בש"פ 8768/07 עליאן ג'ומעה אלוג' נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע) מיום 3.9.2007, בה הוחלט על חילוט ערבויות אותן הפקידו העוררים להבטחת תנאי חלופת המעצר אליה שוחרר הנאשם, עבדאלעזיז בן ג'ומעה אלוג' (להלן: הנאשם ), בת"פ 8229/06.

1.

נגד הנאשם הוגש ביום 10.8.2006 כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח (ת"פ 8229/06). בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר שבחן את הערבים המוצעים ונוכח המלצתו החיובית של שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע) בהחלטתו מיום 22.10.2006 על שחרור הנאשם לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחיו, העורר 1, וקבע כי בכל שעה משעות היממה ישהו עם הנאשם שניים מתוך ארבעת העוררים אשר נמצאו מתאימים לשמש כמפקחים. עוד הורה בית המשפט כי הנאשם יוכל לצאת מן המעצר רק בליווי העורר 1 ולאחר שיודיע על כך למשיבה או למשטרה. כמו כן הוצא נגד הנאשם צו עיכוב יציאה מן הארץ. לשם הבטחת קיום תנאי החלופה הוסיף בית המשפט המחוזי והורה כי כל אחד מן העוררים וכן הנאשם עצמו יחתמו על כתב ערבות בסך 80,000 ₪ וכן הורה על הפקדת סך של 14,000 ₪ במזכירות בית המשפט.

2.

ביום 27.5.2007 הוגש נגד הנאשם כתב אישום נוסף (ת"פ 8162/07) המייחס לו קשירת קשר לפשע, עבירות נשק (סחר בנשק, עשיית עסקה בנשק, הובלת נשק והובלת תחמושת), סחר עם מסתנן והפרת הוראה חוקית (להלן: כתב האישום הנוסף ). על פי המתואר בכתב האישום הנוסף, ביום 2.5.2007 נעצר הנאשם ביחד עם אחד מאחיו בעודם נוסעים באזור מצפה רמון ברכבו של העורר 1 כשבאמתחתם שבעה שקים שהכילו 19 רובי קלצ'ניקוב ותחמושת אשר יובאו לכאורה שלא כדין ממצרים. המשיבה עתרה למעצר הנאשם עד תום ההליכים בתיק הנוסף. כמו כן הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרור הנאשם לחלופת מעצר במסגרת ת"פ 8229/06 ולחילוט הערבויות שהופקדו על-ידי העוררים והנאשם להבטחת תנאי החלופה, בטענה כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוסף תוך הפרת תנאי חלופת המעצר שנקבעו לו, כאמור. בהחלטתו מיום 3.9.2007 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע) את הדיון בעניין חילוט ערבותו של הנאשם משום שבא-כוחו לא התייצב לדיון ודן בעניינם של העוררים בלבד. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מהודעתו של הנאשם במשטרה מיום 15.5.2007 עולה שבמהלך היום בו נעצר לא פיקח עליו איש מן העוררים והוא נע בחופשיות מלאה שאיפשרה לו לבצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום הנוסף. בית המשפט הוסיף וציין כי שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר התאפשר אך בשל התרשמותו החיובית של בית המשפט מן העוררים אך בדיעבד מסתבר כי אלו לא עמדו בהתחייבויותיהם. כך, במהלך יום שלם לא פיקח איש על הנאשם והערבים מנסים להתנער מאחריות תוך הטלת האחריות להעדר הפיקוח איש על רעהו. בנסיבות אלה ונוכח העובדה כי העוררים 1 ו-4 מתגוררים באותו מתחם בו מתגורר הנאשם וכן נוכח העובדה כי הנאשם היה אמור לשהות בביתו של העורר 1 והוא נתפס כשהוא עושה שימוש ברכבו של העורר 1, קבע בית המשפט המחוזי כי הערבויות שהפקידו העוררים 1 ו-4 יחולטו במלואן (סך של 80,000 ₪ כל אחד) ואילו ביחס לעוררים 2 ו-3 קבע בית המשפט המחוזי כי היה עליהם לוודא שתנאי השחרור נשמרים גם בשעות שבהן לא אמורים היו הם לפקח על הנאשם (לפי החלוקה הפנימית בין העוררים). לפיכך, הורה על חילוט חלקי של ערבותם בסך של 25,000 ₪ כל אחד.

3.

מכאן הערר שבפניי, בו טוענים העוררים כי שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על חילוט הערבויות. לטענתם, היה על בית המשפט לקיים את הדיון בעניין חילוט ערבויותיהם יחד עם הדיון בבקשה לחילוט ערבותו העצמית של הנאשם וחילוט העירבון הכספי שהופקד על-ידו, שכן לגישתם סוגיות אלו כרוכות זו בזו. העוררים 1 ו-4 מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לנסיבותיהם האישיות ולהיותם אנשים נורמטיביים אשר נרתמו לשמש כערבים מתוך כוונה טובה. העוררים מדגישים בהקשר זה כי העורר 1 הינו איש צבא לשעבר המשמש כיום כמורה והעורר 4, אביו של העורר 1, הוא אדם בן 75 ולו 14 ילדים נוספים, כך שחילוט הערבויות מידיהם מהווה פגיעה כלכלית אנושה. העורר 1 מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר העדיף את אמרתו של הנאשם במשטרה על פני דבריו שלו בבית המשפט לפיהם הוא לא נתן לנאשם רשות לעשות שימוש ברכבו והעוררים 2 ו-3 טוענים כי לא הייתה כל הצדקה לחילוט ולו של חלק מן הערבויות שהופקדו על-ידם, שכן לא נטען כי ביום ההפרה היה זה מתפקידם להשגיח על הנאשם וקביעתו של בית משפט קמא כי

למרות זאת היה עליהם לוודא שהנאשם מקיים את תנאי שחרורו איננה ריאלית. עוד טוענים העוררים 2 ו-3 כי יש מקום להתחשב בנסיבותיהם האישיות ובהן העובדה כי העורר 2 הינו איש קבע בפנסיה ואילו העורר 3 הינו בחור צעיר, מורה בבית-ספר, סטודנט ומשרת במילואים.

4.

הדיון בערר נדחה מספר פעמים לבקשת הצדדים נוכח מגעים להסדר טיעון שהתקיימו עם הנאשם במסגרתו נכלל הסדר גם בנוגע לחילוט ערבויות העוררים. הסדר הטיעון לא הושג בסופו של דבר ומשכך התקיים הדיון בערר ביום 13.5.2008. במהלך הדיון הציגו העוררים פרוטוקול דיון מיום 26.2.2008 שנערך בעניין חילוט הערבויות מידי הנאשם וממנו עולה כי המשיבה הודיעה כי היא אינה עומדת על בקשתה לחילוט ערבותו של הנאשם. משכך הורה בית המשפט המחוזי בעניינו על חילוט הפיקדון הכספי בלבד (14,000 ₪) ומחק את הבקשה לחילוט ערבותו של הנאשם, אף שהביע תמיהה על עמדתה של המשיבה בנדון. בפניי טענו העוררים כי נוכח עמדת המשיבה בעניינו של הנאשם ונוכח העובדה כי בסופו של דבר לא נחתם עימו הסדר טיעון שהיה מסדיר באופן שוויוני גם את עניין חילוט הערבויות מידיהם, נוצר מצב לא ראוי לפיו לא חולטה הערבות שהפקיד הנאשם אף שהוא זה שהפר הוראה חוקית וביצע לכאורה עבירה חמורה תוך כדי כך ואילו ערבותם של המפקחים עליו חולטה במלואה (לגבי עוררים 1 ו-4) ובחלקה (לגבי עוררים 2 ו-3). העוררים 1 ו-4 אישרו בשלב הערר (ובניגוד לעמדה שנקטו בעניין זה בעת הדיון בבית המשפט המחוזי), כי הם אלה שהיו אמורים לפקח על הנאשם ביום 2.5.2007 עת הפר את תנאי שחרורו ולפיכך טענו העוררים 2 ו-3 כי בנסיבות אלה אין מקום לחלט את ערבויותיהם שלהם. העוררים 1 ו-4 מצידם חזרו והפנו לנסיבותיהם האישיות ולקושי האמיתי שיש להם לעמוד בתשלום הסכום שחולט וביקשו להפחיתו, ולחלופין ביקשו כי תשלום הסכום יעשה בתשלומים.

5.

המשיבה טענה מנגד כי בדיון שהתקיים בבית משפט קמא לא לקח על עצמו איש מבין ארבעת הערבים את האחריות לפיקוח על הנאשם ביום 2.5.2007, ובנסיבות אלה ונוכח העובדה כי הנאשם הפר את תנאי שחרורו תוך שביצע לכאורה עבירות חמורות בדין הורה בית המשפט המחוזי כפי שהורה בעניין חילוט הערבויות. המשיבה הוסיפה וטענה כי בשל ניסיון לגבש הסדר טיעון כולל בעניינו של הנאשם חזרה היא מבקשתה לחילוט ערבותו (למעט חילוט הסכום שהופקד על-ידו בקופת בית המשפט), ומכל מקום אף אם נפלה בעניין זה שגגה בשיקול הדעת שהופעל על ידה בכך שלא נלקחה בחשבון העובדה כי ערבויותיהם של הערבים חולטו, אין הדבר פוטר את העוררים מאחריותם. לבסוף טענה המשיבה כי מן הראוי להבהיר שהתחייבותו של ערב אינה התחייבות בעלמא וכי במידה והוא מפר את האמון שנותן בו בית המשפט עלול הדבר להוביל לפגיעה כלכלית ולחילוט הערבות. המשיבה לא התנגדה לכך שסכום הערבות ישולם בתשלומים.

6.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי. הערובה הכספית אותה מטיל בית המשפט על מפקחים-ערבים כתנאי לשחרורו של נאשם נועדה להבטיח כי הערבים יעמדו בהתחייבות שנטלו על עצמם לוודא כי בעת היותו בפיקוחם לא יסכן את הציבור, לא יימלט מאימת הדין ולא יפר באופן אחר את תנאי שחרורו לחלופת מעצר. היקף הערבויות הכספיות המוטלות על הערבים מושפע באופן ישיר מטיב העבירות המיוחסות לנאשם, מן המסוכנות הנובעת משחרורו ומהיקף החשש להימלטותו מאימת הדין. בית המשפט המאשר מפקחים-ערבים אינו עושה כן, ככלל, בלא שהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי או למצער לאחר שקיבל בעניינם תסקיר מעצר מאת שירות המבחן. משמונה אדם לשמש כמפקח במסגרת חלופת מעצר, כאמור, עליו להצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט ולעשות כל הניתן על מנת למנוע מן הנאשם להפר את תנאי השחרור. אדם המקבל על עצמו לערוב לשחרורו של נאשם לחלופת מעצר צריך לצפות, אפוא, כי אם נאשם המצוי תחת פיקוחו יפר את תנאי השחרור ימצא הוא, הערב, נפגע בכיסו בגובה סכום הערבות שעליה התחייב (והשוו: בש"פ 4687/07 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.7.2007); בש"פ 8626/04 צו'סקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.2004)).

7.

במקרה שלפנינו נעצר העורר כשהוא נוהג ברכב באזור מצפה רמון ומפר בכך את תנאי שחרורו למעצר בית. אם בכך לא די, בעת שנעצר הוביל לכאורה הנאשם נשק ותחמושת אשר יובאו שלא כדין ממצרים, תוך שימוש ברכבו של הערב-המפקח העורר 1. בהעדר הסבר סביר אחר בפי העוררים המסקנה המתחייבת מכך היא כי הערבים שאמורים היו לפקח על הנאשם באותו היום מעלו בתפקידם ובאמון שנתן בהם בית המשפט. בדיון שהתקיים בפניי הובהר כי העוררים 1 ו-4 הם אלה שהיו אמורים לפקח על הנאשם בזמן שנעצר, ועל כן אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בכך שהורה על חילוט ערבותם. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי הערבות שהפקיד הנאשם לא חולטה, אף שבסופו של יום לא נחתם עימו הסדר טיעון, יש מקום להפחתה מסוימת של הסכום לחילוט אותו אני מעמידה בנסיבות העניין על 60,000 ₪ לכל ערב (לעניין סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט חלקי של ערבות ראו: בש"פ 10533/05 אבו דין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.12.2005); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 303 (חלק ראשון, 2003)). כמו כן, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של הערבים ובמצבם הכלכלי יש לאפשר את תשלום הסכום בשיעורים חודשיים של 5,000 ₪ כל אחד, החל מיום 01.06.2008. אשר לעוררים 2 ו-3 הגעתי לכלל מסקנה כי אין להורות על חילוט הערבויות שהופקדו על-ידם. בית המשפט המחוזי מינה ארבעה מפקחים-ערבים והורה כי בכל עת יפקחו על הנאשם שניים מתוכם. בין ארבעת המפקחים לבין עצמם נקבעה חלוקה פנימית לצורך הפיקוח על הנאשם ובדיון שנערך בפניי התברר, כאמור, שהעוררים 2 ו-3 לא היו אמורים לפקח על הנאשם ביום 2.5.2007. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שתפקידם של העוררים הוא לפקח על הנאשם ולא על הערבים האחרים בהם נתן בית המשפט אמון, אין מקום לחלט את הערבות שהפקידו העוררים 2 ו-3.

8.

סיכומו של דבר - הערר ככל שהוא נוגע לעוררים 1 ו-4 מתקבל באופן חלקי כך שמן הערבויות שהופקדו על-ידי כל אחד מהם יחולט סכום של 60,000 ₪, והוא ישולם על-ידם בשניים עשר תשלומים חודשיים שווים של 5,000 ₪ כל אחד החל מיום 01.06.2008. ביחס לעוררים 2 ו-3 דין הערר להתקבל במלואו וההחלטה לחילוט חלקי של ערבותם מבוטלת בזה.