בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ. איברהים אלמרבוע

בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), לאחר שנקפו תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדם ומשפטם טרם נסתיים.

1.המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו באשמת רצח. על פי עובדות כתב האישום, התפתחה קטטה בין המשיבים וקרובי משפחתם לבין בני משפחה אחרת ובמהלכה נסע המשיב 2 מן המקום ושב אליו לאחר זמן מה כשהוא מצויד באקדח, בו ירה מספר יריות אל עבר בני המשפחה היריבה. לאחר הירי נכנס המשיב 2 לרכב והמשיב 1 נטל ממנו את האקדח וירה אף הוא מספר כדורים אל עבר בני המשפחה היריבה. קליע פגע ברגלו של אחד מהם וקליע נוסף החטיא את מטרתו ופגע בחזהו של אחמד אבו-סעלוק שהתגורר בסמוך ונקלע למקום במקרה. פגיעת הקליע גרמה למותו של אבו-סעלוק, עקב נזק חמור לליבו.

2.עם הגשת כתב האישום, ביום 20.12.2004, עתרה המבקשת למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ובהחלטתו מיום 23.3.2005 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) לבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים וכי חזקת המסוכנות הקמה בעניינם מכוח הדין מתעצמת נוכח עברם הפלילי המכביד. כן הוסיף בית המשפט וקבע כי קיים חשש שהמשיבים יימלטו מאימת הדין נוכח העובדה כי לאחר האירוע נשוא כתב-האישום נמלטו אל שטחי הרשות הפלסטינית ושהו שם כשלושה חודשים עד שנתפסו. ערר שהגישו המשיבים על החלטת המעצר נדחה על ידי בית משפט זה (החלטת כבוד השופט י' עדיאל מיום 5.7.2005).

3.משחלפו תשעה חודשי מעצר בקירוב ומשפטם של העוררים טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת מעצרם למשך תשעים ימים, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים.

התנהלות המשפט בתיק זה רחוקה מלהשביע רצון ולמעשה עולה מן הבקשה כי עד היום ולמרות שחלפו תשעה חודשים מיום שהוגש כתב האישום טרם החלה שמיעת הראיות. תחילה נקבע התיק לשמיעה בפני הרכב בראשות כבוד השופט ש' טימן. הרכב זה קיים הקראה ביום 17.1.2005 ודחה את המשך הדיון ליום 10.2.2005 לשם קבלת תשובת המשיבים ולשם הסדרת ייצוגו של המשיב 1, אך באותו מועד עתרו המשיבים לדחיית הדיון ובית המשפט נעתר להם ואף קבע ארבעה מועדים לשמיעת הוכחות בפניו, במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר שנה זו. כן הורה בית המשפט כי המשיבים יגישו את תשובתם המפורטת לכתב האישום בתוך 60 ימים. דא עקא, בינתיים הועבר הדיון בתיק להרכב אחר, בראשות כבוד השופט א' טל, ובתזכורת שהתקיימה בפני הרכב זה ביום 7.9.2005 נקבע כי שני מועדים בלבד (30.10.2005 ו-31.10.2005) מבין ארבעה המועדים שנקבעו לשמיעת ראיות על ידי ההרכב הקודם יעמדו בעינם. מועדים נוספים טרם נקבעו ואין חולק כי לא ניתן יהיה לסיים את שמיעת התיק במהלך שני המועדים הקבועים עתה.

4.בבקשה שבפניי חוזרת המבקשת וטוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים כי מדובר בעבריינים אלימים אשר נשקפת מהם סכנה ממשית לביטחון הציבור, כי מסוכנותם נלמדת גם מעברם הפלילי וכי קיים חשש ממשי להימלטותם מן הדין. לעניין התנהלות התיק, טוענת המבקשת כי מדובר בקושי מערכתי, הנובע מן העומס הרב המוטל על בית המשפט המחוזי בתל אביב וכי בשל עומס זה הוקם הרכב נוסף המיועד, בין היתר, לשמיעת תיק זה. המבקשת מוסיפה ומציינת כי פנתה לבית משפט קמא על מנת שיקבע מועדים קרובים יותר לשמיעת התיק אך לא נענתה.

מנגד טוענים המשיבים כי משחלפו תשעה חודשי מעצר ושמיעת ההוכחות טרם החלה אין מקום להורות על המשך מעצרם. עוד טוענים המשיבים כי העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל אביב אינו יכול להצדיק את התארכות מעצרם בלא שסיום המשפט נראה באופק ולטעמם אין כלל מקום לשקול קשיים מערכתיים בגדר השיקולים שעל בית משפט זה לשקול לעניין הארכת המעצר. המשיבים מוסיפים וטוענים כי קיימת חולשה בראיות לכאורה ובהקשר זה הצביע המשיב 2 בין היתר על כך שהירי המיוחס לו בסעיף 6 לכתב האישום, לא פגע באיש. אשר לחשש להימלטות מן הדין הבהירו המשיבים כי הימלטותם אל שטחי הרשות הפלסטינית נבעה ממנהגי העדה המוסלמית וכי בינתיים נערכה "סולחה" בין המשפחות היריבות והחשש להימלטות אינו קיים.

5.מצב הדברים בתיק זה ובתיקים נוספים בהם עותרת המבקשת להארכת תקופת המעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, ממחיש את בעיית העומס הקשה עימה מתמודדת מערכת המשפט, בשל ריבוי התיקים הפליליים הנערמים לפתחה. אכן, פסקנו לא אחת כי הארכת מעצר לתקופה העולה על תשעה חודשים מכוח הסמכות המסורה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק המעצרים, היא החריג והכלל הוא כי אין להמשיך ולהחזיק נאשם במעצר אם חלפו תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום ומשפטו טרם נסתיים. אלא שבמציאות הקיימת היום, בקשות הארכה המוגשות לבית משפט זה על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, הינן כמעט דבר יום ביומו וריבוי בקשות אלה מלמד כי אם לא ימצא פתרון בהקדם עלול החריג להפוך לכלל והכלל לחריג. בתוך מציאות קשה זו, יש להכריע האם לאחר חלוף תשעה חודשי מעצר בהם לא שמע בית המשפט ולו עד אחד, מן הראוי להורות מטעם זה בלבד על שחרורם של נאשמים העומדים לדין וזאת אף בעבירות חמורות כמו עבירת הרצח, או שמא מן הראוי לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ולשקול האם נקודת האיזון בין האינטרסים הרלוונטיים לעניין אכן השתנתה במידה המצדיקה שלא להוסיף ולהחזיק נאשמים אלה במעצר. נראה לי כי העובדה ששמיעת ההוכחות טרם החלה בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נושאת משקל רב בבוא בית משפט זה להכריע בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. אולם עובדה זו לבדה אינה יכולה להכריע את הכף וגם במקרה כזה חובתנו להביא בחשבון ולבחון את כל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה, משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים, עברו הפלילי של הנאשם והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה.

6.בחינת השיקולים כולם במקרה שלפנינו מובילה אותי למסקנה כי מסוכנותם המובהקת של המשיבים נוכח עבירת הרצח המיוחסת להם, עברם הפלילי המכביד וכן החשש הממשי כי יימלטו מאימת הדין אם ישוחררו לחלופת מעצר (לאחר שכבר נמלטו אל שטחי הרשות והסתתרו שם במשך כשלושה חודשים לאחר האירוע), כל אלה יש בהם כדי להטות את הכף אל עבר קבלת הבקשה להארכת המעצר, למרות ששמיעת ההוכחות טרם החלה. אוסיף ואומר כי ראוי שייעשה מאמץ יוצא דופן הן מצד הערכאה הדיונית והן מבחינת הצדדים, על מנת שניתן יהיה לנצל את תקופת ההארכה שנקבעה באופן מיטבי.

אני נעתרת, אפוא, לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 19.9.2005 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1225/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.