בש"פ 1462/06 מדינת ישראל נ. משה בסטיקאר

א.בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים) להארכת מעצר (שלישית) של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 22.2.06.

ב.כנגד המשיבים ואדם נוסף, אביו של משיב 1, הוגש כתב-אישום המייחס להם עבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בחבורה. כתב אישום זה הוגש לאחר שכתב אישום קודם נגד 6 משיבים הופרד, כך שמתנהלים כיום שני תיקים, נגד המשיבים ואביו של משיב 1 ונגד אחר (אילן זוארץ) ואמו של משיב 1. על פי עובדות כתב האישום נודע להוריו של המשיב 1 כי בדירתם של בני הזוג דוד, עימם היו מיודדים, מצויים סכומי כסף גדולים, מטילי זהב ותכשיטים. הורי המשיב 1 קשרו עם המשיבים 3-1 לשדוד את בני הזוג בדירתם. במסגרת הקשר סוכם - כנטען - כי אבי המשיב 1 יוציא את מר דוד מדירתו באמתלה ולאחר יציאתו ידווח על כך למשיב 1. לאחר מכן יגיעו המשיבים 3-1 לדירה, יכפתו את גב' דוד (ע"ה) וייטלו את השלל. אל הקושרים הצטרף אילן זוארץ. ביום 15.4.04, יצא הקשר אל הפועל כמתוכנן, המשיבים 3-2 תקפו כנטען את גב' דוד, זאת - בנוכחות המשיב 1 ואילן, הפילוה ארצה והצמידוה לרצפה תוך שהם מכסים את עיניה וסותמים את פיה. כתוצאה מהתקיפה מתה הגב' דוד.

ג.השתלשלות ההליך המשפטי כנגד המשיבים נסקרה בבש"פ 7921/05 ובבש"פ 10733/05 מדינת ישראל נ' ארתור בסטיקאר ואח' (לא פורסמו) - החלטות מיום 24.8.05 (השופטת ביניש) ומיום 30.11.05 (כותב שורות אלה), שנדרשו להארכת מעצרם של המשיבים פעמיים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

(1) לטענת המבקשת, מסוכנות המשיבים נלמדת מן התכנון הקפדני של העבירות החמורות. עוד נטען, כי העונש החמור לו צפויים המשיבים אם יורשעו מקים חשש להימלטות מאימת הדין. כן צוין, כי בתקופת הארכת המעצר השנייה התנהלו בתיקם של המשיבים בבית המשפט המחוזי שש ישיבות, שבארבע מהן נשמעו ראיות.

ד.(1) בדיון מסרה באת כוח המדינה, כי המשיבים הודיעו יום לפני כן (20.2.06) לבית המשפט המחוזי שהחליטו שלא להעיד. לכן הארכה של תשעים יום תספיק, לדעת המדינה, לסיום המשפט לרבות סיום פרשת ההגנה, הסיכומים ופסק הדין. לשיטת המדינה יש די ראיות בתיק גם לאחר ההתפתחות האמורה.

(2) באי כוח המשיבים טענו, כי החלטת המשיבים שלא להעיד משמיטה את הקרקע מתחת לראיות המרכזיות של התביעה, שהן הודעות המשיבים אלה כנגד אלה. בא כוח המשיב 1 טען, כי בעניינו של שולחו אין כל ראיות לרצח, ולכל היותר ניתן יהא להרשיעו בעבירת שוד. מצטרפת לכך העובדה שהמדובר בהארכת מעצר שלישית, וגם בעדות הפתולוג במשפט יש יותר מאפשרות אחת באשר להתרחשות מותה של המנוחה. בא כוח משיב 2 טען כי אמנם היה לפרשה סיום טראגי, אך שולחו מצוי במעגל החיצוני של עושי העבירה, ועברו נקי. סעיף 62, כך נטען, אינו יכול להיות אות מתה ויש ליתן משקל לחלוף הזמן; אין גם כל ראיה לחשש הימלטות. באת כוח משיב 3 טענה כי שולחה היה במקום באקראי וחלקו קטן בעבירות. לשיטתה גם לא יסתיים התיק בשלושת החודשים הבאים; השהות במעצר קשה לשולחה מנשוא, והיא נמשכת למעלה משנה וארבעה חודשים.

ה.(1) כפי שהעירה באת כוח המדינה אל נכון, חלק ניכר מן הטענות שנשמעו בתוכנן ובאופיין הן טענות להליך של עיון חוזר. אכן, ההליך לפי סעיף 62 מבוסס על החומר הראייתי שעל יסודו נעצרו המשיבים עד תום ההליכים, וכמובן יש לשקלל בהחלטה – בין השאר – את משך הזמן שבו מתנהלים ההליכים, כתכלית הוראתו של המחוקק. בענייננו, אין לכחד כי מטעמים שונים החלה שמיעת ההוכחות רק בנובמבר 2005, בחלק האחרון של ההארכה הראשונה מעל תשעה חודשים. ואולם, כפי שבואר בהחלטות קודמות בבית משפט זה, היה מקום - בנסיבות המסוכנות העולה מן המעשה - להארכת המעצר.

(2) בסופו של יום, סבורני כי יש מקום להיעתר אף לבקשה הנוכחית בעיקרה. נסיבות הפרשה בה מדובר מגלמות - כאמור - מסוכנות טבועה: כניסה לביתו של אדם, במקרה זה אדם מבוגר, כדי לשדדו, וזאת אף בטרם נידרש לתוצאה הקשה שאירעה – רצח, הטומן בחובו סכנה לציבור. אף לשיטה שהראיות עשויות לגבש עבירת שוד ולא רצח, ואיני מביע דעה בעניין זה, בנסיבות אלה ראויה גם עבירת שוד למעצר אף בהארכה. האם נעה נקודת האיזון לעבר חיפוש חלופה, כיוון שהמדובר בהארכה שלישית שלאחר תשעה חודשים? הארכה שלישית אין להקל בה ראש והיא מחייבת תדיר מחשבה רבה; אך סבורני כי משעומדת פרשת ההגנה בתיק בעיצומה, ומטבע הדברים לאחר שהמשיבים עצמם החליטו שלא להעיד, כזכותם בדין, לובשת זו פנים שונות מן הרגיל, והדעת נותנת כי לא תארך יתר על המידה - אין מקום כיום לבקש אחר חלופה. ואולם, מטבע הדברים ככל שההארכות מתרבות, אחריותו של בית משפט זה בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים גוברת (ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסר אלדין (טרם פורסמה) (השופטת פרוקצ'יה)) . יש אמנם היגיון בבקשת המדינה להארכה של תשעים יום בהתחשב בצורך לסיים את פרשת ההגנה, לסכם ולאחר מכן בפרק זמן למלאכת הפסיקה גופה. ואולם, משנתארכו הארכות, ולאחר שבראשית הדברים לא נסתייע קידום המשפט, חובתו של בית משפט זה לממש אחריותו על פי החוק. לכן מוארך מעצר המשיבים לעת הזאת בשישים יום מיום 22.2.06 או עד למתן פסק דין בתפ"ח (ת"א) 1111/05, הכל לפי המוקדם.