בש"פ 4212/16בש"פ 4212/16

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא ) ב-מ"ת 25166-07-15, מתאריך 02.05.2016, בגדרה הוחלט כי העורר ישהה במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

להלן אביא את עיקרי הנתונים הצריכים לעניין.

רקע עובדתי

2.

נגד העורר ושבעה עשר אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרו יוחסו להם שורה ארוכה של אישומים שעניינם בעבירות שונות על פי חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: החוק )

ועבירות נוספות. העורר (שהוא נאשם מספר 13 ב כתב האישום ) הואשם רק באישום הרביעי מתוך אותם אישומים (להלן: האישום הרביעי ), ולפיכך אפרט רק את הנתונים משם הרלוונטיים להכרעה בענייננו.

3.

בתמצית, על פי האמור בכתב האישום, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הנאשמים בפרשה

ומעורבים נוספים פעלו בגדרו של "ארגון פשיעה" , כהגדרתו ב חוק

(להלן: הארגון ). עוד על פי כתב האישום, בין הארגון

לבין זאב רוזנשטיין, שהיה באותו זמן מחוץ לכלא, ובינתיים נשפט ונעצר (להלן: רוזנשטיין ) – פרץ סכסוך.

4.

על פי האמור ב אישום הרביעי , על רקע הסכסוך האמור, ולאחר כישלון נסיון להביא למותו של רוזנשטיין

(שהוא מושא האישום השלישי , שלא יוחס לעורר) – חברי הארגון

המשיכו באיסוף מידע אודות תנועותיו ושגרת יומו של רוזנשטיין , זאת, על פי הנטען, בהנחייתו של הנאשם 1, ועל מנת למצוא שעת כושר נוספת בה יוכלו להביא למותו של רוזנשטיין .

על פי האישום הרביעי , במועדים שונים שאינם ידועים במדויק למאשימה – בין התאריכים 17.11.2003 ו- 19.11.2003, הנאשמים 1, 2, 4 ושני עדי מדינה: א.ג

ו- י.א

נועדו וקשרו קשר לגרום למותו של רוזנשטיין . על פי הנטען ב אישום הרביעי

בשלב מסוים חבר אליהם גם הנאשם 3, ויחד הם תכננו לגרום למותו של רוזנשטיין במשרד להמרת מטבע אותו הוא נהג לפקוד באופן קבוע (להלן בהתאמה: תכנית החיסול ו- הצ'יינג' ). בהמשך, על פי סעיף 5 ל אישום הרביעי , הנאשמים 14-9, שבכללם העורר, קשרו קשר יחד עם עדי המדינה ש.כ ו- ה.צ , ועל דעת הנאשם 1, להוציא לפועל את תכנית החיסול , וזאת באמצעות מטען חבלה רב עצמה (להלן: המטען ) שיונח על גג ה צ'יינג' (להלן: סעיף 5 לאישום הרביעי ).

5.

בסעיף 6 ל אישום הרביעי נטען עוד כי בתאריך 20.11.2003, בשעות הערב, בהמשך להוראותיו של הנאשם 1 נסע ש.כ בלווית הנאשמים 12 ו-14 לביתו של ה.צ בכדי לשוחח עימו אודות המטען שהוא התבקש להכין, שנועד לשמש, על פי הנטען, להמתת רוזנשטיין . לשם השלמת התמונה יצויין כי ב אישום הרביעי נטען כי גם העורר התלווה אל הנאשמים 12 ו-14, ואולם בדיון שהתקיים בתאריך 31.03.2016 בבית המשפט המחוזי בתל אביב הנכבד הודיעה באת-כוחה של המשיבה כי אין טענה לפיה העורר רלוונטי למפגש שתואר לעיל.

6.

ב אישום הרביעי נטען עוד כי כחודש עובר לתאריך 11.12.2003 במסגרת הקשר ולשם קידומו פנה ש.כ לנאשם 9 בידיעתו של הנאשם 1 ובשליחותו, וביקש לקבל ממנו שלט להפעלת המטען שנועד לשמש להמתת רוזנשטיין . בהמשך לכך, נטען כי ש.כ והנאשם 9 נועדו עם ה.צ לצורך הכנת המטען . עוד על פי האישום הרביעי , למחרת הפגישה, על פי בקשתו של ה.צ

וכפי שסוכם מבעוד מועד בינו לבין ש.כ

והנאשם 9, ועל דעתו של הנאשם 1, הונח סמוך לביתו של ה.צ תיק שהכיל, על פי הנטען, אמצעי לחימה שנועדו להרכבת המטען . לאחר קבלת התיק הנ"ל נטען כי ה.צ

הכין את המטען , והכניס אותו לקופסת קרטון. בסיום הרכבת המטען

– הנאשמים 10 ו-11, ששהו בביתו של ה.צ

קיבלו את המטען מ ה.צ , ועל פי הנטען בסעיף 11 ל אישום הרביעי

– בשלב מסוים הם העבירו את המטען

לידיו של העורר, שהגיע לאסוף אותו בשליחותו של ש.כ (להלן: סעיף 11 לאישום הרביעי ).

7.

עוד על פי הנטען ב אישום הרביעי , בהמשך לאמור לעיל, המטען הונח על גג ה צ'יינג' , ואולם כשבועיים לאחר מכן נטען כי ש.כ

יצר קשר עם ה.צ

וטען כי המטען

איננו תקין, והשניים סיכמו כי המטען

יוחזר ל ה.צ כדי שהוא יוכל לבדוק אותו ולתקנו במידת הצורך. על פי הנטען, המטען הוחזר ל ה.צ ,

אשר תיקן אותו (להלן: המטען המתוקן ).

8.

על פי סעיף 14 ל אישום הרביעי , בהמשך לכך, ש.כ התקשר ל ה.צ ומסר לו כי יגיע אדם לאסוף את המטען המתוקן , ועל פי הנטען סמוך לאחר מכן הגיע העורר לביתו של ה.צ

כשהוא רכוב על אופנוע. לאחר ש המטען המתוקן נמסר לעורר על ידי ה.צ או בנו, א.צ ,

ובנוכחות אנשים נוספים – נטען כי העורר עזב את ביתו של ה.צ

(להלן: סעיף 14 לאישום הרביעי ). לפי האישום הרביעי ,

המטען המתוקן הונח על גג ה צ'יינג' על ידי הנאשם 12, ואדם אחר בשם שלומי וזאנה (להלן: ואזנה ), בסיועו של ש.כ

ועל דעת הנאשם 1 – במועד שאיננו ידוע למאשימה עובר לתאריך 11.12.2003.

9.

לפי סעיף 16 ל אישום הרביעי , במהלך מספר ימים עובר לתאריך 11.12.2003 קיימו ש.כ ,

וזאנה ונאשמים 14-12 תצפיות לעבר ה צ'יינג'

בהמתנה להגעתו של רוזנשטיין , בכדי לגרום למותו על ידי המטען המתוקן . עוד על פי ה אישום הרביעי , בתאריך 11.12.2003 בשעה 12:30 או בסמוך לכך הגיע רוזנשטיין ל צ'יינג' כשהוא מלווה במאבטחיו: כאשר באותה העת נטען כי העורר תיצפת לעבר הצ'יינג' , בעוד ש וזאנה

שהה בקרבת מקום כשהשלט ל מטען המתוקן

בידיו. על פי הנטען בסעיף 16.ד. ל אישום הרביעי , עם יציאתו של רוזנשטיין מ הצ'יינג' הודיע על כך העורר ל וזאנה , והאחרון לחץ על השלט – והפעיל את המטען המתוקן

(יחד להלן: סעיף 16 לאישום הרביעי ). על פי האישום הרביעי , כתוצאה מהפעלת המטען המתוקן , אירע פיצוץ רב עוצמה ב צ'יינג' , שגרם למותו של נפתלי מגד

ז"ל, רחמים צרויה ז"ל ו משה מזרחי ז"ל, וכן לפציעתם של 51 אזרחים נוספים, בהם רוזנשטיין , מאבטחיו, ועוברי אורח.

10.

בגין האמור ב אישום הרביעי יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע; רצח (שלוש עבירות); חבלה בכוונה מחמירה (שלוש עבירות); פציעה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) וגרימת חבלה של ממש (ריבוי עבירות) – והכל במסגרת של "ארגון פשיעה" כמשמעו ב חוק .

11.

בתאריך 31.03.2016, בגדרי הדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לטענה שהופיעה ב סעיף 14 לאישום הרביעי , לפיה העורר הגיע לביתו של ה.צ לפי הוראת ש.כ כדי לקחת את המטען המתוקן . ואולם העורר טען כי הדבר נעשה מבלי שהיה ידוע לו מה מטרתו של המטען המתוקן , או היכן זה יונח. העורר טען עוד כי לא קיימות ראיות לכאורה לעניין קשירת הקשר להמית את רוזנשטיין , או לגבי התצפית שנטען שהעורר ערך לעבר הצ'יינג' . כן נטען כי העורר איננו זה שלקח את המטען

הראשון , שכן לטענתו, עדותו של עד המדינה ש.כ

איננה ברורה בעניין זה, ולגישתו אף יש גרסאות נוספות וסותרות. העורר טען עוד כי יש ליתן משקל משמעותי לחלוף הזמן מאז שאירעו המעשים המתוארים ב אישום הרביעי , ולחלקו המינורי של העורר באלו .

12.

בתאריך 02.05.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי בעניינו של העורר קיימת עילת מעצר, וכן קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב זה של ההליך. בתוך כך בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי די בהסכמתו של העורר בדבר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לכך שהוא אסף את ה מטען המתוקן ,

אשר מספר ימים לאחר מכן התפוצץ וגרם למותם של שלושה ולפציעתם של רבים נוספים – כדי להוביל למסקנה בדבר קיומה של תשתית ראייתית המאפשרת את הרשעתו של העורר בעבירת קשירת הקשר ואף בעבירות הרצח. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד כי קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת גם לעניין השתתפותו של העורר בתצפיות, וזאת בהתבסס בין היתר על הודעותיו של עד המדינה ש.כ . בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי אמנם אמירותיו של ש.כ

אינן חד משמעיות, ואולם נקבע כי קיימת עקביות בגרסתו של ש.כ ביחס להשתתפותו של העורר – בתצפית אחת לפחות. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד כי לא ניתן לראות את מעורבותו של העורר במעשים המתוארים ב אישום הרביעי כמעורבות שולית. כן נקבע כי בעניינו של העורר – גם חלוף הזמן איננו מוביל למסקנה כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר, זאת נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות שבוצעו גם עובר לשנת 2003. בתוך כך נקבע כי עברו הפלילי האמור של העורר איננו מאפשר לגזור גזירה שווה בינו לבין הנאשם 9, או הנאשם 11 – שלגביהם נקבע כי יש מקום להורות על מעצרם בפיקוח אלקטרוני. לבסוף, נוכח האמור לעיל – בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

החלטה זו היא מושא הערר שבפני.

13.

לשם השלמת התמונה יצוין כי המדינה הגישה ערר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד להעביר שלושה מהנאשמים (הנאשמים 9,4 ו-14) למעצר בפיקוח אלקטרוני. ערר זה התקבל בחלקו, במובן זה שנקבע ש בית המשפט המחוזי הנכבד ישוב ויחליט בעניינם של אותם הנאשמים – לאחר שיערך תסקיר מעצר בעניינם. כן נקבע כי עד שתתקבל החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בהקשר זה – אותם הנאשמים יוותרו במעצר מאחורי סורג ובריח (ראו: בש"פ 3925/16

מדינת ישראל נ' אוזיפה

( 23.05.2016 )).

נימוקי הערר

14.

לטענת העורר בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר בכל הנוגע למעורבותו בתצפיות שתוארו ב סעיף 16 לאישום הרביעי , כמו גם לטענה שהופיעה ב סעיף 11 לאישום הרביעי , לפיה העורר הוא זה שאסף את המטען התקול. העורר הפנה בהקשר זה גם למכלול הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, ושפורטו בפיסקה 11 שלעיל . כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר. לטענת העורר, עברו הפלילי בגין עבירות שביצע לאחר שנת 2003 איננו מעיד על קשר כלשהו בינו לבין ארגון פשיעה, ולפיכך, לגישתו, אין להסיק מעברו הפלילי על מסוכנות כללית הנשקפת ממנו.

העורר טען עוד כי הוא הופלה לרעה בהשוואה לנאשמים אחרים באותה פרשה, שלגביהם נקבע כי יש מקום להורות על מעצרם בפיקוח אלקטרוני. בהקשר זה העורר טוען כי קיים מכנה משותף רחב היקף בינו לבין חלק מהנאשמים האמורים, ולגישתו חלקם אף נטלו חלק גדול יותר באירועים. לפיכך, לשיטתו, יש להורות גם על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

הדיון בערר

15.

בדיון שנערך לפני בתאריך 01.06.2016 חזר בא-כוח העורר על טענותיו בערר שהגיש, תוך שהוא שם דגש על ההבחנה בינו, לבין נאשמים אחרים בפרשה שהוחלט שניתן להחזיקם במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

16.

מנגד, בא-כוח המדינה טען כי אין לקבל את הערר. לגישתו, מדובר בפרשה חמורה ביותר, והמעשים המיוחסים לעורר בגדרה הם מהחמורים בספר החוקים. כמו כן, לטענת בא-כוח המשיבה, אין מקום להתערב בהבחנה בין הנאשמים שהוחלט שניתן להחזיקם

במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני לבין העורר (אף שהמדינה מסרה כי אין היא מקבלת גם את השמתם של חלק מאותם נאשמים במעצר בפיקוח אלקטרוני, והיא שומרת על זכויותיה וטענותיה בהקשר זה).

דיון והכרעה

17.

לאחר העיון בערר ובחומר הכרוך בו ושמיעת טענות באי-כוח הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר – להידחות . להלן יובאו בקצרה טעמי למסקנה זו.

18.

מעצרו של נאשם מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו מותנה במספר תנאים מצטברים : עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן: חוק המעצרים ), וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (ראו: סעיף 21(ב) ל חוק המעצרים ). כמו כן, על בית המשפט הדן במעצר עד לתום ההליכים לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח (עיינו: בש"פ 2191/15 מדינת ישראל נ' שראפי (08.04.2015); בש"פ 2819/15 פלוני נ' מדינת ישראל

(17.05.2015); בש"פ 3545/15 מדינת ישראל נ' חיים (08.06.2015)).

אעבור, איפוא, עתה מן הכלל אל הפרט.

19.

בית המשפט המחוזי הנכבד עמד בהרחבה על הראיות הקיימות בתיק, תיאר בצורה מפורטת את העדויות, והיה ער גם לקשיים העולים מראיות אלו, והחוסרים בהן. כפי שצוין לעיל, על אף הקשיים המסוימים שתוארו – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיימות ראיות לכאורה להאשמת העורר בחלק נכבד מהעבירות החמורות שיוחסו לו.

לאחר שעיינתי באוסף הראיות שהוגשו ושמעתי את טענות הצדדים בהקשר זה – הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה שגגה במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר ב אישום הרביעי – ברמה הנדרשת בשלב ההחלטה על מעצר עד לתום ההליכים, אף שבהמשך ההליך יתכן וניתן יהיה להשיג על חלק מהממצאים האמורים.

20.

בהקשר זה אציין כי העורר

הסכים לדבר קיומן של ראיות לכאורה באשר לטענה לפיה הוא העביר את המטען המתוקן – שגרם לבסוף למותם של שלושה אנשים, ולפציעתם של רבים. בנסיבות אלו, אף אני סבור, כבית המשפט המחוזי הנכבד, כי אין צורך להכריע בדבר עוצמתן של הראיות לכאורה הנוגעות לטענה לפיה העורר היה זה אשר העביר את המטען

התקול, כפי שפורט ב סעיף 11 לאישום הרביעי .

בנוסף, אף שהראיות הנוגעות לנוכחותו של העורר בתצפית ביום שבו התפוצץ ה מטען המתוקן אינן חד משמעיות, הרי שעיון במכלול הראיות מעלה כי אכן קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב זה של ההליך ביחס להשתתפותו של העורר בתצפית אחת לפחות.

21.

זאת ועוד – העבירות המיוחסות לעורר מצביעה על מסוכנותו, וגם מקימות עילת מסוכנות סטטוטורית (ראו: סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) ל חוק המעצרים ). בהקשר לכך נקבע, כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופה לנאשם המיוחסות לו עבירות כגון אלו שבהן מואשם העורר, נוכח המסוכנות האינהרנטית הטבועה בהן, והחשש להימלטות מהדין בשים לב לעונש החמור הצפוי לנאשם בהן אם יורשע (ראו: בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני

(12.11.2008); (בש"פ 9073/08 מדינת ישראל נ' מטר (20.11.2008); בש"פ 194/10 חמודה נ' מדינת ישראל (27.01.2010); בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ' פלוני (29.03.2010)). על פני הדברים, קשה לראות במקרה דנן ככזה הבא בגדרי המקרים החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר של מי שמואשם בעבירות כגון אלו בהן מואשם העורר. מסוכנותו של העורר נשקפת מחומרת המעשים בהם הוא מואשם, שכן מ האישום הרביעי עולה כי העורר נטל חלק בלתי מבוטל (אף אם לא מרכזי) בפרשה שהובילה למותם של שלושה חפים מפשע, ולפציעתם של 51 נוספים. מסוכנותו של העורר מתעצמת נוכח עברו הפלילי המשמעותי, הכולל, בין היתר הרשעות בגין עבירות שבוצעו לאחר האירועים מושא האישום הרביעי , ומעשיו בשנים שחלפו מאז שנת 2003 מעידים על התנהלותו האלימה .

22.

בהתחשב במכלול – לא ניתן גם לקבל את טענותיו של העורר ביחס להפליה בינו לבין מעורבים אחרים בפרשה שהוחלט שניתן לעצרם בפיקוח אלקטרוני. אמנם, השמירה על עקרון השוויון בין נאשמים, המצויים בהליכי מעצר, שנטלו חלק זהה, או דומה בביצוע העבירות, הוא עקרון חשוב, ויש להקפיד עליו (ראו: בש"פ 9132/10 סעדון נ' מדינת ישראל (28.12.2010)). עם זאת, קיימים מקרים המצדיקים דין שונה ביחס למעצר וסוגו והכלל הוא כי איש באישומו ייעצר, או שתימצא לו חלופה אחרת וזאת בהתאם לנסיבות האישיות, המכלול בו מדובר והעילות הספציפיות הקיימות לגבי הנאשם (ראו: בש"פ 6871/05 מנדלוביץ' נ' מדינת ישראל (21.07.2005); בש"פ 1795/15 גרובר נ' מדינת ישראל ( 01.04.2015 )). בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בדין כי עברו הפלילי המשמעותי של העורר, הכולל עבירות שבוצעו לאחר האירועים מושא ה אישום הרביעי – לא מאפשר לגזור גזירה שווה בין העורר לבין הנאשם 9, או הנאשם 11. ודוק: קיומו של עבר פלילי מהווה שיקול ענייני, אותו רשאי ואף חייב בית משפט קמא לשקול, בבואו להחליט האם יש לשחרר את הנאשם לחלופת כלשהי (השוו: בש"פ 1795/15 גרובר נ' מדינת ישראל (01.04.2015)).

23.

נוכח האמור לעיל, בהתחשב בקיומה של חזקת מסוכנות בעבירות בהן הואשם העורר, ומשנקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס עיקר האישומים נגדו, בצד מסוכנותו של העורר, המבוססת גם על עברו הפלילי – לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים. משכך – דין הערר להידחות , וכך אני מורה.