בש"פ 7729/06 מדינת ישראל נ. אלי חלפון

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופט ד' רוזן) שדחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

המשיב עומד לדין יחד עם שניים אחרים באשמת שורה ארוכה של מעשי מרמה וזיוף, התחזות, גניבה, עבירות בכרטיסי חיוב וכן באשמה של ביצוע עבירת שוד שבוצעה תוך סימום הקרבן. כתב האישום מגולל בשנים עשר אישומים (שבאחד מהן אין המשיב נאשם) כיצד בוצעו המעשים משך תקופה ארוכה תוך תכנון מוקדם וקפדני, במגוון של שיטות ותוך תחכום, כאשר המשיב ושותפיו מפילים ברשתם אזרחים תמימים וגוזלים מהם סכומי כסף גבוהים. לא למותר לציין, כי על פי המיוחס לו, לא בחל המשיב בבחירת קרבנותיו גם בביצוע עבירות נגד אנשים קרובים לו, דוגמת הוריו ומכרה ותיקה שלו. יש לציין, כי המעשים בוצעו עת עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגד המשיב.

2.עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועל כן התמקד הדיון בשאלת המסוכנות.

בפני בית המשפט הונחו שלושה תסקירים שערך שירות המבחן בעניינו של המשיב. מהתסקירים עולה כי אף על פי שאמו ואחותו של המשיב הביעו נכונות לאפשר חלופה למשיב בביתן ובפיקוחן המשותף, אביו הביע חוסר נכונות לשמש עבורו גורם מפקח ורק כעבור זמן מה הביע נכונות לאפשר למשיב חלופה בביתו, בפיקוחו ובפיקוח אמו של המשיב. על אף השינוי בעמדת האב, שירות המבחן, שהתרשם כי קיים חשש לחזרה על התנהגות דומה ולהפרת האמון שניתן בו, סבר כי ספק אם חלופת מעצר תוכל לתת מענה למסוכנותו.

בית המשפט המחוזי דחה הבקשה על אף שקבע כי מסוכנותו של המשיב ברורה. את החלטתו נימק בית המשפט המחוזי בכך ששותפיו של המשיב שוחררו – האחד למעצר בית חלקי והאחרת ללא מעצר בית וללא כל חלופת מעצר, ובנכונותה של אם המשיב, שנשאה דברים בפניו, לפקח עליו פיקוח צמוד. משכך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו בכפר יונה, בפיקוחה של אמו, בכפיפות לתנאים המגבילים הבאים: ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 50,000 ₪ והפקדת פקדון בסך 10,000 ₪. על החלטה זו עוררת עתה המדינה לאחר שביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עוכב ב- 48 שעות החל מיום 21.9.06.

2.העוררת טוענת, כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב ממעצר עד תום ההליכים נוכח מסוכנותו הרבה והחשש כי הוא ישוב ויימלט מן הדין, כפי שעשה בעת החקירה. לדבריה, מסוכנותו של המשיב לציבור הינה מופלגת, כעולה מאופי המעשים, משיטות הביצוע המגוונות והמתוחכמות, מעברו הפלילי בעבירות דומות ומתסקיר שירות המבחן, ולא ניתן להפיגה על דרך של חלופת מעצר. הסיכון להימלטותו של המשיב מאימת הדין נובע לשיטתה של העוררת מטיב העבירות ומחומרת העונש הצפוי למשיב אם יורשע, בפרט לאחר שהודה בביצוע העבירות, וכאשר מביאים בחשבון כי אין למשיב כתובת קבועה ובמהלך החקירה הוא נמלט למשך מספר חודשים. עוד טוענת העוררת כי אין להטיל את הפיקוח על המשיב על הוריו שנפלו בעבר קרבן למעשיו וספק אם יוכלו למנוע ממנו לבצע עבירות נוספות או להימלט. המשיבה מדגישה לעניין זה את המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו נוכח גישת אביו.

בדיון הוסיפה באת כוח העוררת כי עניינו של המשיב אינו זהה לעניינם של שני הנאשמים האחרים בכתב האישום, לא מבחינת המעשים המיוחסים ולא מבחינת היכולת ליתן בו אמון שיעמוד בתנאים שייקבעו, בין היתר נוכח בריחתו לאילת עת היה דרוש לחקירה והעובדה ששב וביצע עבירות כשעונש מאסר בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. היא הוסיפה כי חלק מן העבירות בוצעו באמצעות האינטרנט ולא ניתן להבטיח שמעשים שכאלה לא יישנו.

3.הסנגור הדגיש בטיעונו כי שותפיו של המשיב שוחררו ממעצר, על אף שהינם בני זוג שחברו לביצוע העבירות וחלקם בביצוע המעשים אינו מינורי. הוא טוען כי המשיב אינו הרוח החיה באירועים וכי הוא הודה ולמעשה המידע שמסר מהווה הבסיס העיקרי לכתב האישום. עיקר טיעונו הוא איפוא כי עקרון השוויון מחייב שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

4.החלטתי לדחות את הערר.

אין מחלוקת של ממש כי המשיב מסוכן לציבור. עובדה זו עולה מחומרת האישומים נגדו, משיטות הביצוע השונות שהתחכום והתכנון עוברים ביניהן כחוט השני, ממספרן הרב של העבירות שבוצעו משך תקופה ארוכה ומכך שעונש המאסר המותנה שנגזר על המשיב לא הרתיעו ככל הנראה מלשוב ולעבור עבירות דומות. לא נעלמה מעיני המלצת שירות המבחן ואף החשש כי המשיב ינסה להימלט מאימת הדין בידעו כי העונש הצפוי לו עשוי להיות כבד אם יורשע.

יחד עם זאת, אין לכחד כי לעובדה ששני שותפיו של המשיב שוחררו יש השפעה מסוימת גם על עניינו. עקרון השוויון בין נאשמים העומדים לדין עקרון חשוב הוא, אך מקום שנמצא טעם להבחנה מהותית ביניהם, הרי שההחלטה בעניינו של כל אחד נעשית לגופה, על פי נסיבותיו ונתוניו (בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח , פ"ד נח(5) 337 (2003)). בענייננו, מקובל עליי כי יש מקום להבחין בין המשיב לנאשמים האחרים בהיבטים מסוימים, אולם בחינת המכלול אינה מאפשרת להתעלם מכך שחלקם במעשים אף הוא משמעותי, גם בהם גלומה מסוכנות ואף על פי כן הם שוחררו. על כך יש להוסיף את נכונותם של הורי המשיב – מאמו התאפשר לבית המשפט קמא להתרשם - לפקח עליו פיקוח צמוד בביתם, על אף שגם הם נפלו קרבן לנוכלותו של בנם. במכלול השיקולים – וכשבפנינו שנה חדשה, עת לחשבון נפש ולפתיחת דף חדש – אני סבורה כי ניתן להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

יחד עם זאת, ככל שהדבר טרם נעשה, אני סבורה כי יש להוסיף לתנאי השחרור גם הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב ולחייבו בהפקדת דרכונו.

תנאי השחרור יקוימו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו.

בכפיפות לאלה, הערר נדחה.