בש"פ 8289/06 מדינת ישראל נ. משה בסטיקאר

1.זוהי בקשה שישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), תשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 18.10.06, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1111/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיב 2 נתן את הסכמתו לבקשה, ובהחלטתי מיום 15.10.2006 הארכתי את מעצרו כמבוקש, כך שהחלטה זו ענינה אך במשיב 1.

2.ביום 29.11.2004 הוגש כתב אישום נגד שני המשיבים וארבעה אחרים – שאול, אילן, ארתור ורחל. שני האחרונים נשואים זה לזו. המשיב 1 הוא בנם. שלושת המעורבים האחרים הם חבריו של המשיב 1. על פי המתואר בכתב האישום, במהלך 20 השנים האחרונות היו ארתור ורחל חברים של בני הזוג בנימין ושרה דוד. בתקופה זו התוודעו ארתור ורחל לכך שבני הזוג דוד מחזיקים בדירתם סכומי כסף גדולים, מטילי זהב ותכשיטי זהב. במספר הזדמנויות, החל מחודש מרץ 2004, הציעו ארתור ורחל לבנם, המשיב 1, ולחברו שאול, לגנוב מבני הזוג דוד את דברי הערך שבדירתם. השניים הסכימו. בשלבים כאלו ואחרים צורפו גם המשיב 2 ואילן לקשר שתוכנן בקפידה. ביום 15.4.2004 דאג ארתור להוצאתו של בנימין מן הדירה על ידי זימונו לפגישה. בהמשך, שני המשיבים, יחד עם אילן ושאול, נכנסו לדירה בהציגם עצמם כאנשי "עמידר". או אז, תפסו המשיב 2 ושאול את שרה, סתמו את פיה בחוזקה, כיסו את עיניה על מנת שלא תזהה את המשיב 1, הפילו אותה לרצפה, התיישבו עליה והצמידו אותה בחוזקה לרצפה על מנת להתגבר על התנגדותה. כל זאת, בנוכחותם של המשיב 1 ואילן, אשר לא מנעו מעשים אלו. לאחר מכן, נכנסו המשיב 1 ואילן לתוך הדירה והוציאו מטילי זהב וסכומי כסף שמצאו שם. בטרם עזבו הארבעה את הבית, גררו את שרה מסלון ביתה לחדר השינה והותירו אותה מוטלת על הרצפה כשהיא חבולה קשה. כתוצאה מתקיפתה, נגרמו לשרה דימומים שונים והיא מתה מחנק, בעקבות חסימת פתחי הנשימה החיצוניים.

ששת המעורבים הואשמו בעבירות של קשירת קשר לפשע ושוד בחבורה. ארתור ורחל הואשמו גם בהריגה. ארבעת המעורבים האחרים - ובכללם המשיבים שלפניי - הואשמו גם ברצח במזיד.

3.בד בבד עם כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את כל המעורבים עד תום ההליכים. ביום 23.1.2005 הורה בית המשפט (השופטת נ' אהד) על מעצר המשיבים ושאול עד תום ההליכים, על פי הסכמתם. יתר המעורבים נעצרו עד תום ההליכים, על פי החלטת בית המשפט מיום 15.2.2005. עררה של רחל על החלטה זו התקבל, והיא שוחררה לחלופת מעצר. יתר המעורבים מוחזקים במעצר עד היום, לאחר שבית משפט זה שב ונעתר לבקשות המדינה להאריך את מעצרם.

4.כאמור, המשיב 1 הסכים למעצרו עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו ב-90 ימים (בש"פ 7921/05). השופטת ביניש נעתרה לבקשה, תוך שהיא מציינת כי "מסוכנותם של המשיבים ... נלמדת מאופיים של המעשים הקשים שביצעו לכאורה, אשר הובילו לקיפוח חיי אדם". בקשה שניה שהוגשה לבית משפט זה נעתרה אף היא (בש"פ 10733/05), תוך

שהשופט רובינשטיין מציין ביחס למשיב שלפניי כי "הצירוף בין עברו הפלילי המכביד לבין העבירות המיוחסות לו בתיק הנוכחי אינו מותיר ברירה אלא להמשיך לעת הזאת במעצרו". אף הבקשה השלישית (בש"פ 1462/06) הונחה לפתחו של השופט רובינשטיין , אשר סבר כי בעיקרו של דבר יש להיעתר לבקשה, משום "שנסיבות הפרשה בה מדובר מגלמות – כאמור – מסוכנות טבועה". עם זאת, האריך את המעצר ב-60 ימים בלבד, עקב התארכות ההארכות ואי קידומו של המשפט בראשית דרכו. המשיב הסכים לבקשות הארכה הרביעית והחמישית, ל-90 יום כל אחת, ועתה נדרש אני לבקשת הארכה שישית.

5.בבקשתה מציינת המדינה כי המשיב 1 הגיש את סיכומיו לבית המשפט ביום 11.6.2006, הוא היום בו נשמעו טיעוני הצדדים בעל פה, כהשלמה לטיעונים שבכתב. התיק נדחה לעיון ולמתן הכרעת הדין, אולם לעת הזאת טרם נקבע מועד לשימועו.

המדינה טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מקימים מאליהם חזקת מסוכנות. כן היא טוענת כי העונש החמור הצפוי למשיב, אם יורשע, מקים חשש מובנה להימלטות מהדין, וכי חשש זה מחייב המשך מעצר המשיב עד למתן פסק הדין. המדינה מכירה בכך שמשפטם של המעורבים בפרשה התארך, אולם סבורה כי נוכח השלב המתקדם בו הוא מצוי כעת יש להיעתר לבקשה.

המשיב, מנגד, טוען כי אל מול טענת המסוכנות יש לשקול את חלוף הזמן. לדבריו, בעת שנתן הסכמתו להארכת המעצר הקודמת, סבר כי הכרעת הדין תינתן במהלכה, מה עוד, שהארכה זו חפפה בחלקה את הפגרה. משלא נעשה כך, טוען המשיב כי הגיעה השעה לשחררו ממעצר, באשר אין חשש כי ינצל זאת להימלטות מאימת הדין.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, קצב ניהול המשפט - המשליך במישרין על אורכו - הוא מן השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. עם זאת, אין הוא השיקול היחידי הצריך לעניין, שכן לצידו קיים גם שיקול המסוכנות, שעל בית משפט זה לחזור ולבחון כל אימת שהוא מתבקש להפעיל את סמכותו לפי סעיף 62. בענייננו: בתחילה, משפטו של המשיב אכן התנהל באיטיות מה, אך בהמשך התנהל בקצב סביר, והוא נמצא כיום בשלב של המתנה להכרעת הדין. בהינתן הזמן שחלף מאז שהצדדים סיכמו את טיעוניהם, הדעת נותנת שהצדדים יוזמנו לשמיעת הכרעת הדין תוך תקופת ההארכה המבוקשת. אשר למסוכנות, חומרת מסוכנותו של המשיב ברורה מאליה וטרם פגה, חרף חלוף הזמן. מסוכנות זו אינה מאפשרת, אף לעת הזאת, לשחררו לחלופת מעצר.

סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, כמבוקש, החל מיום 18.10.2006 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1111/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.