בש"פ 6582/13 מדינת ישראל נ. עדנאן זאהדה

1.

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 19.10.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 42731-07-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן: הנאשם 2 ), נטען כי נסרין מוסראתי (להלן: המנוחה ) שהתה בין התאריכים 27.12.2011-21.6.2010, במקלטים לנשים מוכות, בשל חשש לחייה מצד משפחת בעלה, עורסאן מוסראתי (להלן: עורסאן ). באותה תקופה, שהה עורסאן בכלא ושני ילדיה הקטינים של המנוחה הוחזקו על-ידי בני משפחתו, בשל סירוב המשפחה למוסרם לחזקת המנוחה.

החל מתאריך 27.12.2011, התגוררה המנוחה בדירה בכפר יאסיף. ביום 2.2.2011, קיבלה המנוחה משמורת זמנית על ילדיה הקטינים, על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, והקטינים הועברו לחזקתה, בסיוע משטרת ישראל, והתגוררו עמה בכפר יאסיף. נטען בכתב האישום, כי בתאריך 23.5.2012 או בסמוך לכך, גמלה בליבו של המשיב ההחלטה להמית את המנוחה, וצוין, כי בין המשיב והנאשם 2 לבין עורסאן ואביו, היתה היכרות מוקדמת. לשם מימוש החלטתו להמית את המנוחה, הגיע המשיב מספר פעמים, בין התאריכים 26-24 מאי 2012, לכפר יאסיף על-מנת לאתר את המנוחה. משלא עלה בידי המשיב לאתר את המנוחה, הוא פנה אל הנאשם 2 וביקשו כי יכיר לו מי מבין תושבי הכפר אשר יסייע לו בכך. בעקבות כך, פנה הנאשם 2 אל דודו, אברהים ספיה (להלן: אברהים ), וביקש ממנו לפגוש את המשיב בתחנת דלק בצומת יאסיף, ולסייע לו באיתורה של המנוחה. אברהים הסכים לבקשת הנאשם 2, ובאותו יום נפגש פעמיים עם המשיב, כאשר במהלך הפגישות הציג בפניו המשיב תמונות של המנוחה וילדיה, וביקש ממנו לסייע לו לאתרה, בטענה כי הוא מבקש להחזירה למשפחתה. בהמשך, התקיים מפגש נוסף עם אברהים, בביתו של המשיב ובנוכחותו של הנאשם 2, ובמהלכו חזר המשיב וטען כי ברצונו להחזיר את המנוחה למשפחתה, ואם היא תתנגד לכך, יש בכוונתו לחטוף אותה ולהחזירה בכוח למשפחתה. בשלב זה, הוציא המשיב אקדח מתיקו והראה אותו לאברהים ולנאשם 2, באומרו כי אקדח זה ישמש אותו " למקרה שתהיה התנגדות לחטיפת המנוחה ". המשיב הבהיר לאברהים כי תפקידו הוא להראות לו את מסלול הליכתה של המנוחה, ולאמת את זיהוייה, כדי שיוכל לחטוף אותה. צוין בכתב האישום כי הנאשם 2 האמין כי המשיב מתכוון, אך ורק, לחטוף את המנוחה, והוא עלול להשתמש בנשק חם במקרה של התנגדות.

בתאריך 28.5.2012 בשעות הבוקר, אסף אברהים את המשיב מביתו, והסיעו אל הכפר. בתחילה לא עלה בידי המשיב לאתר את המנוחה, אך לבסוף הודיע אברהים למשיב כי הבחין בה. או אז, הוציא המשיב מתיקו אקדח, חיבר אליו משתיק קול, וביקש מאברהים להסיעו לקופת חולים, שם אותרה המנוחה. אברהים נכנס לקופת החולים, זיהה בוודאות את המנוחה, והודיע על כך למשיב, אשר המתין ליציאתה של המנוחה מקופת החולים. משהבחין במנוחה, עקב אחריה המשיב ובהמשך ירה לעברה 2 כדורים שגרמו למותה. קליע אחד פגע בצוואר וגרם לשבר מרוסק של בסיס הגולגולת, והקליע האחר פגע בגוו וחדר את הריאה השמאלית והלב. לאחר הירי, נכנסו המשיב ואברהים לרכבו של האחרון ונמלטו מהמקום.

3.

על בסיס העובדות המתוארות בכתב האישום, ייוחסה למשיב עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וכן עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א)+(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. לנאשם 2 ייוחסו עבירות בנשק וסיוע להריגה, אך כפי שנמסר בעת הדיון בעניינו של המשיב, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו עבירת הסיוע להריגה תומר בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, כאשר תקופת מאסרו של הנאשם 2 תהא חופפת את תקופת המעצר.

עוד ראוי לציין, כי בעניינו של אברהים הוגש כתב אישום נפרד, המייחס לו עבירות של רצח ועבירות בנשק (תפ"ח 42885-07-12), והוא נעצר עד לתום ההליכים במשפטו.

הליכים קודמים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, התבקש בית המשפט להורות על מעצרו עד לתום ההליכים במשפטו. המבקשת ציינה כי ברשותה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובראשן אמרותיו של אברהים, אשר הפליל את המשיב ברציחתה של המנוחה, והובהר כי כתב האישום הוכן על-בסיס התיאור העובדתי באמרותיו של אברהים. בנוסף, הצביעה המבקשת על מחקרי תקשורת, המלמדים על שיחות טלפוניות שהתקיימו בין המשיב לבין אברהים, עובר לביצוע הרצח. עוד צוין, כי גרסתו של אברהים אומתה באמצעות מצלמות אבטחה המוצבות בכפר יאסיף, באמצעותן ניתן לראות את רכבו של אברהים, במועד הרלבנטי לרצח, בסמוך לזירת העבירה, ואף את יציאתו של המשיב מהרכב. המשיב זוהה, כך נטען, על-ידי אשתו ובתו על סמך פרטי לבושו והתיק שהיה ברשותו, ועולה מדו"ח איכון כי הוא שהה בזירת הרצח במועד הרלבנטי.

אשר לעילת המעצר, נטען כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה נגדו את עילת המסוכנות, וכמו כן קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, מאחר שמדובר בעבירות בנשק, המהוות עבירות בטחון. בנוסף, קיים חשש לשיבוש מהלכי המשפט, לאחר שהסתבר כי בשלבי החקירה קיבל אברהים איומים על חייו. עוד הצביעה המבקשת על עברו הפלילי המכביד של המשיב, ועל העובדה כי הוא ריצה בעבר עונשי מאסר.

לפיכך, התבקש בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

5.

ביום 27.11.2012, הורה כב' השופט ר' שפירא על מעצרו של המשיב עד לסיום משפטו, וזאת בהסכמת סנגורו. בתאריך 15.4.2013, הוארך המעצר בתשעים ימים נוספים, בהסכמת המשיב (בש"פ 2640/13 מדינת ישראל נ' עדנאן זאהדה (15.4.2013)), ובתאריך 10.7.2013, הוארך המעצר, פעם נוספת, בתשעים ימים ואף זאת בהסכמת המשיב (בש"פ 4912/13 מדינת ישראל נ' עדנאן זאהדה (10.7.2013)).

בקשה שלישית להארכת המעצר בתשעים ימים

6.

בבקשה נטען כי עד כה התקיימו 11 דיוני הוכחות, במהלכם נשמעו 29 עדי תביעה. התיק קבוע למועדי הוכחות נוספים בתאריכים: 31.10.2013, 7.11.2013, 14.11.2013 ו-18.11.2013. לאחר שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשות דחייה שהוגשו מטעמם של באי כוח הנאשמים, התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק ביום 3.12.2012, ומאז מתקיים ההליך בקצב משביע רצון. עוד נטען, כי בשל מסוכנותו של המשיב, וקיומו של יסוד סביר לשיבוש הליכי המשפט, כמו גם החשש להימלטות מהדין, יש מקום להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

בדיון שהתקיים בפניי, טען בא כוחה של המבקשת, עו"ד חיים שויצר, כי ניתן לצפות להתקדמות משמעותית בתיק בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, ובדעת המאשימה לבקש מבית המשפט לקבוע מועדי דיונים נוספים, ככל שידרש. עו"ד שויצר הפנה לעברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל 12 הרשעות קודמות בעבירות פליליות חמורות, בגינן הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים, דבר המצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב.

תגובת המשיב

7.

עו"ד ליאור בר-זהר, בא כוחו של המשיב, טען כי בית משפט זה הביע בעבר את אי שביעות רצונו מקצב התקדמותו של ההליך, שעה שנדונה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של הנאשם 2, בתשעים ימים נוספים. עו"ד בר-זהר הזכיר כי המשיב הסכים, בשתי ההזדמנויות הקודמות, להארכת מעצרו, אך כיום הוא מבקש לשקול את האפשרות לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים. לגישתו של עו"ד בר-זהר, אין כל סיכוי כי המשפט יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, ויהא צורך בהארכות מעצר נוספות. בנסיבות אלה, השתנתה, לגישתו, נקודת האיזון, והגם שמדובר בעבירת רצח, יש מקום להפנות את המשיב אל שירות המבחן לצורך בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

8.

בבש"פ 3224/13 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013), ציינתי כי:

"כידוע הוא, כי הכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, הינה פרי של איזון בין הזכות לחירות, העומדת לנאשם, אשר טרם הורשע, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור והגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש אפשרי. השיקולים העומדים בבסיס איזון זה הם, בין היתר: חלוף הזמן מאז הושם הנאשם במעצר; קצב התמשכות ההליך המשפטי בעניינו; מידת המסוכנות הנשקפת מצד הנאשם; החשש מפני שיבוש ההליך הפלילי; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; וכיוצא באלו" (שם, בפסקה 12, וראו גם, בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' דלו (4.11.2012); בש"פ 7988/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(15.11.2012); בש"פ 7876/12

מדינת ישראל נ' רוני (29.11.2012)).

עוד נקבע, כי, ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי אינו מספק, תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (ראו, לעניין זה, בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (26.1.2011); בש"פ 8159/12 מדינת ישראל נ' זנון (20.11.2012)). הובהר, בהקשר זה, כי יש ליתן את הדעת לטעמים שהביאו להתמשכות ההליכים בתיק, שכן " גורם התארכות המשפט לצורך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בהארכת מעצר אינו עשוי מעור אחד " (בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (20.2.2001)). כמו כן, יש להידרש למועד הצפוי לסיומם של ההליכים המשפטיים (בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (26.6.2012); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2012)).

9.

בענייננו, מיוחסת למשיב עבירת רצח, תוך שימוש באקדח שאליו הוצמד משתיק קול. המדובר, לכאורה, ברצח אכזרי של המנוחה, אשר הסתתרה עם ילדיה הקטינים מפני משפחת בעלה, והמשיב, שאינו צד הנוגע בדבר, ירה במנוחה שתי יריות, לאור היום ובחוצות כפר יאסיף, וגרם למותה. אכן, חלפו כארבעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום ועד לישיבת ההוכחות הראשונה, ואולם, ממועד זה ואילך מתנהל המשפט בקצב משביע רצון, והתקיימו, עד כה, 11 דיוני הוכחות. עוד הובהר, כי נקבעו 4 ישיבות נוספות בחודשים אוקטובר, נובמבר 2013. במצב דברים זה, ולנוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, ובשים לב לעברו הפלילי המכביד, דומה כי נקודת האיזון טרם השתנתה, ולא הגיעה השעה לשקול את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. עם זאת, יש מקום לקבוע דיוני הוכחות נוספים, ככל שידרש, מתוך מגמה לסיים בתקופת הארכת המעצר הנוכחית, את פרשת התביעה וההגנה, גם יחד.

סוף דבר

10.

לאור האמור, דין הבקשה להתקבל ומעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים החל מיום 19.10.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 42731-07-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.