנגזרת מהחלטתי זו קשה היא. העוררים יידרשו לשלם מכיסם סכום כסף גבוה ביותר. הם יהיו אלו שיידרשו לשאת בתוצאות מעשיו של אביטן, אשר חמק מדינו. ואולם, לנוכח התכלית ההרתעתית העומדת בבסיס סעיף 51 לחוק המעצרים, אין מנוס מתוצאה זו. למרבה הצער, במקרה זה לא הועילה תכלית זו כדי למנוע את הימלטותו של נאשם בעבירות רצח מן הדין, ולהבטיח את שלום הציבור.

יידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם, ויידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע פגיעה אנושה במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו.

59.

חשיבות רבה יש לייחס למוסד השחרור בערובה על כל נגזרותיו. זאת, במיוחד לנוכח המציאות העכשווית שבה מתנהלים בבתי המשפט חדשות לבקרים "מגה-תיקים" מורכבים שהיקפם רב, המעוררים את ההתלבטות האם לשחרר נאשמים בערובה ובתנאים למרות חומרת העבירות המיוחסת להם.

דווקא לנוכח מציאות זו, יש לעמוד באופן דווקני על קיומם של תנאי שחרור בערובה, שכן אחרת עלול הדבר לעורר חשש בקרב שופטים מלפנות לאפיק זה, גם מקום בו הדבר מתבקש לנוכח האיזון הראוי בין הגנה על שלום הציבור לבין שמירה על חירות הנאשם כל עוד לא הורשע בדינו.

60.

סוף דבר, הערר נדחה, למעט בעניינו של קדוש , אשר גובה הערבות שתחולט בעניינו יעמוד על 500,000 ש"ח.

העוררים יפקידו את סכום הערבות שהוטל עליהם לממש בתנאים ובאופן שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שיבחן את עניינו הפרטני של כל עורר.