בש"פ 3925/16 בש"פ 3925/16

1.המשיבים שלפניי, יחד עם 15 אחרים, מואשמים בעבירות מהחמורות שבספר החוקים, והכל עבירות שבוצעו במסגרת ארגון פשע. בנוגע למשיבים בערר, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' שגיא ) ביחס לכל מהם, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, במידה כזו או אחרת – לפחות בגין חלק מהעבירות המיוחסות להם; וכן שקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט לרבות חשש מהימלטות מאימת הדין. יוער כי מדובר בעבירות שלגביהן קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית.

הגם שכך נקבע, סבר בית המשפט כי ניתן להסתפק במעצרם של המשיבים בפיקוח אלקטרוני. נגד החלטה זו מופנה הערר.

2.בהקשר למעצר באיזוק אלקטרוני ולענייננו, מורה חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בסעיף 22ב(ב) כדלקמן: "על אף האמור בסעיף קטן (א), מצא ביהמ"ש כי יש לעצור את הנאשם, לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות המפורטות להלן, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם , ובכלל זה היותו של הנאשם קטין, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני " (ההדגשות שלי – ע'ב') העבירות המיוחסות למשיבים הן ממין העבירות שהוראה זו מפנה אליהן. כן מורה סעיף 22ג(ב)(1) לחוק המעצרים כי בית משפט לא יורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר לגבי מי שנאשם בעבירה מאלה המנויות בסעיף 22ב(ב) "אלא מטעמים חריגים שיירשמו" . הנה כי כן, גם אם מתקיימות נסיבות מיוחדות שבגינן סבור בית המשפט שניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, לא יורה כן טרם שיינתן תסקיר. קרי, קיימת חובת תסקיר אלא מטעמים חריגים שיירשמו. בית המשפט המחוזי לא התייחס כלל לעניין התסקיר בהחלטתו מיום 2.5.2016 שהיא נושא הערר, לא כל שכן לטעמים חריגים. משפנתה המדינה בבקשה בעניין זה לבית המשפט, נקבע בהחלטה משלימה מיום 11.5.2016 כי "לאור חלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות, וכפי שציינתי בהתייחסותי לבקשה דומה שהוגשה בעניינו של משיב אחר, אינני סבור כי יש צורך בתסקיר מעצר. אוסיף כי שעה שקבעתי בעניינו של משיב 4 (הוא המשיב 1 בערר – ע'ב' ) כי קיימת חולשה ראייתית משמעותית, הדברים יפים אף מקל וחומר ויכולים להוות טעם מיוחד" (להלן:

ההחלטה המשלימה ). משכך בקשת המדינה נדחתה.

3.לאחר עיון בערר ובנספחים לו ובהינתן סעיף 22ב(ב) וסעיף 22ג(ב)(1) לחוק המעצרים – הצעתי לצדדים כי בשלב זה יופנו המשיבים להכנת תסקיר, כפי שניתן לדברים ביטוי בפרוטוקול. המדינה הסכימה; לא כן המשיבים. המשיבים טוענים, בין היתר, כי בנוסף לאמור בהחלטה המשלימה שיצאה מלפני בית המשפט המחוזי, גם העובדה שאחרים מן הנאשמים שוחררו למעצר בפיקוח אלקטרוני ללא תסקיר, יש בה טעם מיוחד המצדיק שלא להפנות את המשיבים דכאן לעריכת תסקיר; שאם לא תאמר כן, המדובר באפליה. בא-כוח המשיב 2 הוסיף שעניין התסקיר כלל לא עלה בפני בית המשפט המחוזי טרם מתן ההחלטה על מעצר באיזוק, וכי אין לשנות את "כללי המשחק" בדיעבד.

4.לאחר כל אלה, אינני סבורה שניתן "לוותר" על עריכת תסקיר, שעה שעסקינן בעבירות מן הסוג ובסדר הגודל המיוחסות למשיבים. דעתי היא כי "חלוף הזמן" דווקא מעצים את הצורך והחשיבות בקבלת התסקיר כאמור. גם אם לא נערך תסקיר ביחס לאיזה מהנאשמים האחרים שנקבע לגביהם מעצר בפיקוח אלקטרוני, עצם הפנייה לתסקיר לא יכול שניתן יהיה לראות בה משום אפליה; ובכל מקרה אין מדובר בשינוי "כללי המשחק" אלא בקיום הוראות החוק. סיכומו של דבר, אני מורה על עריכת תסקיר מעצר בנוגע לכל אחד מהמשיבים, שיבחן, בין היתר, את התאמתם למעצר בפיקוח אלקטרוני; את מקום הפיקוח המוצע; ואת המפקחים המוצעים. תסקיר מעצר יינתן על ידי שירות המבחן בתוך 20 ימים ויובא בפני בית המשפט המחוזי שישוב ויחליט בעניינם של המשיבים, לפי הבנתו, בהינתן האמור בתסקירים. המשיבים יוותרו במעצר מלא מעבר לתשעה חודשים, עד למתן החלטה אחרת ב-מ"ת 25166-07-15 בעקבות התסקירים שיוגשו. משכך, הם יימחקו כבעלי דין בשלב זה מהבקשה להארכת מעצר התלויה ועומדת בבש"פ 4078/16, כאשר הטענות כולן שמורות לצדדים. ככל שיורה בית המשפט המחוזי על מעצר מלא בעקבות התסקירים, יהא על המדינה לשוב ולפנות בבקשות מתאימות להארכת המעצר. ביחס למשיב 1, לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, הדיון שנקבע ליום ד, 25.5.2016, מבוטל.