בש"פ 6103/06 מדינת ישראל נ. אברהם גבאי

1.בקשת המדינה להארכת מעצר נוספת כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות – אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.המשיבים השונים עצורים כשנה. לפני כשנה הוגש נגדם ונגד 23 נאשמים נוספים כתב אישום עב כרס בו נטען כי הם פעלו במסגרת ארגון פשיעה שפעל באופן היררכי ושיטתי מאז שלהי שנת 2002. במסגרת כתב האישום המתוקן נאשמו המשיבים 3-1 כי הם ראשיו של ארגון פשיעה וכי עברו על סעיף 2(א) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה ). המשיב 5 נאשם כי הוא פעיל בארגון הפשיעה אשר כיוון פעילות בארגון ועבר בכך על סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשע. המשיב 4 מתואר כחבר בארגון אשר ביצע פעולות למען הארגון. משיב זה לא נאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 2 לחוק אולם ביתר כתב האישום הוא מואשם , כמו חבריו, כי את עבירותיו ביצע במסגרת השתייכותו לארגון הפשע - נסיבה מחמירה לפי סעיף 3 לחוק. הארגון עסק בעבירות מרמה בענף הדלק, בגביית חובות, הלבנת הון, העלמת מס, גניבה ועוד. על מנת "לתמוך" בפעילות עבריינית זו ביצעו ראשי הארגון וחבריו גם עבירות איומים, עבירה על סעיף 192

לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה באיומים, עבירה על סעיף 428 לחוק העונשין; סחיטה בכח, עבירה על סעיף 427 לחוק העונשין; כליאת שווא, עבירה על סעיף 377 לחוק העונשין; תקיפה, עבירה על סעיף 379 לחוק העונשין; חטיפה, עבירה על סעיף 369 לחוק העונשין ועוד עבירות נוספות, רובן ככולן בנסיבותיו המחמירות של סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה. המשיב 1 נאשם בחמישה אישומים שעניינם סחיטה באיומים (אישומים 3,2 ו-4 בפרק הרביעי לכתב האישום), סחיטה בכוח (אישום 2 בפרק הרביעי לכתב האישום), איומים (אישומים 5,4 ו-6 בפרק הרביעי לכתב האישום), תקיפה (אישומים 2 ו-6 בפרק הרביעי לכתב האישום) וכליאת שווא (אישום 4 בפרק הרביעי לכתב האישום). המשיב 2 נאשם בארבעה אישומים שעניינם סחיטה באיומים (אישומים 2,1 ו- 4 בפרק הרביעי לכתב האישום), סחיטה בכח (אישומים 1 ו-2 בפרק הרביעי לכתב האישום), תקיפה (אישומים 1 ו-2 בפרק הרביעי לכתב האישום), איומים (אישומים 4 ו-5 בפרק הרביעי לכתב האישום) וכליאת שווא (אישום 4 בכתב האישום). המשיב 3 נאשם בשני אישומים שעניינם עבירות סחיטה באיומים (אישומים 4 ו-6 בפרק הרביעי לכתב האישום), איומים (אישומים 4 ו-6 בפרק הרביעי לכתב האישום) וכליאת שווא (אישום 4 בפרק הרביעי לכתב האישום). המשיב 5 נאשם בשני אישומים שעניינם עבירות סחיטה באיומים (אישומים 3 ו-7 בפרק הרביעי לכתב האישום), איומים, סחיטה בכוח וחטיפה (אישום 7 בפרק הרביעי לכתב האישום). עבירות אלה נעברו במסגרת גביית חובות על רקע סכסוכים כספיים.

על פי הנטען הארגון פעל גם כדי לשבש את החקירה נגדו. בפרק 5 לכתב האישום מנויות עבירות רבות ושיטתיות של שיבוש מהלכי חקירה, השמדת ראיות והדחה בחקירה. המשיבים 2,1 ו-3 נאשמים כי הביאו לכך שיושמדו מסמכים שעלולים היו להיות דרושים להליך נגדם, במטרה למנוע את השימוש בהם כראיה, כן הם סיכלו את עצם הזמנתם של עדים או שהדיחו אותם שלא למסור עדות אמת. גם למשיב 4 אישום בשיבוש מהלכי חקירה.

3.ביום 17.05.2006 האריכה השופטת ארבל את מעצרם של המשיבים 1,3,4 ו-5 בתשעים ימים החל מיום 1.5.2006 (בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם, 17.5.2006)).. השופטת ארבל ציינה בהחלטתה, בין השאר:

במקרה שבפנינו מדובר בכתב אישום יוצא דופן בחומרתו שכולל אישומים רבים אשר "מצויים במדרג העליון של הפשיעה, אשר דוגמתה לא ידענו בישראל בימים עברו, לא מבחינת ההיקף ולא מבחינת הארגון, התחכום והשיטתיות שבה" (השופטת חיות בבש"פ 8331/05). האישומים כוללים עבירות רכוש חמורות אשר בוצעו באופן שיטתי, בהיקף ניכר ובצורה מאורגנת ומתוחכמת, כך שהן כשלעצמן מלמדות על המסוכנות הנשקפת מהנאשמים להן הן מיוחסות (ראו בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח , פ"ד נח(5) 337). בנוסף לכך כוללים האישומים עבירות רבות של סחיטה, איומים ושיבוש מהלכי משפט. עבירות אלו בנוסף לכספים הרבים שגולגלו על ידי ארגון הפשיעה מעלים חשש ברור להשפעה על עדים, לאיום על חייהם ולהימלטותם של המשיבים מן הדין. המשיבים 1 ו-3 מוצגים בכתב האישום כראשי הארגון ומיוחסות להן עבירות בכל אחד ואחד מפרקי כתב האישום. מלבד עבירות הרכוש המיוחסות להן, הם מואשמים אף בעבירות של איומים, סחיטה באיומים, כליאת שווא, תקיפה, שיבוש מהלכי חקירה פלילית, השמדת ראיות, הדחה בחקירה ועוד. תמונת מצב זו מלמדת על מסוכנות רבה לציבור, וחשש משיבוש מהלכי משפט שלא ניתן לאיינן באמצעות חלופת מעצר.

ביום 13.06.2006 האריך השופט ריבלין את מעצרו של המשיב 2 בפני בשישים ימים שתחילתם ביום 1.6.2006 (בש"פ 4440/06 מדינת ישראל נ' קסוטו (לא פורסם,

13.6.2006)). השופט ריבלין ציטט בהחלטתו את הדברים שלעיל מתוך החלטתה של השופט ארבל וקבע כי כוחם יפה גם לענין המשיב 2.

4.בעת שנתנו השופטת ארבל והשופט ריבלין את החלטותיהם הנפרדות הצפי היה שתחילת שמיעת הראיות תהיה ביום 3.9.2006 אם כי כבר אז הביעו צדדים, ובפרט המשיב 2, פקפוק בשאלה האם המשפט אכן יתחיל במועדו עקב "גילוי" חומר חקירה "חדש". בהחלטה מיום 19.7.2006, אך ימים ספורים לפני הדיון שהתקיים בפני, החליט ההרכב אשר שומע את התיק בבית המשפט המחוזי (כבוד השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי ואהרן פרקש) לאחר דיון ארוך שהתקיים בפניו ב-18.7.06 לדחות את תחילת שמיעת הראיות ב-3 חודשים:

"לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים והובהר לנו כי ב"כ הנאשמים 1 ו-3 קיבלו לראשונה את החומרים הנחוצים להגנת הנאשמים 1 ו-3 רק לפני מספר ימים נראה לנו שאין מנוס אלא לדחות את מועד תחילת ההוכחות ליום 3.12.06". (תפ"ח 856/06 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.7.2006)

באי-כוח הנאשמים 1 ו-3 הנזכרים בהחלטה זו הם עורכי-הדין שהתייצבו מטעמם באותה ישיבה, שמונו לייצגם על ידי הסנגוריה הציבורית, עורכי-הדין ווסים דכוור וראובן המבורגר. בתחילת הדרך ייצגו את המשיבים 3-1 עורכי-הדין שרמן וכץ שהשתחררו מן הייצוג (אך ייצגו את המשיבים האמורים בהליך המעצר).

5.בהמשך החלטתו בדבר דחיית מועדי שמיעת הוכחות קבע בית המשפט שלושה ימי הוכחות בשבוע החל מהשעה 10.00 בבוקר עד סוף שנת המשפט, למעט כמה תאריכים המצויינים בהחלטה. ודוקו: בהחלטה קודמת כשהראיות היו אמורות להתחיל ב-3.9.2006 קבע בית המשפט כי הדיונים יחלו מידי יום בשעה 10:00 ויתקיימו עד השעה 17:00 עם שתי הפסקות (החלטה מיום 11.6.2006), בהחלטת הדחיה האחרונה לא נקבעה שעת סיום. החלטה זו קיבל כאמור בית המשפט המחוזי ב-19.7.2006, לאחר שתי החלטות קודמות בהן סירב בית המשפט לדחות את המועד שנקבע לתחילת ספטמבר למרות שכבר ידע על קיומו של חומר ראיות נוסף (רב היקף) שהגיע לידיעת הסנגוריה הציבורית רק בסוף מאי. החלטה זו עמדה במוקד הדיון בפני. המשיבים 1 ו-3, מצדם, האשימו בשצף קצף את המדינה בהתרשלות בהעברת חומר הראיות לידיהם. משיבים אחרים טענו כי אף שהמדינה לא נהגה כהלכה בהעברת החומר, לא הם ביקשו את הדחייה, אין הם "אשמים" בה ויש לשחררם. המדינה מצדה טוענת שהדחייה נובעת ממעשיהם ומחדליהם של סנגוריהם של המשיבים 1 ו-3. דומה שהצדדים התמקדו בטיעוניהם בענין הדחייה האחרונה מפני שמהחלטותיהם הנזכרות של השופטים ארבל וריבלין עולה כי הצפי הברור בעת מתן החלטותיהם הוא ממילא שמדובר במשפט ממושך אשר אין שום סיכוי שיסתיים תוך תקופות המעצר שנקצבו על ידם. המשיבים ביקשו להראות כי מה שהתחדש מאז – דחיית שמיעת ההוכחות בשלושה חודשים - הוא בגדר "מהפך", המצריך שחרור למרות ההחלטות הקודמות.

6.את פרשת הדחייה האחרונה יש לראות בפרופורציה הראויה לה. מבלי להקל ראש בתקופת מעצר של שלושה חודשים (או כל תקופה אחרת) דומני שהכל מסכימים שהמשפט יהיה ממושך. במשפטים ממושכים ישנן מעת לעת תקלות. יש לנסות ולמעט ממספרן של אלה אך איני סבורה שכל תקלה של צד זה או אחר (או של בית המשפט) צריכה להכריע את הכף בענייני מעצר או שחרור. הכל תלוי בנסיבותיו של כל עניין ועניין, במיוחס לכל אחד מהנאשמים, במהות התקלה ועוד ועוד. בכל שלב בו נבחנת שאלת מעצר או שחרור יש לערוך מחדש את האיזון המתבקש. לעתים כשמתברר שמשפט יתארך מעבר למצופה מחייב הדבר עריכת מדרג בין נאשמים שונים ושחרור של חלקם, לפחות (ראו והשוו בש"פ 2182/06 מדינת ישראל נ' מוחמד שורפי

(לא פורסם, 21.3.2006) והאסמכתאות בו). ואולם, קיומו של מדרג לא בהכרח מלמד על שינוי בנקודת האיזון ועל הכרח לשחרר חלק מהמעורבים (ראו למשל: בש"פ 2223/06 מדינת ישראל נ' אלטשולר (לא פורסם, 3.4.2006), הכל תלוי בנסיבות. נראה מתוך עיון בחומר שהונח לפני שבית המשפט הביא בחשבון בהחלטתו בדבר הדחייה את מצוקתם של הסניגורים הציבוריים שמונו למשיבים 1 ו-3, סניגורים שנכנסו לתמונת הייצוג רק בסוף חודש מאי מועד שבערך בו נודע לסנגור הציבורי המחוזי לראשונה שישנו חומר חקירה נוסף ורב היקף (בקשת הסניגור המחוזי מ-22.5.2006). סניגוריהם הקודמים הפרטיים הודיעו בינואר 2006 כי החליטו על דעת עצמם ומבלי ששוחררו מייצוג הנאשמים על ידי בית המשפט להפסיק לצלם את חומר הראיות, על כך העיר בית המשפט המחוזי עוד בהחלטתו מיום 6.2.2006 בלשון חריפה וסירב לשחרר את הסניגורים מן הייצוג. בהמשך הדיון מונו למשיבים 1 ו-3 סניגורים ציבוריים. גם הליך המינוי לקח זמן לא קצר. לטענתם של הסניגורים הציבוריים, בשים לב להיקף חומר הראיות ולמועד בו קבלו אותו, לא יעלה בידם לייצג את מרשיהם נאמנה. לכך נתן בית המשפט המחוזי משקל כשנאות, ולא בקלות, לבקשה השלישית לדחיית מועד שמיעת ההוכחות. נראה לי כי על אף שהתעורר צורך לדחות את תחילת שמיעת הראיות לא יוכלו המשיבים 3-1 להיוושע מכך. המשיבים 2,1 ו-3 הם העומדים בראש ארגון הפשיעה על כל המשתמע מכך. כתב על כך השופט גרוניס בפרשת פינטו :

בית משפט זה הכיר בכך שבהתקיים נסיבות מסוימות, עשויות עבירות רכוש להקים עילת מעצר בשל הסכנה הנשקפת מהן לבטחונו של הציבור ... אמנם, סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, אינו מקים עילת מעצר סטטוטורית לגבי מי שנאשם על פי החוק [חוק מאבק בארגוני פשע - מ"נ]. עם זאת, בהחלטה האחרת הגעתי לכלל מסקנה כי אף עבירות רכוש המבוצעות במסגרתו של ארגון פשיעה עשויות להקים עילת מעצר, וזאת בשל החומרה היתירה הנודעת להן. עילת המעצר עשויה לחול הן ביחס למי שנאשם בפעילות בארגון פשיעה לפי סעיף 2 לחוק, והן לגבי נאשמים בביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה, כאמור בסעיף 3 לחוק. עם זאת ציינתי, כי אין בקביעה העקרונית הנזכרת כדי לאיין את הצורך בבחינת נסיבותיו הפרטניות של המקרה. בהתחשב, בין היתר, בתפקיד הבכיר אשר מיוחס לעורר במסגרת ארגון הפשיעה ובהיקף האישומים המיוחסים לו, סבור אני כי במקרה דנא יש לקבוע כי אכן קמה עילת מעצר כנגד העורר. (בש"פ פינטו נ' מדינת ישראל , פסקה 3 להחלטה

(לא פורסם, 22.3.2004); השוו: בש"פ 6206/05 נאצר נ' מדינת ישראל, פסקה 41 להחלטה (לא פורסם, 21.8.2005))

דברים אלו יפים גם בענייננו ואף ביתר שאת שכן בפרשת פינטו מדבר פסק הדין בעורר שמיוחסות לו עבירות רכוש "בלבד" ובפרשה שלפני נאשמים המשיבים גם בעבירות אלימות ובעבירות של שיבוש הליכי חקירה. מסוכנותם של המשיבים 3-1 כה גדולה היא עד שאין בזמן שחלף כדי להסיט את נקודת האיזון לגביהם.

7.שונים פני הדברים לגבי המשיבים 4 ו-5. השופטת ארבל כבר עמדה בהחלטתה הנזכרת על כך שבמדרג העבירות חלקם קטן יותר. בשעתו אפשרה השופטת ארבל למשיבים אלה לפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, ובלבד שיהיה בידם "להציע חלופת מעצר הולמת אשר תספק פיקוח מלא והדוק על מעשיהם" (בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי , פסקה 11 להחלטה (לא פורסם, 17.5.2006). אפשרות זו נתונה להם גם היום. בשלב זה מאריכה אני את מעצרם של חמשת המשיבים בתשעים יום שתחילתם ביום 30.7.2006 אולם המשיבים 4 ו-5 יוכלו לפנות בכל עת לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחרור בערובה. לגבי שניהם המתווה הכללי לשחרור אפשרי הוא של מעצר בית מלא בלווי משגיחים ראויים להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי, איזוק אלקטרוני הפקדות כספיות וערבויות, ניתוק כל קשרם כל המעורבים בפרשה, איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכונים וכל תנאי נוסף שבית המשפט המחוזי ימצא לנכון.