בש"פ 10733/05 מדינת ישראל נ. ארתור בסטיקאר

א.בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצר (שניה) של המשיבים 2,1 ו-5 בתשעים ימים החל מיום 25.11.05 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1211/04 ובתפ"ח 1111/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. מעצרם של המשיבים 3 ו-4 הוארך בהסכמה.

ב.(1) נגד המשיבים הוגש בראשונה כתב-אישום המייחס למשיב 1 ולאשתו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בחבורה והריגה, ולמשיבים 5-2 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בחבורה ורצח.

(2) ביום 14.7.05 הופרד משפטם של המשיבים 4-1 (תפ"ח 1211/04) ממשפטם של המשיב 5 ושל אשתו של המשיב 1 (תפ"ח 1111/05), והתיקים מתנהלים בפני הרכבים שונים.

(3) על-פי הנטען בכתב-האישום, נודע למשיב 1 ולאשתו כי באמתחתם של בני-הזוג דוד, עמם היו מיודדים, סכומי כסף גדולים, תכשיטים ומטילי זהב. המשיב 1 ואשתו קשרו קשר עם בנם, המשיב 2, ועם חבריו, המשיבים 3 ו-4, לשדוד את בני-הזוג דוד בדירתם. במסגרת הקשר סוכם כי המשיב 1 יוציא את מר דוד מהדירה בתואנת שווא וידווח למשיב 2. הלה יגיע עם משיבים 4-3 לדירה, יחדיו יכפתו את גב' דוד ויטלו את שללם. המשיב 5 הסכים להצטרף לקשר ולסייע למשיב 2 באיתור הרכוש בדירה. ביום 15.4.04 יצא הקשר לפועל כמתוכנן. לאחר שדיווח המשיב 1 כי מר דוד עזב את הדירה, נסעו אליה המשיבים 5-2 ברכבו של המשיב 5. משנפתחה הדלת ובנוכחות המשיבים 2 ו-5, תפסו המשיבים 4-3 את גב' דוד, תקפוה, הפילוה והצמידוה לרצפה, תוך גרימת חבלות חמורות בגופה. כן כיסו את עיניה וסתמו את פיה, דבר שהביא למותה מחנק.

(4) בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (ב"ש 93823/04 בתפ"ח 1211/04 מ-23.1.05 ו-15.2.05).

(5) בתום תשעה חודשים האריך בית-משפט זה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים (בש"פ 7921/05 מיום 24.8.05, השופטת ביניש), בקבעו כי זו תוצאת האיזון הראוי שבין ההגנה על חירותם של המשיבים לבין האינטרס לשמור על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך השיפוטי; זאת - נוכח מסוכנות המשיבים הנלמדת מאופיים של המעשים הקשים שעשו לכאורה, אשר הביאו לקיפוח חיי אדם. צוין כי בהקשר זה אין להבדיל בין המשיבים.

(6) בבקשה הנוכחית, להארכת מעצר שניה, נטען כי קיימת נגד המשיבים עילת מסוכנות, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם, אשר בוצעו בחבורה, תוך תכנון קפדני וללא עכבות. עוד צוין בבקשה כי אמנם בתשעת החודשים הראשונים שחלפו מיום הגשת כתב-האישום לא התקיימו ישיבות הוכחות, נוכח העומס המוטל על בית-המשפט המחוזי, חילופי סנגורים ומורכבות התיק שהביאה להפרדת הדיון כאמור. נמסר, כי בתקופת הארכת המעצר הראשונה התקיימה בתפ"ח 1111/05 ישיבת הוכחות אחת וכי עד ליום 24.11.05 צפויות להתקיים בו ארבע ישיבות הוכחות נוספות, וכי בתפ"ח 1211/04 קבועות שלוש ישיבות הוכחות עד ליום 6.12.05. לבקשתי לאחר הדיון עודכנתי כי נקבעו בתפ"ח 1111/05 שלוש ישיבות הוכחות בינואר 2006, וכן מועד לתזכורת בדצמבר 2005.

(7) בדיון ציינה באת כוח המדינה, כי חל שיפור בקצב ניהולו של התיק, וכי חומרת המעשים מדברת בעדה, וכן דיווחה על איומים שנשמעו כלפי אחת העדות בפרשה. למשיב 2 (משה בסטיקאר) רשימה ארוכה של הרשעות קודמות מאז היותו נער בעיקר בעבירות רכוש וסמים לא מעטים; למשיב 1 ולמשיב 5 אין עבר פלילי. עוד הוסיפה, כי משיב 1 הוא שרקם את תכנית הפעולה אף שלא נכח בעת ביצוע השוד והרצח. כן עידכנה באשר לשאלות הקשורות בחומר חקירה שלא הועבר לסניגורים. לשיטת המדינה לא השתנתה נקודת האיזון ואין הצדקה לשחרור.

(8) בא כוח משיב 1 ציין את מחלת האסטמה ממנה סובל המשיב 1, וכן שאשתו, שהואשמה כמותו, שוחררה בתנאים, והיא שהיתה המוח מאחורי העבירות. לפיכך ביקש כי שולחו ישוחרר לחלופה.

(9) בא כוח משיב 2 ציין כי חומר החקירה שלא נמסר לסניגוריה עד כה הוא רב ביותר.

(10) בא כוח משיב 3 עתר לשחרור שולחו לחלופה, וחזר על הטענות שהושמעו בעבר באשר לחלקו המועט בפשע.

ג.(1) ההחלטה בבקשה זו לא היתה פשוטה. הטעם הוא מחד גיסא המסוכנות הגבוהה העולה מן העבירות המיוחסות למשיבים, רצח או הריגה ושוד, ומן הנסיבות הלכאוריות שבשפל המדרגה המוסרי, של תכנון מרושע והתנפלות על הזולת בביתו-מבצרו ובסופו של יום נטילת חייו, תוך ניצול היכרות וידידות. מאידך גיסא, המשפט (שפוצל לשני הרכבים) נמשך זמן רב, לאורך תשעה חודשים לא נוהלו הוכחות, ועדיין אין קצב ההוכחות מבשר סיום קרוב. המערכת אינה מוצאת עד כה פתרונות ונאשמים מצויים במעצר בטרם משפט לאורך ימים ושנים, והיו אף בעבירות רצח מקרים, שבהם התערב בית משפט זה בגדרי הביקורת השיפוטית לפי סעיף 62 (ראו להלן) ושחרר לחלופה. האם איפוא השתנתה נקודת האיזון באשר למשיבים דנא?

(2) אפתח במשיב 2: הצירוף בין עברו הפלילי המכביד לבין העבירות המיוחסות לו בתיק הנוכחי אינו מותיר ברירה אלא להמשיך לעת הזאת במעצרו, והוא מוארך לתשעים יום מיום 25.11.05.

(3) התלבטתי במידה מסוימת באשר למשיבים 1 ו-5, אך בסופו של יום החלטתי כי אף לגביהם יש מקום בשלב הנוכחי להארכת המעצר, אם כי לתקופה קצרה יותר. השיקולים והדילמות בכגון דא תוארו לא אחת על-ידי בית משפט זה (ראו בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע (לא פורסמה) (השופטת חיות). היו גם מקרים שבהם שוחררו לחלופה נאשמים ברצח – ראו בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' ישייב (לא פורסמה) (השופט – כתארו אז – מצא); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה) (השופטת פרוקצ'יה). ואולם, דבר זה הוא כמובן החריג, ונוכח חומרת העבירה, יש להידרש אליו בזהירות רבה.

(4) אכן, תשעת החודשים הראשונים של המעצר עברו בלא שהחלו ההוכחות. ואולם, למצב בתום התקופה ההיא נדרשה חברתי השופטת ביניש בהחלטתה הנזכרת בבש"פ 7921/05, שנדרשה לעניין מסוכנות המשיבים ואין צריך לחזור ולפרט. אכן, באשר למשיב 1 התלבטה השופטת ביניש בשל הדמיון בין אישומיו לאלה של רעייתו ששוחררה לחלופה. ואולם, בינתיים נערכו דיונים במשפט, ונקבעו להארכה המבוקשת עתה מספר מועדים (תפ"ח 1111/05); בכך ניתן מענה לעת הזאת לרכיב הדיוני גופו, המשמש אחת האינדיקציות לתזוזתה של נקודת האיזון, במקרה של מעצר מתמשך, על פי רוחו של המחוקק בסעיפים 62-61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). בקשר לנסיבות האישיות, נטען לגבי המשיב 1 באשר לאסטמה שהוא סובל ממנה, גילו המבוגר (63) ועברו הנקי. אולם, באשר למצב הרפואי, אף שגם באולם בית המשפט התנשם המשיב 1 בכבדות, לא הוגשו כל תעודות רפואיות, ולמבקשת לא ניתנה הזדמנות להגיב בנסיבות. לעת הזאת, ובהיעדר ראיה לסכנה בריאותית במעצר (שממילא ישנם נתיבים משפטיים לטיפול בשכמותה אל מול מערכת האכיפה), מטה את הכף שיקול המסוכנות המתבטא בפרשה החמורה, ואני מורה על המשך מעצרו של משיב זה לשישים יום מיום 25.11.05.

(5) גם באשר למשיב 5, שבמשפטו (תפ"ח 1211/04) קבועים דיונים, ואף שעברו נקי, הגעתי לכלל מסקנה כי נוכחותו בזירה על פי הראיות לכאורה (וראו לעניין זה החלטת השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 1572/05 מיום 10.4.05) מגלה מסוכנות המצדיקה לעת הזאת המשך המעצר. אוסיף בעניין זה, כי על הפרקליטות לפנות להרכב הדן לקידום ההליך ככל האפשר, כך בתיקו של משיב זה וכך בתיק האחר, וחזקה על ההרכבים, הפועלים באילוצי עומס כבדים, כי יתנו דעתם כנדרש. סוף דבר, אני מורה על הארכת מעצרו של משיב 5 בשישים יום מיום 25.11.05.

(6) התוצאה היא כי מעצרו של משיב 2 מוארך ב-90 יום, ושל משיבים 1 ו-5 ב-60 יום, הכל מיום 25.11.05.