בש"פ 4292/13 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה ראשונה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 27.6.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 52433-09-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח, על פי סעיף 300(א)(3) ו-300(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וכן עבירות של ניסיון להסעת שוהה בלתי חוקי, על פי סעיף 12א(ג)(1א)(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ביחד עם סעיף 25 לחוק; הפקרה לאחר פגיעה, על פי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ושיבוש מהלכי משפט, על פי סעיף 244 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, המשיב נהג לאסוף בסמוך לישוב "שערי תקווה" שוהים בלתי חוקיים על מנת להסיעם למקומות עבודה בתוך ישראל. ביום 9.9.2012 ביקש המנוח יחד עם אדם נוסף לתעד את פעולת האיסוף, והתמקם בשולי הכביש בו בוצע האיסוף. באותה עת הגיע למקום המשיב ואסף מספר שוהים בלתי חוקיים ברכבו. שני חיילים שראו את המתרחש החלו רצים לכיוון הרכב. המנוח, שזיהה את החיילים, רץ למרכז הצומת על מנת לעכב את הרכב. אף שהבחין במנוח, המשיב לא האט את נסיעתו, פגע במנוח וגרם למותו. לאחר מכן הוסיף המשיב להימלט, עד שהתנגש בתמרור. אז החל במנוסה רגלית. בהמשך, פנה המשיב לנאשם נוסף בפרשה זו, וביקש שיגיש תלונה כוזבת שעל פיה רכבו נגנב. הוא הגיע לביתו והחליף בגדים. בהמשך פעל המשיב יחד עם הנאשמים הנוספים בפרשה על מנת לטשטש את מעורבותו באירועים.

בד בבד עם הגשת כתב אישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 4.11.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. זאת, נוכח הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה בעניינו של המשיב מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי מתעצמת בשל נסיבות האירוע. בתוך כך, עומדת המבקשת על חומרת המעשה, שנעשה מתוך כוונה ברורה לפגוע במנוח, תוך כדי ביצוע עבירה אחרת. כמו כן, טוענת המבקשת כי ניסיונותיו של המשיב לטשטש את חלקו בפרשה מעידים על מסוכנות הנובעת מחשש לשיבוש מהלכי משפט מצדו. בנוסף, טוענת היא כי אם יורשע המבקש ייגזר עליו מאסר עולם, ומשכך ישנו חשש ממשי שינסה לברוח מאימת הדין.

במענה, המשיב אינו מכחיש כי נהג ברכב והסיע שוהים בלתי חוקיים. יחד עם זאת, לטענתו, המנוח התפרץ לכביש וכיוון אליו אקדח, ובשל הפחד שנוצר בקרבו המשיך בנסיעה. בהמשך לכך, טוען הוא כי אין מדובר בהפקרה, מאחר שהוא ראה שישנם חיילים שזיהו את הפגיעה ויכלו לפעול למתן סיוע רפואי למנוח.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (14.3.2006)). יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007)).

אשר למסוכנותו של המשיב – כפי שצוין לעיל, המשיב לא כפר במסגרת ההחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. בדיון הנוכחי מבקש הוא לכרסם בעצמת הראיות, ולטעון כי אין מדובר בעבירת רצח בשל נסיבות האירוע. אין בידי לקבל טענה זו. ככל שמבקש המשיב להראות כי חל כרסום בעצמת הראיות לכאורה נגדו, עליו לעשות זאת בדרך של בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו. הנחת המוצא במסגרת הדיון הנוכחי היא כי הראיות לכאורה שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר המעצר הן הראיות שעל בסיסן נבחנת מסוכנותו (זאת, בפרט נוכח הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה בהליך הנוכחי). בהמשך לכך, נסיבות האירוע מעלות כי מסוכנותו רבה היא. מעבר למסוכנות הנלמדת מעצם העבירה, מעשיו לאחר האירוע, וניסיונו להסתיר את מעורבותו בו, מלמדים על מסוכנות רבה במיוחד הנשקפת ממנו.

אשר לקצב ניהול ההליך – עד כה התקיימו ארבעה דיוני הוכחות, בהם נשמעה עדותם של תשעה עדי תביעה, בכללם עד התביעה המרכזי. שלושה מועדים נוספים קבועים בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, בתאריכים 27.6.2013, 15.7.2013 ו-12.9.2013. משכך, נראה כי קצת שמיעת התיק, בנסיבות העניין, הינו סביר.

שקלתי האם נוכח חלוף הזמן השתנתה נקודת האיזון שבין האינטרס הציבורי שבמעצרו של המשיב, נוכח מסוכנותו הרבה, לבין זכותו לחירות וחזקת החפות העומדת לו. מצאתי כי בשלב זה יש לבכר את האינטרס הציבורי שבהגנה על שלום הציבור. זאת, נוכח מסוכנותו הרבה ביותר של המשיב, כפי שהוסבר לעיל. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים לשמיעת ההליך בתוך תקופת הארכת המעצר הנוכחית.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 27.6.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 52433-09-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.