בש"פ 2299/06 מדינת ישראל נ. ארתור בסטיקאר

לפני בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב 2 (להלן:"המשיב") ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עניינו של המשיב 1 – ידון בנפרד.

1.

על פי כתב האישום קשרו המשיב 1 (להלן:ארתור) ואשתו (להלן:רחל) יחד עם בנם (להלן:משה) ושניים נוספים (להלן:שאול וימין) קשר לשדוד את דירתם של בני זוג שהיו חבריהם של ארתור ורחל מזה עשרים שנים (להלן:בנימין ושרה). במהלך שנות היכרותם של שני הזוגות, נודע לארתור ורחל כי בנימין ושרה מחזיקים בדירתם סכומי כסף גדולים, מטילי זהב ותכשיטים.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, הציעו ארתור ורחל במספר הזדמנויות למשה ושאול לגנוב מדירתם של בנימין ושרה את הרכוש האמור והללו הסכימו. עובר ליום האירוע (15.4.2004) נפגשו הנאשמים בפרשה, כולם פרט למשיב שהיה עדין מחוץ לתמונה במועד זה. בפגישה זו חזרו ארתור ורחל על הצעתם למשה, שאול וימין לשדוד את הדירה. הללו הסכימו.

3.

לשם הוצאתה של התוכנית אל הפועל גיבשו ארתור, רחל משה ושאול את התוכנית הבאה: ארתור יוציא את בנימין מהדירה באמתלה כלשהי וברגע שימצא הלה הרחק מהדירה, יודיע על כך ארתור למשה. לאחר קבלת ההודעה יגיעו משה שאול וימין לדירתם של בנימין ורחל, ידפקו על הדלת ויזדהו כשליחים מטעם חברת "עמידר", על מנת לשכנע את שרה לפתוח אותה בפניהם. עם פתיחת הדלת יכנסו, על פי התכנון, לדירה, יכפתו את שרה ויגנבו מהדירה את הרכוש. השלל, כך סוכם, יחולק בין כולם.

4.

יום לפני האירוע נדבר ארתור להיפגש עם בנימין ביום שלמחרת. ביום האירוע, בעת שהמתינו שאול ומשה לשיחת הטלפון מארתור, נפגשו עם ימין והמשיב. הללו ספרו למשיב את דבר התוכנית והציעו לו להצטרף אליהם. המשיב הסכים. במסגרת הקשר סוכם כי הארבעה יגיעו לדירה ברכבו של המשיב, אז יזדהו כאנשי עמידר. עם הכניסה לדירה יכפתו ימין ושאול את שרה ויכסו את עיניה על מנת לאפשר את כניסתם לדירה של משה והמשיב וזאת כדי למנוע את זיהויו של משה, המוכר לשרה, על ידה. אז יכנסו משה והמשיב אל הדירה ויגנבו את הרכוש שיחולק בין כולם.

5.

ואכן כך היה. בהגיעם לדירה דפק ימין על הדלת, הזדהה כנציג עמידר ושרה פתחה בפניהם את הדלת. מייד עם פתיחת הדלת אחזו ימין ושאול בשרה, סתמו בחוזקה את פיה, כיסו את עיניה, הפילו אותה, התיישבו עליה והצמידו אותה בכוח לרצפה. לאחר שנטרלו את התנגדותה, נכנסו משה והמשיב אל הדירה והחלו מחפשים אחר התכשיטים, הכסף והזהב. באותו הזמן הורידו שאול וימין מעל גופה של שרה שרשרת וצמידים שענדה. בטרם עזבו הנאשמים את הדירה גררו את שרה אל חדר השינה והותירו אותה שם כשהיא חבולה. כתוצאה מתקיפתה נגרמו לשרה דימומים ושברים והיא מצאה את מותה כתוצאה מחנק שנגרם מחסימת פתחי הנשימה החיצוניים.

6.

נגד השישה (ארתור, רחל, משה, שאול, ימין ואילן (המשיב)) הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסו למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין ורצח במזיד לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין.

7.

לבקשת המדינה, נעצרו השישה עד תום ההליכים כאשר ביום 14.7.2005 נעתר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לבקשת המדינה להפריד את כתב האישום של ארתור, משה, ימין ושאול מזה של רחל והמשיב.

8.

בתום תשעת החודשים הראשונים למעצרם, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים בתשעים ימים (בש"פ 7921/05). בהחלטתה מיום 24.8.2005 נענתה השופטת ביניש לבקשת המדינה תוך שהיא מציינת כי במהלך תשעת החודשים שחלפו מאז נעצרו הנאשמים לא התקיימו בתיק ישיבות וכי קצב התקדמות משפטיהם "אינו משביע רצון".

9.

תשעים ימים נוספים חלפו והנאשמים הובאו בשנית להארכת מעצרם (בש"פ 10733/05). בהחלטתו מיום 30.11.2005, ותוך שהוא מציין כי התלבט לגבי הארכת מעצרם של ארתור והמשיב, האריך השופט ג'ובראן את מעצרם של השניים בשישים ימים נוספים ואת מעצרם של יתר הנאשמים בפרשה בתשעים ימים.

10.

לאחר חלוף שישים הימים הוארך מעצרם של המשיבים בשלישית (בש"פ 544/06) ובשישים ימים נוספים, וכך הגענו עד הלום.

דיון

11.

היטיבה לתאר את הכללים החלים בהארכות מעצר חוזרות ונשנות השופטת פרוקצ'יה ב-בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' אדורם הר שפי :

"(א) נקודת מוצא בענייננו היא כי משפטו של אדם העצור עד תום ההליכים צריך להסתיים לא יאוחר מתום תשעה חודשים. לאחר תום תקופה זו, ובאם המשפט טרם הסתיים, רובץ הנטל על המדינה לבסס את בקשתה להארכת מעצר הנאשם לתקופה נוספת עד לסיום המשפט. אם קודם לכן עמדו עילות המעצר עד תום ההליכים והעדר היכולת להחיל חלופת מעצר כטעמים מספיקים להחזקת אדם במעצר, הרי עם תום תשעה חודשים קם טעם חדש נוסף העומד כנגד שיקולי המעצר, - והוא טעם התמשכות ההליכים, המחייב עריכת איזון מחודש בין ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם מול ערך ההגנה על בטחון הציבור והבטחת סיומו התקין של ההליך השיפוטי. באיזון מחודש זה מהווה יסוד התמשכות ההליכים מרכיב חדש המוסיף מישנה חיזוק לערך ההגנה על זכויות הנאשם ומתחייב שיקלול מחדש של מכלול הנתונים הפועלים בתחום הנדון.

אין צריך לומר, כי טעם התמשכות ההליכים הפועל לטובת שחרורו של הנאשם הולך ומקבל משנה תוקף ככל שמדובר בבקשות הארכה נוספות, וכל שלב הארכה מחייב מצדו מלאכת איזון חדשה בהתחשב בגורם זה שמשקלו הולך וגובר ביחס לערך המוגן הסותר המבקש להבטיח את בטחון הציבור ואת סיומו התקין של המשפט בלא שיבוש ובלא חשש להימלטות הנאשם מן הדין.

(ב) האיזון המתחייב מבקשת הארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים נתון לבית המשפט העליון במסגרת שיקול הדעת המופקד בידו. במסגרת זו הוא ישקול מצד אחד את שיקולי בטחון הציבור והאינטרס להבטיח את מיצוי ההליך השיפוטי, מנגד הוא יבחן את מידת עוצמתן של עילות המעצר - מסוכנותו של הנאשם על רקע אופי העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי, קיום חשש להימלטותו או הסיכון כי ישבש הליכי משפט כמו גם את שיעור התמשכות ההליכים והסיבות להם, כאשר ככל שההתמשכות גדלה כך יעלה משקלו של נתון זה ויפעל לטובת הנאשם.

עשיית האיזון האמור עומדת ביסוד הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 62, וכל מקרה ומקרה לנסיבותיו המיוחדות".

ואומנם, כפי שציינה השופטת ביניש עוד בבקשה הראשונה להארכת המעצר בפרשה, ככל שמתבקשות הארכות מעצר נוספות יש לחזור ולבחון את מכלול הנסיבות:

"מובן כי באיזון השיקולים ישנה משמעות גם לעובדה כי מדובר בענייננו בהארכה ראשונה של מעצרם של המשיבים . בהקשר זה כבר צוין לא אחת, כי ככל שמתבקשות הארכות מעצר נוספות, נבחנות מחדש מכלול הנסיבות הקשורות בהתנהלות המשפט ובהתמשכות ההליכים ונקודת האיזון שבין חירותו של הנאשם לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו בהחלט עשויה להשתנות עם חלוף הזמן ובהתאם חלקו של כל אחד מן המעורבים בפרשה " (הדגשות לא במקור).

ואכן, יש בחלוף הזמן כדי להזיז את נקודת האיזון בין חירות הנאשם וביטחון הציבור. מטעם זה ומטעמים נוספים עליהם אעמוד בהמשך, סבורה אני כי הגיעה העת, אם ניתן למצוא חלופת מעצר הולמת, לשחרר את המשיב שבפני.

12.מספר טעמים עומדים ביסוד החלטתי. אין חולק על כך שכתב האישום פורש מסכת אירועים קשה ואלימה. ואכן, דומה כי אופיין זה של העבירות בהן הואשמו המשיב וחבריו הן שעמדו בבסיס החלטתו של השופט ג'ובראן להאריך את מעצרם בשלישית:

"מדובר במשיבים אשר כנגדם ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירות מהחמורות ביותר המנויות בחוק העונשין ואשר בוצעו בנסיבות קשות ביותר ובאכזריות רבה והכל לשם בצע כסף. בנסיבות אלו, מסוכנותם של המשיבים לשלום הציבור מזדקרת על פניה".

13.

ברם, סבורה אני כי לכאורה אין חלקו של המשיב בפרשה כחלקם של האחרים וביחס ישר לכך, אף מסוכנותו. המשיב חבר ליתר הנאשמים בפרשה אך שעות ספורות לפני האירוע. בעוד שיתר הנאשמים הגו, תכננו ופעלו להוצאת השוד אל הפועל זמן רב עובר לאותו יום, נכנס המשיב לתמונה רק בשלב האחרון ולא לקח חלק בכל ההתרחשויות שקדמו לכך. על הרנדומאליות שהיתה בחבירתו של המשיב לחבורה ניתן ללמוד מעדותו של ימין מיום 14.11.2004. לדבריו, נסעו הוא והמשיב ברכבו של המשיב. בצומת כלשהי הסמוכה לבית הורי המשיב ראה לפתע המשיב את שאול, אחיו, ואת משה. המשיב עצר את הרכב ליד השניים שספרו לימין ולו על התוכנית. לדבריו, עוד לפני שהגיעה שיחת הטלפון מארתור חשו הוא והמשיב חרטה וחוסר רצון להמשיך בביצוע התוכנית:

"התחרטנו אני ואילן [המשיב – מ.נ.]. שאול ומשה רצו לעשות את זה לבד. אילן פחד על אח שלו שאול ואז הצטרפנו אליהם" (הודעתו מיום 10.11.2004).

בהודעתו מיום 14.11.2004 חזר ימין על הדברים ועמד שוב על החרטה שחש המשיב ועל המניע שעמד בבסיס החלטתו להצטרף – דאגתו לאחיו.

14.

עיקר החומרה המיוחסת למעשיהם של הנאשמים בפרשה נוגעת לאלימות שהופעלה כלפי המנוחה, אלימות שהביאה בסופו של דבר למותה. ברם, מכתב האישום עולה כי המשיב לא לקח חלק באלימות שהופעלה כלפי המנוחה ולמעלה מכך, המתין מחוץ לדירה יחד עם משה עד שהוכנעה אל רצפה על ידי ימין ושאול ורק אז נכנס אל הדירה. עיקר הדברים המיוחסים למשיב לפי עדותו של משה הם:

"... היא פתחה את הדלת ואז ימין ישר קפץ עליה סתם לה את הפה ואת העיניים ושאול בא לעזור לו כי היא בחורה חזרה ואני ואילן ישר רצנו לחדר והתחלנו לחפש...אחרי 5 דקות אילן יצא שוב מהחדר וברח מהדירה ראשון אז אני מחפש מחפש ופתאום רואה שאילן [המשיב] לא פה ואני אומר למה אילן לא בא לעזור ואז ראיתי שאילן נעלם"

בדבריו אלו מאשר למעשה משה את אשר נאמר בכתב האישום – מבין הארבעה שהתדפקו על דלתה של שרה עמד המשיב שלישי בתור, לא היה מאלו שהתנפלו על המנוחה ולא נטל חלק בכפיתתה והכנעתה. משנשאל משה מפורשות מי קשר את שרה ברגליה ציין כי לא הוא ולא אילן נטלו בכך חלק (עמ' 5 להודעתו). בנוסף, נראה כי אילן היה הראשון לברוח מהזירה וזאת כעבור חמש דקות מרגע כניסתו אליה, לדברי משה.

בהמשך חקירתו נשאל משה מי מהשותפים גררו את שרה מהכניסה. תשובתו לשאלה זו היתה "שאול וימין משכו אותה".

הנה כי כן, עולה מהדברים כי המשיב לא לקח חלק באלימות שהופעלה כנגד המנוחה. אף עדותו של ימין מיום 10.11.2004 עולה בקנה אחד עם קביעה זו:

"ש:מה אילן זוארץ עשה בתור הבית?

ת:התחיל לחפש בחדרים

ש:האם אילן נגע במנוחה?

ת:לא בכלל" .

בהודעתו מיום 14.11 חזר ימין על הדברים:

"ש:משה נגע באישה?

ת:לא ראיתי הייתי בחדרים. אילן אני יודע שלא נגע בה כי הוא כל הזמן היה באזור ליד" .

15.אני רחוקה מלהקל ראש במעשיו של המשיב אך במניין השיקולים לארכת מעצר באה אף התקופה הארוכה עד למאוד שחלפה מאז הגשת כתב האישום שהוגש ביום 19.12.2004. כאמור, בתשעת החודשים הראשונים למעצרו של המשיב לא התקיימו ישיבות הוכחות בעניינו אך חשוב מכך – פרשת התביעה בעניינו של המשיב לא תסתיים עד שלא תשמענה עדויותיהם של משה, ימין ושאול שמשפטם מתנהל בנפרד משלו. משך ההליכים בעניינו של המשיב קשור אפוא קשר הדוק להליך המתנהל כנגד יתר הנאשמים וסופו של זה מי ישורנו.

16.

נראה, אפוא, כי מסוכנותו של המשיב לאור המעשים המיוחסים לו, התארכות ההליכים כנגדו – זו שהיתה וזו הצפויה וכן משך הזמן שחלף מאז נעצר לראשונה אינם מצדיקים עוד את המשך מעצרו והכל אם תימצא חלופת מעצר הולמת של מעצר בית וערבויות להנחת דעת בית המשפט המחוזי.

17.

אשר על כן, מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לשם קבלת תסקיר וקביעת תנאי שחרור וערבויות, אם תימצא אפשרות לשחררו כאמור. עד להחלטת בית המשפט המחוזי יישאר המשיב במעצר, והכל כמובן לא יאוחר מ-90 יום מיום 24.3.2006.