פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
519/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. אנס הייבי
2. ראמי הייבי
3. סלים הייבי
בקשה בהסכמה להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996 בבית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 41956-04-10
תאריך הישיבה:
כ'
בשבט התשע"א
(25.1.2011)
בשם המבקשת:
עו"ד עדי מנחם
בשם המשיב 1:
עו"ד אלון וולקוביצקי
בשם המשיב 2:
עו"ד טאהא ריאד
בשם המשיב 3:
עו"ד אסד שאמי
החלטה
לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ
41956-04-10 בבית המשפט המחוזי חיפה, לפי המוקדם.
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המונה שבעה אישומים, ומייחס להם ביצוע עבירות נשק שונות בניהן, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחר וסחר בנשק, החזקה ונשיאת נשק שלא כדין. אציין, כי לא כל האישומים נוגעים לכל המשיבים. על פי הנטען בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הופעל מטעם משטרת ישראל סוכן אשר יצר קשר עם המשיבים, והללו סיפקו לו כלי נשק
ותחמושת, תמורת סכומי כסף המצטברים לעשרות אלפי שקלים.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 27.5.2010 קיבל בית המשפט (מ"ת 41960-04-10, כבוד השופט ר' שפירא ) את הבקשה, והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הנדרשת לשם ביסוס עילת מעצר, וכי העבירות המיוחסות למשיבים, עבירות
נשק, מקימות חזקת מסוכנות אשר ניתן להפיגה רק במקרים חריגים. כן נקבע כי על אף שהמשיבים הינם נעדרי עבר פלילי, צעירים בגילם ונראה כי אינם מעורבים בפעילות עבריינית, אין מקום לשחררם לחלופה שכן "ריבוי העבירות מצביע על דפוס התנהגות של חבורה הפועלת במשותף וביודעין לביצוע סחר בנשק. סבור אני כי בנסיבות אלו המסוכנות מאפילה על העדר העבר הפלילי ואין מקום לבחון בשלב זה, חלופת מעצר".
משחלפו תשעת החודשים וטרם הסתיים משפטם של המשיבים, הגישה המדינה בקשה זו, להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים.
בגדרה של הבקשה טענה המבקשת, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, הנלמדת מטיבן של העבירות המיוחסות להם, ומהסכנה לציבור בכללותו הנשקפת מהן. לעניין קצב התקדמות המשפט טוענת המבקשת, כי לעת הזאת המשפט מצוי בעיצומה של פרשת ההוכחות, וקבועים עוד שלושה ימי דיונים בתיק.
מנגד, טענו באי כוח המשיבים כי מדובר במשיבים צעירים ללא עבר פלילי, אשר מסוכנותם לכאורה פחתה עם חלוף הזמן והימשכות ההליכים המשפטיים בעניינם, וכי אין כיום הצדקה להותירם במעצר. כמו כן, קבלו באי כוח המשיבים על קצב ההתקדמות האיטי בתיק, כמו גם על המספר המצומצם של ימי הדיונים הקבועים לשמיעתו.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,
אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).
עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).
בענייננו, אני סבור כי מתקיימות אותן הנסיבות המצדיקות את הארכת מעצרם של המשיבים. כאמור, למשיבים מיוחס ביצוען של עבירות נשק שונות, עבירות אלו כשלעצמן מקימות חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, שכן הן נמנות על עבירות הביטחון כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים . הלכה היא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות האמורה ולהצדיקה בחלופת מעצר (ראו : בש"פ 4997/05
קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2005); בש"פ 8303/07 פלוני נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 19.10.2007)). אולם, מקרה זה אינו נמנה על אותם החריגים. בייחוד נוכח העובדה שכתב האישום אינו מייחס למשיבים ביצוע עסקה חד פעמית, כי אם מעורבות בכמה עסקאות, אשר יש בכך ללמד לכאורה על מעורבות שיטתית של המשיבים בעבירות מסוג זה ( ראו בש"פ 933/07
אסמעיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.2007)).
באשר לטענת באי כוח המשיבים בדבר קצב ההתקדמות בתיק העיקרי. לעת הזו, קבועים בתיק שלושה מועדים בלבד לשמיעת ההוכחות בחודשים פברואר ומרץ. בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים לדיונים בתיק בתקופת הארכת המעצר הנוכחית, היינו, במהלך החודשים מרץ-אפריל, וזאת על מנת להשיג התקדמות משמעותית בתיק עוד במהלך הארכת מעצר זו.
לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011, או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 41956-04-10 בבית המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"א בשבט התשע"א (26.1.2011).
ש ו פ ט