פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 544/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. ארתור
בסטיקאר
2. אילן זוארץ
בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף
62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996
בשם המבקשת :
עו"ד
עמית אופק
בשם המשיב 1 :
עו"ד
שי וולשטיין
בשם המשיב 2 : עו"ד גדי
זילברשלג
החלטה
בפני בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים נוספים החל מיום 24.1.2006 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1111/05 בעניין המשיב 1 ובתפ"ח 1211/04 בעניין המשיב 2 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.
5129371
ביום 29.11.2004 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיבים ועוד ארבעה אחרים (תפ"ח 1211/04), המייחס למשיב 1 עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין ועבירה של הריגה, לפי סעיף 298 יחד עם 34א(1) לחוק העונשין. למשיב 2 יוחסו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין ועבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. ביום 12.7.2005 החליט בית-המשפט המחוזי על הפרדת הדיון בין הנאשמים, כך שכנגד המשיב 1 ושלושה מהנאשמים הוגש כתב אישום נפרד (תפ"ח 1111/05) בגין חלקם בעבירות המיוחסות דלעיל.
על-פי עובדות כתבי האישום, המשיב 1 ואשתו (להלן: רחל) קשרו קשר עם בנם (להלן: משה), המשיב 2 שהינו חברו של משה ושני חברים נוספים של משה (להלן שאול וימין), כדי לשדוד את שני חבריהם של המשיב 1 ואשתו, בנימין ושרה דוד (להלן: בנימין ושרה), אשר נודע למשיב 1 ולרחל, כי הם מחזיקים בדירתם (להלן: הדירה) סכומי כסף גדולים, מטילי זהב ותכשיטי זהב. לשם קידום הקשר קבע המשיב 1 להיפגש עם דוד, כדי להרחיקו מהדירה. המשיב 2, משה, שאול וימין הגיעו לדירה ועם פתיחת הדלת תפסו שאול וימין את שרה, סתמו את פיה, כיסו את עיניה, הפילו אותה לרצפה והתיישבו עליה. המשיב 2 ומשה חיפשו בדירה ונטלו את רכושם של הזוג והשאירו את שרה מוטלת חבולה על רצפת חדר השינה. כתוצאה מתקיפתה של שרה נגרמו לה דימומים תת עוריים ותת רירתיים בשפות הפה, דימומים תת עוריים בראש ובאמה השמאלית, פצעי שפשוף באף, בצוואר ובגפיים העליונות וכן שברים בצלעות ובעצם החזה. מותה נגרם כתוצאה מחנק בעקבות חסימת פתחי הנשימה.
עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים ויתר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 23.1.2005 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את הבקשה בנוגע למשה, שאול וימין בהסכמתם והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 15.2.2005 קיבל בית-המשפט המחוזי את הבקשה בנוגע למשיבים ולרחל והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.
משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים. ביום 24.8.2005 קיבל בית-משפט זה (כבוד השופטת ד' ביניש) את הבקשה והאריך את מעצרם בתשעים ימים.
משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. ביום 30.11.2005 קיבל בית-משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) את הבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים בשישים ימים, החל מיום 25.11.2005.
כעת, משחלפו שישים הימים הנ"ל, מונחת בפני בקשתה השלישית של המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. ב
לטענת המבקשת, נסיבותיהם של המעשים המיוחסים למשיבים מקימים חזקה בדבר מסוכנותם הרבה. כן טוענת המבקשת, כי קיים חשש ממשי להימלטות מהדין, לאור העונש החמור הצפוי למשיבים באם יורשעו. עוד מציינת המבקשת, כי החל מחודש נובמבר 2005 מתנהלות ישיבות ההוכחות כסדרן, נחקרו עדים רבים והוצגו מאות מוצגי תביעה. כן הודיעתנו המבקשת, כי ביום 8.2.2006 התקיים דיון הוכחות נוסף בעניינו של המשיב 2 ובו העידו ארבעה עדי תביעה וכן נקבע מועד נוסף לדיון ביום 19.3.2006.
מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה, לאור התמשכות ההליכים בעניינם, אשר אינה מצדיקה עוד את המשך מעצרם, חרף המסוכנות המיוחסת להם. כן טוענים המשיבים, כי חלקם בקשר היה מינורי בלבד.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט בהמשך.
לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם) ; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס , (לא פורסם)).
הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.
במקרה שבפנינו, מדובר במשיבים אשר כנגדם ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירות מהחמורות ביותר המנויות בחוק העונשין ואשר בוצעו בנסיבות קשות ביותר ובאכזריות רבה והכל לשם בצע כסף. בנסיבות אלו, מסוכנותם של המשיבים לשלום הציבור מזדקרת על פניה, כשלכך יש להוסיף את החשש שמא ינסו להימלט מאימת הדין, לאור העונש החמור שוודאי מצפה להם באם יורשעו. בנוסף, קצב התקדמות הדיונים בעניינם של המשיבים מצביע על אפשרות סבירה לסיום ההליכים בעניינם בתקופת ההארכה המבוקשת. על-כן שוכנעתי, כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים.
לאור האמור לעיל, אני מאריך את מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים, החל מיום 24.1.2006 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1111/05 בבית המשפט-המחוזי בתל-אביב-יפו בעניין המשיב 1 ובתפ"ח 1211/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעניין המשיב 2, לפי המוקדם מבין המועדים לגבי כל אחד מהמשיבים.
ניתנה היום, כ"ב בשבט תשס"ו (19.2.2006).
ש ו פ ט