בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ. עופר איטח

נגד המשיבים הוגש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיפים 499(א)(1)+ 415 סיפא+ 418+ 420 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) בצירוף סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1996 (להלן: חוק כרטיסי חיוב ); זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיפים 418 סיפא+ 29 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיפים 420+ 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 415 סיפא+ 29+ 25 לחוק העונשין; והונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב + סעיף 29 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, במועד לא ידוע עובר ליום 3.12.02, קשרו מספר אנשים וביניהם המשיבים (להלן: המארגנים ) קשר לזייף אלפי כרטיסי אשראי על מנת לעשות בהם שימוש ולמשוך באמצעותם כספים רבים מחשבונות הבנק של בעלי כרטיסי האשראי המקוריים. כן נטען כי סמוך לאחר מכן זייפו המארגנים, בעצמם או באמצעות אחרים, את כרטיסי האשראי באופן שניתן יהיה לעשות בהם שימוש בכספומטים כאילו היו כרטיסי אשראי מקוריים, ואף השיגו במרמה את הקודים הסודיים האישיים של בעלי הכרטיסים. בכתב האישום אף נטען כי במסגרת הקשר קשרו המארגנים קשר עם מספר אנשים, ביניהם טירן נס, על מנת שאלה ישמשו ראשי חוליות שיופעלו על ידי המארגנים ויגייסו אנשים נוספים שיבצעו בפועל את משיכת הכסף באמצעות כרטיסי האשראי המזויפים על פי רשימות כספומטים שהמארגנים ימסרו להם. עוד נטען כי המארגנים קשרו, בעצמם או באמצעות אחרים, קשר עם אנשים נוספים, לרבות אילן חנוכה, רמי מכתבי ויוסי מלכה, על מנת שאלה יבצעו, באזורים שונים בארץ ובחו"ל, משיכות באמצעות כרטיסי האשראי המזויפים שהמארגנים יספקו להם. על פי כתב האישום סיכמו המארגנים עם אותם אנשים כי הכסף שיימשך יועבר לראשי החוליות ומהם למארגנים ובתמורה יקבלו ראשי החוליות והמבצעים אחוז מסוים מסך כל המשיכות שיבצעו בפועל.

על פי הנטען בכתב האישום, הקשר האמור אכן יצא אל הפועל והאנשים שגויסו על ידי המארגנים וראשי החוליות שלהם ביצעו 7404 משיכות באזורים שונים בארץ ואף בחו"ל, רובן בין התאריכים 3.12.02 ל- 4.12.02, בסכום כולל של כ- 9,698,209 ש"ח. עוד נטען כי סכום זה הועבר לידי המארגנים, אשר סמוך לאחר מכן העלימו את הכסף ואת הציוד ששימש לביצוע המשיכות, וכי ביום 10.3.03 החזיק המשיב 3 כ- 1,214,000 ש"ח מתוך אותו סכום.

בכתב האישום אף נטען כי ביום 20.2.03 קשרו המארגנים, באמצעות המשיב 1, קשר עם רות אליקים (אלמקייס), לפיו האחרונה תקבל מהמשיב 1 כ- 200 כרטיסי אשראי מזויפים ותמשוך באמצעותם, יחד עם אדם נוסף, כסף בסך של לפחות 200,000$ מכספומטים בהולנד; אולם, בשל אילוצים שונים ומעצרו של המשיב 1 ביום 2.3.03 תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים במשפטם.

לאחר שהדיון בבקשת המעצר נדחה מספר פעמים לבקשת הסנגורים, נעתר בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח) לבקשת המדינה והורה ביום 22.6.03 על מעצרו של המשיב 3 וביום 3.7.03 על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תום ההליכים במשפטם. בהחלטתו לגבי המשיב 3 קבע בית משפט השלום כי קיים מאגר רב של ראיות המסבכות את המשיב בפרשה זו ויש בהן סיכוי סביר להרשעה. לעניין עילת המעצר, שלא הייתה שנויה במחלוקת, קבע בית המשפט כי מסוכנותו של המשיב 3 בולטת וכי אין ספק כי אם המשיב ישוחרר הוא יימלט בהזדמנות הראשונה. בהחלטתו לגבי המשיבים 2-1 קבע בית משפט השלום כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית אשר יש בה סיכוי סביר ואף מעבר לכך להרשעת המשיבים, כי מסוכנותם של המשיבים גדולה וכי קיים חשש ממשי שאם ישוחררו לחלופת מעצר לא יופיעו למשפטם. על החלטה זו המשיב 1 לא ערר ואילו המשיב 2 חזר בו מערר שהגיש לבית המשפט המחוזי. עררו של המשיב 3 על ההחלטה לעוצרו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב) ביום 30.9.03 והמשיב חזר בו מערר שהגיש על כך לבית משפט זה.

בפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום, החל מיום 27.12.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 3755/03 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. בבקשה נאמר כי התקיימו עד להגשתה שמונה ישיבות הוכחות וכי קבועות בתיק ארבע ישיבות נוספות. על פי האמור בבקשה, בית משפט השלום היה נכון לשמוע את התיק גם בתקופת הפגרה והציע עשרות מועדים אפשריים, אך הסנגורים התנגדו לקיום הדיון בתקופת הפגרה ודחו עשרות מועדים מוצעים בנימוק של עומס רב על יומנם. באי-כוח המשיבים מתנגדים לבקשה להארכת המעצר ומבקשים לשחררם לחלופת מעצר. באי-כוח המשיבים אינם חולקים על כך שמתקיימות ראיות לכאורה לאשמתם של המשיבים, אך טוענים כי מכיוון שמדובר בעבירות מרמה ורכוש, המסוכנות הנשקפת מהמשיבים אינה רבה וניתן להפיגה בחלופת מעצר בדמות מעצר בית והפקדת ערבויות. עוד מציינים הם כי חלק מהמעורבים האחרים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים ונוכח החשש הממשי מהימלטות המשיבים ממשפטם, דין הבקשה להתקבל. בית משפט זה כבר קבע בעבר כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם כאשר מיוחסות למשיבים עבירות רכוש בלבד, וזאת כאשר המסוכנות נלמדת מנסיבות ביצוע העבירות הללו, כך כאשר העבירות מבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272; בש"פ 7803/01 ניידיץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3822/01 מדינת ישראל נ' סניור (לא פורסם)). במקרה דנן, על פי הנטען בכתב האישום, עמדו המשיבים בראש רשת קושרים מסועפת ורבת משתתפים. מכתב האישום עולה כי לפעולתה של הרשת קדם תכנון קפדני ותחכום רב, ושבסופה הצליחו חבריה לשלשל לכיסם סכומי עתק. אכן, כפי שציין חברי השופט מצא בעניינו של אחד מהמעורבים הפחות בכירים בפרשה, "המדובר, כפי שיכולתי להיווכח, בתכנית עבריינית יוצאת דופן בתחכומה ובחומרתה" (בש"פ 4353/03 עופר כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום - שמהם עולה כי הם בעלי יכולת ליזום ולתכנן מבצעי זיוף ומרמה מתוחכמים ורחבי היקף ואף לגייס עבריינים שיבצעו עבורם את תוכניתם - מלמדים אפוא על מסוכנותם לציבור. לכך יש להוסיף כי נגד המשיב 1 תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירות דומות של זיוף כרטיסי אשראי ומשיכות כספים באמצעותם; והמשיב 3 היה אסיר ברשיון בעת ביצוע העבירות ובעברו הפלילי שלוש הרשעות קודמות בעבירות רכוש, ביניהן החזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב והונאה בכרטיסי חיוב. נגד המשיב 3 אף עומד צו מעצר בינלאומי בגין עבירות של סחר בנשים.

זאת ועוד, "כישוריהם" של המשיבים על-פי המעשים המיוחסים להם ובהם מעשי הזיוף וקשרים ענפים עם אחרים שהיו עמם ברשת העבריינית, מקימים חשש ממשי להימלטות מהדין אם ישוחררו. לכך יש להוסיף כי

המשיב 1 ניסה כבר להימלט מן הארץ ימים ספורים לפני שנעצר בפרשה נשוא בקשה זו, וזאת על אף צו עיכוב יציאה מהארץ שהיה תלוי ועומד נגדו ועל אף שהתחייב בכתב ערובה כי לא יעזוב את הארץ עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת כתב האישום האחר. לגבי המשיב 3 קיים יסוד להניח, כפי שאף קבע בית משפט השלום בהחלטת המעצר, כי יצא מישראל וחזר אליה שלא באמצעות דרכונו וככל הנראה נכנס לישראל באמצעות דרכון מזויף.

בנסיבות אלו, כאשר נשקפת מסוכנות רבה מן המשיבים ואף קיים חשש ממשי להימלטות המשיבים מהדין , ונוכח העובדה שלפחות חלק מהם כבר הוכיח כי אין ליתן בהם אמון הכרוך בכל חלופת מעצר, לא שוכנעתי שקיימת חלופת מעצר שיהא בה כדי להפיג את החשש ממסוכנותם ומהימלטות

המשיבים מהדין . מסוכנות המשיבים והחשש להימלטותם יש בהם כדי להצדיק הארכת מעצר, גם אם מביאים בחשבון את האיזונים המתחייבים מכך שהמשיבים נתונים במעצר משך התקופה העולה על תשעה חודשים.

אשר לטענת באי-כוח המשיבים כי חלק מהמעורבים האחרים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר, הרי שהעיון בהחלטות שניתנו לגבי אותם מעורבים ששוחררו מלמד כי הנימוק העיקרי לשחרורם היה מעמדם הזוטר יחסית בפרשה וכי כולם השתייכו למדרג נמוך יותר מבחינת ההיררכיה העבריינית והמעורבות בפרשה מאשר המשיבים (בש"פ 9818/03 מכתבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6881/03 אקוקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 10325/03 עופר כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עקרון שוויון נאשמים בפני הדין והאיסור להפלות ביניהם הוא אמנם עקרון יסוד חשוב (ראו למשל בש"פ 10325/03 עופר כהן הנ"ל ), אולם במקרה דנן קיים שוני מהותי בין המיוחס למעורבים בפרשה ששוחררו לבין המשיבים, שמילאו על-פי הנטען תפקיד בכיר ביותר בפרשה.

בשולי הדברים, אני רואה להעיר כי מדובר בתיק רחב היקף אשר מטבע הדברים ניהולו מתמשך; מן הראוי היה ששני הצדדים יתרמו ככל האפשר לקיצור ההליכים. מעיון בהשתלשלות העובדות הקשורות לניהול התיק, נראה לכאורה כי הסנגורים לא הקלו על קיצור ההליכים בעומדם על דרישות פורמליות להוכחת כל תג מבלי להגיע להסכמות דיוניות וכן נגרמו עיכובים בשל יומניהם העמוסים; ואילו מהתביעה ניתן היה לצפות כי תעשה מאמץ לצמצם את יריעת המחלוקת ולו גם בדרך של צמצום מספר המעשים והמתלוננים שהיא מייחסת למשיבים ביצוע עבירות כלפיהם. הערתי על כך לצדדים בעת הדיון ויש לקוות כי הצדדים ובית המשפט יעשו מאמצים להביא לסיומו המהיר יותר של התיק.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום, החל מיום 27.12.03

או עד למתן פסק דין בת"פ 3755/03 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.