בש"פ 2182/06 מדינת ישראל נ. מוחמד שורפי

1.בפני בקשה שלישית להארכת מעצר, כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות – אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996. המשיב מס' 21 אמיר נסאסרה הסכים להארכת המעצר לתקופה המבוקשת; המשיב 18, עזאדין געסוס, הסכים להארכת מעצרו בכפוף לזכותו להשתחרר עם מילוי תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. ההסכמה הועברה באמצעות עו"ד פנציאס, בא כוחו של המשיב 6. מעצרו של המשיב 18 מוארך, אפוא, בשלושה חודשים, בכפוף לתנאי השחרור כאמור.

2.המדובר בפרשת סמים מסועפת במסגרת ארגון פשיעה בה נטלו, לכאורה, חלק המשיבים השונים - איש איש כפי חלקו.

3.העקרונות החלים בהארכות מעצר חוזרות ונשנות ידועים הם, והשאלה היא שאלה של יישום על עובדות קונקרטיות. דומה שהיטיבה לתאר את הכללים החלים בכגון דא השופטת פרוקצ'יה ב-בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' אדורם הר שפי :

"(א) נקודת מוצא בענייננו היא כי משפטו של אדם העצור עד תום ההליכים צריך להסתיים לא יאוחר מתום תשעה חודשים. לאחר תום תקופה זו, ובאם המשפט טרם הסתיים, רובץ הנטל על המדינה לבסס את בקשתה להארכת מעצר הנאשם לתקופה נוספת עד לסיום המשפט. אם קודם לכן עמדו עילות המעצר עד תום ההליכים והעדר היכולת להחיל חלופת מעצר כטעמים מספיקים להחזקת אדם במעצר, הרי עם תום תשעה חודשים קם טעם חדש נוסף העומד כנגד שיקולי המעצר, - והוא טעם התמשכות ההליכים, המחייב עריכת איזון מחודש בין ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם מול ערך ההגנה על בטחון הציבור והבטחת סיומו התקין של ההליך השיפוטי. באיזון מחודש זה מהווה יסוד התמשכות ההליכים מרכיב חדש המוסיף מישנה חיזוק לערך ההגנה על זכויות הנאשם ומתחייב שיקלול מחדש של מכלול הנתונים הפועלים בתחום הנדון.

אין צריך לומר, כי טעם התמשכות ההליכים הפועל לטובת שחרורו של הנאשם הולך ומקבל משנה תוקף ככל שמדובר בבקשות הארכה נוספות, וכל שלב הארכה מחייב מצדו מלאכת איזון חדשה בהתחשב בגורם זה שמשקלו הולך וגובר ביחס לערך המוגן הסותר המבקש להבטיח את בטחון הציבור ואת סיומו התקין של המשפט בלא שיבוש ובלא חשש להימלטות הנאשם מן הדין.

(ב) האיזון המתחייב מבקשת הארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים נתון לבית המשפט העליון במסגרת שיקול הדעת המופקד בידו. במסגרת זו הוא ישקול מצד אחד את שיקולי בטחון הציבור והאינטרס להבטיח את מיצוי ההליך השיפוטי, מנגד הוא יבחן את מידת עוצמתן של עילות המעצר - מסוכנותו של הנאשם על רקע אופי העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי, קיום חשש להימלטותו או הסיכון כי ישבש הליכי משפט כמו גם את שיעור התמשכות ההליכים והסיבות להם, כאשר ככל שההתמשכות גדלה כך יעלה משקלו של נתון זה ויפעל לטובת הנאשם.

עשיית האיזון האמור עומדת ביסוד הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 62, וכל מקרה ומקרה לנסיבותיו המיוחדות".

השופטת חיות בהחלטתה מיום 19.10.2005 ב-בש"פ 8765/05 מדינת ישראל נ' מוגרבי ואח' (טרם פורסם) עמדה על הקשיים שאפיינו את תחילת הדרך (הארכת המעצר הראשונה של המשיבים שלפני ומשיבים נוספים). יודגש כבר עתה כי המשיבים בבקשה שלפניה היו בסדר שונה ובמספור שונה מהמשיבים שלפני:

"הפרשה נשוא כתבי האישום בענייננו היא אכן פרשה מורכבת, סבוכה ומסועפת ויש צדק רב בטענת המבקשת כי הציפייה שמשפט בהיקף כזה יסתיים בתוך תשעה חודשים איננה מציאותית. כמו כן צודקת המבקשת בטענתה כי עניין לנו בפשיעה מאורגנת אשר הסיכון הנובע ממנה לשלום הציבור, מועצם עד מאוד ומכאן מסוכנותם הרבה של המשיבים שבפנינו. אך דווקא מטעמים אלה, ניתן היה לצפות כי שמיעת התיקים בפרשה זו תחל סמוך ככל האפשר למועד הגשת כתבי האישום, וזאת על מנת לקצר ככל הניתן את תקופות ההארכה שתידרשנה לסיום התיק, בעוד המשיבים נתונים במעצר. לא כך קרה במקרה דנן בו נדרשו תשעה חודשים ויותר ובקשת הארכה אחת על מנת להיערך לשמיעת התיק המרכזי. יש להניח כי מעתה ואילך תינתן הדעת לצורך בהחשת הדיונים בפרשה זו וכי המותב הייעודי הנזכר בהודעת סגנית הנשיא כבוד השופטת ד' ברלינר, יוקם ללא דיחוי ויחל בשמיעת התיק כמתוכנן במהלך חודש דצמבר, ואולי אף במהלך חודש נובמבר. יחד עם זאת, ברור כבר עתה כי העובדה ששמיעתו של התיק הנוסף תחל רק בחודש פברואר 2006 לא תאפשר לקדם את שמיעת התיק המרכזי עד סופו במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2005, ויהיה צורך להמתין לסיום משפטם של הנאשמים בתיק הנוסף על מנת להעידם בתיק המרכזי. נוכח לוח זמנים זה ברור כי יידרשו פרקי זמן ארוכים במיוחד לשמיעת התיק המרכזי והתיק הנוסף ולא ניתן כלל להעריך היום מתי צפוי סיום שמיעתם של תיקים אלה.

השאלה הנשאלת היא האם נסיבות אלה יש בהן, כטענת המשיבים, כדי להצדיק את שחרורם לחלופת מעצר באופן גורף?

אינני סבורה כך.

בפרשה אחרת ציינתי כי העובדה שהמשפט טרם החל בחלוף תשעה חודשי מעצר נושאת משקל נכבד במסגרת השיקולים שעל בית משפט זה לשקול בבואו להכריע בבקשת הארכה על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, אך שיקול זה אין בכוחו להאפיל על כל יתר השיקולים ועל בית המשפט לבחון אותם במכלול (ראו בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע

(לא פורסם)). עוד יש לזכור כי מעתה יבחן עניין המעצר מחדש בכל שלושה חודשים על פי הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים וכי הנטל הוא על המבקשת להוסיף ולהראות בכל פעם שמערך האיזונים בין השיקולים הצריכים לעניין עדיין מצדיק את המשך המעצר . בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, כפי שתוארו לעיל, נראה כי ככל שיחלוף הזמן בלא שתחול התקדמות משמעותית בשמיעת התיקים, יהפוך הנטל המוטל על המבקשת בהקשר זה קשה להרמה. בשלב זה מכל מקום, נקודת המוצא לגבי הרוב המכריע של המשיבים שבפנינו היא כי יש הצדקה להמשך מעצרם בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מהם כמי שפעלו לכאורה במסגרת ארגוני פשיעה וביצעו עבירות סמים בהיקפים נרחבים ביותר. אכן, העובדה שהעבירות בוצעו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה יש בה כדי להצביע על מסוכנות יתרה של המשיבים, והיא נושאת משקל רב ומיוחד וחורגת מן המסוכנות של כל אחד ואחד מהם בנפרד (ראו בש"פ 4275/03 מדינת ישראל נ' קקון

(לא פורסם); לעניין הפשיעה המאורגנת באופן כללי ראו בש"פ 8331/05 גבאי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) ובש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון (לא פורסם) (להלן: עניין בן ציון)). עם זאת, ובמיוחד בהתחשב בלוח הזמנים הארוך הצפוי לשמיעת התיקים בפרשה דנן, אין להתייחס לכל המשיבים כמקשה אחת ללא הבחנה ביניהם לצורך הארכת המעצר. לעניין זה אין דין ראשי הארגונים כדינם של מי שהשתלבו בארגון בעמדות זוטרות, ואין דין אלה כדינם של מי שניהלו מגעים ספורים עם הארגון, מבלי שהשתלבו בו באופן רציף (השוו לעניין בן ציון). עיון בכתבי האישום בפרשה שבפנינו ובראיות לכאורה שנאספו מלמד כי המשיבים 2, 3, 4 ו-5 [משיבים 1, 2, 3 ו-4 בעניינינו] פעלו, על פי הנטען, כראשי ארגוני הפשיעה ולצידם פעלו באופן קבוע המשיבים 6, 8, 9, 11, 15, 17, ו-19 [משיבים 5, 7, 8, 10, 14, 16 ו-18 בענייננו] בעמדות בכירות של הארגונים בענייני הספקה, מכירה והפצה של הסמים. המשיבים 10, 12, 13, 14, 16, 18, 20, 21, 27 ו-28 [משיבים 9, 11, 12, 13, 15, 17, 19 ו-20 בענייננו], לעומת זאת, הועסקו על ידי הארגונים בעבודות שעל פי ההיררכיה הפנימית בארגון היו במדרג הנמוך (נהגים, בלדרים, מחלקי מנות, מוכרים ו'בשלנים'), אך משיבים אלה על פי הנטען עבדו בארגונים באופן קבוע ובמשך פרקי זמן לא מבוטלים ומכאן מסוכנותם כמי שלכאורה בחרו בעבריינות זו כדרך חיים..."

מאוחר יותר האריכה השופטת ביניש את מעצרם של המשיבים פעם נוספת (ב- בש"פ 11590/05

מדינת ישראל נ' שורפי , החלטה מיום 20.12.2005), וכך הגענו עד הלום.

4.בעוד שבשלבים הראשונים של המשפט העניינים התנהלו בעצלתיים, הכל כמפורט בהחלטתה של חברתי השופטת חיות, דומה שמיום שמונה הרכב מיוחד שידון בתיק זה (השופטים א' שהם, ת' שפירא ור' בן יוסף) החלה שמיעת המשפט סוף סוף להתקדם. עד לפגרה יועדו להתקיים 56 ישיבות, מתוכן התקיימו כבר 20 ישיבות. בדיון התברר כי הכל משבחים את ההרכב על המאמצים הרבים המושקעים בקידום שמיעת התיק; ועוד: במשפט מקביל שעורר בעבר את בעיית "הלכת קינזי", הסתיימו הדיונים ובעיה זו אינה מתעוררת עוד. הסתיימה גם שמיעתה של מי שכונתה "עדת-מדינה לשעבר". המשפט בהחלט מתקדם בקצב משביע רצון בשים לב להיקפו, וניתן רק לשבח את ההרכב על כך. גם הדברים שרשמו חברותיי, השופטת ביניש והשופטת חיות, בהארכות מעצר קודמות עומדים בעינם. מנגד עומדת התקופה הארוכה, ארוכה עד למאוד, שחלפה מאז הגשת כתב האישום עוד ב-21.12.2004. על פי הערכה המשותפת לכל הצדדים המשפט אינו עתיד להסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת, כשישנה מחלוקת בהערכות האם ניתן יהיה לסיים את שמיעת הראיות בתוך חצי שנה. בנסיבות אלה, כפי שצוין לעיל, יש צורך באיזון מחדש מעת לעת. חלק מהסנגורים טענו כי המעצר הממושך בתיק זה הופך לגבי מרשיהם למקדמה על חשבון העונש והם מצביעים על הסדרי טיעון שנעשו עם חלק מהמערערים, הסדרים בהם ויתרה המאשימה על טענתה כי המעשים נעשו במסגרת ארגון פשיעה, הדבר מעודד נאשמים, על פי הטענה לערוך הסדרים למרות חפותם. לעומתם טוען בא כוח המאשימה כי השיקולים בעניין הסדרי טיעון שונים הם, ואין מקום להיכנס אליהם במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית.

5.אני נמנעת מלחוות כל דעה בשאלה מה עונשיהם של אלה המצויים במדרג הנמוך יחסית של העבירות אם יורשעו. אין ספק, עם זאת, שמדובר במעצר ממושך שסופו מי ישורנו. לאחר ששקלתי בעניין החלטתי, לא בלי היסוס, כי במסגרת האיזון, יש לאפשר בשלב זה לחלק מהמשיבים המצויים "במדרג הנמוך" להשתחרר בערבות, לאחר קבלת תסקירי מעצר, ועם תנאים מגבילים קשים של מעצרי בית, ערבויות ראויות וערבויות כספיות. רק מי שתמצא לגביו, לאחר תסקיר, חלופה ראויה להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי – ישוחרר בערבות.

מלאכת המיון כבר נעשתה בידי השופטת חיות שעמדה על כך שלא לכל המשיבים יש לייחס אותה דרגת חומרה. עוד ראוי להדגיש כי עם חלוף הזמן, כשראשי ארגוני הפשיעה ודרגי הביניים מצויים במעצר ממושך – מטבע הדברים מתפוררים הארגונים, ומי שמצוי במדרג הנמוך יחסית וישוחרר ממילא למעצר בית, לא יוכל לחזור ל"פעילות" במסגרת ארגוני הפשיעה המתפוררים, אני מורה אפוא על מעצרם של המשיבים 9 (זיאד מטר), 11 (עלי שורפי), 12 (מחמוד סאטל), 13 (מוחמד גאנם), 15 (מחמוד געסוס), 17 (דאוד אלולו), 19 (יוסף אל הוזייל) ו- 20 (סאדאת דסוקי) ל-90 יום כמבוקש, אך בית המשפט המחוזי יוכל לשחרר משיבים אלה בערבויות כאמור בהחלטתי זו.

6.לגבי שאר המשיבים: 1 (מוחמד שורפי), 2 (חאפז שורפי), 3 (מוסא אבו שחאדה), 4 (עומר אבו שחאדה), 5 (שחאדה אבו שחאדה), 6 (סמי סקא), 7 (סמי אבו חסירה), 8 (סמיר שורפי), 10 (עטאף שורפי), 14 (אחמד דבור), 16(מחמוד (סוהיל) סרסור), ו- 18 (עזאדין (עיזו) געסוס) אני מחליטה להיעתר לבקשה להארכת מעצר, ומעצרם מוארך שוב ב-90 ימים החל מיום 19.3.2006.