בש"פ 5062/22מדינת ישראל נ. עדיאל קורליאונה

לפנַי בקשה ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 15.8.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 34951-11-21 בבית משפט השלום בירושלים, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת נכסים שהושגו בעוון, זיוף מסמך בכוונה לרמות ושימוש במסמך מזויף. בתמצית, על פי עובדות כתב האישום, המשיב קיבל לידיו שיקים ביודעו כי הם הושגו בגניבה, כתב את שמו בשורת המוטב, הפקיד אותם בחשבון בנק שפתח ומשך כספים מחשבון בנק זה. המשיב הפקיד עשרה שיקים גנובים בסכום של מעל 400,000 ש"ח ומשך במרמה מחשבונו סך של 73,450 ש"ח.

2.

ביום 9.1.2022 הורה בית משפט השלום על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו; כי נשקפת ממנו מסוכנות; וכי בהינתן עברו הפלילי המכביד כמו גם העובדה שמתנהלים נגדו הליכים פליליים נוספים בגין עבירות מרמה, לא קיימת חלופת מעצר שיש בכוחה לאיין את מסוכנתו.

3.

זמן קצר לאחר מכן הורשע המשיב על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בהליך אחר שהתנהל בעניינו, בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וגניבה בצוותא. ביום 8.3.2022 נגזרו עליו בין היתר 23 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר על תנאי. על רקע זה הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, בה נטען כי מעמדו כעצור אינו מאפשר השתתפות בהליכי שיקום בין כותלי בית הסוהר ושולל ממנו זכויות אסירים כגון ביקורים ושיחות טלפון. משכך יש להורות כי הוא ישהה במאסר כחלופת מעצר . בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום ביום 10.7.2022.

4.

ביום 26.7.2022 הגישה המבקשת את הבקשה שלפנַי להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בבקשתה עמדה המבקשת על מסוכנותו של המשיב הנלמדת ממעשיו ומעברו הפלילי המכביד, וציינה כי קידום ההליך אמנם עוכב אולם זאת בשל הליכי משא ומתן שהתנהלו בין הצדדים. עוד היא טענה כי בשים לב לכך שהמשיב מצוי במאסר, אין במעצרו כדי לפגוע באופן ממשי בחירותו. בדיון שהתקיים לפנַי הוסיפה באת-כוח המבקשת כי נוכח תקופת המאסר שנותרה למשיב אין מקום לאפשר את חלופת המעצר במאסר; כי המשיב כבר העלה אפשרות זו לפני בית משפט השלום אשר דחה את הבקשה; וכי משירות בתי הסוהר נמסר שהמשיב עתיד להשתלב בקבוצה טיפולית.

5.

בא-כוח המשיב טען מצדו כי יש לאפשר למשיב לשהות בחלופת מעצר של מאסר. נטען כי במסגרת הבקשה לעיון חוזר שירות בתי הסוהר התבקש להבהיר את הפערים בין מעמדו כעציר למעמדו כאסיר ולהבהיר האם אכן ניתן לשלבו במסגרת טיפולית, אולם לא התקבל כל מענה הולם בעניין. עוד נטען כי עמדת המבקשת כעת אינה עולה בקנה אחד עם העמדה שהיא עצמה הביעה במסגרת הבקשה לעיון חוזר, לפיה היא מוכנה להקפאת מעצרו עד לסיום מאסרו כך שעם סיומו הוא יוחזר למעמד עצור ומניין ימי המעצר ימשיך מאותה נקודה בה הוקפא.

6.

לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות במובן זה שהמשיב ישוחרר ממעצרו וישהה בבית הסוהר כאסיר מן המניין, כמפורט להלן.

7.

בית משפט זה קבע לא פעם כי ריצוי מאסר בפועל מהווה חלופת מעצר ראויה בהיותו יעיל בהפגת החשש מפני הימלטות מן הדין, שיבוש הליכי משפט ומסוכנות הנאשם (בש"פ 4661/21 ראובן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (25.7.2021) (להלן: עניין ראובן ); בש"פ 4477/21 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 3 (4.8.2021) (להלן: עניין פלוני )). לצד זאת נקבע כי בשים לב לכך שהתנאים בהם שוהים אסירים מקלים מאלה בהם שוהים עצירים (בין היתר בענייני חופשות, ביקורים, עבודה וכיו"ב. וראו: בש"פ 3173/02 מדינת ישראל נ' מדינה , פסקה 7 (22.4.2002); עניין ראובן , פסקה 6), חלופת מעצר של מאסר בפועל עשויה לעורר קושי במקרים בהם קיים חשש להימלטות הנאשם או למסוכנותו. על כן, לעתים לא יהיה מנוס מהארכת המעצר בפועל (למשל: בש"פ 925/15 מדינת ישראל נ' קניאס (11.2.2015); עניין פלוני ; בש"פ 3964/16 מדינת ישראל נ' אבו זאיד (27.6.2016)). ברם, לעיתים הקושי האמור יוכל לבוא לכדי פתרון באמצעות קביעת הגבלות על תנאי המאסר (למשל: בש"פ 6605/97 מדינת ישראל

נ' אבו סלימאן , פ"ד נא(5) 185 (1997); בש"פ 1738/18 מדינת ישראל נ' פורטנוב , פסקה 6 (18.3.2018); בש"פ 2305/18 מדינת ישראל נ' אבוטבול , פסקה 6 (26.3.2018)).

8.

בענייננו, אמנם מיוחסות למשיב עבירות רכוש בהיקף נרחב המגלמות תחכום. ואמנם למשיב עבר פלילי מכביד הכולל 23 הרשעות קודמות, רובן בעבירות מרמה ורכוש, המלמדות כי אין בהליכים הפליליים המתנהלים נגדו כדי להרתיעו מלשוב לסורו. אלא שבנסיבות העניין, סבורני כי יש במאסרו של המשיב, בצירוף מניעת אפשרותו לצאת לחופשות עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. אכן, עונש המאסר שהושת על המשיב אינו ממושך, אולם קושי זה בא על פתרונו בכך שככל שהמשיב יסיים לרצות מאסרו טרם סיום ההליכים המשפטיים נגדו, יחודש מעצרו.

9.

הבקשה להארכת מעצר נדחית אפוא, במובן זה שהמשיב ישהה במאסר כחלופת מעצר. בצד זאת, אני מורה לשירות בתי הסוהר שלא להתיר את יציאת המשיב לחופשות עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. ככל שתקופת המאסר תבוא לכדי סיום עובר לסיום ההליכים המשפטיים נגד המשיב, יחודש מעצרו.