בש"פ 2305/18 מדינת ישראל נ. אושרי אבוטבול

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב הוגש ביום 28.6.2017 כתב אישום לבית משפט השלום. כתב האישום מייחס למשיב עבירות רבות של גניבה, מרמה ועושק קשישים. לא כאן המקום לתאר את כל פרטי האישומים, אך נציין כי מדובר בעשרות אישומים, המתפרשים על פני תקופה ממושכת, והעבירות בוצעו לכאורה באופן שיטתי ומתוחכם. בין היתר, המשיב נאשם בכך שהציג עצמו כעובד ציבור, טען בפני קשישים כי אירעה תקלה חמורה, ודרש מהם אלפי שקלים תמורת תיקון ה"תקלה" (להמחשה, באחד המקרים מדובר על סכום של 18,300 ₪). בנוסף, המשיב נאשם כי בחלק מהמקרים גנב מאותם קשישים פריטים יקרי ערך. פרק נוסף בכתב האישום עוסק בהתחזות ממושכת של המשיב לשרברב, וגם במסגרת זו הוא גבה באופן שיטתי אלפי שקלים מקשישים שהזמינו את שירותיו. כמו כן, יוחסו למשיב עבירות מס בהיקף נרחב.

ההליכים בעניינו של המשיב התעכבו, בעיקר מטעמים של החלפת ייצוג, לימוד חומר החקירה וניהול הליכים מקדמיים. בנוסף, המותב שדן בהליך העיקרי הוחלף. רק לאחרונה, ביום 7.3.2018, ניתן מענה כללי לכתב האישום, ובמהלך החודשים אפריל עד יולי 2018 קבועים שלושה-עשר מועדים לדיוני הוכחות.

2.

ביני לביני החל המשיב לרצות עונש מאסר בגין הרשעתו בתיק אחר, ומועד השחרור הצפוי (ללא שחרור מוקדם) הוא 22.6.2019.

ביום 14.12.2017 הורה בית משפט השלום (השופט ש' אבינור ), על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ובהסכמת הצדדים כי "המעצר יהיה בתנאי מאסר".

3.

המבקשת הדגישה את היקפן הנרחב של העבירות המיוחסות למשיב, ואת התעוזה והתחכום שנלוו אליהן. נטען כי נסיבות אלה מלמדות על מסוכנות כלכלית רבה הנשקפת מן המשיב. בנוסף, לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש ואלימות. לשיטתה של המבקשת, לא די בכך שהמשיב מרצה כיום עונש מאסר, ונוכח מסוכנותו יש להטיל עליו גם את המגבלות הנלוות לסטטוס של "עצור".

4.

במהלך הדיון שנערך בפניי, התחדדה ההבנה כי המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת פרשנית של ההסכמה מיום 14.12.2017, ולפיה: "המעצר יהיה בתנאי מאסר". באת-כוח המדינה הבהירה כי אין התנגדות לשחרורו של המשיב ממעצר "בין כותלי הכלא", וכי הדגש הוא על כך שהמשיב לא יוכל לצאת לחופשות כמו אסיר רגיל. מן העבר השני, בא-כוחו של המשיב טען כי על פי ההחלטה מיום 14.12.2017, אין להטיל על המשיב מגבלות נוספות מעבר לשלילת חירותו כאסיר. בנוסף, הלין בא-כוח המשיב על התנהלותה של הפרקליטות שהמציאה לידיו רק בימים האחרונים כתב אישום מתוקן. כל צד ביקש לתמוך את עמדתו בתקדימים אשר לשיטתו יש להם השלכה על המקרה הנוכחי.

5.

המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים, פגיעתם רעה, והמסוכנות הנשקפת ממנו היא ברמה גבוהה במיוחד. זאת, בעיקר נוכח העקביות, השיטתיות והתחכום, תוך פגיעה באוכלוסייה שנתפסה בעיני המשיב "טרף קל" (ראו והשוו: בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח , פ"ד נח(5) 337, 340 (2003); בש " פ 8162/13 מדינת ישראל נ' טזזו , בפסקה 12 (5.12.2013) ).

מצויים אנו בבקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. עובדה זו מושכת לכיוונים שונים: מחד גיסא, ניתן לומר כי התארכות המעצר טרם מטה את הכף אל עבר שחרור לחלופה; מאידך גיסא, במצב הדברים הנוכחי הצפי הוא כי ההליך המשפטי יימשך עוד זמן רב.

6.

אלמלא היה המשיב נתון במאסר, נסיבות המקרה היו תומכות בהיענות לבקשה להארכת מעצר, במיוחד נוכח עברו הפלילי של המשיב. אך בהינתן המאסר, שממילא מגביל חירות ומפחית מסוכנות, ובהינתן המחלוקת המצומצמת בין הצדדים, אני נוטה לדחות את הבקשה, תוך הבהרה כי בשלב זה אין להתיר למשיב לצאת לחופשות. מתכונת זו כבר יושמה בעבר (בש"פ 3173/02 מדינת ישראל נ' מדינה , בפסקה 11 (22.4.2002); בש"פ 5079/11 יוספוב נ' מדינת ישראל , בפסקה 6 (20.7.2011)), ולטעמי היא יפה גם למקרה דנא. כלומר, המאסר ישמש חלופת מעצר, ושלילת החופשות תיתן מענה למסוכנות הנשקפת מן המשיב.

7.

אשר על כן, הבקשה להארכת מעצר נדחית, במובן זה שהמשיב ישוחרר ממעצר ויישאר במאסר. עם זאת, אני מורה לשירות בתי הסוהר שלא להתיר את יציאת המשיב לחופשות עד להחלטה אחרת, ועל המבקשת לוודא כי הוראה זו תועבר לגורם המתאים.

ככל שיחול שינוי בנסיבות, או שתקופת המאסר תתקרב לקיצה והמשפט הנוכחי (ת"פ 63897-06-17) טרם יסתיים, ניתן יהיה לפנות לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר.