בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ. איציק אביתר

1.

לפניי ערר שהוגש מטעם המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתיק מ"ת 2246-08-13, מיום 2.10.2013, אשר ניתנה על-ידי כב' השופט צ' קאפח , ובגדרה נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו, ונקבע כי הוא ישוחרר ממעצר בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המשיב ושלוש חברות שהיו בבעלותו (להלן: הנאשמים ), הוגש כתב אישום, הכולל שלושה אישומים, כאשר האישום השלישי נוגע למשיב לבדו.

במסגרת האישום הראשון, ייוחסו לנאשמים העבירות הבאות: קשירת קשר עם אדם לעשות פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); 723 עבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהן או עשיית מעשה אחר, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(8) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1975 (להלן: חוק מע"מ ); 22 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38, וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ; הכנה, ניהול או הרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ; הנאשמים, במזיד ובכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, הכינו או קיימו או הרשו לאדם להכין או לקיים פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ); 3 עבירות שעניינן, במזיד ובכוונה להתחמק ממס ולעזור לאדם אחר להתחמק ממס, השתמש בכל מרמה עורמה או תחבולה או הרשה להשתמש בהן, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

במסגרת האישום השני, ייוחסו לנאשמים עבירות אלה: עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו, או עשיית פעולה בו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ); עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

באישום השלישי, המיוחס, כאמור, למשיב בלבד, יוחסה לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (יצוין, כי במסגרת הוראות החיקוק אין צורך לפרט את יסודות העבירה, כפי שעשתה המאשימה במקרה דנן, אלא רק את כותרת העבירה " שיבוש מהלכי משפט ").

3.

בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי הנאשמות 4-2 הן חברות פרטיות שעיסוקן בסחר בזהב, כאשר בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה המשיב הבעלים הרשום ומנהלן הרשום של החברות. במועד שאינו ידוע למאשימה, בין אוגוסט 2011 ועד לחודש יוני 2013, רכש אדם בשם סמואל כוכב (להלן: כוכב ) זהב " ללא תיעוד ", שמקורו בשטחי הרשות הפלסטינאית ובמקומות אחרים, " לשם מכירתו בישראל ". נטען בחלק הכללי, כי הנאשמים קנו מכוכב זהב זה (להלן: הזהב השחור ) ומכרו אותו ללקוחותיהם, יצואני זהב מישראל. עוד נטען, כי המשיב קשר קֶשֶר עם כוכב לביצועה של תכנית עבריינית, אשר נועדה ליתן כסות חשבונאית פיקטיבית לעסקאות, שלפיה מדובר בהתנהלות מסחרית לגיטימית. במסגרת זו, קשרו השניים קשר להוצאת חשבוניות מס ע"ש אחרים, מבלי שאלה ביצעו את העיסקאות המתוארות בחשבוניות.

לשם קידום הקשר ומטרותיו, פעלו הנאשמים, ביחד עם כוכב, להוצאת חשבוניות פיקטיביות לנאשמות, לצורך ניכויין בדיווחיהן למס הכנסה ולשלטונות מע"מ, וזאת על-מנת להתחמק מתשלומי מס הכנסה ומע"מ. עוד נטען, כי לצורך קידום מטרת הקשר ומימושו, קשרו הנאשמים בכתב האישום וכוכב קשר עם אחרים: יעקב אברג'יל (להלן: אברג'יל ); יניב פרשה (להלן: פרשה ); יורם אליאב (להלן: אליאב ); וחיים אביסרור (להלן: אביסרור ), לשם הוצאת חשבוניות פיקטיביות, בהן נרשם בכזב כי הם אלה אשר סיפקו את הזהב השחור, באמצעות חברות שונות, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. בחלק הכללי של כתב האישום אוזכרו 10 חברות (להלן: העוסקים ), שלפי הטענה נרשמו עיסקאות שונות בכרטיסי הנהלת החשבונות שלהן, ובמקביל גם בכרטיסי הנהלת החשבונות של הנאשמות, " משל שיקפו עיסקאות אמת מול מוציאן, וכנגדן נרשמו תשלומים שבוצעו לכאורה בגין העיסקאות ". באופן זה, כך נטען, התחמקו הנאשמים מתשלום מס במקור, שהיה עליהם לנכותו, בסכום של 86,485,536 ₪, וסייעו לאחר להתחמק מתשלומי מע"מ בסכום של 38,637,287 ₪. כמו כן, בוצעו עבירות הלבנת הון בסכום של " לכל הפחות ", 159,155,073 ₪.

4.

באישום הראשון נטען על-ידי העוררת כי, לצורך ביצועה של התכנית העבריינית וקידום מטרות הקשר, פעלו הקושרים להסוות את מעשיהם בכך שהפעילו " שליחים " שנבחרו על-ידי כוכב, ואלה פעלו " באופן נסתר ולא פורמלי "; התקיימו מפגשים במחסום בכביש 443, שם נאסף הזהב השחור על-ידי השליחים והוכנס לשטח המדינה; חלק מהזהב השחור הובא על-ידי השליחים לחברות זיקוק, שם זוקק הזהב לדרגת " פיין ", ולאחר מכן נמסר הזהב לנאשמים; חלקו האחר של הזהב השחור, שלא נדרש לזיקוק, הובא ישירות אל הנאשמים. במקביל, פעלו הנאשמים ביחד עם כוכב ליצור כסות חשבונאית רציפה למכירת הזהב השחור, במטרה להתחמק מתשלום מס.

נטען בכתב האישום, כי אברג'יל הוציא 492 חשבוניות פיקטיביות על שם חלק מהחברות, הנכללות בקבוצת " העוסקים ", באמצעותן ניתנה כסות חשבונאית, תוך שימוש בחברות אחרות. לפי כתב האישום, סכום החשבוניות הפיקטיביות שהוצאו על-ידי אברג'יל עומד על 183,356,399 ₪. פרשה הוציא 372 חשבוניות פיקטיביות, באמצעותן ניתנה כסות חשבונאית לאביסרור בע"מ. סכום החשבוניות הפיקטיביות שהוצאו על-ידי פרשה עומד על 119,616,451 ₪. אליאב הוציא 277 חשבוניות פיקטיביות על שם חברת ברכה משמים, באמצעותה ניתנה כסות חשבונאית לאביסרור בע"מ. סכום החשבוניות הפיקטיביות בקבוצה זו עומד על 135,875,921 ₪. אביסרור עצמו הוציא 723 חשבוניות פיקטיביות על שם אביסרור בע"מ, באמצעותן ניתנה כסות חשבונאית לנאשמות. סכום החשבוניות הפיקטיביות, בחלק זה בלבד, עומד על 267,539,537 ₪.

עוד נטען, כי המשיב נתן תמורה כספית לכוכב בעבור הזהב השחור שנמסר לו, כאשר תשלום זה נעשה באמצעות שיקים שנופקו לפרשה, אליאב ואביסרור, והם אשר פרעו את השיקים במשרדים של נותני שירותי מטבע, ואת התמורה מסרו " לשליחים ", אשר העבירו את הכסף לכוכב. המדובר, על-פי הטענה, בסכום מזומן אשר נמסר לכוכב, סכום העומד על 120,517,786 ₪. בהמשך, וכפי שנטען על-ידי המשיבה, הנאשמים ניכו מאות חשבוניות פיקטיביות, כאשר סכום המע"מ הנובע מהם עומד על כ-40,000,000 ₪. כמו כן, לא ניכו הנאשמים מס במקור, כנדרש, בגין הרכישות מכוכב בסכום של כ-90,000,000 ₪. בנספחים לאישום הראשון פורטו הסכומים המצטברים, הנובעים מהחשבוניות הפיקטיביות שהוצאו, על-פי הטענה, במסגרת פרשה זו, וכן סכומי המס שמתשלומם התחמקו, לכאורה, הנאשמים.

5.

באישום השני נטען כי עבירת המקור אותה ביצעו, לכאורה, הנאשמים, על-פי חוק איסור הלבנת הון, היא קשירת הקשר להוצאת החשבוניות הפיקטיביות, במטרה להתחמק מתשלום מס. הרכוש האסור, כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, נעוץ בתשלומים שהעבירו הנאשמים לכוכב בגין הזהב השחור, שקיבלו; בסכומי המע"מ שמתשלומם התחמקו הנאשמים; ובזהב השחור עצמו, שנרכש באמצעות החשבוניות הפיקטיביות.

נטען בכתב האישום, כי במעשיהם של הנאשמים, כפי שאלה פורטו באישום

הראשון , הם ביצעו פעולות ברכוש אסור בסכום כולל של, לכל הפחות, 159,155,073 ₪ " במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, מיקומו, תנועותיו, או עשיית פעולה בו, ו/או בידיעה שהוא רכוש אסור ", כך לשון כתב האישום.

6.

באישום השלישי , נטען כי החקירה הגלויה של משטרת ישראל ורשות המיסים בפרשה זו, החלה ביום 16.6.2013, ובסמוך לכך נעצרו רבים, וביניהם: כוכב, אברג'יל, פרשה, אביסרור, והשליחים. ביום 2.7.2013, נדרש המשיב לחקירה, אך, חרף חיפוש שנערך בביתו בניסיון לאתרו, לא אותר המשיב במועד זה.

עוד נטען, כי המשיב נמנע מלהתייצב במשטרה, למרות שידע כי הוא דרוש לחקירה, ולמרות שהושארו הודעות בביתו ואצל קרוביו. בכתב האישום צוין כי, החל מיום 2.7.2013 ועד ליום 16.7.2013, בוצעו פעולות חקירה רבות ומגוונות בנסיון לאתר את המשיב, אך הלה הסתתר ואף נקט במספר אמצעים, על-מנת למנוע את איתורו. בין היתר, מדובר בהחלפת מקומות לינה; כיבוי המכשיר הסלולארי שלו ושל בת זוגו, בצד שימוש במכשירים מזדמנים; והמנעות משימוש ברכבו האישי.

רק ביום 16.7.2013, יצר המשיב קשר עם היחידה החוקרת, ובאותו יום הוא נעצר. נטען בנוסף, כי " במהלך תקופת ההמלטות ", הסתיר המשיב את רכבו הפרטי, מסוג מרצדס, ולא נעתר לדרישת המשטרה לגלות את מיקומו.

הליכים קודמים

7.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בבקשה נטען, כי בידי העוררת תשתית ראייתית מוצקה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, ובכלל זה: הודעות של עדים, שחלקם מבהירים את דרך פעולתם המשותפת עם המשיב; מסמכים וחומרים רבים שנתפסו, הקושרים את המשיב ואחרים לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום; והאזנות סתר החושפות את הפעילות המתוארת בכתב האישום.

אשר לעילות המעצר, נטען כי מתקיימת במקרה דנן העילה המנוייה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שכן קיים חשש שאם לא ייעצר המשיב, הוא יגרום לשיבוש הליכי המשפט, ישפיע על עדים, ויתחמק מהליכי השפיטה.

בנוסף, קמה בעניינו של המשיב עילת המסוכנות, כמפורט בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן מדובר במי שביצע, לכאורה, עבירות מס חמורות לאורך שנים, בהיקף הנאמד במאות מליוני שקלים, ותוך נסיון " להלבין " את הרכוש האסור. בנסיבות אלה, קיים חשש ממשי לשלום הציבור ולפגיעה נוספת בקופה הציבורית.

עוד נטען, כי אין מקום לבחון בעניינו של המשיב את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, לאור התחמקותו מרשויות החוק וחוסר האמון במשיב, כי יקיים את תנאי שחרורו.

בנוסף, נטען על-ידי העוררת כי, כאשר מדובר בעבירות מס חמורות, ניתן בנקל, לשוב ולבצען " מכל מקום שהוא ", ואף בתנאים של מעצר בית, ולכן אין בתנאי שחרור ממעצר, חמורים ככל שיהיו, כדי לאיין את החשש להמשך ביצוען של העבירות.

לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

8.

טרם שאעבור לדון בהחלטות שניתנו בעניינו של המשיב, ככל שהדבר נוגע לבקשה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים, אסקור בקצרה החלטות שניתנו בעניינם של שני מעורבים אחרים בפרשה, אילן שפק (להלן: אילן ) וכפיר מויאל (להלן: כפיר ) (שניהם ביחד, להלן: המשיבים ), בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

נגד השניים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות דומות לאלו שיוחסו למשיב ולחברות שבבעלותו, ובית המשפט התבקש לעוצרם עד לתום ההליכים במשפטם. הבקשה נדונה על-ידי כב' השופטת ד' קרת-מאיר (תיק מ"ת 21259-07-13), ובהחלטה מקיפה, המתפרשת על-פני 17 עמודים, נקבע כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים. צוין בהחלטה כי העוררת מסתמכת, בעיקר, על עדותו של כוכב " כדמות היוצרת בסיס ראייתי באשר לעברות המיוחסות למשיבים ". במהלך הדיון, הועלו על-ידי באי כוחם של המשיבים טענות שונות לגבי מצבו הנפשי של כוכב, והיותו לוקה במחלת נפש. טענות אלה נדחו, לאור האמור בחוות דעת פסיכיאטרית ממנה עולה כי בארבע השנים האחרונות כוכב לא היה נתון כלל במעקב פסיכיאטרי, וכי הוא יודע במה הוא חשוד וכשיר לעמוד לדין. לפיכך, נדחתה הטענה כי הודעותיו של כוכב הן בגדר משענת קנה רצוץ, ונקבע כי " ההפך הוא הנכון ". בעדויותיו של כוכב פורטה בהרחבה שיטת הפעולה של ההתארגנות העבריינית, תוך התייחסות מפורטת לחלקו של כל אחד מהמעורבים בפרשה. יצוין, כי לדבריו של כוכב, השותף הראשון לפרשה זו, היה מי שכונה על-ידו " הצפוני ", הוא המשיב שלפנינו, ואליו הצטרפו שניים נוספים – זגורי וכפיר. לאחר שזגורי נכלא, בגין ביצוע עבירות שאינן קשורות לפרשה זו, הביא כפיר את אילן, והשניים המשיכו לפעול ביחד עם המשיב. צוין בהחלטה, כי כוכב אינו עד מדינה, והוא עצמו צפוי לעמוד לדין.

במסגרת ההחלטה, נבחנו גם דברים שמסר מעורב אחר, אברג'יל, וצוין כי " אין מחלוקת בין המבקשת לבין המשיבים על כך שהודעותיו של אברג'יל רצופות סתירות ". כמו כן, פורטו ראיות נוספות שהוצגו על-ידי העוררת, ונקבע כי " קמה תשתית כבדת משקל של ראיות לכאורה לביצוע העברות המיוחסות למשיבים בכתב האישום ".

אשר לעילת המעצר, נקבע כי מסוכנותם של המשיבים " נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה, וכאשר העבירות נעברות באורח שיטתי או בהיקף ניכר או בהתארגנות של כמה עבריינים ". עם זאת, הוחלט להפנות את המשיבים אל שירות המבחן, לצורך הכנת תסקירי מעצר בעניינם, על-מנת לבחון את השאלה, האם ניתן לאיין את מסוכנותם באמצעות חלופת מעצר.

9.

להשלמת התמונה, אציין כי ביום 29.8.2013, החליט כב' השופט הבכיר, צ' גורפינקל , לאחר שעיין בתסקיר מעצר, להורות על מעצרו של אילן עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. החלטה דומה ניתנה, ביום 12.9.2013, על-ידי כב' השופט צ' קאפח , בעניינו של כפיר, וזאת לאחר שבאי כוחו הסכימו למעצרו עד לתום ההליכים. אוסיף עוד, כי, ביום 20.8.2013, החליטה כב' השופטת ג' רביד על מעצרו של כוכב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו (מ"ת 21339-07-13).

ההחלטות שניתנו בעניינו של המשיב

10.

נחזור עתה אל המשיב, ונציין כי בעניינו ניתנו שתי החלטות, האחת נוגעת לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (החלטתו של השופט צ' גורפינקל מיום 29.8.2013) והאחרת היא ההחלטה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר (החלטת השופט צ' קאפח מיום 2.10.2013).

בהחלטתו, ציין השופט גורפינקל כי קיים הבדל בין עניינו של המשיב לבין עניינם של אילן וכפיר, שכן נגד המשיב עומדות הודעותיו של כוכב בלבד, ואילו נגד המשיבים האחרים ישנן ראיות נוספות. עם זאת, הוסיף וקבע השופט גורפינקל, כי " בשלב זה די בהודעתו של כוכב שמעיד כי המשיב קנה ממנו זהב וכי נעשה כיסוי חשבונאי לעסקאות באמצעות חשבוניות פיקטיביות, כדי לסבך את המשיב בעבירה של קשירת קשר להוצאת החשבוניות ... גם אם אינו מעורב בעצמו בקשרים עם הקושרים האחרים ".

ואולם, למרות קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, נקבע על-ידי השופט גורפינקל כי " עוצמת הראיות נחלשת, לעומת מה שנקבע בעניינם של [אילן וכפיר]". ובהמשך " ... לאור החלשת עוצמת הראיות כנגד המשיב, יש מקום לשקול שחרורו לחלופת מעצר ... ", ולצורך כך התבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר " לבחינת מסוכנותו של המשיב ולבחינת חלופות מעצר ראויות שתוצענה ".

11.

ביום 26.9.2013, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, וממנו עולה כי הוא נשוי ואב לשני ילדים, כאשר בתו הבכורה מצוייה כיום בתהליכי גיוס לצה"ל. המשיב ורעייתו נמצאים בהליכי גירושין מזה כשנה. צוין בתסקיר כי זהו מעצרו הארוך הראשון של המשיב, לאחר שהוא נעצר למספר ימים, בגין חקירתו בפרשה אחרת. בשיחה עם קצין המבחן, התקשה המשיב להכיר בבעיה כלשהי בהתנהגותו, הוא השליך את הדברים על אחרים, וראה את עצמו כקורבן. הובעה בתסקיר התלבטות לגבי האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, לאור ההתרשמות, כי המשיב " נוטה להציג את עצמו כקורבן ומתקשה לבדוק לעומק את התנהלותו והנסיבות שעמדו ברקע למעצרו ". עוד צוין בתסקיר, כי המשיב " השאיר רושם כי רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור להתנהלותו ודפוסי חשיבתו ".

בנסיבות אלה, נקבע כי קיים קושי להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, להישנות מעשים דומים. עם זאת, צוין בתסקיר כי החלופה, שהוצעה על-ידי המשיב, עשויה להפחית את רמת הסבירות לביצוע מעשים דומים, לאלו המיוחסים לו בכתב האישום.

בסיכום התסקיר נאמר, כי " במידה וכבוד בית המשפט יחליט על שחרורו [ של המשיב ] ממעצר ", מומלץ לעשות כן בבית אחותו בישוב " מנוף " ובפיקוח המפקחים המוצעים.

12.

ההחלטה, מושא הערר, ניתנה, כאמור, ביום 2.10.2013 על-ידי כב' השופט קאפח, אשר קבע כי הוא מצווה לצעוד בתוואי שנקבע על-ידי השופט גורפינקל. צוין, בהקשר זה, כי נאמר בהחלטתו של השופט גורפינקל, כי עוצמת הראיות בעניינו של המשיב " נחלשת " לעומת עוצמת הראיות בעניינם של אחרים, ועל כן יש מקום לבחון את האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיין בתסקיר המעצר, קבע השופט קאפח כי יש לאזן במקרה דנן בין הגורמים הבאים: " החולשה בראיות כפי שנקבעה על-ידי כב' השופט גורפינקל, הקושי של שירות המבחן נוכח הכחשת המשיב, והמפקחים אשר הותירו רושם משביע רצון ".

לאחר זאת, החליט השופט קאפח להורות על שחרורו של המשיב ממעצר, בתנאים הבאים:

א.התחייבות עצמית וערבות צד ג' ע"ס 300,000 ₪, כל אחת.

ב.הפקדה במזומן של 500,000 ₪.

ג.מעצר בית מלא ומוחלט בבית אחותו של המשיב במושב " מנוף ", תחת פיקוח אנושי ואלקטרוני.

ד.נאסר על המשיב ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה, ונקבע כי כל שימוש באמצעי קשר, לרבות טלפון ומחשב, ייעשה תחת פיקוח מי מהמפקחים.

ה.הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ בעניינו של המשיב.

לבקשת העוררת, עוכב שחרורו של המשיב לחלופת המעצר עד ליום ו', 4.10.2013 שעה 12:00.

יצוין, כי ביום זה התקיים הדיון בערר בפניי, ובתום הדיון הוריתי על המשך מעצרו של המשיב, עד להחלטה אחרת בעניינו.

טיעוני העוררת

13.

לטענת העוררת, המשיב הינו אחד מארבעת הנאשמים המרכזיים " בפרשה מורכבת של הונאת מס והלבנת הון מתוחכמת שיטתית בהיקף עצום, של מאות מליוני שקלים ". מעצרם של השותפים האחרים, כוכב, אילן וכפיר, הוארך עד לתום ההליכים במשפטם, כאשר רק לגבי המשיב הוחלט לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים. לגישת העוררת, אין להלום כי דווקא המשיב, אשר נמלט והסתתר במשך יותר משבועיים, וקיימת לגביו " עילת הימלטות קונקרטית ולא חשש ערטילאי ", הוא שישוחרר לחלופת מעצר. נטען, לעניין זה, כי המשיב נדרש לחקירה ביום 2.7.2013, אך הוא לא התייצב, ועשה כל שביכולתו על-מנת לטשטש את עקבותיו, ורק ביום 16.7.2013 הוא יצר קשר עם היחידה החוקרת.

מעבר לעילה שעניינה חשש לשיבוש הליכי המשפט וחשש להימלטות מאימת הדין, נטען כי קיים " חשש ממשי לשלום הציבור ועילת מסוכנות לקופה הציבורית, אם ישוחרר המשיב ממעצר ". על מסוכנותו של המשיב למדה העוררת גם מכתב אישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בחיפה (ת"פ 23947-10-10), ובמסגרתו ייוחסו לו 147 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ. בכתב האישום נטען כי בשנת 2009, ניכה המשיב מס תשומות שלא כדין, על סמך 147 חשבוניות מס כוזבות. לטענת העוררת, מדובר בדפוס התנהגות דומה לזה שננקט בפרשה שלפנינו, גם אם בקנה מידה קטן הרבה יותר.

העוררת הוסיפה וטענה, כי כאשר עסקינן בעבירות מס והלבנת הון, ניתן להוסיף ולבצע את העבירות " מכל מקום שהוא ", והתנהלותו העבריינית של המשיב לאורך שנים, מעידה כי אין ליתן בו אמון, כי לא ישוב לבצע עבירות נוספות מסוג זה. חוסר האמון במשיב, נובע גם מהתנהלותו טרם שהוגש נגדו כתב אישום, הן במסגרת החקירה והן בנסיונו להתחמק ולטשטש את עקבותיו, לאחר שהודע לו כי עליו להתייצב ביחידה החוקרת.

אשר לנושא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, נטען כי השופט גורפינקל קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המסבכת את המשיב בביצוע העבירות. עוד נטען, כי גם אם נגד שותפיו של המשיב ישנן ראיות נוספות, אין בכך כדי להשפיע על עוצמת הראיות בעניינו של המשיב, שכן הבחינה הנכונה אינה צריכה להעשות באופן יחסי לעניינם של אחרים, אלא להתמקד בראיות הקיימות לגבי המשיב עצמו. נטען בנוסף, כי קיימים יחסי גומלין בין עילות המעצר לבין עוצמתן של הראיות, וכאשר מדובר בעילות מעצר " חזקות " ובחוסר אמון במשיב, יש בכך כדי לאזן את " חולשת " הראיות, ככל שקיימת חולשה כזו.

לבסוף, נטען כי תסקיר המעצר, שהוגש לבית המשפט המחוזי, אינו חיובי ואינו כולל המלצה חד משמעית לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. עו"ד לינדר, בא כוחה של העוררת, טען, בהקשר זה, כי שירות המבחן התקשה להעריך את רמת מסוכנותו של המשיב, להישנות מעשים דומים בעתיד, ואף ציין כי המשיב אינו מתמודד עם הבעייתיות בהתנהלותו והוא רואה עצמו כקורבן. בניגוד למקרים אחרים, בהם בא שירות המבחן בהמלצה מפורשת לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, נאמר במקרה דנן, כי " במידה וכבוד בית המשפט יחליט על שחרורו מהמעצר, אנו ממליצים ... ". לפיכך, נטען כי אין להסתמך על התסקיר לצורך בחינת חלופת המעצר.

לאור האמור, התבקשתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

תגובת המשיב

14.

עו"ד הלוי, בא כוחו של המשיב, תקף בשצף קצף את החלטת העוררת להגיש ערר על החלטתו של השופט קאפח, ואף כינה החלטה זו כ" שערורייתית ".

לטענת עו"ד הלוי, התשתית הראייתית בעניינו של המשיב הינה בעלת עוצמה נמוכה, והיא מתבססת, אך ורק על עדותו של כוכב, כאשר אברג'יל, שלטענת התביעה הוא שסיפק את החשבוניות, אינו מפליל את המשיב. גם עדים אחרים שנחקרו, אינם מייחסים למשיב כל עבירה, בניגוד לעניינם של המעורבים האחרים, אילן וכפיר.

לגישתו של עו"ד הלוי, הפער הראייתי בין המשיב לבין האחרים הינו רב ביותר, כאשר, לשיטתו, השופט גורפינקל המעיט ולא דק פורתא בעניין זה, באומרו כי " עניינו של המשיב שונה במעט " מעניינם של האחרים. יצוין, כי במהלך הדיון הצעתי לצדדים להעמיד לעיוני את חומר החקירה בעניינו של המשיב, על-מנת לבחון את הטענות בנושא עוצמת הראיות, אך בא כוחו של המשיב התנגד לכך בתוקף, ועל כן החלטתי שלא לעיין בחומר. לסיכום הדברים בעניין הראיות, נטען על-ידי עו"ד הלוי כי, כאשר מדובר בראיות לכאורה בעלות עוצמה נמוכה, הרי שגם אם קיימת עילת מעצר, תגבר הנטייה להורות על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר.

בהתייחס לעילות המעצר, שפורטו על-ידי העוררת, נטען כי בשבועיים שחלפו מאז התבקש המשיב להתייצב לחקירה הוא שהה בטיול עם בת זוגו, ובשל המשבר עם רעייתו, בחר המשיב שלא לעשות שימוש בטלפון הנייד שהיה ברשותו. המשיב לא ניסה לשבש את החקירה, להשפיע על עדים, או להעלים ראיות. לפיכך, אין לראות בעובדות הנטענות במסגרת האישום השלישי, כסיבה מספקת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.

אשר לטענה בדבר מסוכנותו של המשיב להישנות מעשים דומים, הפנה עו"ד הלוי לתנאי השחרור שנקבעו בהחלטתו של השופט קאפח, המלמדים על פיקוח מוגבר, אנושי ואלקטרוני, אחר צעדיו ומעשיו של המשיב. עו"ד הלוי חלק על עמדת העוררת לפיה ניתן להסתמך על כתב אישום, התלוי ועומד נגד המשיב, בעבירות מע"מ, שכן לטענתו עומדת למרשו חזקת החפות, והמשיב משוכנע כי יזוכה בדינו.

לגישתו של עו"ד הלוי, תנאי השחרור שנקבעו בהחלטתו של השופט קאפח הינם מאוזנים, ואין להקל ראש בהחלטה המחייבת את המשיב להפקיד סכום של 500,000 ₪, סכום נכבד שקיים קושי רב, מבחינתו של המשיב, לגייסו. המפקחים נמצאו כאנשים ראויים, ותסקיר המעצר כולל, בסופו של דבר, המלצה לאשר את חלופת המעצר המוצעת.

לאור האמור, נטען על-ידי בא כוחו של המשיב כי יש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

15.

המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה למעצר עד לתום ההליכים, תמצא בסעיף 21 לחוק המעצרים, הקובע כי בית המשפט יורה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים במשפטו, בהתקיים שלושה תנאים: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופת מעצר ראויה, שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר, כאמצעי שפגיעתו בחירותו של הנאשם פחותה (בש"פ 8082/12 אוסקר נ' מדינת ישראל (23.12.2012) (להלן: עניין אוסקר ); בש"פ 3526/13 כיאל

נ' מדינת ישראל ( 27.5.2013); בש"פ 8379/12 דוחה נ' מדינת ישראל (29.11.2012); בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.2011) (להלן: עניין פלוני )).

ראיות לכאורה

16.

נקבע, באשר לדרישה לקיומן של " ראיות לכאורה להוכחת האשמה ", כי על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר להרשעת הנאשם, לאחר עיבודו של חומר הראיות במסגרת ההליך העיקרי. עסקינן ב" ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר " (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147 (1996), וראו גם, בש"פ 637/13 מגידיש נ' מדינת ישראל (25.2.2013); בש"פ 6742/11 אלמכאווי נ' מדינת ישראל (26.9.2011)).

ועוד נקבע, כי " בשלב המקדמי של מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט אינו נדרש לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה בהליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי – בכפוף לכך שלא נתגלו פירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות על חולשה ממשית של התשתית הראייתית הלכאורית " (בש"פ 5191/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל (29.7.2013) בפסקה 7, וראו גם, בש"פ 3171/13 אדינייב נ' מדינת ישראל (9.5.2013); בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל (13.3.2012); בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (18.4.2010)).

17.

בענייננו, נקבע על-ידי השופט גורפינקל, בהחלטתו מיום 29.8.2013, כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, שכן " די בהודעתו של כוכב ... כדי לסבך את המשיב בעבירה של קשירת קשר להוצאת החשבוניות, שכן די בכך שהמשיב קשר קשר עם כוכב לרכוש ממנו זהב ולקבל חשבוניות פיקטיביות ".

ואולם, השופט גורפינקל סבר כי מדובר בראיות שעוצמתן " נחלשת " או " התמעטה ", בשל העובדה כי בעניינם של האחרים, אילן וכפיר, ישנן ראיות נוספות, מלבד עדותו של כוכב. בשל כך, נקבע בהחלטה כי " עניינו של המשיב שונה במעט ", מעניינם של האחרים.

דעתי בעניין זה שונה. שאלת עוצמתן של הראיות אינה נמדדת בספירת " ראשים ", היינו כמה עדים מעידים נגד נאשם אחד לעומת מספר העדים נגד האחר. הבחינה היא איכותית ולא כמותית, וכפי שהובהר, עדותו של כוכב היא העדות המרכזית, ולפיה היה המשיב (שכונה על-ידו " הצפוני "), בין האבות המייסדים של התכנית העבריינית, המורכבת והעניפה.

אכן, עולה מהחומר כי אברג'יל אינו מזכיר את המשיב, בעוד שהוא מתייחס בעדותו לאילן וכפיר, אך כפי שהובהר בהחלטתה של השופטת קרת-מאיר, עדות זו הינה בעייתית ביותר, ונאמר בהחלטה כי " אין מחלוקת בין המבקשת לבין המשיבים על כך שהודעותיו של אברג'יל רצופות סתירות ". במצב דברים זה, לא ברור עד כמה יש בהודעותיו של אברג'יל כדי לתמוך בדבריו של כוכב, אם בכלל. אציין עוד, כי לא מצאתי כי ישנן ראיות ישירות נוספות, המפלילות את אילן וכפיר, ואינן נוגעות לתשתית הראייתית בעניינו של המשיב.

בהתאם לגישתי, לפיה בחינת התשתית הראייתית בעניינו של נאשם פלוני אינה נעשית באופן יחסי לאחרים, או מתוך השוואה לתשתית הראייתית הקיימת בעניינם, סבורני כי שגה השופט גורפינקל בקובעו, כי מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה " חלשה ", ולא מצאתי כי יש בטענות המשיב כדי להצביע על חולשה ממשית של הראיות.

זאת ועוד, גם אם תתקבל הגישה, לפיה מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה או חלשה, עדיין יש לאזן בין נתון זה לבין עוצמתן של עילות המעצר, שכן " מקום בו עילת המעצר היא עוצמתית, והאינטרס שביסוד המעצר הוא כזה שכל נטילת סיכון לגביו תהיה בלתי סבירה, כך שאין למעשה חלופת מעצר מתאימה שתוכל להגשים את מטרות המעצר, לא יהא מנוס ממעצרו של הנאשם, על אף הבעייתיות במשקלן של הראיות לכאורה " (עניין פלוני בפסקה 5, וראו גם, מרדכי לוי "הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים – בחינה נוספת"

משפטים לד 549 (תשס"ה) (להלן: לוי )).

נעבור, אפוא, לבחון את עילות המעצר בעניינו של המשיב.

עילות המעצר

18.

העוררת טוענת לקיומן של שתי עילות מרכזיות והן: עילת המסוכנות המעוגנת בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, ועילת השיבוש, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

אשר לעילה הראשונה, עולה מכתב האישום כי המשיב היה שותף, לכאורה, להתארגנות עבריינית עניפה, אשר שמה לה למטרה להחדיר כמויות נכבדות של זהב, רובן משטחי הרשות הפלסטינאית, לתחומי המדינה, תוך שימוש שיטתי בחשבוניות פיקטיביות, בהיקף של מאות מליוני שקלים, ותוך ביצוע עבירות מס והלבנת הון. בעניין אוסקר ציינתי כי " עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם במקרים, שבהם מיוחסות לנאשמים אך ורק עבירות כלכליות או עבירות רכוש ". זאת, בעיקר, כאשר מדובר בעבירות אשר " מבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים ... " (בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח (25.12.2003).

מסתבר, כי, בעניינו של המשיב החשש להישנות מעשים, כדוגמת אלה המיוחסים לו בכתב האישום, אינו תיאורטי גרידא. זאת, משהוגש נגדו כתב אישום בעבירות דומות, וחרף זאת הוא ביצע, לכאורה, את העבירות, מושא דיוננו זה. בניגוד לגישת בא כוח המשיב, לפיה אין מקום להיזקק לכתב אישום תלוי

ועומד נגד הנאשם, להבדיל מהרשעה קודמת, נפסק, לא אחת, כי מדובר בנתון בעל משמעות, גם במסגרת הליכי המעצר. כפי שנקבע בבש"פ 9583/11 אלטלאלקה נ' מדינת ישראל (27.12.2011), יש להבחין בין מבד"ים שלא הבשילו לידי כתב אישום, שאותם אין להגיש " אלא אם מתלוה לכך חומר של ראיות לכאורה ", לבין כתבי אישום תלויים ועומדים, שהגשתם נועדה " כדי להציג לבית המשפט מלוא התמונה הנוגעת לחשוד " (ראו גם, בש"פ 9745/11 בואב נ' מדינת ישראל (15.1.2012).

בבש"פ 7947/10 פלוני נ' מדינת ישראל (3.11.2010) ציין השופט י' דנציגר כי, " הגשת כתבי אישום נוספים על כתב האישום שבגינו מתבקשת הארכת מעצר של נאשם עד תום ההליכים צריך שתיעשה רק באותם מקרים בהם קיים ערך מוסף להגשתם ואשר בהם האישומים המיוחסים לנאשם במסגרת כתב האישום הנוסף מהווים נדבך מרכזי בטיעוני התביעה בדבר קיומה של עילת מעצר " (שם, בפסקה 20). דומה, כי איש לא יחלוק על חשיבות הגשתו של כתב אישום קודם בעניינו של המשיב, המייחס לו עבירות דומות שבוצעו, לכאורה, לפני ביצוע המעשים, מושא כתב אישום זה. לעובדה זו יש חשיבות רבה, בבוא בית המשפט לבחון את הסיכון להישנות מעשים דומים על-ידי המשיב, כאשר, לפחות לכאורה, הוא חזר על מעשיו, שעה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות מאותו סוג.

19.

אשר לעילת השיבוש, נראה כי מדובר בעילת מעצר בעלת עוצמה גבוהה ביותר, וזאת, על רקע הנטען נגד המשיב, במסגרת האישום השלישי לכתב האישום. אין חולק, כי החקירה הגלויה בפרשה זו החלה ביום 16.6.2013 ובמועד זה נעצרו מעורבים רבים בפרשה. המשיב עצמו נדרש להתייצב לחקירה ביום 2.7.2013, אך, חרף זאת, הוא נעלם מהשטח במשך כשבועיים, במהלכם הוא החליף מקומות לינה, נמנע מלהשתמש בטלפון הסלולארי שלו ושל בת זוגו, ואף לא עשה שימוש ברכבו האישי. לטענת בא כוח המשיב, נועדה " העלמותו " של המשיב לצורכי טיול רומנטי עם בת זוגו, מבלי שהיתה לו כל כוונה לשבש את החקירה. גם אם תתקבל הטענה, כי המשיב לא יצר קשר עם מעורבים בפרשה, ולא ניסה להעלים ראיות, אין להלום כי דווקא במועד בו היה המשיב דרוש לחקירה, התעורר הצורך לצאת לטיול " רומנטי " ברחבי המדינה, כאשר בה בעת, הוא טרח למנוע כל אפשרות ליצור קשר ישיר עימו.

גם סירובו, לכאורה, של המשיב לגלות היכן מוסתר רכבו הפרטי, מסוג מרצדס, אינו מעיד על רצון לשתף פעולה עם גורמי החקירה, גם אם בסופו של דבר, נתפס הרכב.

במצב דברים זה, אין מדובר בחשש תיאורטי לשיבוש מהלכי המשפט ולהימלטות מהדין, אלא שבפנינו חשש ממשי, הנובע מהתנהגותו של המשיב עצמו (ראו, לענין זה, בש"פ 5094/13 מחאמיד נ' מדינת ישראל (24.7.2013); בש"פ 7289/05 נקש נ' מדינת ישראל (12.9.2005)).

חלופת מעצר

20.

מצוות המחוקק היא, כי על בית המשפט להדרש לשאלה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר, " בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה " (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים).

לצורך בחינת התכנותה של חלופת מעצר, עמדה הפסיקה של הזיקה הקיימת בין עוצמת הראיות לבין חלופת המעצר, ומדובר במעין " מקבילית כוחות ", " בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם " (עניין פלוני בפסקה 4).

בא בעת, קיימת גם זיקה בין עוצמת הראיות לבין עוצמת עילת המעצר, כך שגם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (ראו, עניין אוסקר בפסקה 23, וכן, בש"פ 7943/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(28.11.2012); בש"פ 5900/12 אבו גאליה נ' מדינת ישראל (13.8.2012); בש"פ 3224/13

מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013)).

מקובלים עליי, בהקשר הנדון, דבריו של לוי בעמ' 618, לפיהם:

"... יש להכיר בקיומה של זיקה הדוקה בין עצמת הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום המשפט לבין עילת המעצר, על מהותה ועצמתה, ויש להבחין בין עילות המעצר השונות לסוגיהן. יש לבחון את עצמתה של העילה בכל מקרה קונקרטי בהתאם לעצמת החשש נשוא העילה ולסבירותו, ובשים לב לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. יש להבחין בין עילת מעצר איתנה לבין עילת מעצר פחותה ממנה, הן לפי טיבה והן לפי עצמתה, בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה. הדבר משפיע הן על דיות הראיות לכאורה, הן על העצמה של הראיות לכאורה הנדרשות למעצר, והן על השאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר".

אם ניישם דברים אלה לענייננו, הרי שגם בהנחה כי עוצמת הראיות אינה מן הגבוהות (וכאמור, אינני סבור כך), יש בעובדה כי עילות המעצר הינן בעלות עוצמה בלתי מבוטלת, כדי להשליך על התכנותה של חלופת המעצר.

כפי שהובהר, עילת המסוכנות, שעניינה החשש להישנות מעשים דומים בעתיד, הינה מוחשית וקונקרטית, הן משום חלקו המרכזי, לכאורה, של המשיב בפרשה, והן בשל הליכים משפטיים שננקטו נגדו, בגין ביצוע עבירות דומות.

גם עילת השיבוש הינה בעלת עוצמה גבוהה, בשל התנהגותו של המשיב כמתואר באישום השלישי, ואוסיף כי לא ניתן להתנהלות זו הסבר המניח את הדעת. החשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין הינו חשש ממשי וקונקרטי, וחשש זה אינו מאפשר לשחררו לחלופת מעצר.

התנהגותו של המשיב בפרשה, גם מערערת את האפשרות ליתן בו אמון, דבר שהוא חיוני, בבוא בית המשפט להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, וגם מסיבה זו אין לשחרר את המשיב לחלופה (ראו, לעניין זה, בש"פ 5673/12 אטינגר נ' מדינת ישראל (6.8.2012); בש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי (17.9.2009); בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 385 (2000)).

סוף דבר

21.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, והמשיב ימצא במעצר עד לתום ההליכים במשפטו.