בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ. יהודה בן שלמה סבג

1.על המשיב הוגש בית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו: באישום הראשון עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה בנסיבות מחמירות; באישום השני הפרת הוראה חוקית; באישום השלישי נסיון המלטות ממשמורת חוקית, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 10.2.01 היה המשיב מעורב בתגרה במועדון, שבמסגרתה היכו הוא וחברו את המתלונן, הדפוהו לעבר חלון פתוח, ודחפוהו מחוצה לו. המתלונן נפל, איבד את הכרתו, נחבל בראשו ושבר את ערפו. עקב החבלה סבל המתלונן מהקאות. בעת ביצוע עבירות אלה היה המשיב אסיר ברישיון והיה אמור להתייצב אחת לשבוע בתחנת המשטרה, אולם מאז ביצוע העבירות ועד יום 27.6.02 לא התייצב במשטרה. ביום 17.6.02 הבחינו השוטרים במשיב וביקשו לעצרו. המשיב ניסה להימלט. במהלך נסיון ההימלטות תקף את השוטרים וניסה לדקור אחד מהם. במהלך מעצרו, השתולל, פגע בפניהם של השוטרים ונגח בראשיהם וכן איים עליהם. כתוצאה מתקיפתו נגרמו לשוטרים חבלות ושטפי דם.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' חבש), בהחלטתו מיום 11.7.01, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' בן עמי), בהחלטתו מיום 5.9.02, דחה את בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים האריך בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), את המעצר בתשעים ימים. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה, האריך בית משפט זה (כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן), בשנית, את המעצר בתשעים ימים נוספים. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה הנוספת, האריך בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי), בשלישית, את המעצר עד ליום 1.12.02. משלא הסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה השלישית חוזרת המדינה, בבקשתה שלפני, להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשתה שבכתב ובדיון לפני טענה באת כוח המדינה כי פרשת התביעה קרובה לסיומה, כי נקבעו 5 ישיבות בחודשים הקרובים וכי המדינה מקווה שהמשפט יסתיים בתקופת ההארכה הנוספת. לטענתה, יש להביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות; מסוכנתו של המשיב גבוהה, קיים חשש גבוה להימלטותו של המשיב מן הדין ולשיבוש הליכי משפט הנלמדים מהמעשים המיוחסים למשיב כמו גם מנסיבות ביצועם. כמו כן, למשיב עבר פלילי בעבירות תקיפה, חבלה, הדחה באיומים ובכוח, הטרדת עד, בריחה ממעצר, בריחה ממשמורת ותקיפת שוטרים.

כנגדה טען בא כוח המשיב, כי אין להאריך את מעצרו של המשיב בלי סוף. המשיב - שהוא בן 21 בלבד - עצור קרוב ל-18 חודשים. טענות המדינה נטענו כבר בבקשותיה הקודמות להארכת המעצר. המשפט עלול להתארך עוד זמן רב והמשיב עלול לשבת במעצר תקופה ארוכה יותר מתקופת המאסר שתיגזר עליו, אם יורשע. לטענתו, קרוב לוודאי שבאישום הראשון יזוכה המשיב מן הספק וגם על האישום השלישי יש לו השגות.

3.נראות לי טענותיה של באת כוח המדינה מטענותיו של בא כוח המשיב. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטותיו וכפי שציינו חברי בהחלטות שבהן האריכו את המעצר, האישומים המיוחסים למשיב ונסיבות ביצועם מעידים על מסוכנותו ועל כך שקיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין ולשיבוש הליכי המשפט. בבית המשפט המחוזי התעורר אמנם ספק באשר לקיומן של ראיות חד משמעיות לגבי האישום הראשון, אולם, בהחלטתו הנזכרת מיום 11.7.01, קבע בית המשפט, כי "די לנו במה שיוחס למשיב בשני האישומים הנותרים. המשיב, שהוא בעל עבר פלילי, הוכיח בעליל, שאין לתת בו אימון. אין ספק שהוא מודע למשמעותה של הפרת הוראה חוקית, ואף על פי כן, הפר אותה בצורה גסה. נוסף לכך, לא צריך להכביר מלים על מי שאיננו נרתע מלנסות להימלט משוטרים ---".

כנגד שיקולים אלה ניצב שיקול כבד משקל והוא שמדובר בבקשה הרביעית להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. אין צריך לומר כי חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר. עוד יש לזכור, כי השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה, לא תמיד כוחם יפה להצדיק את המעצר אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם עוצמת השיקולים הנדרשת גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת. (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי , פ"ד נה(3) 232 והאסמכתאות הנזכרות שם; ראו גם החלטותיי בבש"פ 1147/01 מדינת ישראל נ' בדיר , פ"ד נה(3) 481; בש"פ 9026/01 מדינת ישראל נ' לוי (טרם פורסם); בש"פ 3799/01 מדינת ישראל נ' חליאפה (טרם פורסם)). למרבה הצער לא נסתיים משפטו של המשיב תוך תקופות ההארכה שניתנו והוא עצור עד היום תקופה של כ-18 חודשים, אולם פרשת התביעה עומדת להסתיים ובמהלך החודשים הקרובים אמורות להתקיים 5 ישיבות נוספות. יש, אפוא, יסוד לתקוה שבתקופה זאת יסתיים המשפט. במצב דברים זה, כאשר נשקלת חומרתן היתירה של העבירות המיוחסות למשיב – שעליהן נוסף החשש להימלטות מן הדין ולשיבוש הליכי משפט – כנגד התמשכותו היתירה של המשפט המתקרב עתה לקיצו, נראה שאין מנוס מלהאריך את תקופת המעצר.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 1.12.02, או עד מתן פסק הדין בת"פ 1151/01 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.