בש"פ 2431/13 מדינת ישראל נ. דוידי אהרון

לפניי בקשה, שנייה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.4.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 41606-04-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. יצוין כי בשל בקשת ב"כ המשיב לדחיית מועד הדיון, ביום 9.4.2013, הארכתי בהסכמה את מעצרו עד למתן החלטה אחרת בעניינו.

נגד המשיב ושלושה אחרים הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. במסגרת האישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של סחר בסם מסוכן, על פי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, על פי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; קשירת קשר לביצוע פשע, על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הסתייעות ברכב לביצוע פשע, על פי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וייבוא סם מסוכן, על פי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים. במסגרת האישום השני מיוחסות למשיב עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, על פי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים. בקליפת אגוז, על פי עובדות כתב האישום, הפרשה נסובה סביב קשרים שיצר המשיב במהלך חודש פברואר 2012 עם שני ישראלים המרצים מאסר בפרו ועם תושב הארץ, לפיו יתקיימו עסקאות ביניהם בהן תיובא כמות גדולה של סם מסוכן מסוג קוקאין מפרו לישראל ואשר תחולק ותמכר על ידי המשיב ואחרים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. ביום 9.7.2012 החליט בית המשפט המחוזי (מ"ת 41649-04-12, כבוד השופט ד' צרפתי ) לקבל את הבקשה. זאת, לאחר הסכמת בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הארכתי בהסכמתו את מעצרו בתשעים ימים נוספים (בש"פ 399/13).

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תקופת ההארכה הראשונה שניתנה, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי נגד המשיב קמה חזקת מסוכנות נוכח האישומים נגדו וכי היא לא הופרכה. לטענתה, המשיב היה חלק מרשת סמים מסועפת אשר עסקה בסחר בסם בכמויות גדולות ופעל בתחכום ובעוז. עוד טוענת היא כי יש לייחס משקל לעברו הפלילי הכולל 12 הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות, ועל כן לא ניתן להבטיח את שלום הציבור אם ישוחרר לחלופת מעצר. לטענתה, שמיעת הראיות התעכבה בשל בקשות דחייה מרובות של בא כוח המשיב אשר ביקש לבוא עימה בדברים בהליך גישור, וכי היא הצהירה מספר פעמים שהפערים במו"מ גדולים ויש צורך בקביעת מועדים לשמיעת הראיות בתיק.

מנגד, טוען המשיב כי קצב התקדמות ההליכים אינו משביע רצון וכי מועדי ההוכחות הקבועים אינם מספיקים לתיק מורכב זה. לטענתו, חומר החקירה לא הועבר אליו במלואו. בהקשר זה הוא טוען, כי בחודש אוגוסט 2012 הוא ביקש לקבל כל חומר החקירה אך הוא לא נענה עד לחודש אפריל 2013. עוד טוען הוא כי ישנה חלופת מעצר ראויה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, ולא בלי היסוס, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (14.3.2006)). יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007)).

אשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב – אין ספק שזו קיימת. זאת, הן נוכח ההיקף והתחכום של העבירות המיוחסות לו, והן נוכח עברו הפלילי. יחד עם זאת, קצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון כלל ועיקר ואין זה מניח את הדעת כי טרם התקיים ולו מועד אחד לשמיעת הוכחות. בהמשך לכך, עיכוב ההליך בשל העובדה שנדרש פרק זמן כה משמעותי להעביר את חומרי החקירה מטריד ביותר. חירותו של אדם אינה דבר שיש להקל בו ראש, וראוי שהתביעה תעשה מאמץ ליעל את ההליך ככל הניתן, ולהעביר את חומרי החקירה שאינם חוסים תחת חסיון בפרקי זמן קצרים, מקום בו שוהה אדם במעצר מאחורי סורג ובריח. כן, נראה שנכון ליום זה קבוע מועד דיונים אחד בלבד בהליך במסגרת תקופת הארכה המבוקשת, וספק אם יהיה בו די כדי להביא את ההליך לכדי סיום. יש לציין כי לא נעלמו מעיני אף הדחיות הרבות שנגרמו בשל בקשות המשיב.

שקלתי האם יש בקצב ניהול ההליך, שכאמור, אינו משביע רצון, כדי להצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בשלב זה, וזאת, בהתחשב במסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. לבסוף מצאתי כי בשלב זה נקודת האיזון נוטה לטובת המשך מעצרו.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.4.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 41606-04-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדי הוכחות נוספים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת ובאי כוח הצדדים מתבקשים לעשות כל שביכולתם בכדי להתאים זאת ללוחות הזמנים שלהם.